 |
|
|
|
|
|
קבוצת NBA ביום: סקרמנטו קינגס, מלכים בט |
|
|
|
|
ספורט NRG גאה להציג זו השנה השניה ברציפות, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA ב-1 בנובמבר, את פרויקט "קבוצה ביום". כל יום תוצג קבוצה אחת, בסדר עולה, מתחתית הליגה ועד לצמרת. והיום: סקרמנטו ממשיכה בבנייה מחדש בלי לאבד גובה, אבל האם הצירוף של וולס ועבדור-ראחים יוכיח את עצמו? |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
ערן סורוקה
25/10/2005 16:25
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
נוסדה: 1948, כרוצ'סטר רויאלס. אחרי תשע שנים הפכה לסינסינטי רויאלס, ב-1972 שינתה שם לקינגס והתנחלה בקנזס סיטי, וב-1984 התמקמה בסקרמנטו.
אולם: ארקו ארינה.
אליפויות: אחת, ב-1951.
בעונה הקודמת: 50 נצחונות, 32 הפסדים, 61 אחוז הצלחה. סיימו במקום השישי במערב, אבל סיאטל (4:1) היתה התחנה האחרונה שלהם בפלייאוף.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| מייק ביבי, היה ונשאר המנהיג. צילום: אי-פי-איי
| /images/archive/gallery/186/660.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
הקיץ הזה
|
|
|
|
|
מה שסקרמנטו מנסה לעשות בשנה האחרונה זה להחליף בגדים ונעליים תוך כדי ריצת 200 מטר, בלי לאבד את הקצב. וכמה שזה נראה בלתי אפשרי, הם עושים את זה לא רע בכלל. הקבוצה ששיחקה את הכדורסל המהנה ביותר ב-NBA בעשור האחרון כבר איננה עימנו, להוציא שרידים בודדים. מהשישיה הגדולה של מייק ביבי, דאג כריסטי, בובי ג'קסון, פג'ה סטויאקוביץ', כריס וובר וולאדי דיבאץ, שכמעט לקחה אליפות לפני כמה שנים, נשארו היום רק ביבי וסטויאקוביץ'. חמש עונות רצוף הם לא יורדים מ-50 נצחונות לעונה, וגם השנה מספר הנצחונות שלהם צפוי להתחיל בספרה 5.
השאלה שצריכה להישאל היא כזו: אם הקבוצה הגדולה של תחילת העשור לא לקחה אליפות, אז דווקא זו החדשה? התשובה שצריכה להינתן היא כזו: חלאס, מה, אם לא לוקחים אליפות הם לא בני אדם? אם לא צובטים אותם הם לא מצתבטים? הם אולי לא יקחו אותה השנה, אבל זה לא אומר שהם לא ינצחו הרבה. ביבי היה ונשאר אחד המנהיגים הגדולים בליגה היום, ומצליח להסתגל מהר לשחקני רכש ולהכניס אותם למערכת. סטויאקוביץ', בלי להתעכב לרגע על איכויותיו ברגעי הכרעה, היה ונשאר ידית. ובראד מילר היה ונשאר הסנטר הכי מגוון בליגה. עכשיו הם צריכים לשלב מהר את שני החלקים החדשים בפאזל.
שאריף עבדור-ראחים, הראשון, מעולם לא שיחק בקבוצה שסיימה עונה עם רקורד חיובי – הקבוצות בהן שיחק לאורך הקריירה ניצחו רק 30.5 אחוז ממשחקיהן – ורק בתום עונתו העשירית בליגה יגיע לראשונה לפלייאוף. אחרי שכמעט נחת בניו ג'רזי הוא יצטרף לקו הקדמי של הקינגס, שם כבר רגילים לראות פאוור פורוורדים שדופקים צ'אקות מחצי מרחק על אוטומט. בסוף העונה שעברה הם הלכו לקנות פורוורדים בשוק מחנה פילדלפיה, בטרייד עם וובר, והרוויחו חצי ספסל לעונה הקרובה. החלק החדש השני הוא בונזי וולס, שהגיע בטרייד עם ממפיס. לא תחנה אחרונה בהגנה כמו דאג כריסטי, יותר קרוב לתחנה אחרונה בהתקפה כמו קאטינו מובלי. קלעי לא רע, חודר מצוין, שחקן פוסט אפ טוב ואישיות בעייתית משהו.
אם וולס ימשיך לעשות צרות (בממפיס סיפסלו אותו לכל הסדרה נגד פניקס בגלל ההתנהגות שלו), לקינגס יש ספסל סביר. קווין מרטין לא השאיר חותם כלשהו בשנה שעברה, אבל בעונתו השניה בליגה הגארד המוכשר יצטרך לפרוץ, כי תעודת האחריות העונה לשם בובי ג'קסון כבר עזבה. מי שינסה לדחוק אותו ואולי גם את סטויאקוביץ' הצידה הוא פרנסיסקו גרסיה, הסווינגמן המצוין מלואיוויל, שעשוי להתברר כאחת מגניבות הדראפט. ואחרון חביב, ריק אדלמן. הוא זה שעשה מהקינגס את מה שהיו, הוא יכול להיות האיש הבא שעוזב. בחודשי הקיץ הבעלים, האחים מאלוף, כבר ביררו מה שלומו של פיל ג'קסון. הזן-מאסטר הלך ללייקרס, אבל אדלמן כבר רמז שבקיץ הבא, כשחוזהו מסתיים, ייתכן והוא יילך לחפש עבודה במקום אחר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| פג'ה סטויאקוביץ', היה ונשאר הידית. צילום: אי-פי
| /images/archive/gallery/145/466.jpg |
|
|
|
|
|
|
מה יש
|
|
|
|
|
פלוסים: אין לקינגס שום בעיה לקלוע מכל מצב, בכל צורה, מכל נקודה במגרש, בכל רגע נתון. יש להם שוב חמישיה מגוונת, שכל השחקנים בה יכולים מצד אחד לקלוע שלשות (אפילו עבדור ראחים דייק ב-38.5 אחוז מעבר לקשת אשתקד), ומצד שני להוריד 10 ריבאונדים בערב נתון. שאריף ובונזי יכולים לשאוב מוטיבציה מהרצון להוכיח שהם מסוגלים לשחק בקבוצה גדולה, ובמסגרת של קבוצה באופן כללי. הוותיקים המועדים לפציעות פונו הצידה באלגנטיות. הספסל עמוק, כשג'ייסון הארט נותן לאדלמן ראש שקט יחסית ברגעים שביבי צריך לשבת בצד.
מינוסים: אין בעיה לקלוע מול הקינגס מכל מצב, בכל צורה, מכל נקודה במגרש, בכל רגע נתון. יש להם חמישיה בלי אף סטופר של ממש, ולפחות עם בור הגנתי אחד בפוטנציה (פג'ה). הם נתנו ליריבות לקלוע באחוז גבוה מהשדה, 45.9, בדיוק כמו זה שהם קלעו בו. על כל זיג (103.7 נק' לערב, מקום שני בליגה) הם חטפו זג (101.6 נקודות ספיגה, מקום חמישי מהסוף). ופלייאוף זו לא תחרות קליעה, זו תחרות בין הגנות, אלא אם כן קוראים לך פניקס סאנס, וגם אז זה לא תמיד עובד. בקיצור, מי ישמור? אלוהים ישמור.
שימו לב: פרנסיסקו גרסיה. הגיע מהרפובליקה הדומיניקנית לארה"ב רק בגיל 16, אבל כבר התרגל למשחק האמריקני עם שלוש שנות קולג' בלואיוויל. קלעי גבוה וחזק ללא פחד, עם טווח גדול, שגם תורם באספקטים אחרים (כ-4 ריב' ו-4 אס' למשחק בעונה האחרונה) ומגיע בכושר מצוין. בטורניר האמריקות הוא סיים עם 18.9 נקודות לערב, 57 אחוזים מהשדה ו-45 אחוז לשלוש.
מאמן: ריק אדלמן, מתחיל שנה שמינית בסאקטאון עם מאזן כולל של 351 נצחונות ו-191 הפסדים בליגה (64.8 אחוז הצלחה), ובסך הכל בקריירה 708 נצחונות ו-443 הפסדים (61.5 אחוז).
אני זה רק לשאול שאלה: מי יסיים את השנה במקום יותר גבוה, האחים מאלוף או האחים לוזון?
|
|
|
|
|
|
|
 |
| שאריף עבדור-ראחים. תכיר, זה פלייאוף. צילום: רויטרס
| /images/archive/gallery/219/206.jpg |
|
|
|
|
|
|
מה יהיה
|
|
|
|
|
אופטימי: אדלמן מביא את הקינגס לגמר המערב, נותן לאחים מאלוף לרדת על הברכיים בשבילו בקיץ 2006, ואז אומר להם בלעג "Talk to the hand", ומשאיר אותם חסרי מאמן.
פסימי: בונזי וולס שוב מקלל את המאמן ויורק על אוהדים, והקבוצה של שאריף שוב מסיימת עם מאזן שלילי – הפעם בפלייאוף.
|
|
|
|
|
|
|  | | בונזי וולס, מבטיח להתנהג יפה? צילום: רויטרס
| /images/archive/gallery/286/173.jpg | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | השאלה שצריכה להישאל היא כזו: אם הקבוצה הגדולה של תחילת העשור לא לקחה אליפות, אז דווקא זו החדשה? התשובה שצריכה להינתן היא כזו: חלאס, מה, אם לא לוקחים אליפות הם לא בני אדם? אם לא צובטים אותם הם לא מצתבטים? הם אולי לא יקחו אותה השנה, אבל זה לא אומר שהם לא ינצחו הרבה | | | | | | |
|  | | | /images/archive/gallery/251/067.jpg | | בראד מילר. הרבה גיוון מתחת לסל | |
| | |  | | | /images/archive/gallery/279/484.jpg | | פרנסיסקו גארסיה. גניבה מהדראפט | |
| | |
|
|
|
|
|
|
|
