 |
|
|
|
|
|
קבוצת NBA ביום, דנבר נאגטס: טירופו של ג'ורג' |
|
|
|
|
ספורט NRG גאה להציג זו השנה השניה ברציפות, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA ב-1 בנובמבר, את פרויקט "קבוצה ביום". כל יום תוצג קבוצה אחת, בסדר עולה, מתחתית הליגה ועד לצמרת. והיום: אם דנבר תמשיך את ההתקדמות שהחלה באמצע העונה שעברה תחת ג'ורג' קארל, יהיה קשה לעצור אותה |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
ערן סורוקה
24/10/2005 10:15
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
נוסדה: 1976, כדנבר נאגטס.
אולם: פפסי סנטר.
אליפויות: אין.
בעונה הקודמת: 49 נצחונות, 33 הפסדים, 59.8 אחוז הצלחה, טיפסו עד למקום השביעי במערב בפיניש רצחני וניצחו בסן אנטוניו במשחק הראשון בפלייאוף, רק כדי לחטוף בראש ארבע פעמים רצופות ולעוף.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| ג'ורג' קארל, תנו לה קצב ברגליים. צילום: אי.פי
| /images/archive/gallery/249/723.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
הקיץ הזה
|
|
|
|
|
אין ספק שהשנה שעברה היתה שנת הקאמבק עבור המאמן הרס"ר. אחרי תוצאות עגומות, הכחולים-לבנים ניסו להרים ראש, אבל רוחות רעות נשבו מסביב והאצבעות הופנו לכל עבר. אז המאמן הלך הביתה. מחליפו, גארד בעברו שבא מקבוצה צהובה עם מסורת גדולה, נבחר לתפקיד, שידר אופטימיות אבל לא הספיק להשאיר שום רושם חיובי. ואז הגיע הרס"ר. המאמן שאוכל שחקנים, שכולם מפחדים ממנו, שהלך לפרשן בטלוויזיה אבל במדינה שלו לא האמינו בו ולא הציעו לו עבודה. הוא הצליח ללכד את כולם סביבו, לגבש להם זהות לוחמת והגנה חזקה, להגיע ליעד שסומן מראש, להתחיל עם ניצחון מעודד. אבל אז חניכיו סיימו את העונה בהרגשה של החמצה, אחרי הפסד לאלופה המיועדת בשלב שלפני שמונה האחרונות.
ג'ורג' קארל נחשב לאולד-פאשן אחרי שהוביל את ארה"ב לכישלון קולוסאלי חסר תקדים באינדיאנאפוליס 2002, אליפות העולם אותה סיימה במקום השישי ועם 3 הפסדים. אבל מאוחר יותר תיק ההפסדים והפקת הלקחים של כוכבי ה-NBA בתחרויות בינ"ל התחיל להתמלא, באיגוד הכדורסל האמריקאי נאלצו לפנות עוד ארון שלם, וזה לא היה נעים. אחרי שלארי בראון הגדול כשל באתונה, חילחלה ההכרה שזה לא קארל אלא בעיה גדולה יותר. אז כשקארל חזר, הוא הפיק לקחים משלו. כמו צביקה שרף הוא ניסה להתקרב לשחקנים, להתחבר אליהם, והצליח.
כרמלו אנתוני פתאום חזר למה שהוא היה צריך להיות מאז שנבחר בדראפט. במקום לזרוק כל פעם שנותנים לו ארבעה סנטימטר לנשום, הוא התחיל לאיים על ההגנות בחדירות מצוינות לסל. ההתקפה המגושמת של הנאגטס קיבלה הזרקה פתאומית של רוח חיים, ארל'ה ברל'ה בויקינס (1.65 מ') המזערי קיבל תפקיד הרבה יותר משמעותי, אנדרה מילר התכוונן על עצמו והנהיג עם בויקינס את משחק המעבר, ולפתע החלו כדורים לעוף באוויר הגבוה של קולורדו, וגם במגרשים אחרים, ולקבל חותמת של האלי-הופ מידיהם של קניון מרטין, מרקוס קמבי וכרמלו. קמבי, אגב, הצליח להיכנס הקיץ לפנתיאון הציטוטים האוויליים בתולדות הספורט האמריקני, כשטען שקוד הלבוש החדש יאומץ רק אם שחקני הליגה יקבלו תלושים לקניית בגדים.
הטקטיקה של קארל לא תשתנה. במשחק מעבר, הנאגטס פשוט מפחידים. הצירוף של ארל ווטסון, רכז שלישי מאחורי מילר וארל'ה ברל'ה, יאפשר להם ללחוץ עוד קצת על דוושת הגז, לשחק עם שניים משלושת הרכזים בו זמנית בדקות רבות וללחוץ על הכדור כמה שיותר. לחץ שווה חטיפות וחסימות, או לפחות קצב מהיר, וזה בדיוק מה שהנאגטס רוצים. כדורסל של דחיסת כדורים פנימה לביג-מן והיאבקות עד לטבעת, או הוצאה החוצה לשלשה, זה לא כוס התה שלהם. הם צריכים להמשיך בקצב שהכתיב קארל, קצב שלקח אותם לרקורד של 4:22 במארס ואפריל 2005, ולכו תדעו לאן ייקח אותם השנה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| כרמלו אנתוני, שיפור גדול מאמצע העונה. צילום: אי.פי
| /images/archive/gallery/288/386.jpg |
|
|
|
|
|
|
מה יש
|
|
|
|
|
פלוסים: קו קדמי אתלטי במיוחד, אולי אפילו הכי אתלטי בליגה, עם קמבי, קיי-מארט והברזילאי ננה, ובתוספת פרנסיסקו אלסון ואדוארדו נאחרה לגיבוי. רוטציה רחבה של גארדים שמתאימים למשחק הלחץ והריצה, עם שלושת הרכזים מילר, בויקינס ו-ווטסון, ועם הסווינגמנים דרמאר ג'ונסון, גרג באקנר והרוקי ג'וליוס הודג'. ואוויר ההרים הדליל בדנבר תמיד עוזר להם להאיץ את הקצב ולכתוש יריבות: ב-19 מתוך 20 משחקי הבית תחת קארל בעונה שעברה הנאגטס ניצחו, ורק פעם אחת ההפרש היה פחות מתשע נקודות.
מינוסים: כמעט כל מה שקורה כשהם לא מצליחים במשחק המעבר. בהגנה האתלטיות של קמבי ומרטין מספיקה הרבה פעמים, אבל השניים יכולים באותה מידה להסתבך מהר מאוד בעבירות (או בפציעות), ומחליפיהם פחות מסוגלים לתרום בהתקפה. והבעיה המרכזית היא השלשות. זו היתה הנקודה הכואבת אצל הנאגטס בעונה שעברה, כואבת במיוחד אחרי שהשוטינג גארד הטבעי וושון לנארד נפצע בערב הראשון של העונה מול הלייקרס, ואף אחד אחר לא הצליח למלא את החלל. בחירה של פרנסיסקו גארסיה, הצלף הדומיניקני ממכללת לואיוויל, היתה עוזרת מאוד, אבל הנאגטס העדיפו את הודג'. וגם העונה, אגב, הלייקרס זו היריבה הראשונה של דנבר.
שימו לב: ארל ווטסון. אחרי שנים על הספסל בסיאטל בממפיס ואחוזי קליעה לא מרשימים (כולל מהקו), מקבל הזדמנות להיות חלק מקבוצה שרצה גבוה גבוה ולצעוד לתוך אור הזרקורים. העדיף ללכת לקבוצה בה שני שחקנים אחרים יושבים על הבלטה שלו למרות שהיה אחד הרכזים היותר מבוקשים הקיץ בשוק, והנה עונה בה יוכל גם להסביר למה.
מאמן: קארל, מאזן של 8:32 בנאגטס (80 אחוז הצלחה!) ובסך הכל בקריירה 740 נצחונות מול 507 הפסדים (59.3 אחוז).
אני זה רק לשאול שאלה: האם במקרה שדנבר תיקח אליפות, קמבי ידרוש מדייויד סטרן שיממן לנאגטס את קניית החליפות לביקור אצל ג'ורג' בוש בעונה הבאה?
|
|
|
|
|
|
|
 |
| מרקוס קמבי, ציטוט לפנתיאון. צילום: אי.פי
| /images/archive/gallery/260/947.jpg |
|
|
|
|
|
|
מה יהיה?
|
|
|
|
|
אופטימי: שחקני דנבר, בהשראת נבחרת ישראל, מתגודדים במעגל סביב המאמן ושרים: "איזה תחת יש לג'וווווורג', ג'ורג' ג'ורג' ג'ורג' ג'ורג'".
פסימי: שחקני דנבר, בהשראת נבחרת ישראל, שוב עפים מול קבוצה פיזית יותר בפלייאוף ומתלוננים על השיפוט.
|
|
|
|
|
|
|  | | קניון מרטין, ימשיך להטביע כדורים מעופפים. צילום: אי.פי
| /images/archive/gallery/248/165.jpg | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | הטקטיקה של קארל לא תשתנה. במשחק מעבר, הנאגטס פשוט מפחידים. הצירוף של ארל ווטסון, רכז שלישי מאחורי מילר וארל'ה ברל'ה, יאפשר להם ללחוץ עוד קצת על דוושת הגז, לשחק עם שניים משלושת הרכזים בו זמנית בדקות רבות וללחוץ על הכדור כמה שיותר | | | | | | |
|  | | | /images/archive/gallery/230/148.jpg | | אנדרה מילר, התחיל להתאפס על עצמו. | |
| | |  | | | /images/archive/gallery/189/016.jpg | | ארל'ה ברל'ה בויקינס, 165 ס"מ של שכרון חושים. | |
| | |
|
|
|
|
|
|
|
