 |
|
/images/archive/gallery/178/183.jpg אורלנדו מג'יק . 
|
|
|
|
קבוצת NBA ביום: אורלנדו מג'יק, ההיל והתרגיל |
|
|
|
|
ספורט NRG גאה להציג זו השנה השניה ברציפות, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA ב-1 בנובמבר, את פרויקט "קבוצה ביום". כל יום תוצג קבוצה אחת, בסדר עולה, מתחתית הליגה ועד לצמרת. והיום: אורלנדו תזדקק שוב לעונה גדולה של גראנט היל, השאלה היא אם יש לו עוד אחת כזו לתת |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
ערן סורוקה
12/10/2005 12:58
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
נוסדה: 1989, כאורלנדו מג'יק.
אולם: TD ווטרהאוס.
אליפויות: אין.
בעונה הקודמת: 36 נצחונות, 46 הפסדים, 43.9 אחוז הצלחה, אין פלייאוף.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| גראנט היל, יש לו עוד עונה גדולה לתת? צילום: רויטרס
| /images/archive/gallery/197/232.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
הקיץ הזה
|
|
|
|
|
בקיץ 2004 היה שם מהפך, הקיץ הנוכחי היה רגוע יחסית. שיפצור פה, תיקון שם, מאמן חדש-ישן מנוסה שמכיר את המערכת (בריאן היל), לא משהו רציני. בסך הכל המג'יק, קבוצה ששיפרה את מאזנה ב-15 נצחונות בעונה הקודמת, נראית בדרך למעלה. את אביב 2005 הם כמעט סיימו בפלייאוף, לפני שהתפרקות טוטאלית בחלק האחרון של העונה השאירה אותם בלי שום דבר. המאמן ג'וני דייויס נבעט הביתה בצעד פזיז של ההנהלה חסרת הסבלנות, וכריס ג'נט, ילדון בן 34, הציג גירסה מודרנית למשלי איוב: אחרי כל הפסד וכל מכה הוא אמר שיהיה בסדר, שהקבוצה תתאושש, שכבר קרו נסים.
אבל את מכסת הנסים שלה סיימה אורלנדו עוד תוך כדי העונה. גראנט היל חזר לשחק אחרי שנים של השבתה ונראה מצוין, עד ששוב נפצע. הבשורות הטובות: לפחות הוא לא נפצע שוב באותו קרסול ארור שכמעט שלח אותו לעולם שכולו טוב, או לעולם שכולו בתי חולים. הבשורות הפחות טובות: הוא כבר בן 33. הבשורות הקצת יותר טובות: הוא לא שיחק את כמות המשחקים הרגילה של כוכב בן 33. הבשורות הקצת פחות טובות בהמשך: אף אחד לא מבטיח שהוא לא ייפצע שוב. כשהיל משחק, הוא שחקן שמחבר את כל הקבוצה, והופך את כולם, כולל האוהדים ביציע, למאושרים יותר, כשהוא באזרחי, אורלנדו היא קבוצה של 35 נצחונות מק-סי-מום. מ.ש.ל: אורלנדו צריכה את היל. מאוד.
והיא צריכה אותו מעוד סיבה: כי אין לה מנהיג אחר. סטיב פרנסיס לא תפס את התפקיד, דבר שהיה צריך לקרות בעונה שעברה, וכנראה שהוא לא בנוי לזה. נו, אז הוא לא אהב את הטרייד של קאטינו מובלי תמורת הגופיה של דאג כריסטי (הרי כריסטי לא שיחק באמת במג'יק, אל תתנו לעובדות להטעות אתכם), ביג דיל. במקום לקחת את הקבוצה על הגב, הוא עשה ברוגז עם כולם, ירד על השחקנים שסביבו, תקף צלם. השנה, לאחר שג'אמיר נלסון הראה יכולת מבטיחה כרכז בסוף העונה שעברה וקיאון דולינג המוכשר הגיע ממיאמי, פרנסיס עשוי לשחק יותר כשוטינג גארד ולהתפנות לתחביב עיקרי שלו: לזרוק, והרבה.
איש שני שיכול לתפוס את תפקיד המנהיג הוא דווייט הווארד. התיכוניסט מג'ורג'יה, שהשווה את עצמו לקווין גארנט לפני שראה דקת פרקט בודדת, נמצא בדרך הנכונה וגם אם הוא לא מגוון כמו גארנט, הרי שסלע של יציבות מתחת לסלים הוא היה גם היה. 15.1 נקודות ו-11 ריב' לערב בשליש האחרון של העונה, בשקט, ביעילות ובהתמדה. וזה עוד במסגרת קבוצה שבה פרנסיס משמש כרכז לאורך רוב הדרך. רק מה, הווארד עוד לא בן 20. בגיל כזה רק לברון ג'יימס ודומיו יכולים להנהיג קבוצה לתוך הפלייאוף. ולג'יימס, כידוע, אין הרבה דומים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| סטיבי פרנסיס, יתפנה לתחביב העיקרי שלו, לזרוק. צילום: אי-פי-איי
| /images/archive/gallery/200/566.jpg |
|
|
|
|
|
|
יתרונות וחסרונות
|
|
|
|
|
פלוסים:
חודרים טובים (בעיקר פרנסיס, וכולל דולינג והידו טורקוגלו מהספסל), חוסמים טובים (קלווין קאטו, טוני באטי והווארד), קבוצה שאוהבת לקלוע ולרוץ ואין לה בעיה לעשות את שניהם.
מינוסים:
מעט קלעים באמת טובים מרחוק. שניים משלושת הגארדים הבכירים הם סקוררים עם נטיה לאיבודי כדור, וכל השלושה (פרנסיס, נלסון ודולינג) נמוכים יחסית לעמדה שלהם. אין להם שומרים טובים מחוץ לאיזור הצבע, כך שההגנה בפרימטר תמשיך להיות חור אחרי שספגה 101.8 נקודות לערב, מקום שלישי מהסוף בליגה. הרי את היל הם שומרים להתקפה ופרנסיס שומר את עצמו לאותה מטרה בדיוק בלי לשאול אף אחד. ומה בכלל הסיכוי שהיל יהיה בריא ושלם לכל אורך הדרך?
|
|
|
|
|
|
|
 |
| דוויט הווארד, סלע של יציבות מתחת לסלים. צילום: אי-פי
| /images/archive/gallery/212/435.jpg |
|
|
|
|
|
|
מה יש
|
|
|
|
|
שימו לב:
קיאון דולינג. אמנם מוכר וידוע, אבל טרם קיבל הזדמנות אמיתית להוביל קבוצה ולהוכיח שהוא מסוגל גם להריץ את ההתקפה, ולא רק לזרוק מבחוץ ולהיכנס לסל. בהנחה שפרנסיס יתפקד כשוטינג, דולינג יכול לאתגר את נלסון בקרב על בלטת הרכז הפותח, ואז נראה מה הרכז שעזב את מיאמי תמורת 10 מיליון דולר לשלוש עונות שווה באמת. חוץ מזה, שימו לב גם שאם תיכנסו לאתר הרשמי של המג'יק, דמותו של המאמן היל תפציע בתחתית המסך ותלווה אתכם באשר תלכו בדף הראשי. אי אפשר להיפטר ממנו, הצילו!!!
מאמן:
בריאן היל, המאמן המצליח ביותר בהיסטוריה הקצרה של המג'יק. מאזן של 191 נצחונות ו-104 הפסדים בארבע שנים שם, בהן אימן את שאקיל אוניל ופני הארדאוויי והגיע לגמר של 1995. אחר כך עבד עוד שתי עונות ורבע בוונקובר, מה שהספיק כדי למחוק לו את הפלוס מהמאזן ולהוריד אותו ל-222 נצחונות מול 227 הפסדים, 49.4 אחוז הצלחה.
אני זה רק לשאול שאלה:
מי ידרוש טרייד קודם, בריאן היל או פרנסיס? או במלים אחרות: מתי סטיבי פרנצ'ייז יוכיח את נכונות הכינוי שהדביק לו הפרשן מאט וויינר בשנה שעברה, "סטיבי ניו פרנצ'ייז"?
|
|
|
|
|
|
|
 |
| הידו טורקוגלו. יוסיף חדירות מהספסל. צילום: אי-פי
| /images/archive/gallery/241/311.jpg |
|
|
|
|
|
|
מה יהיה
|
|
|
|
|
אופטימי: אחרי 58 משחקים המג'יק שוב עומדים על איזור ה-27:31, והפעם, ממשיכים באותו קצב בלי פאניקה.
פסימי: אחרי 30 משחקים בריאן היל מתייאש מפרנסיס, ומעביר אותו לתפקיד מחלק הנקניקיות ביציע, או לעיר אחרת.
|
|
|
|
|
|
|  | | היל על אזרחי, באורלנדו לא ירצו לראות את זה. צילום: רויטרס
| /images/archive/gallery/289/625.jpg | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | כשהיל משחק, הוא שחקן שמחבר את כל הקבוצה, והופך את כולם, כולל האוהדים ביציע, למאושרים יותר, כשהוא באזרחי, אורלנדו היא קבוצה של 35 נצחונות מק-סי-מום. מ.ש.ל: אורלנדו צריכה את היל. מאוד.
והיא צריכה אותו מעוד סיבה: כי אין לה מנהיג אחר. סטיב פרנסיס לא תפס את התפקיד, דבר שהיה צריך לקרות בעונה שעברה, וכנראה שהוא לא בנוי לזה | | | | | | |
|  | | | /images/archive/gallery/254/483.jpg | | פרנסיס בדיכאון, יעבור לעמדת הסקנד גארד? | |
| | |
|
|
|
|
|
|
|
