 |
|
/images/archive/gallery/187/946.jpg יוטה גאז לוגו . 
|
|
|
|
קבוצת NBA ביום, יוטה ג'אז: מחליפים דיסק |
|
|
|
|
ספורט NRG גאה להציג זו השנה השניה ברציפות, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA ב-1 בנובמבר, את פרויקט "קבוצה ביום". כל יום תוצג קבוצה אחת, בסדר עולה, מתחתית הליגה ועד לצמרת. והיום: יוטה ג'אז מנסה להדחיק את קיומה של העונה האחרונה רוויית הפציעות והצרות, ומקווה שההשקעות מהקיץ הקודם יתחילו להוכיח את עצמן |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
ערן סורוקה
6/10/2005 11:49
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
נוסדה: 1974, כניו אורלינס ג'אז.
אולם: דלתא סנטר.
אליפויות: אין.
בעונה הקודמת: 26 נצחונות, 56 הפסדים, 31.7 אחוז הצלחה, לא הגיעו לפלייאוף ואיבדו עניין בשלב די מוקדם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| ממט אוקור, צריך לחזור לכושר. צילום: אי-פי
| /images/archive/gallery/238/640.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
הקיץ הזה
|
|
|
|
|
האם אתם שומעים את קולות הלעיסה שם ברקע? כן, אלה הם פרשני הכדורסל שניבאו ליוטה עתיד ורוד עם קרלוס בוזר, ממט אוקור וקרלוס ארויו. וכן, זה דומה להפליא לפתיח שכתבנו בעונה שעברה, על זה שליוטה יש עתיד ורוד אחרי מאלון וסטוקטון. אז עתיד כזה לא נצפה בשטח במהלך עונת 2004/05, אותה יבקש ג'רי סלואן להשמיד מהארכיונים במגרסת הנייר הקרובה ויפה שעה אחת קודם.
בפוטנציה, זו היתה אמורה להיות קבוצה מצוינת. בפועל, אחרי פתיחה טובה בשבוע וחצי הראשונים, אנדריי קירילנקו נפצע. סלואן חיפש משהו ללכת איתו למלחמה וגילה ככה: שארויו מסתכל במראה כל בוקר ואומר "כמה שאני יפה"; שאוקור עולה על המשקל כל בוקר ואומר "כמה שאני צריך להיכנס לכושר"; ושקרלוס בוזר יכול לתפקד כסיידקיק מצוין, אבל גו-טו גאי הוא עדיין לא. ואלה שלושה מארבעת שחקני המפתח שהוא בנה עליהם. עכשיו, אם יש משהו שסלואן לא מכיר מתשע-מאות שנותיו כמאמן הג'אז, זה רכז עם אגו. ארויו בכה לעיתונאים בפורטו-ריקו ובתגובה הועלה על המטוס הראשון לדטרויט, כשאלדן קמבל, שהגיע תמורתו, קיבל פאס לזמן בלתי מוגבל ולא חזר.
למזלו של המאמן, הגיע ביוני הדראפט ואיתו תקוות מחודשות. את הבחירה השלישית הג'אז ניצלו כדי לקחת רכז מצוין, את דרון וויליאמס ממכללת אילינוי. יכול להיות שכריס פול היה מתאים יותר, את זה יגיד העתיד. וויליאמס, בכל מקרה, מגיע ממכללה גדולה שעשתה עונה גדולה, מוסר מצוין, מנהיג בפוטנציה ושחקן עם אופי נוח, שסלואן יוכל לעצב כחומר ביד היוצר. בכלל, עמדות הגארד בג'אז נראו כמו תחנה מרכזית: ראג'ה בל, קירק סניידר, ראול לופס וארויו עזבו, ובמקומם הגיעו מילט פלאסיו מטורונטו ודווין בראון מסן אנטוניו, בנוסף לתיכוניסט סי.ג'יי מיילס מהסיבוב השני בדראפט.
שחקני הג'אז נחסמו בשנה שעברה 100 פעם יותר מאשר חסמו, השורה הסטטיסטית הגרועה ביותר של הג'אז בתחום הזה מאז 1994, ומצד שני שלחו את היריבות לעונשין 200 פעם יותר מאשר זרקו בעצמם. וכך, בעמדת הסנטר, מצא סלואן פיתרון משעשע למחדלים ההגנתיים. משעשע, כי מדובר בשחקן שבמשך שנים היה חלק אינטגרלי מהג'אז ואף אחד לא הבין כמה הוא נחוץ: גרג אוסטרטג לא הצליח לבטא את היצירתיות שלו (המתבטאת בחטיבת עצים וניסור ידיים) בסקרמנטו, אז סלואן החזיר אותו בטרייד. עכשיו יהיה לו את מי להעלות מהספסל, כשאוקור יגרום לסלואן לנסות להיזכר בקללות שהוא יודע בטורקית.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| קרלוס בוזר, אולי השנה. צילום: אי-פי
| /images/archive/gallery/147/929.jpg |
|
|
|
|
|
|
מה יש
|
|
|
|
|
מאמן: ג'רי סלואן, שההישארות שלו ביוטה לעונה מספר 18 מקנה לו כבר מעמד של נדל"ן. 849 נצחונות ו-496 הפסדים, 63.1 אחוז הצלחה.
פלוסים: בוזר, אוקור, קירילנקו והארפרינג הם עדיין שחקני התקפה מוכשרים, ולפחות במקרה של שלושת האחרונים, מסוגלים לעשות סל מכל מקום במגרש. תוסיפו את וויליאמס שגם מחזיק ביד טובה מבחוץ ואת הידית של גורדן גיריצ'ק, ולג'אז יש המון אופציות בהתקפה. חוץ מזה, קירילנקו היה ונשאר אחד האול-אראונד פליירס הטובים ב-NBA, ועם האינטנסיביות שלו, חבל על הזמן של מי שעומד מולו במגרש; ועונה גרועה יותר מבחינת פציעות (251 היעדרויות של שחקנים אשתקד) וחוסר יציבות (32 חמישיות פותחות שונות, כולל חמישה רכזים!) באמת קשה אפילו לדמיין.
מינוסים: בוזר ואוקור עדיין צריכים להוכיח שהם מסוגלים להוביל קבוצה, ואחרי העונה המאכזבת שנתנו, זה חתיכת נטל יחסית למשכורות הגבוהות שלהם. גיריצ'ק הוא השוטינג הכי טוב שיש לקבוצה להציע, ויוטה אוהבת קלעים טהורים, אבל לא כאלה שמתחילים לעשות מה שבראש שלהם באמצע המשחק. ובכלל, אם שחקני הג'אז רוצים להגיע לאנשהו, עדיף שיקשיבו למאמן שלהם, ולא כמו שחלק מהם עשו עד עכשיו.
שימו לב: דווין בראון. בסן אנטוניו הוא סבל בעונה שעברה מצפיפות על הבלטה, בקבוצה שלא יכולה להרשות לעצמה להרפות מדוושת הגז. בפלייאוף כבר העדיפו על פניו את ברנט בארי המנוסה ואת בנו אודריך. העונה, עם ואן אקסל ופינלי, לספרס יש עוד פחות מקום בשבילו, וכל מי שזוכר את היכולת המצוינת של בראון בפלייאוף 2004 מול הלייקרס, למשל, יודע שלגארד הטקסני יש הרבה מה למכור. 25 דקות לערב יכולות להיות התחלה טובה.
אני זה רק לשאול שאלה: האם ג'רי סלואן למד לקח והעלים לאוקור את אריזות הרחת לוקום מהחדר?
|
|
|
|
|
|
|
 |
| דווין בראון (מימין). לא מצא מקום בספרס. צילום: אי-פי
| /images/archive/gallery/272/992.jpg |
|
|
|
|
|
|
מה יהיה
|
|
|
|
|
אופטימי: החזרת עטרה ליושנה, וויליאמס תופס מנהיגות, כדורסל קבוצתי ויפה, הגנה משופרת וחזרה לתחרות על מקום בפלייאוף.
פסימי: אנדריי קירילנקו נפצע שוב, סלואן פורש והולך לשמש כנזיר בכנסיה של ג'ון סטוקטון.
|
|
|
|
|
|
|  | | אנדריי קירילנקו. התאושש? צילום: אי-פי
| /images/archive/gallery/187/942.jpg | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | עמדות הגארד בג'אז נראו כמו תחנה מרכזית: ראג'ה בל, קירק סניידר, ראול לופס וארויו עזבו, ובמקומם הגיעו מילט פלאסיו מטורונטו ודווין בראון מסן אנטוניו, בנוסף לתיכוניסט סי.ג'יי מיילס מהסיבוב השני בדראפט | | | | | | |
|  | | | /images/archive/gallery/279/839.jpg | | דרון וויליאמס. בחירה מספר 3 בדראפט | |
| | |
|
|
|
|
|
|
|
