 |
|
|
|
|
|
קבוצת NBA ביום: לוס אנג'לס קליפרס, סודות אל.איי |
|
|
|
|
ספורט NRG גאה להציג זו השנה השניה ברציפות, לכבוד פתיחת עונת ה-NBA ב-1 בנובמבר, את פרויקט "קבוצה ביום". כל יום תוצג קבוצה אחת, בסדר עולה, מתחתית הליגה ועד לצמרת. והיום: הקליפרס צירפו שני גארדים מנוסים לבסיס יציב ויצרו ציפיות נדירות, לא בטוח שהם יוכלו גם לעמוד בהן |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
ערן סורוקה
14/10/2005 10:55
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
נוסדה: 1970, כבפאלו ברייבס, מ-1978 עברו מערבה והפכו לסן דייגו קליפרס, וב-1983 נחתו בלוס אנג'לס.
אולם: סטייפלס סנטר.
אליפויות: אין.
בעונה הקודמת: 37 נצחונות, 45 הפסדים, 45.1 אחוז הצלחה, לא הגיעו לפלייאוף.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| סם קאסל, ממינסוטה ללוס אנג'לס. צילום: אי-פי
| /images/archive/gallery/283/259.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
הקיץ הזה
|
|
|
|
|
קחו סמול פורוורד אתלטי מצוין (קורי מאגטי), פאוור פורוורד יציב ואיכותי (אלטון בראנד) וסנטר מבטיח (כריס קיימן). תוסיפו רכז ותיק עם שתי טבעות אליפות, סם קאסל, ואת אחד הקלעים הטובים שיש ליבשת האמריקנית להציע, קאטינו מובלי, תערבבו טוב טוב, ומה קיבלתם? ציפיות. יותר חזק! ציפיות. ולא שומעים! ציפיותתתת!!! עכשיו לכו למנוע החיפוש החביב עליכם ותקישו את המלים "קליפרס" ו"ציפיות". רגע, למה זה כותב Error?
הקליפרס רגילים להיות בצד המפסיד של לוס אנג'לס, והשנה, לפחות מבחינת חומר שחקנים, לא רק שהם יכולים לעשות שוב את ההיפך, אלא שגם פלייאוף זו משימה אפשרית עבור חבורת מייק דנליבי ושות'. מהעונה שעברה, בה ניצחו 37 משחקים ונשארו בתמונת הפלייאוף עד חודשים שלא מסומנים אצלם בדרך כלל בלוח השנה (מארס? מה זה? לא מושג בשש-בש?), נשאר השלד, מינוס בובי סימונס, השחקן המשתפר של השנה שעבר למילווקי, ומרקו יאריץ', שניים משחקני ההגנה היותר טובים שהיו לקליפרס.
קאסל, שהגיע ממינסוטה בטרייד, יהיה איש חשוב מאוד בקליפרס. אחרי עונה מדכאת בוולבס, וכשהוא כמעט בגיל 36, הוא חייב להחזיר לעצמו את חדוות המשחק והיכולת להריץ קבוצה קדימה כמו שידע לעשות פעם. העונה האחרונה בקבוצה של גארנט היתה במגמת ירידה עבורו, פיזית ומקצועית, והקליפרס עשויה להיות הקבוצה האחרונה בקריירה שלו שתחזיק אותו כרכז פותח. אם זו לא הזדמנות אחרונה לתקן את הרושם, אז מה כן? מובלי, לאורך השנים, התחבר יותר מדי לאלמנט ה"שוטינג" במונח שוטינג גארד. לא שהוא לא קולע, אבל קבלת ההחלטות שלו עוד טעונת שיפור, וכמו שהבנתם, יש עוד אנשים בקליפרס שצריכים לזרוק.
בראנד ומאגטי הם שני השמות הראשונים ברשימה הזו. ההצלחה של הקליפרס בעונה האחרונה, וכן, בקליפרס 37 נצחונות זו עונה מסחררת, התבססה קודם כל על משחק קבוצתי (23.2 אס' למשחק, מקום 5 בליגה) ובחירת זריקות טובה (45.9 אחוז שדה, מקום 4-7 בליגה), ועל 42 נקודות לערב שסיפקו בראנד ומאגטי. אם קאסל ומובלי יידעו לתפקד כשחקנים משניים ומשלימים בהצגה הזו, תהיה לקליפרס שנה מהנה. אם לא, והאמת, יש סיכוי מאוד סביר שלא, גרף הנצחונות יחזור שוב למימדים שההיסטוריה הרגילה אותו אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| קאטינו מובלי, אחד הקלעים הטובים באמריקה. צילום: אי-פי
| /images/archive/gallery/290/449.jpg |
|
|
|
|
|
|
יתרונות וחסרונות
|
|
|
|
|
פלוסים: הרבה אופציות לצבירת נקודות בשביל קבוצת תחתית, שחקנים עם ניסיון פלייאוף (גם אם זה בעיקר שחקן אחד), מאגטי הופך לאיטו לאחד הסמול-פורוורדים היותר טובים בליגה, ועל הספסל נמצאים וולטר מקארתי ורודני ווייט, גיבוי סביר לעמדות 3-4, יחד עם סימן השאלה הרוסי העונה לשם ירוסלב קורולב. בעמדת הרכז מחכים מאחורי קאסל גם שון ליבינגסטון והרוקי דניאל יואינג, שני צעירים מוכשרים.
מינוסים: שני גארדים שלא יודעים (מובלי) או לא זוכרים (קאסל) מה זה הגנה, ויכולים להפיל איתם את כל הקבוצה. קאסל נראה די גמור, ולידו יש שוטינג גארד נטול מחליפים ראויים, שהדבר היחיד שהוא מוכן למסור למישהו זה מטען חבלה מתקתק.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| מאגטי, אחד הסמול-פורוורדים הטובים בליגה. צילום: אי-פי
| /images/archive/gallery/180/270.jpg |
|
|
|
|
|
|
מה יש
|
|
|
|
|
שימו לב:
שון ליבינגסטון. כן, שוב. שוב מחכים שהבחור יפרוץ, אבל המקום היחיד שהרכז בן ה-20 פרץ אליו היה חדרו של הדוקטור בדרך לעוד טיפול. 30 משחקים בעונת הרוקי. ושום דבר שמזכיר יציבות או ביטחון. לא שעם קאסל מלפניו יהיה קל להפוך לתפקיד בעל הבית, אבל הוא בהחלט יכול. כולם רק מחכים לרגע שבו השחיפון הגבוה, שנראה כאילו יכול ליפול כשעושים לו "פו", יקבל במה אמיתית להפגין את כישורי המסירה וראיית המשחק שלו, שגרמו לו להיבחר במקום הרביעי בדראפט האחרון.
מאמן: מייק דנליבי (האב), שתי עונות בקליפרס, 65 נצחונות, 99 הפסדים, 39.6 אחוז הצלחה. סה"כ: 463 נצחונות, 489 הפסדים, 48.6 אחוז הצלחה.
אני זה רק לשאול שאלה: מתי קאסל יתמרמר בפעם הראשונה? כשליבינגסטון ייקח לו את עמדת הרכז הפותח? ומתי קאסל יתמרמר בפעם השניה? והשלישית? והרביעית?
|
|
|
|
|
|
|
 |
| ליבינגסטון, מאז הדראפט מחכים לפריצה. צילום: ערן סורוקה
| /images/archive/gallery/167/644.jpg |
|
|
|
|
|
|
מה יהיה
|
|
|
|
|
אופטימי: הקליפרס מוכיחים שהווינריות (היחסית, היחסית) שהפגינו בעונה שעברה זה דבר מדבק.
פסימי: קאסל ומובלי מגלים שלוזריות של קבוצה זה דבר עוד יותר מדבק.
|
|
|
|
|
|
|  | | אלטון בראנד, פאוור פורוורד יציב ואיכותי. צילום: אי-פי
| /images/archive/gallery/180/269.jpg | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | קאסל, שהגיע ממינסוטה בטרייד, יהיה איש חשוב מאוד בקליפרס. אחרי עונה מדכאת בוולבס, וכשהוא כמעט בגיל 36, הוא חייב להחזיר לעצמו את חדוות המשחק והיכולת להריץ קבוצה קדימה כמו שידע לעשות פעם. העונה האחרונה בקבוצה של גארנט היתה במגמת ירידה עבורו, פיזית ומקצועית, והקליפרס עשויה להיות הקבוצה האחרונה בקריירה שלו שתחזיק אותו כרכז פותח. אם זו לא הזדמנות אחרונה לתקן את הרושם, אז מה כן? | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
