כמו פתיחה...

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי, לפני שנתחיל את המפגש בינינו לפניכם כמה הצהרות לגבי חיינו המשותפים בזמן הקרוב. ובכן, על מה נספר לכם בבלוג שלא ידעתם, על פוליטיקה? לא, מה פתאום, כולם כותבים על זה. על יחסינו עם הפלסטינאים? לא, גם נושא זה ממלא את דפי העיתון והבלוגים וגם דנים בו בהרחבה בשיחות הסלון. על יחס העולם אלינו? גם זה לא, בקיצור אשתדל לכתוב על דברים אחרים, דברים טובים מתוך תקווה שגם לדברים טובים יש מקום. בפיסה הקטנה של המידע התלויה בחלל האינטרנט, הבלוג שלי יוקדש לטיולים, פריחות, מה לעשות עם הילדים, לעיתים פרקים ממשפחתנו הגדלה וצומחת ולדעתי מייצגת חתך האוכלסייה בארץ, אשתדל לשלב הכרות עם אנשים יפים שחיים פה ואני פוגש אותם בדרכי במהלך עבודתי בשיטוט בארץ. אבל ארים קול זעקה אם מישהו יגרום עוול לפיסה אחת של הארץ בבניה או בהשחתת הטבע,  ואשתדל שדברי יגיעו לכמה שיותר אוזניים.

אני לא שופט (למרות שכמה מחברי עורכי דין). אני לא חבר מועצה בעיריה (בתחום הזה אין לי חברים). אני לא חבר כנסת (גם שם אין לי חברים) אבל לעומת כל המכובדים אני אוהב אנשים פשוטים, דברים פשוטים ועל אלה אשמח לכתוב ולשתף את מי שיכנס לביקור בבלוג שלי.

מדי שבוע, במסגרת עבודתי, אני יוצא למסע בארץ בעקבות הכתיבה למדורים שלי במעריב. אתם משערים שבמשך הזמן מצטברים סיפורים ומפגשים מעניינים עם אנשים, פיסות טבע, בעלי חיים וגם סיפורים מצחיקים. אני מקווה שלא ייתש כוחי לספר לכם על הדברים והאנשים שאני פוגש בדרכי וגם מפעם לפעם נשלוף מהאלמוניות איש זה או אחר שטוב הארץ חשוב לו וניכר במעשיו.

אשתדל גם להוסיף תגובות של אנשים גם תגובות על חינוך, נושא חשוב מאוד בעיני ובת זוגי עוסקת בו שנים רבות, נבקש ממנה כמה תובנות. ומשהו שאני מניח ימשוך רייטינג גבוה - אנסה לשכנע את החותנת שלי לתרום לבלוג שלי כמה מתוכנים ממטבחה, איני מחליף ארוחה אצלה בשום מסעדה. (טרם שאלתי אותה נראה אם תסכים).

ואחרי כל הצהרת הכוונות לא נותר לי אלא להתחיל. צעד קטן לי להפוך לפסיק זעיר בחלל האינטרנט. תנו כמה ימי חסד עד שאתרגל, תגיבו, תכתבו ,גם ירידות יתקבלו (לא בשמחה). חשבתי על זה, ומפעם לפעם גם נגיב על דברים מעצבנים לא רק נספר אלא גם ניתן פתרון.

אז יקירי יוצאים לדרך ומי יודע לא נגיע, אמרו זאת לפני: "הדרך חכמה מהולך בה" אז בואו ננסה להשאיר אתכם קצת בחברתי. העיתון קטן מידות, לא כל החומר נכנס, ננצל את הבמה שניתנה לי לספר לכם גם את הדברים שלא נכנסו לעיתון.

אוקי. מתחילים....

 

שבת עם הילדים/ לחקור את הפריחה

שבת קרירה וגשומה, השמיים מעוננים ובחוץ משתוללת לה הפריחה. אבא מציע: "אולי נצא לטיול קצר, לשדה קרוב, נראה מה קורה בשדה בעונה הזו של השנה. אולי, ניקח איתנו מגדיר צמחים, מצלמה וגם זכוכית מגדלת". הילדים רוצים להישאר צמודים לטלוויזיה, אבל לבסוף משתכנעים. ואמנם יוצאים ליד הבית, לשדההפתוח סמוך לבית או לטיול לאתר פריחה. בוחרים מקום מסוים. מצלמים את הילד עם קטע נוף למזכרת מתקופת זו של השנה. חוזרים לאותו מקום לקראת הפריחה הצהובה, ושוב פעם לאותו מקום בקיץ. בעזרת התמונות לומדים את הבדלי הגוונים בין עונות השנה. אחרי שרשמתם את כל תקופות השנה והתחייבתם בפני ילדכם לסדר להם 'בוק' לעונות השונות של השנה. אתם עדין בליבו של טבע מתפרע. זה הזמן לשלוף את זכוכית המגדלת, אפשר להתקרב אל הפרח, להציץ לתוך גביעו בעזרת זכוכית המגדלת, אל מבנה עלי הכותרת, אל האבקנים וגם לראות את החרקים ה"תוקפים" בזימזום את הפרח כדי לטעום את הצוף או סתם להאביק אותו. אחר לפתוח את מגדיר צמחים, לתת לילד לזהות את הפרח על פי הצבע. "חדוות הגילוי" כשהילד מגלה את שם הפרח, אין ספק שהוא יזכור את השם.    

לא לשכוח לצלם את הפרח במלוא יופיו וגם לתת לילדכם לנסות לצלם (עם הסברים בסיסיים על צילום).

תבחרו לכם את השטח המוגדר שהייתם בו תזכרו אותו ותחזרו אליו עוד כה פעמים בשנה לראות מה השתנה בעונות השונות בשטח.

מהר, לפני שייגמר

אחד מהמקומות בהם פריחה נפלאה של התורמסים ברמות מנשה. מי שמגיע למקום דרך ואדי מילח, (כביש 90), סמוך לצומת אלייקים, משני צידי הכביש "מסדר" של תורמסים כחולים צפופים. אם תפנו מזרחה, לכביש 672, תוכלו לראות בדרך לקיבוץ רמות מנשה, שדות תורמסים ענקיים בצד הדרך, (אחרי העיקול הגדול).

תמונת השבוע שלי

הפריחה המטורפת של הנשירים סביב מטולה החלה, בתמונה, מטע של נקטרינות למרגלות תל אבל, סמוך למטולה. רוצו לראות

*תצלומים ואיורים: דובי זכאי