סיפורי בנקים -למה? ככה

זהו סיפור די בנאלי על בנק, על זוג צעיר ועל רמאות מתמשכת. פרטי הסיפור והנפשות הצעירות נסתרות באפלולית של בושה. אז הנה סיפור, לא מיוחד, יש כאלה רבים. 

בני הזוג ע. הגיע למעמד החתימה על קניית דירה, הם היו כבר בתחתית האפשרויות הכספיות, וחובות מעבר לאוזניים. המשפחה גוייסה למאמץ, כל מי שיכול תרם את חלקו בסכומים שונים לעזור לבני הזוג. הימים ימי המחאה, בשדרות רוטשילד בתל אביב אוהלים זרועים, וצעירים זועמים צולבים את מחיר הקוטג'. אבל לצעירים שזקוקים להחזיר חובות, ולשלם סכומים מטורפים עבור גני הילדים, וגם לדאוג למעט אוכל לבית, אין זמן להפגנות ומחאות, הם צריכים לעבוד בכמה עבודות, להיות סמוכים על שולחן ההורים כדי לשרוד בחיים היקרים.

המלחמה הצודקת של המחאה התנהלה נגד חברות מזון גדולות, ואמנם, המחירים ירדו, גם הרווחיות של החברות ירדה במעט, (בינתיים היא עלתה חזרה). גם חברות הסלולר קיבלו את המנה שלהם, מרווחים של מאות אחוזים ועושק של שנים עברו המסכנים לעשרות אחוזי רווח בלבד. אך בכל המחאה הציבורית שרדו בכבוד ובהתנשאות, הבנקים וחברות הביטוח. ממשרדי הפאר המזוגגים בשדרות רוטשילד הביטו מנהלי הבנקים וחברות הביטוח, אל האספסוף שגר באוהלים למרגלותיהם. מכוניות הפאר שלהם החליקו בשקט אל החניה המקורה, ומעלית חרישית הובילה אותם לקומות העליונות בגג מפלצות הזכוכית שמגרדות את השמיים. קצת עיכוב ואי נחת נגרמה להם עם סיום יום העבודה, בעת שנאלצו לבזבז זמן יקר, להמתין בפקקים שנוצרו בשדרות רוטשילד מהמולת המחאה. ב"מלחמת העולמות" בין הציבור לבין וראשי המשק היתה הנחה למנהלי הבנקים, למרות שמשכורת העתק שלהם הביאו את הסעיף אפילו למי שלא ידע לקרוא את סך המספרים שהרכיבו את השכר החודשי שלהם.

לא מזמן פורסם שהרווחים הגדולים של הבנקים, (חברות הביטוח יטופלו במועד אחר), מגיעים דווקא ממשקי הבית הקטנים. זאת אומרת מכולנו, מאותם אלה שחיים ממשכרות ומשלמים עמלות. עד כאן היתה ההקדמה כדי שהדם יתחיל לרתוח בעורקים באש בינונית.

נחזור לזוג שלנו, באמת זוג חביב, שני ילדים מתוקים, זוג שקט, חרוץ צנוע בדרישות וכאמור עובדים קשה לפרנס את עולם הקטן והחמים - משפחה. כדי לסגור חובות ומינוסים נאלצו לקחת הלוואה מבנק גדול. עבורם זו הלוואת ענק שתכניס אותם לעבדות של עוד שלוש שנים, (ושלושים שנה לתשלום המשכנתא). אבל אין ברירה הריבית על משיכת היתר דופקת וחייבים לסגור את משיכת היתר. בני הזוג ישבו מול פקיד הבנק, הוא ראה את מצבם וגייס עבורם את כל הטוב שהיה בו כדי לעזור לבני הזוג, איך לא תאמין לפקיד, קרח עם משקפיים, עיניים כחולות תמימות, אולי גם כיפה זעירה מפארת את הקרחת. שהוא סימן להם עם היד שיתקרבו, הבינו התמימים, שהרבית שהוא מציע להם על הלוואה כמעט חותכת לו אישית בבשר החי, 11.5 אחוז. ותאמינו לי המשיך בלחישה אני לא יכול לרדת יותר לחש להם. הם לא הבינו שדופקים אותם, נרעדו מהריבית שיאלצו לשלם חתמו ויצאו, הלומים וכואבים. אבל האישה חשבה שהיא לא פראיירית, בשרידי הכבוד שלה חזרה אל הפקיד, (זוכרים קרח משקפיים עיניים כחולות), טחנה לו את המוח עוד מחצית השעה והורידה לו את הרבית ל9.5 אחוז. הפקיד נתן לה להבין שלמעשה ריבית כזאת תשחק לגמרי את הבונוסים שלו, אבל מה לא עושים שהלקוח יהיה מרוצה. ביקש ממנה שלא תגלה ברבים איזה תנאים מפליגים הם קיבלו.

בצר להם חזרו לקן החם והאמיתי של החיים, להורים. שטחו לפניהם את ההצלחה הגדולה, הורדת הרבית. גאווה ענקית, טיפה קטנה במחאה הציבורית נגד הבנקים. ההורים, כדרך הורים, אוהבים את הילדים ושונאים שמרמים אותם. בעדינות, כדי שהילדה לא תעלב מההצלחה שלה, הסבירו שבבנק שלהם, ההלוואה הכי גרועה בריבת נמוכה יותר, לפחות פחות 3 אחוז. לסיכום העדין של סיפור הבנק של ההורים הציעו לבני הזוג לזנוח את הקירח עם המשקפיים ולעבור לשופעת שיער בבנק שלהם. בדיקה קצרה גילתה שהפקיד, (קרחת משקפיים, עיניים כחולות) רימה אותם לאורך כל הדרך, גם בעמלות וגם וגם וגם. במדיניות של שוק פתוח פנו לבנק של ההורים וראה זה פלא קיבלו ריבית נמוכה, קיבלו תנאים טובים נמחקו עמלות מטורפות, רק שיעברו.

עתה כבר בני הזוג חטפו את הסעיף, הבינו שמחאה ציבורית זו חובה, חובה להשקיע זמן בעידוד המחאה ופסעו נמרצות לפקיד. (זוכרים, קרחת משקפיים עיניים כחולות וההנחה בריבית שכאילו נלקחה מכיסו). הפקיד קיבל אותם במאור פנים של שומרי סוד משותף. עננה ריחפה מעל ראשו הקירח שגילה את ההטבות המפליגות שמציע להם הבנק השני. אחרי שלחש על אוזנם שהבנק ההוא מתאבד, הציע להם מיד את אותם תנאים, ואפילו בצעד נדיר, רשם בעפרנו המדויק את פרטי הטלפון הפרטי שלהם, כדי שיוכלו לקצר את הדרך ולא בכל פעם להגיע לסניף. (למצוא חניה, בייביסייטר, ולחכות בתור).

הלימוד הכלכלי, אמר פעם אחד משרי החינוך המבריקים שלנו חשוב מאוד לנוער, איך ידעו המסכנים להתנהל מול גופים כלכליים, חייבים להכניס שיעורים בלימוד כלכלה משק בית נכונה. אמר השר ונאסף אל שרים בעבר עם פנסיה ראויה. במחשבה שנייה למה שילמדו כלכלה נכונה, אולי הצעירים התמימים יבינו משהו בהתנהלות מול הבנקים והבנקים לא יוכלו לגבות מהם ריבית מטורפת.

ויש גם מסקנות, תובנות ומראות של תמונות. הניחו לכם מול עיניכם תמונה של מפלצת עטופה בזכוכית של הבנק היקר שאתם עובדים איתו. תזכרו, שלמעלה, בחלונות הגבוהים, באפלולית הברוכה והמפנקת של המזגן יושב מנכ"ל/ית שמרוויח הרבה הרבה כסף. בכל פעם שדופקים אתכם בריבית רצחנית, נרשם באחד ממחשבי הענק להגדיל את הבונוס לאותו מנהל. לכן הניחו למלחמה על הקוטג' זה ממש כסף קטן, תתחילו לבדוק את ההתנהלות שלכם מול הבנק, אל תוותרו לעיניים תמימות של הפקיד שמולכם, תדאגו שמולכם יישב פקיד שבאמת איכפת לו, הוא יעשה כל מאמץ כדי לעזור לכם (וגם אז הוא ירוויח).

ועוד משהו מעוללות הזוג הצעיר. נשאל אתכם כמה זמן נדרש מפקיד בסניף בנק כדי לרדת לכספת ולהוציא מסמך? מסמך חשוב, שיכול לקצר תהליך לבני זוג ולחסוך להם כסף וזמן. הבאת המסמך אינה כרוכה בתשלום, המסמך מופקד שם כערבות. אז כמה זמן לדעתכם נדרש מפקיד חרוץ לרדת במעלית ולהביא את המסמך? שעה? שעתיים? יום, שלושה ימים?. אז על פי הבנק זה ייקח שבועיים, (לא כולל שבתות וחגים), למה? ככה.

רותח לכם הדם. אז תירגעו, בהתלהמות לא הולך כלום. פשוט אם אתם מרגישים שדופקים אתכם, תחייכו אל הפקיד הנבון, תספרו לו שבבנק ממול התנאים טובים יותר ואתם נוטשים אותו ועוברים את הכביש, תדאגו גם לספר לכולם עם דגש על שם הבנק. אולי במקרה כזה הפקיד באמת יהפוך לנבון.