מקרה גמל

כבר יותר משבועיים שוכב חסר הכרה קצין צעיר ומצטיין בבית החולים סורקה. גמל ששוטט על הכביש בלילה נפגש עם מכוניתו, בקלות אפשר למנוע התאונה המיותרת, למה המדינה לא עושה דבר?

יום חמישי בלילה, ה-5.5 בחודש. חושך כבד נח על הכביש ההולך מנחל צין למצפה רמון, אפילו בדל של ירח לא שלח קרן רפה אלה הכביש האפל. השעה מעט לפני שמונה בערב, תנועה דלילה, אורות חיוורים של רכבים המגששים דרכם באפלת הלילה. באחד הרכבים נוהג קצין צעיר, רס"ן יואב איכר, יואב חוזר ממרכז הארץ, מדיון במטכ"ל. שלוש עשרה קילומטר מפרידים בינו לבין ביתו במצפה רמון. שם, הבית מתארגן לשנת לילה, ממתינים לחזרתו אשתו שירה, בחודש השביעי להריונה ושתי בנותיו, בת 4.5 ובת שנתיים. עוד מעט קט ויגמע את הק"מ שנותרו, יספיק לקלח את הבנות, להסניף את ריחן המתוק, להנות מצליל צחוקן ולכסות אותן בשמיכה חמה במיטתן עם ברכת לילה טוב. האורות מלחשים לו את הדרך, הוא מכיר היטב את הכביש, מדי יום עושה נוסע בו פעמיים, בבוקר לבסיסי הצבא, להדרכה והרצאות ובערב את דרכו חזרה הביתה. בירידה לערוץ נחל צין הוא מאט מעט, הבהוב רחוק של אורות לא ברורים, יואב נדרך, אבל היה מאוחר מדי, לפתע גוש כהה נגלה מול עיניו, להבזק שניה נראה גמל המסונוור מאורות הרכב, הוא ניסה לעצור את הרכב אך התנגש בו בעוצמה רבה. חזית הרכב פגעה בחוזקה ברגליו של הגמל, 700 הק"ג של משקלו צנחו על החלון וגג המכונית ומחצו את הרכב ובתוכו הקצין הצעיר. כשהוא פצוע קשה, בקושי נושם עוד היה בהכרה כדי לראות את המצילים הראשונים, ראשון המחלצים רב הישוב מצפה רמון ונהגו. השניים היו במכוניתם במרחק קצר ממנו הרב שהבחין בגמלים הרועים על הכביש ניסה להזהיר את הנוסעים אך לא הספיק להזהיר את יואב, דקה לפני עוד הספיק הרב להזמין את המשטרה, אלה היו בדרך אך ליואב היה מאוחר מדי.

כוחות החילוץ עמלו כדי להוציא את יואב מהרכב המרוסק, היה צורך להסיר את הגמל המת מהרכב המחוץ, לנסר את הרכב בידי אנשי החילוץ. אנשי מגן דוד יצרו קשר עם הקצין הלכוד שעדין היה בהכרה ניסו להשאיר ער. מצבו החמור חייב הזמנת הליקופטר כדי להעביר אותו במהירות לבי"ח סורוקה. יואב כבר איבד את הכרתו, עד היום הוא שוכב נטול הכרה שהוא מורדם ומונשם בחדר טיפול נמרץ, הרופאים עמלים לייצב את מצבו.  

יואב ורעייתו שירה עברו לפני מספר שנים למצפה רמון. יואב שירת אז כקצין אימון גופני של בה"ד 1. שעבר לתפקיד אחר, קצין אימון גופני של זרוע היבשה בקסטינה, העדיפו בני הזוג להישאר במצפה רמון ולבנות את ביתם בהר הנגב. בני הזוג איכר משתייכים לזרם של הציונות הדתית, התערו היטב בחיי הקהילה. בעוד בעלה שרוע חסר הכרה בבית החולים בבאר שבע, שירה רעייתו נותרה בביתה, מטופלת בשתי בנות רכות והיא בחודש השביעי להריונה. הצבא עוזר, מסיע אותה לבית החולים וחזרה, בנות הקהילה הדתית וחברות עוטפות אותה באהבה ועזרה. אבל חייו של הזוג הצעיר פסקו באחת, כל מה שהיה שגרת חיים נפלאה הפך לחלום רחוק, שגרה כואבת הולכת וקמה מול עיניה של שירה, נסיעה יומית לבית החולים, ישיבה כואבת ליד בעלה וחזרה להכין את הבנות לשנת לילה. אבל, כדרכה של אישה דתית היא נאחזת באמונה שעוד יהיה טוב. רק לפני ימים אחדים חזר יואב מפאריס, כמי שאחראי על החדרת הכושר הגופני נאה דרש וגם נאה קיים, טס לפאריס להשתתף בריצת המרתון המקיפה את בירת צרפת.

התאונה הנוראית עם הגמל לא היתה תאונה ראשונה בין רכב נוסע ובעל חיים שמהלך על הכביש בלילה חשוך. לצערי אני מניח שזו גם לא התאונה האחרונה. ההפקרות בכבישי הנגב, זילות בחיי אדם כבר גבו קורבנות כבדים. הגמלים שייכים לבדואים שאינם מקפדים לכלוא אותם, לכל היותר הבדואים נוהגים לקשור את רגליהם הקדמיות, אז החיה האומללה מקפצת במסכנות, אפילו אם תרצה לברוח מהסכנה לא תוכל. כדי להבין קצת יותר בתחום פניתי אל אריאל, בעל חוות הגמלים בממשית ובעל עדר גמלים גדול. אריאל, עשה את חייו הצעירים כרועה גמלים אצל הבדואים, למד מהם את תורת אילוף הגמלים, הוא מומחה בחיי המדבר, בצמחיית המדבר והבנת התנהגות הגמלים. שספרתי לו על התאונה היה מזועזע, אך לא מופתע. כבר שנים הוא פונה לרשויות שיטפלו בנושא המסוכן, התאונה הזו כך הוא מסביר אפילו לא נכנסה לרשימת התאונות שמסוקרות ברדיו או בטלוויזיה. אריאל הסביר לי את סיבת הימצאותם של הגמלים על הכבישים. הגמלים נמשכים אל הכבישים בגלל נגר מי הגשמים. מבנה הכביש זורמים מי הגשמים על הכביש וגולשים אל צדדיו, המים הופכים את שולי הדרך לירוק מדברי ושם ממתינה לגמל צמחיה עשירה. אריאל מוסיף ומסביר שאת תופעת הגמלים המשוטטים על הכבישים אפשר לחסל ביום אחד, בלי עלות של שקל למדינה. החוק במדינה מחייב כל בעלים של בעל חיים להטביע בו שבב אלקטרוני, בדיוק כמו זה שמחדירים לכלבים, החוק מחייב גם את בעלי הגמלים לעשות זאת, אבל השלטונות הרופסים מול הבדואים אינם כופים את החוק עליהם. אריאל מסביר, תוך יום אחד הכל יכול להשתנות, ברגע שיהיה שבב בכל בעל חיים הסיפור יראה אחרת. בעלי הגמלים לא יעיזו לשחרר אותם חופשי לכבישים, כל גמל כבר ישא על גופו את שם הבעלים כהוכחה ניצחת לאשמתו.

אבל המדבר כדרכו נוהג לאט ומאוחר, עוד תאונה ועוד תאונה שלטונות המדינה האחראיים לאכיפת החוק אינם מזדרזים, חוששים מהבדואים, חוששים מהתגובה ולחייב אותם לקבל את החוק. התירוצים רבים, אין כוח אדם, המשטרה צריכה ללוות את הפקחים, בינתיים מהלך פשוט ודל תקציב למנוע את התאונה הבאה. 

נקווה שחוסנו הגופני של רס"ן יואב איכר ישמש לו לעזר להחלים ולהתגבר, להתעורר לחזור לחייו, לבנותיו לרעייתו שעומדת ללדת. יש גם צער על אובדן חייו של הגמל, מה אשמה החיה הגדולה שבעליה משחרר אותה ברחבי הר הנגב.