יהודי ומוסלמי עולים לטיסה.

בשעות הלילה בשדות תעופה באירופה החיים נעצרים. המסדרונות הארוכים ריקים מאדם, המדרגות מפסיקות לנוע, על החנויות הזוהרות במשך יורד התריס וכבים אורות. בקצה אולם ההמתנה איים של נוסעים, אלה אחרונים, ממתינים לטיסה מתאחרת. וכך היה המראה השבוע באחד מנמלי התעופה של מזרח אירופה. טיסה אמורה לצאת לארץ דקה לפני חצות והמון ישראלים יושבים, מנומנמים, ונפוחי עיניים ולכולם חלום אחד, להגיע לארץ. כולם כבר סיימו לספר על האתרים שראו על העסקים שעשו, חלק מהם כבר שקע בנמנום מיוסר, תןך בהמתנה לקריאת הרמקול הקורא לעלייה למטוס. בפינה אחרת של אולם הנוסעים התקבצה חבורה של מוסלמים. הגברים לבשו בגדים שמזכירים את הגלימות הפשוטות של קאדפי, אך פחות צבעוניות, על ראשם נשאו תרבוש גדול. אחד מהם נראה כעותק מוקטן של בן לאדן, אחר ניסה להדמות לו וללא הצלחה. הנשים היו עטופות כראוי, בשחור, הרווח הצר שנותר לעיניהן היה מרושת ברשת צפופה, אפילו יתוש רזה לא עובר דרכה. כאמור החבורה המוסלמית התרכזה בקצה מרוחק של אולם הנוסעים. הישראלים בחנו אותם מרחוק, בלי חיבה מיוחדת, הביטו בהם, תהו על השוני ומלמלו את ההתרשמות לעצמם או לחששו באוזן לבת/ בן זוגם.

עוד אנו ממתינים ומעט החנויות שהיו פתוחות סגרו את התריסים האפילו את האורות,ו הזבנים נעלמו לביתם. שום מטוס לא המריא, דממה נחה על השדה למעט איש בטחון קשיש ופיסח, שדידה בין הדלתות לבדוק שהן נעולות. ההתנהלות של החבורה בצד הרחוק של אולם הנוסעים היתה רעשנית ובלטה על השקט שנח על השדה. אחד מהחבורה המוסלמית, גבוה מהשאר עוטה גלימה לבנה וראשו חבוש בתרבוש ענק הוא טייל מפעם לפעם ליד הישראלים הממתינים. אחריו השתרכה בדממה, "גוויה מהלכת", (אשתו כנראה), חנוטה בתוך בגד שחור שאינו מתיר לחמוק נשי אחד לברוח מהבגד הכהה, חלילה שעין חומדת לא תראה. כדרכם של ישראלים הרגשנו את האיום המוסתר במבטו, אבל היינו בטוחים, בירה אירופאית ואין חשש, וכדרכנו שתקנו.

והנה רגע הקריאה לעליה למטוס הגיע. בודקות קפדניות הגיעו אל מכשיר השיקוף, תור ישראלי, (שאינו דומה לתור) נמתח לאורך הקיר. השתרכנו בעצלתיים, עם התיקים והשקיות הדיוטי פרי לעבר הבודקות ומכונת השיקוף. בזווית העין נראו שלושת זוגות המוסלמים קמים ומצטרפים לתור הארוך של הישראלים. נהמה שקטה של חשש עברה בין הנוסעים, אחדים לחשו על אוזן בת/ בן זוגם: "מה, אלה טסים איתנו?". ובכן כן, הם עמדו בתור, דווקא לא נדחפו. הגבוה ידיו עמוסות בשקיות, "הגוויה" הנסתרת בשחור נצמדה אליו. כך דמותן של שאר הנשים שנראות כלקוחות מסרט בלהות, יחד עם הגברים עמדו בתור הארוך. תחושה של אי נוחות עברה גל בין הנוסעים. כל אחד שלח מבט גנוב לחבורה, חושש, בחבורה המשונה. (בפרט בדמות של כפילו של בן לאדן). החשש היה ללא קול, אך ניכר על פני הנוסעים, אך כיאה לציבור מנומס, ממושמע ותרבותי איש לא אמר דבר. החבורה עברה בדיקות ביטחוניות ואני מניח שהכל היה בסדר, אבל, במשך הטיסה ליווה החשש אותי ואני מניח גם ישראלים לטיסה, הנה, יקום אחד מהם ויכריז "זו חטיפה", או סתם יזעק אללה הוא עכבר ונסיים חיינו כפירורים לדגים בים התיכון. זו לא היתה טיסה של 'אל על' ועל כך מאוד הצטערתי, במטוס ישראלי הייתי מרגיש בטוח יותר. ייאמר מיד שהגענו בשלום, הכל היה בסדר, במשך הטיסה, בטיול הקבוע לשירותים בחלקו האחורי של המטוס ראיתי את החבורה יושבת בשקט, הגברים הורידו את התרבוש המשונה, (הם נראו די עלובים בלעדיו), אחת הנשים הרהיבה עוז והניחה לציבור הזומם לראות את עיניה המאופרות.

ולמה כל הסיפור הארוך, אתמול סופר בחדשות על טיסה של חברה אמריקאית, הטייס נתקל בחבורה דומה שלבושה במחלצות מוסלמיות, תרבושים, גלימות ורעלות ועוד נספחים שעמדה לעלות לטיסה שלו. הטייס הודיע חגיגית שהחבורה המכובדת לא עולה על המטוס ונשארת בטרמינל, כך אמר ועשה. לא עזרו הפניות האיומים, הטיסה יצאה לדרך בלעדי החבורה המשונה. אני מניח שבמסגרת ה'עדפת החלש' המוסלמי האומלל הטייס יסיים את תפקידו כטייס עם הנחיתה. אני מניח  שחברה התעופה מהירה להתנצל ושלחה שלל נקודות מתנצלות לכל המוסלמים. הארגונים המוסלמיים מיהרו לכנות את הטייס גזען, פשיסט ועוד כינויים שאינם ראויים. השלב הבא, כנראה, יהיה להחרים את חברת התעופה, להעלות את הנושא לדיון דחוף באו"ם ואני מניח שתשלח הודעת גינוי חריפה, אולי הטייס האומלל יאבד את ראשו בפיגוע מסתורי או יהיה נרדף כל חייו על יד מוסלמים קנאים כמו במקרהו של סלמן רושדי.

אבל נשאלת השאלה, מי מתחשב בחששם של מאות נוסעי אותה טיסה. מי יתחשב בשקט המפוחד שבו הם שרויים במשך כל הטיסה, קפואים במקומם, מחכים לאורך הדרך לרגע ההכרזה: המטוס חטוף. נכון, אין לשפוט אדם לפי מראהו ולבושו, אולי מבחינת שיפוטית זה נכון, אבל, הלב אומר אחרת.