כואב (על הכרמל), אבל פחות

הכאב על הקורבנות בשריפה בכרמל לא נשכח וצורב עמוק בלב. הכאב מול מראות ההר השרוף מתכהה מעט מול הפריחה המטורפת שעוטפת בימים אלה את הכרמל, מול ההתחדשות. כדאי לחזור ולטייל בשבילים אהובים, עתה שהפריחה כל כך יפה, מסלול אחד מבין עשרות

הכרמל של אחרי השריפה זכה לחיבוק כואב ואוהב מהציבור. מדי סופשבוע אפשר לראות קבוצות מטיילים סקרנים ואוהבים שמגיעים לסיורים לראות בעיניהם את נזקי השריפה, את הסיורים מארגנים גופים ירוקים, רשות הטבע והגנים, קק"ל ועוד. מדריכים מקצועיים מהלכים בין הקטעים השרופים השחורים לבין הצמיחה המתחדשת. מובילים בעדינות את המטיילים אל הפצע השחור בליבו של ההר הירוק כל השנה. המטיילים מנידים ראשם בעצב מחבק לזכר הקורבנות עת חולפים באזור אסון שריפת האוטובוס, ליד האנדרטה המאולתרת.

אבל הכאב מול ההר השרוף מתכהה מעט, מול הפריחה המטורפת שעוטפת בימים אלה את הכרמל. רבים שהיו במשך שנים מהלכים בין שבילי ההר אינם בטוחים יותר במסלולם, מה שהיה פעם אתר טיולים קל ומסודר אינו ברור היום לקהל חובבי הכרמל. רבים מבין המטיילים עדין מהססים, חלקם,לא מוכנים נפשית למראות הכתמים השחורים, מה שהיה פעם יער מצל ומפואר. אחרים זוכרים ברעד את ההוראות הגורפות של הרשויות שאסור לטייל בכרמל, בתחילה זו היתה הוראה גורפת, ורק אחר כך הגבילו תחמו את המסלולים למטיילים. למעשה מטייל של שבת (או שישי) שאינו בקי גדול בכבישים וכיוונים לא יודע בדיוק היכן היתה השריפה, אחדים ממכרי משוכנעים שכל הכרמל על כל שלוחותיו נשרף, חלקם מבכים בחוסר ידיעה מקומות בהר שהיו אהובים עליהם, כיום הם משוכנעים הפכו לאפר שחור.

לצערי גם אני מצטרף לרבים, למרות שאני מכיר ויודע את הכבישים והשבילים עדין בטוח אם מקומות מסוימים בכרמל נתרו במלוא יופיים או חלילה נשרפו. ולכן, לפני שאני יוצא, אני מתקשר לרשות הטבע והגנים, שואל בחשש האם את המקום המתוכנן לטיול פקדה השריפה? (בדרך כלל התשובה היא לא), וכך אני יוצא לדרך למקומות אהובים על ההר. אחד המקומות בכרמל שאני מאוד אוהב להגיע אליהם, שביל קטן, קצר יחסית שמוליך אל הצניר הגדול. (צניר = חצי מצינור). השביל האפלולי בין עצי קטלב ואלון מוליך לסלע ענק שנדמה כגל סלעי רגע לפני שהוא נשבר, נד ענק של סלע.

וכך לקחתי את בני משפחתי לטיול חוזר אל הצניר הגדול, כבר בתחילת השביל ראינו את ההתפרצות הצבעונית של הפריחה, כל פינה עוד בטם מגיעים אל השביל המוצל זועקת ביופי פרוע ומדהים, בפרט הפרח הכחול של בן חצב יקינטון שמתנוסס בצבעו הכחול ומרקד עם הרוח.

מנהרה אפלולית של עצים סבוכים ושמש אביבית ליטפה את הכלניות הפורחות ואת בן חצב יקנטוני, את משטחי הירוק ואת הרקפות המציצות ליד כל סלע, הצבעים והאור נשארו בחוץ שפסענו לשביל ביער האלונים הפרוע. קרניים בודדות הבקיעו דרכן באפלת הסבך וניקדו את השביל בזהרורים מרצדים כאילו פיות זריזות מרקדות לפניהם על השביל. השביל מסומן בירוק, כולו רצוף באבנים קטנות ומפעם לפעם התייצב במרכזו סלע מתגרה שחייב אותם לנתר מעליו.

טיפ קטן שמוקדש לטיול של זוג אוהבים במסלול:

"זהו", אמר לה, "הגענו אל הגדר, עכשיו פונים שמאלה והולכים לאורכה", היא לא ידעה לאן פניהם, הוא כבר ביקר כאן פעם, הסתפק בתיאור קלוש של המקום, "מאוד יפה ושווה", עתה הילכו בשביל צר מאוד, מימין נמתחה גדר חלודה, מטה לנפול, לעיתים תמכו עצמם בעמודי הגדר. בחלון נוף התגלתה קרחת הזרועה בזיו השמש, עשביה ירוקה המנוקדת בפרחים סגולים ואדומים. אחרי שעברו מספר סלעים כבדים על השביל עצרו. ביובש אופייני לו ביקש ממנה לעצום את עיניים, את המטרים האחרונים לפני היעד הוביל אותה בזהירות בשביל, שמט את ידו מידה ואמר בשקט" "עכשיו תפקחי את העיניים". סר הצידה להתבונן בתדהמתה. נשמתה נעתקה, ועוד כמה דקות הוקדשו לקריאות התפעלות.



(תצלומים: דובי זכאי)

מה היא ראתה? ממה התפעלה? .... הקיר הקמור מתרומם ומאיים כאילו להתרסק, כדרכו של גל. הצניר מתנשא לגובה כעשרה מטר. למרות צורתו המאיימת, כאן בצילו זו אחת הנקודות השלוות והיפות בכרמל. מכאן נשקפים מראות נוף פראי המזכיר את נופיה ההרריים של שוויץ. צניר, כאמור נלקח מלשון צינור, מחצית הצינור. זהו מצוק קעור שמופיע בכרמל וגם בשומרון, משך אלפי שנים עבר הסלע המסה כימית שהותירה אותו כפסל קפוא של יופי.

לכן, זו העונה לטיול בכרמל, מקורות המים זורמים, הצמחייה עוטפת את ההר בצבעים מרהיבים, חרקים, ציפורים ובעלי חיים מתעוררים לקראת האביב, שווה, שווה, ללכת ולטייל בשבילים שכל כך אהובים עלינו. והשריפה? לצערנו נגבה מחיר גבוה בחייהם של אנשים יקרים, רגע לפני שאתם מתחילים במסלול תקדישו דקה של שקט לזכרם. ההר השרוף יתאושש.

איך מגיעים: בקצה הדרומי של מתחם אוניברסיטת חיפה, על שדרות אבא חושי, מדרום לכביש, כניסה לגן לאומי הכרמל, שווצריה הקטנה. (הכניסה בשבתות וחגים בתשלום), אחרי הבודקה פונים שמאלה בכביש קטן ומפותל היורד עד שילוט חניון הצוק, נוסעים כ-400 מ' ושוב לפי השילוט ימינה כ-800 מ'. מגיעים לרחבת חניה גדולה. שני שבילים מסומנים יוצאים מהרחבה בוחרים את השביל המערבי (סימון שביל ירוק), הולכים עד לגדר והשער. פונים שמאלה לשביל קטן לאורך הגדר, (הגדר מימין לכם), הולכים לאורכה עד הצניר. כשמונה דקות הליכה. למתבלבלים, רשות הטבע והגנים 3639*.