רג'ר או ע'גר? מה זה משנה ממילא נפרדים

איך בגדנו גם באנשי רג'ר @ מה מרגיש ערבי, אב שכול לחייל צה"ל בוואדי ערה @ ואיפה נמצא הר סיני?

שהגעתי בפעם הראשונה לכפר הקטן רג'ר, (או ע'גר), הקפדתי לקרוא לו ר'גר,אמרתי רג'ר - תיקנו אותי הישראלים, קוראים לכפר ע'גר. תושבי המקום לעומתם לא תיקנו אותי, קיבלו בשמחה את השם לכפרם כמו שהם מבטאים, העיקר קיבלו אותי בשמחה. הגעתי אל הכפר, לפני כחמש עשרה שנה ביקתי בכפר בפעם הראשונה, גילתי את יופיו הפראי של המתלול הגולש לחצבאני. גלישה של מדרון תלול אל הערוץ. בתי הכפר היו תלויים במורד ונראו די עלובים, היו אלה ימי קצה החורף, שלגיות בצידי הדרכים הזכירו שבחורף יורד כאן שלג, נהר החצבאני זעף וגעש בערוצו העמוק והזרים כמויות אדירות של מים, אלה חצו את הגבול בלי ויזה מלבנון אל שטחנו.

הגעתי לכפר בהזמנתם של כמה משפחות שהחליטו להעלות את הכפר במפגש הגבולות על מפת התיירות. שלושה מדינות נושקות לכפר, לבנון סוריה וישראל. בני הכפר הבטיחו שבסיור יהיו תצפיות תצפיות אל השכנים, מסלול טיול שנושק לנהר, מפגש עם התושבים ולסיום סעודה של מאכלים טיפוסיים לבני הכפר בבית אחת המשפחות. מודה, המקום כבש אותי, יפה, פראי ואנשים נחמדים, הקדשתי לו מדור ויותר בעיתון, ופרק שלם בספר שהוצאתי.

ההיסטוריה המקשרת את רג'ר עם ישראל החלה בסוף מלחמת ששת הימים. באותם ימים צה"ל כבש את הגולן מידי הסורים. בזמן הכיבוש ישראל עקפה את הכפר, הסורים הנסוגים השאירו אותו כמובלעת עצמאית. איש לא רצה בכפר הקטן השוכן על מפגש הגבולות. בסערת הקרבות הפך למובלעת עצמאית, אוטונומיה בלב מלחמה. הכפר העלוואי, שפירוש שמו "כפר הצוענים" הפך למובלעת. כדרכם של צוענים, גם תושבים אלה חלומו לחיות ללא נתינות ולנדוד בין הגבולות. אבל הכפר הצועני רצה דווקא להשתייך, נכבדי הכפר התעקשו להרגיש ולהיות עם, פנו לנציגי צה"ל וביקשו להסתפח למדינת ישראל. וכך צה"ל, באקט של טקסיות צה"ל חזר לאחור, ו"כבש" בסערה, ובלי התנגדות, את הכפר לקול מצהלות התושבים.

אחרי זמן, ביקרתי שוב במקום, השינוי ניכר בכל בית. תנופת בניה, השביל על שפת החצבאני, מסלול שהפך לטיילת מדהימה. נראו מכונית ליד הבתים, טרקטורים חדשים, חלק מילדי הכפר התגאו בג'ינס ראשון. הישראלים התקבל בברכה וחיבה, כמעט כל בית הפך למסעדה ובני הבית אירחו את הטיילים הישראלים, במיטב המאכלים הוגשו.  התושבים גם יצאו לרכוש דעתו יצאו ללימודים. הצוענים של ר'גר סוף סוף הרגישו שגם להם יש בית ומדינה.

ועתה מדינת ישראל, או יותר נכון ממשלת ישראל ,מודיעה על וויתור של חלק מהכפר. ישראל המעצמה, כוח אדיר, צבא החזק במזרח התיכון נכנעת לדרישות החיזבאללה, (שמונה כמה מאות לוחמים), מדינת ישראל החזקה מוותרת על תושבים, דווקא אלה שרוצים להיות חלק ממנה הממשלה מגישה את ראשם של תושבי רג'ר ללבנונים או לידיהם של אנשי החיזבאללה, אלה יקצרו את ראשם תוך דילוג מעל אנשי האו"ם. שוב ישראל תיראה כמפקירה את אוהביה כמו במקרים הקודמים.

לצערנו, למדנו להכיר את חוסר הנאמנות של מדינת ישראל לאוהביה, בתחילה כובשים את ליבם עם הבטחות ונאורות, אחר זורקים אותם לידי הסורים או לחיזבאללה,נכנעים לדרישות בריון השכונה, בסתר מקווים שראשם של המסכנים יותז לא יתלכלכו בנתזי הדם. ועוד תקווה שהמחיר למכירת האוהב יהיה ובריון השכונה יסתפק בראשם.

אין פלא שהדרוזים מכירים את הפכפכות השילטון. ותושבי הגולן למדו ומגלים נאמנות לסורים,לא בגלל אהבתם את אמא סוריה אלא בגלל האכזבה והחשש מפעולות שניתוק כפוי של ישראל, בבוא היום, כך הם יודעים ישראל תפנה להם עורף, המראות של אנשי הפלנגות מלבנון שנטשו אותם במרוצה מלבנון, כאן הוספנו להם מלוא חופניים השפלה וביזוי, הפניית העורף דה היום לאנשי רג'ר שעתידם יהיה תלוי בטוב ליבו של נסראלה. כמו ששכחו את פולארד, את לגלעד שליט. למדנו שאין על מי לסמוך, לא משנה מה עשית בשביל מדינה. למרות שהצבא חזק והאנשים במדינה חזקים נדמה שלישראל אין נאמנות לאוהביה ואין אופי.

אם חשבו בממשלת ישראל שבזאת יתמו דרישות החיזבאללה, אז הם טעו. אולי קברינטי המדינה חושבים שאחרי קבלת השטח אנשי החיזבאאלה יפרקו את נשקם, יצאו ברינה לשדות לגדל פרחים, יושיטו ידיים מעבר לגבול לחיבוק אמיץ של שלום. העליבות והכניעה לדרישות הצד השני רק מתחילות, עתה יגיעו שורה של דרישות בניהן חיפה, עכו, תל אביב עד אילת, אלה רק יהיו דרישות הפתיחה של החיזבאללה, אם הדברים הולכים כל כך בקלות אז למה לא. אחרי שהגשנו את ראשיהם של אנשי רג'ר נוכל בשקט להגיש להם גם את הראש שלנו, אם לא להם לכל המדינות שסובבות אותנו ומתבוננות בשקט על כוחנו ההולך ונחלש.

יש  וואדי ערה ויש וואדי ערה 

יוסוף ג'אהג'א, מהכפר ערערה אב שכול. בנו, לוחם בצה"ל, נהרג בפעולת צה"ל נגד המנהרות ברצועת עזה. ממרום אנדרטה הזיכרון בראש הכפר ערערה, ליווה אותי אל המרפסת הענקית הצופה על ואדי ערה. כ-500 מ' למטה נמתח כביש החוצה את ואדי ערה, עליו נעות מכוניות זעירות. ממערב לכביש, אחרי הכפר עארה, נפרסים שדות סדורים כחיילים ומטפסים על כתפי רמות מנשה. רחוק יותר מצטייר הכתם הירוק של פארק רמת מנשה. באתר האנדרטה לחללי צה"ל המוסלמים שלטי הנצחה בעברית: "אנדרטה לזכר חללי צה"ל הערבים, המוסלמים והנוצרים שנפלו במילוי תפקידם". דגל ישראל ענק מפאר את הקיר. בקיר ההנצחה, בין הנופלים, גם שלט זיכרון לבנו של יוסוף, ג'אהג'א סעיד, עלם צעיר, יפה עיניים שנפל עם 12 חבריו במרדף במחילות ההולכות לעזה.

שמם של חללי צה"ל הערבים משאיר מצוקה קשה בלב. הנה, כאן, בלב השנאה אתה מגלה שגם ערבים מוסלמים מתנדבים לצבא. וגם כאן אתה מגלה את משפחת השכול. כיום משרתים בצבא 38 חיילים מוסלמים. יוסוף, אבא גאה, מספר על בנו ועל שלושת אחיו שגם הם שירתו בצה"ל, בכובד ראש מסביר את תפיסת העולם שלו: "זו הארץ שלי, אני ומשפחתי חייבים להגן עליה, יחד עם צה"ל אנו תורמים לביטחון.

אחרי הביקור באנדרטת הזיכרון בכפר ערערה מגלים את הקשר האנושי, הקשר עם אנשי הוואדי אינו רק שלילי. קשה לי לדמיין איזה כוח צריך ערבי, תושב הכפר כדי לעמוד בלחצי התושבים על ששלח את בנו לצבא של הציונים? איזה כוח צריך בן אדם להקים אנדרטה בכפר ערערה עם דגל ישראל ענק מתנופף מעל? כמה כוחות נדרשים מאדם מול בני כפרו ומה בן האדם עובר בכל יום. אני לא יודע אם המדינה מעריכה מספיק את מה שיוסוף גהאג'א משקיע עבורה

אני רק מקווה שהיחס אליו לא יהיה כמו אל תושבי רג'ר.

איפה נמצא הר סיני

העיתונאי צור שיזף מספר בכתבה בערוץ 1 על ספר שהוציא הוותיקן ובו קבעו בוודאות שהר סיני האמיתי הוא הר כרכום, צור שיזף פורס לפנינו את משנתו של פרופ' ענתי. כבר שנים הפרופ' המכובד, שהוא שם דבר עולמי במחקר ארכיאולוגי דבק בגירסה שהר סיני נמצא בשטחנו, במרום הר כרכום שבהר הנגב. הפתיחה של הכתבה מספרת שהוואתיקן, הכנסייה הקתולית המערבית מוציא ספר שמסתמך על המחקר של פרופ' ענתי שההר השומם עם ציור הסלעים הוא הר סיני.

לא נחזור על התיאוריה הוותיקה של ענתי, קל לאתר את המחקר והכתבה באינטרנט, אבל הספר של הוואתיקן מעניק חותמת להר כרכום ככהר סיני. אולי כדאי להתחיל להכין את השטח, לדאוג למשאיות שטח שיובילו את הצליינים שמוכנים לסבול את הטילטולים ולהגיע למקום המיוחד. במקום להגיע לסיני ולטפס אל הר סיני שמתנשא מעל סנתה קתרינה. הכל כמובן מבלי לפגוע בבדידותו של המקום המיוחד.

בינתיים כדאי לכם למהר אל ההר המדהים ביופיו, לישון למרגלותיו, לטפס אליו בשעת בוקר מוקדמת, כהכנה לטיול, אני מציע להכנס לאתר של צור שיזף לראות את הסרט היפה להכיר את המקום ואת המתנגדים לתאוריה ואחר כך תוכלו לטפס על הר סיני שלנו, מי יודע אולי תמצאו של שבר של לוחות הברית, או אולי יהיה קשר ישיר בינכם לבין הקדוש ברוך הוא.

תצלומים: דובי זכאי