מה עשה לכם הספסל?

הפארק היפה והמטופח של נחל אלכסנדר, ליד גשר הצבים עבר התעללות, כן, אני יודע, הרבה מקומות עם לילה הופכים להיות נחלתם של צעירים חסרי ענין, שנאה תהומית לכל מה שקשור למדינה, לממסד ולחיים נורמליים

תגידו, מה עשה לכם הפארק היפה בנחל אלכסנדר? באמת מה הפריע למנוחת הסובבים? ספסל עץ? או עמוד עץ שמחזיק את סככת צל יפה המגוננת על מטיילים מחומה של השמש? מקום מפלט נעים, לשבת בשקט ולהנות מהמקום. אבל, למשהו, כל היופי הזה הפריע, וכך, שנעלמו המטיילים, הלילה ירד על גשר הצבים בנחל אלכסנדר, התעורר המזיק הקטן, המעצבן, שעושה את עבדותו הפחדנית בלילה, לקח גפרור והראה לחברה מסביב מי הגבר. במו ידיו, עם גפרור אחד הצליח להדליק ספסל עץ תמים, לחרב עם אותו גפרור עמוד אחד, (מתוך ארבעה), שאחזו בסככת הצל.

עכשיו לאור הלהבות אפשר למהר ולברוח מהמקום לפני שאור המדורה יביא לכאן שוטרים. רגע, רגע, לפני שבורחים למה לא לשבור כמה עצים צעירים, אלה צמחו וגדלו עם השקייה מתוכננת וטיפוח, גבהו לכמעט שלושה מטרים. בשתי מכות אפשר להפוך אותם לגמדים חסרי גזע. ממש תענוג. עכשיו אפשר למהר אל פינה אחרת של הפארק השומם להציג פנים תמימות: "לא יודעים מי עשה את זה", להרביץ דרינק רציני, מבקבוק הוודקה, (ארק), להרביץ קריצה, ולסיים את הלילה באיזה מועדון, להטריד את החברה של החנון, לדהור במכונית אל הלילה מסובב מאדי אלכוהול.

כן, גם הפארק היפה והמטופח של נחל אלכסנדר, ליד גשר הצבים עבר התעללות, אני יודע, הרבה מקומות עם לילה הופכים להיות נחלתם של צעירים חסרי עניין, שנאה תהומית לכל מה שקשור למדינה, לממסד ולחיים נורמליים, כל אדם שעובר במקרה במקום צפוי לקריאות לעג, במקרה הטוב, היטפלות ומכות במקרה הרע. חבורות של צעירים מעשני נרגילה ושותים משקאות חריפים משתלטים על פינות חמד שהושקעו בהם כסף רב, כך, בלילה אחד מפסיקים אזרחים טובים להגיע אל החלק היפה של הטיילת הנמתחת בין רידניג לתל ברוך. בגנים ציבוריים בערים קשה לעבור בגלל כמות קליפות הגרעינים והחבורות היושבת על הספסלים, לקראת סיום הערב מציתים את הספסל או מציקים למישהו ולשכנים מסביב.

צילום: דובי זכאי

בימים אלה חונכים מחדש את גשר הצבים, אחרי שוונדליסט התורן חלף עם גפרור בפארק היפה. ברשות הניקוז השרון החליטו לבנות את הספסלים מאבן משולבת במוזאיקה, פתרון שיחייב את הונדליסט להביא עמו מהבית פטיש חמש קילו. פארק הצבים מושך רבים בעיקר בימי החורף, צבי הענק הסתגלו למים הלא כל כך נקיים, עורכים תצוגה נאה לקהל, מופעים מעל המים ללגום אוויר או מטפסים בכבדות על הסלעים אחרי פירורי במבה שהשאיר אחד הילדים. המון כסף הושקעו בטיפוח המקום מחדש, זה מזכיר לי טיול שערכתי פעם בין גני הסיפור בחולון, היופי החדשנות של המקום הלהיבו אותי בעיקר השינוי הגדול שחל בחולון העיר. שאלתי את אחת המלוות שלי, מעיריית חולון האם לא מחבלים בגנים היפים. לרגע היתה דממה, כאילו חשפתי את הכביסה המלוכלכת של העיר. כן, השיבה ,אבל אנחנו מיד מתקנים, מחליפים כדי שלא יראו וימשיכו את וונדליזים. כך, החבלות, הולכות ופוחתות. יצרנו אלטרנטיבה לנוער, תנועות נוער, מועדונים, ספרייה ענקית שפתוחה בשעות חריגות, אנחנו משתדלים לתת אלטרנטיבה לשוטטות ברחובות. לא תמיד מצליחים אבל משתדלים.

קשה לי לשכוח מקום נפלא שהיה בדרך לנאות הכיכר בדרום ים המלח. לצד הכביש היה מעיין קטן, טמון בין עצי דקל צפופים, מים צלולים תכולים. תושבי המקום קראו לו 'מעיין האהבה'. ובאמת מי ששטף פניו במים הצלולים ראה את העולם אחרת. כמובן שצרפו למקום אגדות, (עבדכם תרם גם אחת מהן), ורבים הגיעו אל המקום, לצד הכביש, לטבול רגליים במים, לצנן את הפנים וגם לחלום על אהבה. בני המקום מספרים על תל אביבים ואנשי הצפון שהגיעו למקום ולחשו מילות אהבה וטבלו במים. בני זוג שיצאו חבוקים מבין עצי הדקל התמירים. המקום הפך למעיין הבקשות. עד שהגיע החלאה תורנית, עם גפרור ביד ותסכול נפשי התעללות בילדותו או אהבה נכזבת ושרף את העצים בני עשרות השנים. ככה בערב אחד חיסל את המקום היפה. למה?

שיחה קצרה עם יערני קק"ל יסבירו לכם את התסכול שלהם, הם מכינים פארקים מקומות בילוי וישיבה בטבע, בחינם ומה הם מקבלים בתמורה, עוקרים ספסלים, מתעללים בשתילים ושלא נדבר על הלכלוך שמשאירים.

חינוך דורש זמן אבל גם דורש תחליפים, לקבל משהו מסודר, מועדון, תנועת נוער, מדריכי נוער ומקומות שבהם אפשר לטפל בחינוך, הקניית דעת. התקציב לכל אלה מועט לעומת התשלום הכבד והנזק שנגרם במועד מאוחר יותר. הנזק הרחב יותר לאזרחים שחוששים להגיע לאותם מקומות. אבל כרגיל לדברים החשובים באמת אין כסף, המנהיגים מזדעזעים אבל לא משחררים כספים לטובת הטיפול בבעיה. טווח ארוך לא קיימים בממשלות קיצרות טווח.

תגידו ובצדק שיש נוער אחר, עירני, נבון, מתנדב ואיכותי, לשמחתנו אתם צודקים. אבל אלה נעלמים בכל הטוב שהם עושים. כרגיל, מה שנשאר צף על המים ואותם רואים. חבל. 

המלצה: עינוגי ארץ ישראל
שווה, שווה. להגיע לחנות לספרים ישנים ולמצוא אוצרות נפלאים. לאחרונה נוסף לספרייתי ספר 'אגדות ארץ ישראל', כתב בחן רב פרופ' זאב וילנאי. תענוג של סיפורים החוצה את הארץ לאורכה. יצא לאור לראשונה בשנת 1950, הוצאת קריית ספר בע"מ ירושלים. יצאו שמונה מהדורות, אני בטוח שבחנות ספרים יד שניה תוכלו להשיג עותק. עונג שבת.