אתמול טיילתי בירושלים

למה הישראלים לא מגיעים לתצפיות סביב העיר העתיקה?  למה החסידות לא מביאות ילדים?

אתמול טיילתי בירושלים, סיור תצפיות שסובב במקומות גבוהים מעל העיר העתיקה, סיור שמאוד אוהב עלי. כך אני זוכה לראות את התאורה הרכה על חומת העיר העתיקה, את דרך העופל, ממרומי תצפית רחבעם זאבי, ואת שורות האורות הנמתחת לאורכה של הטיילת ואד קל רך מעמעם את האורות מעט. ממרפסת מעוגלת במרכז הטיילת אפשר להציץ על התאורה הרכה שנחה על הקברים העתיקים, מתצפית רחבעם על הר הזיתים אפשר לראות את הגוש הכהה של הקברים העתיקים, צל כהה ומאיים על אורות העיר העתיקה. טיול בירושלים משב רוח צונן, אלטרנטיבה ראויה וצוננת לחום הדביק של מישור החוף. ובאמת, ירושלים חיבקה אותי במשב צונן שחייב לשלוף בגד חם. התצפיות הסובבות את העיר נבנו בחוכמה רבה, ותאורה המיוחדת האדירה את יופיים של האתרים.

האמת לטיול לילה כזה גם נלווה גם ניחוח רומנטי, זוג שצופה מנקודות תצפית חשוכה אל נקודה אחרת, מוארת, הלילה האווירה והיופי מדליקים את ניצוצות הרומנטיקה הנשכחת, כאלה ששנות נישואין רבות מעט הכהו. אבל כידוע, רומנטיקה ומקומות יפים אינם יאים לבלוג זה, כאן חייב לבוא עמדה פוליטית לחיוב או לשלילה. וכך מסתבר שאין טוב בלי רע, מסתבר שהמקומות היפים הסובבים את ירושלים נטולים מטיילים יהודיים, כמעט לחלוטין. מרבית הישראלים הפסיקו לפקוד בלילות את הטיילות הסובבות את העיר העתיקה. בכל נקודת תצפית שבקרתי המעטים שמגיעים מתחלקים במראות עם משפחות ובודדים של ערבים, תושבי הסביבה שמגיעים למקום. חלילה אין לי טענה כלפיהם, הם בסדר, שטח פנוי תמיד מתמלא, אם הישראלים מדירים את רגליהם למה שהם לא ייהנו משלל היופי הפרוס לפניהם. אפשר כמובן לחלוק את המקומות יחד, אך הישראלים, מעדיפים להדיר את רגליהם גופם ועיניהם וחבל. נקודת התצפית על נופי מדבר יהודה ליד האוניברסיטה אולי מושכת בשעות הלילה את הישראלים אך אלה חוששים להגיע. לרגע לא הרגשנו חוסר בטחון, סובבנו והבטנו אל הנוף המשכר, חבורה של צעירים ערבים שישבו במקום בירכה אותנו בשלום, כיבדה אותנו בגרעינים טעימים. אבל, היינו מיעוט בתוך רוב, יחידים מבני עמנו. לא הרוח הצוננת, לא יפי הנוף, כלום, היופי הפרוס הפך לנסתר לציבור המטיילים. כך בני עמנו לא פוקדים את התצפית הנפלאה והמוארת בדרך העופל, מצפה רחבעם זאבי, (לזכרו של רחבעם זאבי, אגב, ב-7.10.10 יום הזיכרון לאוהב הארץ הזו), מתחת למלון שבע הקשתות על הר הזיתים נטוש כבר שנים, למה? אתם שואלים, די ברור, לפני כמה שנים היה רצח על רקע לאומני במקום. מטיילים ישראלים פוקדים בחשש את הטיילת החדשה בתל אביב שהולכת מרידינג צפונה, לתל ברוך, בגלל מעשה רצח נורא שהיה במקום. גם הטיילת הסמוכה ליפו מתדלדלת מיהודים בקטע מסויים. לא ראיתי שמטיילים, ובעיקר קונים, מדירים את רגלם מדיזנגוף סנטר, מנסיעה בקו חמש, מהדולפנריום בתל אביב ומעוד מקומות שבהם היו פיגועים קשים.

וברגע של כנות, בת זוגי ביקה במצפה רחבעם בלילה שנלך משם כי יש לה תחושה לא נעימה. אם היו איתנו עוד כמה עשרות ישראלים יתכן והיתה מבקשת להישאר עוד מול הנוף המשכר.

יש נקודות רבות בארץ שאנו מדירים את רגלינו מהם וחבל, זהו כיבוש איטי אך בטוח, במשך השנים הופך להיות רחוק מאתנו. וכרגיל, אנו המפסידים.

גילגולה של תמונה

התמונה התגלגלה אלי דרך נפלאות ה"מיילים", ממייל למייל, הוסיפו לה 'העבר' ושלחו אותה הלאה עד שהיא נחתה על מסכי. איני יודע מי הצלם המוכשר, (ואם הוא רואה ומזהה אנא העבר את שמך שנוכל להדר אותך בקרדיט חגיגי). בכל אופן התמונה כל כך יפה שבחרתי להביא אותה לפניכם.



תצלום: צלם מוכשר ואלמוני. מי ידוע מי הצלם?

ואחרי שראיתם את התמונה אתם יודעים למה החסידות לא מביאות ילדים בחיתול, או שהן נחות אי שם בעמק בית שאן. או שזה בדיוק הריכוז שלהן לפני השילוח עם התינוקות. 
(בינתיים קורא זריז בשם אורי בראון גילה את הצלם המוכשר שצילם את התמונה, ובכן הבחור, דני הרן, בעל חברת ג'יפים 'דניג'יפ' והתמונה צולמה ליד בית השיטה, כך דווח לי ובאמת תמונה יפיפייה)