מגדלים פורחים בעיר

תושבי מגדלי הזכוכית בת"א מנוכרים מהסביבה ולא רק בגלל החלונות הכפולים והחניה המקורה.

תושבי המגדלים בת"א והסביבה מנוכרים לגמרי לרחוב בו הם גרים. כך הסביר ונימק בתבונה רבה האדריכל סעדיה מנדל, אחד מחשובי האדריכלים בארץ. השיחה הנעימה נשמעה בקול ישראל, בשעה שבע בבוקר בשבת עם מיכאל מירו, (מעטים מאזינים לתוכנית המצוינת על הסביבה בה אנו חיים. וחבל). עוד המשיך האדריכל החשוב הסביר שלמעשה תושבי המגדלים בת"א, רמת גן ומקומות אחרים למעשה מנותקים לא רק מהרחוב, אלא מכל מה שקורה בארץ. בועת זכוכית מעל העיר ומעל הארץ. שלט לחשני פותח להם את החניה, מכוניתם המפוארת והממוזגת גולשת לחניה השמורה. מעלית מהירה מעלה אותם ישירות אל דירותיהם רחבות המ"ר. (מעלית נוספת יש לשימוש דיירי הקומות הנמוכות). זכוכיות כפולה בחלונות הדירה משאירה את רעש הרחוב מחוץ למגדל. הגינה הירוקה בין המבנים נועדה רק לתושבי המגדל, אמנם, הם, לא דרכו שם מעולם, אך, ממרום קומתם היא נראית נפלא. האמת, מעולם לא חשבתי על הרעיון המשולב הזה הדייר תושב המדינה, חי מעליה, בדיור, ברמת החיים, במשכורת ולמעשה בכל דבר, הוא משייט מעל, אינו מחובר לכלום. אם חלילה יקרה פה משהו חייו בחו"ל מובטחים. האדריכל הנבון, סעדיה מנדל, חידד לי את המחשבה על מגדלי היוקרה, אותם אלה שנבנים עכשיו בכל פינה בעיר, מחירם שקול בזהב, קומה על קומה במגדל בבל, שפוצע את השמיים ודייריו אינם מבינים בכלל את שפת הרחוב.
 

איור: דובי זכאי

הנושא מעניין והפציינט יותר. להבנה של הנושא יצאתי לאזור המגדלים שעולה ופורח בתל אביב והסביבה. בסביבת רחוב פנקס, ליד בית החייל ודרך נמיר. בשעות הבוקר המטייל ברחוב מגלה חשיכה כבדה וסמיכה, קרני השמש לאו חודרים בין הבניינים, רק שהשמש מתייצבת ברום השמיים יש סיכוי שקרני השמש יחדרו בין המבנים. אם אתה מבקש להיכנס לתוך אחד המגדלים, שומר זעוף ינפנף אותך משם, בתחילה בנימוס ואחר בפחות נימוס. ראיתי את הכניסה לחניה, מצלמות אבטחה מכסות כל רכב שנכנס. הרכב של הדייר מחליק פנימה שנפתחים לפניו שערי הברזל. באותה מידה הוא מחליק פנימה גם לחניה ממוזגת ומאובטחת במשרדו. כך שהוא לא מתחכך עם העם בציון הנודניק, שכל הזמן מייבב שקשה לו. למכון הכושר הוא צריך לעלות או לרדת במעלית בבנין שלו. אם הוא חובב שחיה הוא לא נזקק לצאת, בכלל מבנה קיימת בריכה הכלולה במחיר.

הסביבה של הבנין מטופחת מאוד, גננים מזיעים, טורחים לטפח כל עץ ושיח. עובדי עירייה קשיי יום מגיעים עם עגלות הזבל לנקות את הרחובות שכמעט ואין בהם לכלוך. ילדים אין בסביבות הבית, ילדיהם של הדיירים לא יושבים על מעקה הבית ולא יורדים לשחק ברחוב עם חברים. ילדיו הצעירים מוסעים אל גינה ציבורית משובחת במרכז העיר, או קופצים למשפחה, במעמד דומה שדרה בוויליה מפוארת בשולי העיר.

אני מציע לכל אחד לעשות סיבוב ליד המגדלים המפוארים והמנוכרים, בהם עשרות קומות, חלונות הזכוכיות הגדולים מסנוורים את דייר הבתים הנמוכים והישנים מסביב. משפחת שליט, במצעדה למען החזרת בנה מהשבי עצרה ליד ביתו של שר הביטחון ברק באחד המגדלים, מזלם שהודיעו מראש על כוונתם לעצור שם, והידיעה פורסמה בעיתונות, אחרת קול ההפגנה היה מתנפץ אל חלונות הזכוכית הכפולים. ומי בכלל היה שומע. בקיצור טוב מראה, עיניים קחו לכם את אחה"צ, צאו לצעידה בין רבי הקומות, קחו גם את הילדים, ותראו איך חיים בישראל  חלק קטן מהעם.

ואם אתם זקוקים להקבלה, בבקשה, היעד בית שאן. חופש גדול בימים אלה, קחו את הזמן, סעו לבית שאן לפגוש את המשפחות שפונו מהדיור הציבורי, אגב, עוד שלושים משפחות מועמדות לפני פינוי, (זוכרים, דירה שיכון מתפוררת בבית שאן), משכורת של חודש אחד של תושבי המגדלים היתה מסדרת לזוגות האלה דירה בלי משכנתא ועוד היה נשאר להם כסף לרהט את הבית.

הנבט הקטן של המהומות התחיל בבית שאן, המדיניות של הממשלה מטפחת ומשקה את נבט הניכור והשנאה. פגיעה במעוטי היכולת, הזרמת עוד ועוד כספים למען שלמות הקואליציה, עם אפס מחשבה על טובת הציבור, וכמובן הזרמת הכספים אל כיסם של אלה שלא זקוקים לכספים אלה. מספיק לערוך סיורים קלים בת"א, בישובי היוקרה בסביבה כדי להבין שבארץ כבר חיים שני עמים, שניהם שייכים לאותה זהות אך יש בניהם פער ענק, שכבה דקה של עשירים שהולכים ומתעשרים ושכבה עבה וגדולה של עניים, או יותר נכון הולכים בדרך לעוני.