כל צבעי הים

טיול לשבת. לכבוד המדוזות שממלאות את הים, לכבוד הים הסוער שהמצילים ממליצים לא לטבול בו. לכבוד אותם אלה שרוצים לטייל על החוף ולראות את הים ממקום בטוח. נברנו עבורכם בין המסלולים הרבים את האחד שמתאים לימים חמים אלה.  

מצוק מכמורת. חליפות הפיתוי של הים מחליפות צבעים לאורך היממה

צילום: דובי זכאי

נדמיין לרגע מלתחה של צבעים שעומדת לרשותו של הים הגדול והוא יכול להחליף בגדים בכל שעה משעות היום. עם קרני השמש הראשונות ילבש הים צעיף משי זהוב, כזה שמעניק לקצף הגלים את הזהב הרך. כשהשמש עולה היא תורמת לים חליפת טורקיז נועזת - חליפת הפיתוי. מי הים שקופים, צלולים וקשה לעמוד בפיתוי ולא לקפוץ אליהם להתרענן. בצהריים העייפות משתלטת, ואז ילבש הים שמלה אפורה דהויה, ובעומק מעלה הרוח "ברבורי קצף" שמנקדים בלבן ואפור את השמלה. הרחק, על קו האופק, מתיישב "צעיף" סגול כהה, והרי לפניכם "חליפת זעם הצהריים".

אחר הצהריים ולקראת שקיעה הים נרגע. משיל את הזעם ונדמה יותר למאהב לטיני ענוג ומפתה. מימיו מתכסים בדוק אפור דהוי, כחול מתכתי ועל המים מרצדות נגיעות זהב ואודם השקיעה. הגלים נשלחים אל החוף בלחישה מפתה, יוצרים חצי עיגול על החול ושבים אל הים בלחישת אוהבים. בלילה הים כבר מוותר על הגינונים כי ממילא אף אחד לא רואה, ואז הוא שולף את כותונת השינה הכהה, מניח עליה שמיכה שחורה שלעתים מתעדנת באורו של הירח.

כדי לצפות בגוני הים המשתנים אפשר לטייל במסלול יפה על מצוק הכורכר הנישא מעל הים, בשביל המתפתל ומקשר את מכמורת עם גבעת אולגה. מתחילים בקצה הצפוני של חוף מכמורת ומשאירים מאחור את כל סימני הציוויליזציה. מכאן נמתח מצוק פראי שהרוח והים הפליאו לפסל בו.

מכמורת שימשה בעבר כנמל קטן לספינות סוחר והראשונים שגילו אותה היו הפניקים. בעוד המלחים חוצים את הימים, נותרו הילדים והנשים על החוף, שוטטו והפיקו מהחלזונות שהוציאו מהמים את צבע הארגמן. בתקופת השלטון הטורקי ישב בנמל אבו זבורה, סוחר גדול ששלח אוניות עמוסות באבטיחים לכל רחבי הים התיכון. הנמל נקרא אז מינת אבו זבורה, לכבודו של סוחר האבטיחים הגדול, איסכנדר אבו זבורה.

מצוק הכורכר לאורך החוף בנוי משכבות של סלעים ואדמה. הגשם והרוח מפסלים במצוק ומחלישים את כוחו. לעתים ניתקים ממנו גושים גדולים של כורכר, מתרסקים אל חולות הים והגלים מפוררים אותם. סלעי הכורכר הצונחים כבר גבו קורבנות של מטיילים רומנטיים שנחו למרגלות הסלעים, ולכן חשוב להיזהר ולא לנוח צמוד למצוק.

בקצה הצפוני של מכמורת מתנשא תל גירית, שקיבל את שמו מטורף ממשפחת היונקים. הגירית חיה במחילות באדמה ומחפשת את מזונה בשעות הלילה. צליל השם דומה לשם הערבי, תל ג'ריה. משם רואים את קצה המסלול: מעט לפני הארובות של תחנת הכוח בחדרה.

באמצע הדרך נמצא תל גדור, יישוב ונמל פניקי שהתקיים גם בתקופה הרומית והביזנטית. התל מתנשא לגובה של כשלושים וחמישה מטרים מעל הים, וממנו תצפית נהדרת על כל האזור. בקצה התל שרידים של מבנה עתיק. לידם אפשר לשבת מול רוחות הים ולהמתין לשקיעת השמש.

איך מגיעים:

נוסעים בכביש 2, יורדים במחלף בית ינאי ופונים למכמורת. מגיעים לקצהו הצפוני של היישוב ומשם מתחיל השביל צפונה (סימון שביל כחול מפת טיולים וסימון שבילים מספר 7). מתאים לג'יפים, רוכבי אופניים והולכי רגל. אורך המסלול עד גבעת אולגה כחמישה קילומטרים. הירידה לים אפשרית ליד תל גדור. כדאי לדאוג שרכב יאסוף אתכם בגבעת אולגה. 

עם הילדים: חסת הים, האצה האדומית, צינורן הבונה מלפפוני ים, תולעת רב זיפית, תמנון החוף, סרטנים, דגיגים ורכיכות שונות, אלה חלק מהיצורים שתפגשו באגמונים הקטנים שנוצרים על הסלעים למרגלות תל גדור. מדרום לו מפרץ נאה וחולי, ים רגוע ואפשרות למסלול הליכה על החוף.