על מסכנים ומאושרים

מסכנים העצים של קק"ל - מסכנה המדינה ששוב נכשלה -  מסכן חוף פלמחים -  מסכנים רוכבי הקטנועים - מסכנים הפוליטיקאים - מאושר הסחלב - שורה אחת של אושר - מאושרים רוכבי האופניים

מסכנים העצים

הקרבות הפוליטיים סביב מינוי יו"ר חדש לקק"ל אינם מוספים כבוד לפוליטיקה הישראלית ובטח לא למועמדים. אם לרגע יכלו עצי האורן הזקופים ביערות קק"ל לדבר, היו פותחים את פיהם ומשתפים אותנו במונולוג כואב על המוסד החשוב שפוליטיקאים מנהלים אותו על צמרתם. חלק גדול מעובדי קרן עובדים מצוינים, רובם אנשי מקצוע שאוהבים את עבודתם ומבינים בה, אבל הפוליטיקה החודרת ממלאת ייאוש גם את הטובים באנשים. בכל פעם שמנחיתים פוליטיקאי לתפקיד היו"ר, הוא משנה את סדרי בראשית, וכרגיל במדינתנו ממנה את מקורביו לתפקידי מפתח, מנער את הארגון ואנשים טובים בוחרים להסתלק. אחר מתארגן לסדרת ביקורים ממומנים  בחו"ל, ולא שוכח לארגן לעצמו גם לשכה מטופחת.

יער קק"ל. העצים מחכים לאנשי מקצוע לא לעוד פוליטיקאי. תצלום: דובי זכאי

דרך תפקידי העיתונאי אני מכיר עובדי קק"ל, אחדים מהם מומחים בינלאומיים ביערנות, מוזמנים להרות בחו"ל בנושאי יערנות, לעיתים במדינות בהם רק יער אחד שווה בגודלו למדינת ישראל. במשך שנים אותם עובדים ירוקים שומרים בקושי על הקיים, למרות הצמצומים בתרומת לקק"ל הם משתדלים לפתח שבילים לאופניים, בונים מאגרים, שותלים יערות, נלחמים בפירומנים ולאומנים ששורפים את היער, אוספים את הזבל שלא לקחתם אתכם ועוד ועוד. הגיע הזמן שאת קרן הקימת ינהל איש מקצוע, יש מספיק אנשים טובים ומוכשרים בתוך הארגון שיכולים לשאת על כתפיהם את קק"ל המקצועי לרווחת תושבי המדינה, בלי שאיזה יו"ר יוצנח ברכות אל התפקיד, פוליטקאי, פליט נידח שהמפלגה רוצה לתת לו תפקיד העיקר שיהיה רחוק ולא יבלבל את המוח למנהיגי המפלגה. האמת, ככה זה נראה.

בימים האחרונים למדתם איך מתנהלות בחירת מנכ"ל לרכבת ישראל, גם שם ייקח זמן רב עד שמשהו יזוז על הפסים כמו שצריך. וחבל עלינו.  

מסכנה המדינה

עוד פעם ועדה קבעה, הפעם נקבע שהמדינה נכשלה בטיפול במפוני גוש קטיף. ריבוי הועדות משמש 'ככיסוי תחת', ועדה קובעת שהמדינה נכשלת בהסברה, במדינות, בטיפול בשכבות החלשות, בטיפול בזיהום הנחלים, בבניה לזוגות צעירים, בחינוך כשילון אחרי כישלון. סליחה, צריך לדייק, המדינה זה אנחנו, ההנהגה זה הם. ההנהגה נכשלה, והגיע זמנו של התשלום מי שנכשל שישלם את המחיר ויתכבד ויעוף הביתה מבלי יכולת שוב לשמש בתפקיד ציבורי, הפנים של המדינה זה לא שטח של ניסוי גילוח של מכשירים חדשים, ניסת? נכשלת? לך הביתה. כמו שנכון בעסק פרטי כך נכון בעסק גדול יותר שנקרא מדינה. בעסק פרטי מי שנכשל פשוט רגל בענייני מדינה מי שנכשל נבעט למעלה לנסיון נוסף. תלוי מה מדית הקשרים שלך.

חוף פלמחים. היופי לכפר הנופש. תצלום: דובי זכאי 
 
מסכן החוף

יפה כתב העיתונאי אביב לביא על סיפורי חלם בחוף ניצנים. חשבתי שהנושא כבר ירד מסדר היום הציבורי, לתומי חשבתי שהיזמים הבינו את הרמז ויחפשו להפעיל את יוזמתם ה"ברוכה" במקום אחר, טעות! מסתבר שהעניין בועט משתולל ורוצה לצאת לאוויר העולם בלידת עכוז מכאיבה. היזמים חוששים שהדג השמן שנפל ברשתם רוצה להשתחרר, הם ראו שהחבורה הצעירה שהגנה בגופה על פיסת החוף של פלמחים קיפלה את האוהלים, כלאה את הרסטות והילדים שבו לביתם בטוחים בניצחונם. חברים צריך להיות מוכנים לקריאה חוזרת. הממשלה עד לא סיימה את הדיון החוזר הלוביסטים עמלים ומשמנים. הממשלה כידוע לא תמיד דנה לטובת האזרח, ולכן יש חשש שהחול, המרחבי הים הנקיים ממבנה יבלבלו את דעתם. אולי בצ'יפור לאזה עסקן בינוני יחליטו כן לשתול איזה כפר נופש. אז חברים פרקו את הקוקו הניחו לרסטות להשתובב ברוח והכינו את השלטים המאבק עוד לא הסתיים. הגיע הזמן גם להציץ אל המועצה המקומית גן רווה, (נדמה לי), מפקידים בידה של המועצה חבל ארץ יפה והם עושים בו ככול העולה על רוחם. החל מחסימת שבילים, גביית דמי כניסה גבוהים לחניה כבר על הכביש מיד אחרי הכניסה לקיבוץ פלמחים, רק חוף אחד מוכרז במקום ויתר החופים פראיים וגם עליהם צריך לשלם. טרקטורים מטעמם גרמו נזק לכביש המוליך לחוף הדרומי של פלמחים שאפילו ג'יפ קשה לו לעבור. הריסת כבישים כדי שחלילה אף רכב לא יתפלח.

ביום שבת מתקיימת הפגנה של צעירים שהמועצה המקומית גן רווה פשוט עלתה להם על העצבים, ההפגה מתחילה ליד הבודקה של מוכר הכרטיסים, הקהל מוזמן. החוצפה הזו מצד המועצה של גן רווה, קיימת כמה שנים. אני מניח שיגייסו בריונים כדי להניס את הקהל. כל אלה שמגיעים לחוף מוזמנים להשתתף. זנ בשבילכם.

אופנוע. מול נופי המדבר תצלום: דובי זכאי

מסכנים רוכבי הדו גלגלי

בשורה גדולה קיבלו רוכבי הדו גלגלי, הוזלה של שמונה אחוז במחיר ביטוח לדו גלגלי, באמת הישג מכובד. שמונה אחוז ממחיר של 4,200 שקל. מחיר הביטוח לדו גלגלי מקביל לביטוח של רכב מסחרי, כמו ג'יפ לשבעה נוסעים. עוד לא ראיתי חברת ביטוח מפסידה, אולי היא מפסידה כי ניהלה את עסקיה בצורה גרועה, יתכן בהשקעות לא נבונות או משיהו קרא את התחזית לא טוב. אנו מכירים את נסיעות הסוכנים לחו"ל, טיול מאורגן הכולל הכל, עם האישה והכלב, למדנו גם לפסוע למרגלות מבצרי הזכוכית בלב תל אביב, ולמדנו מהעיתונים על משכרות הענק שמקבלים הבכירים בתחום. אם יש הפסדים בתחום אחד, בביטוח הדו גלגלי, אז תתכבדו תוציאו את הארנק ותיפרדו מחלק זעיר מההכנסות שלכם ותקבלו את רוכבי הדו גלגלי להיות מבוטח כמו כל מבוטח. ועם הרבה כבוד.

לאחרונה אנו רואים ושומעים תשדירים רבים לרוכבי הדו גלגלי, התשדירים יפים, חכמים אך אני מטיל ספק בתרומתם למניעת תאונות. אולי פעם מקבלי החלטות, (כולל שר התחבורה) יצאו פעם לרכב על דו גלגלי, בעיר ומחוץ לעיר. אם תגיעו למעבר חציה שיש עליו מעט מים ותנסו לעשות סיבוב, כמובן, תחליקו, תוכלו להבין כמה מסוכן החומר שבו צובעים את מעברי החצייה. באותה מידה תוכלו גם לנסוע על כובעי הברזל שנועצים בכביש כתחום הפרדה בין המסלולים. מספיק שתהייה טיפה של מים, או שמן עליהם ושוב תמצאו עצמכם מחליקים ושוכבים על הרצפה. או תכנסו רכובים לאחד הכבישים שבו פעורים בורות זוממים שהרשויות לא מצאו לנכון לתקן. תוכלו גם לראות מכסה ביוב שצנח פנימה ויצר גומה חביבה בלב הכביש והיא ממתינה לרוכב שיכשל בה. או נהג מופרע שמיד אחרי שחנה פותח את הדלת בלי להתבונן במראה. אחרי שתרכבו כמה ימים נכבדי, רק אז תוכלו לגשת ולכתוב תשדיר.

אופנוע. דמי הביטוח הגבוהים יגרמו לנסוע ללא ביטוח, תצלום: דובי זכאי


אופנוע. מה מבינים המחליטים אם לא ישבו כמה ימים על גבו של אופנוע. תצלום: דובי זכאי

מאושר הסחלב

בפינת החדר היה לנו סחלב, תקוע בעציץ מיואש מהחיים ומוכה צהבת. פעם קיבלנו אותו מדודה רומנטית שרצתה שנהייה קשורים יותר לירוק. כל בני הבית השתמשו בעציץ הסחלב כי לשפוך את יתרת כוס התה, קפה. בפעמים שנזכרו בקיימו וראו באומללותו השקו אותו בכמויות אדירות של מים, יסורי מצפון, תגידו. יום אחד, נחה עלי מידת הרחמים, הודעתי בבית: מהיום רק אני מטפל בגוויה הירוקה. וכך, נטלתי את העציץ האומלל, העברתי אותו מקומו הנידח למקום טוב ליד חלון מואר. וכך אחת לכמה ימים הוצאתי מהמקפיא כמה קוביות קרח, הנחתי בעדינות מסביב לגוויה הצהובה, אחרי התמדה רבה מתוך היובש קמו ועלו עלים חדשים, ירוקים, אות חיים תחת הצהוב. שינוי מצבו הביא את הסחלב להתפרעות של צמיחה. אחרי זמן, ובסבלנות אין קץ וקוביות קרח התאושש הבחור, פרחים ענוגים בצבעי ורוד וסגול צצו מתוך יער העלים הירוקים. יחסי אל הצמח היה רך וענוג, לא נזפתי בו על התרשלות הגדילה והתענגתי על הפרחים. גם בני הבית שינו כלפיו את היחס, מדגם של מאפרה סביבתית הפך להיות אביזר נוי.

סחלב וחברה. מתבונן בעצמו במראה, באותו מחיר מקבלים שניים. תצלום: דובי זכאי

ואז הגיע הגילוי, את ה"ניצול" העברתי לחלון מואר אחר ליד מראה, לפתע הפרח קיבל משנה יופי, הוסיף פרחים. גילתי, שלעיתים הוא מציץ בעצמו במראה, בוחן בכובד פרח את צבעו העמוק, מתהדר בעליו הירוקים מאוד.

מסקנה: פרחי הסחלב אוהבים מראה, כדי לראות את עצמם ואז הם מיטיבים לפרוח. חוץ מזה מול המראה מקבילים שני סחלבים במחיר אחד. תבדקו אותי.

מסכנים הפוליטיקאים

הייתי בטקס הפתיחה של 'אור ירושלים', פסטיבל שהאיר את סימטאות העיר הקשישה ירושלים במייצגי אור מיוחדים. וכך, בערב צונן, עלינו מהשפלה לבירה, לא לקחנו בחשבון שבירושלים עוד לא נגמר החורף ורעדנו תחת סווצ'ר דקיק שהבאנו מהבית. המופע החל באיחור של כמעט שעה, המקומות המסומנים שהופיעו בכרטיסים לא היו קיימים וכך שנידונו לטיול בין היציעים. אבל התזמורת הסימפונית ירושלים היתה נפלאה למרות שגם להם היה קר. מייצג האורות שליווה את הנגינה פיגר מעט אחרי המוסיקה, אך קצהו של המופע היה פיצוי נאות, מואר היטב, שכלל מוסיקה נפלאה ותצוגת אורות מרהיבים.

בתחילתו של הטקס נישאו נאומים של כמה פוליטיקאים, אלה שהיו שותפים בהכנה או מימון האירוע, אותם אנשי ציבור שחררו מעט מתקציב משרדם טרחו כדי שהמופע יעלה והפסטיבל יתקיים. תרומתם הנדיבה (מכספנו כמובן) שימשה כעילה להעלות אותם על הבמה לנאום, שבסופו יזכו למחיאות כפיים של הקהל הרב. אחד מהם הגדיל לעשות, הוציא שלושה עמודים ועמד והקריא אותם בלשון עילגת לקהל הרועד מקור. בכל תחילת נאום כל אחד מהם טרח לציין את הרשימה הארוכה של המכובדים שנאמו לפניו וינאמו בעקבותיו. מול הבונקר של הנודניקים על הבמה התייצב הקהל הרב, בתחילה נשמע רחש מחאה. שלא הבינו הנואמים את הרמז התחילו שריקות הבוז. היו כאלה שקיצרו והגיבו בהומור, חלק מהנואמים המצויד בעור פיל קשיש נהמת ההמון לא הפריע, הם המשיכו לספר את גדולתם, להחמיא לשותפיהם למרות הקריאות. אבל הקהל הירושלמי עם תגבורת של תל אביבים כבר תפסו "קריזה". המנחה, שאיני זוכר את שמו עוד הספיק לקריא חסר נשימה את רשימת הקרדיטים עד שבשאגות הקהל הזועם עף מהבמה. האירוע לא הוסיף כבוד לאותם אלה שבאמת טרחו ושמם הוקרא בחופזה. בקיצור תעשו ותשתקו. מנצח התזמורת היה נפלא וגם דיבר לעניין.  

אושר (זמני) לאוהבים

קנו בכמה פרוטות אותיות עם מגנט, כאלה הנצמדות למקרר. בכל יום הצמדנו למקרר משפט יפה, בני הבית קראו והיפנימו. אחרי כמה ימים מישהו מבני המשפחה סידר משפט אחר, וכך, נולדה שפה חדשה, סטיקר יומי על המקרר. למשל: "בוקר טוב מתוקים", או: "היום משחק עם ברזיל, יש גרעינים במגירה". ומשהו קצת יותר רומנטיי: "בוקר טוב יקרה שלי, אני כבר מת לחזור הביתה". אפשר לנצל את האותיות גם לתוכחה: "מי השאיר את החלב על השיש, שיתבייש!"

מאושרים הרוכבים הסוללים

זו הזמנה לקהילת רוכבי האופניים להשתתף בסלילת 60 ק"מ של שביל ביער בן שמן. הפרוייקט יתקיים בעזרת מתנדבים, ויתחיל ביום שישי זה, בשעה 8:00 בבוקר. בכל יום שישי יתתקיים האירוע לאורך חודש יולי אוגוסט. השביל ייסלל בעזרת בונה שבילים מקצועי בשלושה אשכולות פרטים: קק"ל 1-800-350-550  

ועוד משהו לרוכבי האופניים. שביל ישראל לרחוב המדינה זוכרים שקיים שביל רוחב חוצה ישראל מסומן לרוכבי אופניים? פרטים קק"ל. ללא תשלום.