זה המצב

הרהורים נוגים על: נזק פצלי השמן בפארק עדולם. עדי אשכנזי היקרה. השוליים של שוודיה. סופה של מחצבה - בשוודיה כמובן. עד שהנשרים מצאו בית. בחבלי המשכנתא. חם בבית הנשיא בירושלים

מסע אל לב האדמה

בעמק יפה, בין כרמים ושדות, קם לו מגדל מעלה עשן שממנו מקדח הקודח בור עמוק באדמה. התאספו השכנים ושאלו את המגדל: מה לך באדמתנו? ענה המגדל: אני? רק קודח לבדוק, קצת נוגע באדמה ואחר מתקפל והולך. תמימים היו השכנים, הדייר החדש, חשבו, יקדח קצת ואחר יקפל את המגדל המעשן וציודו, יסתלק המגדל מאדמותינו ונחזור לבצור את הכרמים, נחזור אל השדות, אל מסלולי הטיולים ואל מסלולי הרכיבה, אל העתיקות, נחזור לעמק היפה בו עמד המגדל וננסה לאתר את הנקודה בה עמד דוד במלחמתו נגד גוליית. אין צורך לשאול את המגדל האם השכנים נאים בעיניך? זה לא בדיוק מעניין אותו, הוא קודח והולך הלאה. כך קורה בימים אלה בעמק יפה, עמק האלה.
 

אבל מסתבר שהמגדל המעשן אינו יחיד, עוד מעט יעלו על הגן הלאומי עדולם, (איזור ביוספרי מוכרז), מגדלים נוספים. אם השכנים יהיו מאירי פנים, לא ערניים ימשיכו לקדוח באדמתם הפורייה לחפש את פצלי השמ ולנסות להפיק מהם נפט. לכאורה זה נשמע פשוט, קודחים חור קטן באדמה, פצלי השמן קופצים החוצה בתרועה, סוחטים מעצמם את הנפט, שהופך תוך שניות לבנזין או סולר ואחר גושי האדמה חוזרים למקומם ומתכסים והבור הזעיר כמו לא היה. אז שתדעו, המצב שונה, הפקת נפט מפצלי השמן תהליך מסובך, יקר, בזבזני באנרגיה ומים. כדי להפיק את הנפט נדרש חימום הקרקע ל 200-350, (יש אומרים 400 מעלות צלסיוס) למשך שנתיים עד ארבע שנים, כל מתקן מתפרס על שטח של כאלף דונם. הנפט אמור לטפטף לצינורות, (במקרה הטוב), אחר יש צורך לטפל בנפט, בהעברה מתקני זיקוק וכו' וגם מתקן כזה יוקם בשטח. להפקת כל ליטר של נפט נדרש בין ליטר לשלושה ליטר מים. האנרגיה שנדרשת כדי להפעיל מתקן כזה מחייבת לתגבר את כל מערך החשמל באזור, עוד לא הגענו לטרקטורים שידרשו כדי להכין את התשתית ואת המשאיות שיסעו על השטחים.

בקיצור, פארק עדולם היפה, פנינת חמדה שרק בשנים האחרונות גילו אותה המטיילים עומד לפני סכנה חמורה. עדין לא ברור מה יקרה לקרקע שמופעל עליה חום רב במשך תקופה כל כך ארוכה. בדצמבר, מדווחים מהפארק כבר נחפרו בורות ניסיון, השלב הבא מבטיחים לנו יגיעו בדמותן של תחנות החימום הענקיות. למרות מחאות הגופים הירוקים, תושבי הסביבה ולמרות שהחלום שפארק עדולם יהפוך לפארק ביוספרי מכניסים את המכונות הגדולות כדי לקדוח לעומק השטח. לא חלילה לטובת הכלל אל לטובת יזמים פרטיים שלא יזכו באגורה את התושבים ואת הסביבה.

פארק עדולם חגג זמן לא רב את הקמתו. את החגיגות ליוו טיולים במסלולי אופנים, מסלולים רגליים, פתיחת יקבים, תגליות ארכיאולוגיות, היסטוריות ותנ"כיות וגם חשובים בממלכת השלטון הישראלית, אותם אלה שחגגו את יופיו של המקום ובדלת השניה נתנו את האישורים לחיפוש אנגריה של פצלי שמן במקום. בשנים האחרונות למדו להכיר רבים ביופיו של המקום בדידותו וגם קרבתו למרכז הארץ, החלה תנועה של מתיישבים חדשים אל הישובים והמקום פורח. בחורף זהו אחד האזורים היפים שמושכים מטיילים רבים עם פריחה מטורפת, פסטיבלים רבים במשך השנה: לתנ"ך לאוכל, שדות חיטה, תושבים חביבים ועוד ועוד. על כל אלה מאיימים עתה בהפקת פצלי השמן.

עצה קטנה: העולם מתקדם לקראת פתרונות של אנרגיה חלופית, אולי הכספים הרבים של חיפוש פצלי השמן ירתמו למצאית אנרגיה חילופית. כמו שאומרים במדינות רבות בעולם ללכת קדימה צעד ולא שניים אחורה.

הו, עדי עדי

כמה חבל שהתוכנית שלך ממאיסה את עצמה בגלל שורות הקדימונים לקראתה. עדי אשכנזי היקרה, את מוכשרת, שנונה חמודה אל תקשיבי לכל היועצים שדוחפים את הקדימונים, זה לצופים על העצבים. וערוץ 2? מזל שהם נותנים מעט תוכניות למלא את החלל שבין הפרסומות.   

השולים של שוודיה

לפני ימים חזרתי משוודיה, ארץ מצוחצחת מבהיקה מסדר, ניקיון ואנשים נחמדים. אל תסתערו עלי בנימוק שאלה, השוודים שונאי ישראל. הם לא שונאי ישראל, לפחות אותם אלה שפגשתי. יש להם הערכה רבה לעם היושב בציון בהרבה יותר מהעם שחולק איתנו גבול ומחסומים, הפלסטינאים, ניכר בשוודים גם חוסר הערכה ליושבי המדבריות ומקורות הנפט. הערים של שוודיה מלאות נשים ברעלות, או לבוש מסורתי מסולמי ואת השפה ערבית שומעים מתנגנת בכל פינה. רוב השוודים
כבר הבינו את הטעות שלהם.

אבל לא זה הסיפור, נסעתי עם נהג מונית לשדה התעופה באחת הערים הגדולות בשוודיה, נהג חביב, שוחחנו על כמה נושאים וגם על השוודיות (אגב, הוא מעריץ את הישראליות היפות). לצד הכביש ראיתי פס רחב מאוד שמי הגשם האחרון הפכו אותו לתעלה מבהיקה. הפס הרחב ניצב מימין לפס הצהוב שמסמן את שולי הכביש. התפלאתי, לבסוף שאלתי אותו מהו הפס הזה. הנהג שנחה עליו רוח גאווה שוודית, הסיט את ההגה לימין, עלה על הפס הצהוב המשונן ורעד נעים אחז במונית, אחר דילג לפס השני, שעלה עליו המונית הרעידה בטלטלה חזקה שיכולה להעיר גם מתים. מסתבר שבכבישים המהירים בשוודיה נלחמים על חייו של כל נהג ונוסע, הם החליטו להוריד את כמות תאונות הדרכים במעשים ולא בדיבורים וספירת ההרוגים כפי שנעשית אצלנו. בשוודיה לאורך הדרכים המהירות יצרו שני פסים מרעידים, פס ראשון צהוב ועליו מרגישים ברעידה קלה, ניעור של הנהג, אם זה לא עוזר והנהג ממשיך לסטות מהכביש לשוליים יעלה על הפס הרחב יותר ושם יקבל טלטול נמרץ שיעיר אותו לחלוטין. כאמור, בשוודיה עושים.     

סופה של מחצבה - בשוודיה כמובן

ובאותה נסיעה, התכבדתי להגיע למחצבה ענקית בשולי עיר גדולה, שם בחרה חברת 'וולבו' להציג משאיות חדשות, ה-FMX , משאית שמיועדת לעבודת מחצבות קשה, ציינתי פעם שכובע נוסף שלי נסיעות מבחן במשאיות והפעם זו היתה חוויה מיוחדת בלב מחצבה פעילה.

כמובן שאלתי מה יקרה באתר החציבה לשיסתיימו עבודות החציבה. השוודים מיד ענו, את הנוף ישקמו ובמרכז יהיה אגם גדול וסביבו פארק נאה. ברור לי ולהם שהפארק יוקם ויהפוך למקום יהיה יפה ולא תהייה עדות למקורה של המחצבה של פעם. גם אצלנו יש קרן לשיקום מחצבות, החברה האחראית על החציבה אחרית להפריש כספים לשיקום המחצבה, אמנם בכמה מקומות בארץ כבר רואים שיקום (ליד הארבל, נבי שועייב למשל), אבל זה לא מספיק, עדין יש חורים הפעורים בארץ שאלה שחצבו והפיקו מרגליות מהאדמה לא טרחו לסגור, ארבע כאלה יש ליד תמנע שמוגדרים כסכנה חמורה למי שמתקרב למקום, ליד נשר שהמקום עדין לא טופל כראוי ועוד מקומות. למה? כי אנחנו לא שוודיה.   

עד שהנשרים מצאו בית

השריפה ברמת הגולן, בגמלא גרמה נזק אדיר, לא רק לסביבה ולנוף אלא גם לנשרים שהושקע כל כך הרבה כסף בטיפול שימור ושיקום, המשפט: הטיפש אחד שיכול לשרוף בעזרת גפרור או קליע רובה מה שמאות חכמים לא יוכלו למנוע. הקיץ מתקרב ועמו עונות השריפות קצת תשומת לב לא תזיק מכל הגורמים. אני מבקש לפרסם סיפור שפרסמתי על הנשרים בגמלא, כדי שתראו כמה השקעה יש במקום.

וזה הסיפור: כמחצית השעה לפני שהשמש הסתלקה ניצבה קבוצת אנשים באמפיתיאטרון של גמלא, ברמת הגולן. יום אביך, במערב בקושי הבחינו בפיסה של כחול דהוי מהכנרת, רכס הרי צפת הפכו לצללית כהה והשמש כבר כמעט ונעלמה אחריהם. בשמיים התפרעו במחול צבעוני צהוב ואדום, זוהרים באור אחרון. רוח קלה, צוננת ליחשה בין האנשים ואלה הידקו לגופם את המעילים. ברגע שזנבו של כדור השמש נעלם מאחורי ההרים היתה דממה, הרוח עצרה את משובתה הרכה והקרה. בדיוק באותו הרגע, שהשמיים נמהלו בגוונים הזהב ושחור הלילה היורד, התרוממו כמו לפי אות, שני נשרים ענקיים. בדממה בוטחת הם עשו את דרכם בשמיים חולפים במטס של כבוד אחרון מעל קבוצת האנשים. מוטות כנפיהם האדירה אפשר לאנשים למטה לשמוע איך נחצה האוויר על ידי גופם הגדול. שני הנשרים נפרדו, במטס אחרון מאורנה אשד.

אורנה, נפטרה ממחלה ארורה, הסרטן אחז בה וסירב להרפות עד שלא לקח אותה עימו. השנים האחרונה של חייה הקדישה אורנה, תושבת הגולן, לאוכלוסיית הנשרים. היא ויתרה על קרירה מובטחת באחת האוניברסיטאות ופרשה למחקר והדרכה על הנשרים בגמלא. שעות רבות היתה יושבת, בוחנת בטלסקופ את אורחות חייהם של הנשרים על המצוק הצפוני של גמלא. העניקה להם שמות, התקנאה במעופם הנפלא ועקבה בחרדה, כאם דאוגה אחר מסלולם באוויר. מאורנה ניטלו החיים כמה ימים לפני שבקע עוד דור של גוזלי נשר, דור שיגדל ויצמח ברמת הגולן.
 


 בחודשי החורף בוקעים מהביצים גוזל אחד לכל זוג, הנשרים ידועים בטבע כזוג נאמן, שומרים על זוגיות ארוכה ומתחשבת. הנקבה מטילה ביצה אחת בשנה, בין החודשים ינואר ומרץ. הביצה הופכת לדבר החשוב בחייהם של ההורים, הדגירה עליה נמשכת 55 יום. בעוד האם דוגרת, האב המאושר שומר על האם מכל משמר, יחד הם בונים קן חמים על מצוקי גמלא, אם חם מדי הזכר פורש את כנפיו האדירות ומגן על האם הדוגרת, לעיתים כדי להשיב את רוחה הוא נוהג להכות בכנפיו וליצור זרמי אוויר כדי לצנן את הקן. שהגוזל שלומד לעוף יוצא עם בני הזוג המסורים לטיסות לימוד, וחיפוש מזון, ולומד את דרכו של הנשר בשמיים, בעוד הוריו דואגים להזנתו. את כל אלה לימדה אורנה את קהל המבקרים והחוקרים שהיו מגיעים לשמורה. דרך מסכי טלוויזיה ראו איך הנשרים מקננים ואת אורחות חייהם.

בימים החורף סביב מפל הגמלא הכל מתכסה בעשב בריא וירוק, עשרות הפרחים מגיחים מהאדמה כחלוץ לפני אלפי הפרחים שימלאו את גדות הקניון. המפל, שבימי הקיץ הוא זרזיף דל מים הצונח מגובה של 50 מ', עם הגשמים הופך לאשד גועש. שמורה של נוף וטבע, שרידי עבר, בית הכנסת העתיק הקדום ביותר בעולם, נמצא בגמלא, בית הכנסת פעל עוד לפני חורבן בית המקדש. אמת מים עתיקה, שרידי כנסייה, וכמובן סיפור הקרב הקשה שהתחולל במקום במלחמת היהודים עם הרומאים. תוסיפו לכל היופי את המשט האווירי, הבלתי פוסק, של  העופות הדורסים.

כיום מותקנת מערכת צפייה על הנשרים, על ידי מסכים ענקיים בנקודת תצפית מול מצוק הקינון, התמונות גם עוברות לאתר האינטרנט בשידור ישיר, למקום הוכנס ציוד חדש והמקום יקרא על שמה של אורנה אשד, בעזרת תרומה נדיבה של בני המשפחה.

חושדים שצה"ל אחראי לשריפה, בגלל אימונים, קליעים נותבים, או חייל שזרק סיגריה בוערת, אני מכיר מקרוב את האימונים ברמת הגולן, שריפות בקיץ זה ענין יום יומי מעל הרמה מתנשא ענן שחור. הכאב עצום ומיותר, רק המחשבה על בעלי החיים שאינם מסוגלים להימלט מהשריפה ומלכודת האש. אנא חיילי ומפקדי צה"ל תשגיחו, תחשבו לפני, גמלא נפלה פעם ונפלה עתה שנית הפעם דווקא ממגיניה, גמלא היא גם של הצבא כי בסופו של דבר כולנו גם אזרחים. 

בחבלי המשכנתא

בביתי גר זוג צעיר, בתי, בעלה ושני ילדיהם. שני צעירים משכילים, נבונים שמנסים בעזרתנו לבנות את ביתם בארץ (שלי, שלהם שלכם), כדי להגיע לדירה הם זקוקים למשכנתא, ענקית שתכניס אותם לעבדות של שלושים שנה בערך. עכשיו מסתבר בימים אלה שמשנים את חוקי המשכנתא והעבדות תהייה יותר קשה. סליחה מדינה יקרה למה?

בית הנשיא מוגן היטב

הכל התחיל בהרבה כבוד והסתיים בביזיון. בבית הנשיא מתקיימים מדי שנה טקסים לקבלת פרסי החינוך למוסדות חינוך מצטיינים בארץ. כבוד למי למוסדות ומחנכים מצטיינים, גם המדינה, זאת אומרת בית הנשיא מכבד אותם ומזמין אותם לטקס בביתו של נשיא מדינת ישראל. אין ספק שהחינוך חשוב לכבוד הנשיא, בסך הכל 11 מוסדות מכל הארץ, בתוכם גם שני גני ילדים. כמאה וחמישים משתתפים בהם מנהלי מוסדות חינוך, מורות, גננות, מנהלי מחלקות החינוך העירוניות, ראשי ערים. ביד רוטטת העבירו לבית הנשיא את מספרי הזהות, לטובת הסדרי הביטחון בכניסה לבית הנשיא, בשעה היעודה הגיעו המשתתפים, לבושים מחלצות חג, (בית הנשיא, לא?), פרחים רעננים בידיהם וכולם התרגשות לקראת האירוע.

כדי לקצר את הסבל אספר, ייבשו אותם בבדיקות הביטחוניות בכניסה לבית הנשיא, שעה ורבע של המתנה ביום חם במיוחד בחמסין ירושלמי. בלי שתיה בלי מקום צל, האיפור והסומק בלחיי הנשים הפך לבוץ מעורב בזיעה והפרחים נבלו לאתם. השומרים הנבונים בדקו אחד אחד בקפדנות יתרה, (זוכרים אלה אנשי חינוך שהעבירו מראש את מספרי הזהות שלהם), אפילו את הפרחים דאגו להעביר במכונות החכמות ויצאו מהם מרוטים ונבולים יותר. לקוקטייל החגיגי רובם לא הספיקו להגיע, עייפים צמאים ומרורמרים נכנסו פנימה לבית הנשיא. פרס, הנשיא שלנו ברך במהירות, לא פגש אישית באנשים שהזמין אותם לביתו, בלחץ הביטחוניסטים הנבונים מיהר להיכנס פנימה, כדי חלילה לא להתערבב בהמון. העדות המזיעה קיבלתי מאשת חינוך מוכרת לי.

זה הזכיר לי שלפני כשנה הוזמנתי לבנק ישראל, עברתי את הבדיקות, הצגתי תעודות, את ההזמנה ואחרי זמן שהוכח ללא ספק הוא אני הוכנסתי למצודת הכסף של ישראל. בתום הסיור (שהיה מאוד מעניין), יצאתי מחוץ לבנין, בתמימותי עצרתי לרגע לצלם לצורך הכתבה את הבנין, עמדתי לרגע קל על הרחבה מול הבנין הנפתי את המצלמה וצילמתי, ממש כמו שאני מצלם כל בנין. תוך שניות הסתערו עלי שלושה אנשי בטחון, בעוד שניות היו תולשים ממני את המצלמה. רק שקיבלו אישור הניחו לנפשי.

נראה לי שכל הביטחון המופרז בכל פינה, סביב ראש הממשלה, סביב הנשיא סביב כל שר הוא כדי לפרנס את הביטחון, אם לא יראו נוכחות, יטרטרו את האנשים, יפגינו קשיחות ומבט חודר ומאיים יראו שאין צורך בכל כך הרבה אנשי ביטחון שנמצאים בכל פינה. אז התקנים יפחתו, משרות של כמה מנהלים ייעלמו והם יאלצו ללכת הביתה, מסתבר שהביטחון המופרז מפרנס את עצמו.

וחזרה לאירוע בבית הנשיא, אשת החינוך הסבירה לי שבפעם הבאה אין לה כוונה להגיע כאחת הניצבות לטקס, אמנם האירוע המביך לא יוריד ממרצה והשקעתה בחינוך, אבל, מישהו צריך גם להשקיע בחינוך של בית הנשיא, ובעיקר לרסן מעט את אנשי הביטחון הנמרצים מדי.  

תצלומים: דובי זכאי