שש הערות על המצב

על סלילת נתיבים נוספים בכביש 6 על חשבון החוטמית הזיפנית והשטח הירוק. - על החשמל שהיה יכול להיות לנו מהשמש. - על היופי של המים השוצפים שעוד מעט ייחלש. - על מבטם הישיר של מגוהצי החולצות הלבנות, עורכי הדין. - על עיתונאים שחצו את הקווים והפכו לחברי כנסת. - על פתרון תחבורתי, קטנוע חשמלי

תראו מה קורה בכביש 6

נכון, היתה התנגדות ציבורית לסלילת כביש 6, אך כיום איש אינו זוכר את ההפגנות והעצומות. בנתיביו המהירים דוהרים כיום גם אלה שהתנגדו לו נמרצות. טרם עלה טרקטור ראשון על השטח טרחו אנשי חוצה ישראל לאסוף את הפקעות והזרעים של הצמחייה שנמצאה במקום. בתום העבודות על הכביש החזירו את הטבע למקומו. המהלך ריכך מעט את ליבם של הירוקים וגרם להם לחשוב שבכל אופן קיימים סימנים לאנושיות בגוף הקשוח שנקרא כביש 6, (חוצה ישראל). וכך, מדי חורף ואביב יכולים הנוסעים בכביש להנות מפרחי הענק של החוטמית הזיפנית בין שני הנתיבים, החוטמית הגבוהה היתה מנידה את פרחיה ברוח בחשיבות ובהכרת תודה. לנו הנהגים והנוסעים נוספו נקודות של יופי לאורך הדרך.

אנשי חוצה ישראל עשו מלאכה נאמנה, (גם בתפיסת ה"עבריינים" שהתחמקו מתשלום). דובריהם חבשו כובעים ירוקים בכל הזדמנות והדגישו בכל כלי תקשורת שהם אחראים לשפע הפריחה העונתית, ידעו והשכילו לשמור על הקיים עוד בטרם עלו הדחפורים על השטח.

אבל כמו שקורה אצלנו כל יזם חושב על המכה הכללית שהוא יכול לעשות ורצוי מהר, הסתבר למפעילי חוצה ישראל שנפח התנועה הרב שחולף בכביש 6 אינו יכול להסתפק בשני נתיבים, צריך להתרחב, להוסיף עוד נתיב בכל צד. מי נבחר לשלם את המחיר? כמובן החוטמית הזיפנית והנתיב הירוק שבאמצע, אנשי חוצה ישראל שלחו את הכובע הירוק שהתהדרו בו לכביסה, מיהרו לעלות עם הטרקטורים על הנתיב הירוק בין הכבישים כדי להוסיף עוד נתיב סלול בכל צד. כך, יהיו שלושה נתיבים לכל כיוון. החליקו, יישרו, הוסיפו אספלט והשאירו פס ירוק, זעיר הכלוא בין שני קירות בטון. קירות הבטון מפרידים גם בעלי החיים שהצליחו איך שהוא לחצות בשלום את הכביש וחומת הבטון הגישה להם פסק דין מוות. לחוטמית החצופה אמרו: "לא נאה לך המקום הצר? גם לנו לא, לכי לדרכך וחפשי לך בית אחר" וכך בימים אלה כובשים את הקרקע הטרקטורים להכנה לנתיב נוסף לאורך כביש 6, חלק מהכביש כבר סלול ומוכן וחלק יהיה מוכן בעתיד הקרוב.

בעוד זמן יחזור הכובע הירוק מהכביסה, שוב יחבשו אותו אנשי חוצה ישראל ויסבירו עד כמה הם ירוקים. והחוטמית האצילה? למי בכלל איכפת.

גרמניה חובבת השמש

לפני כשבועיים אחוז קטן של אזרחים כיבה את האור לשעה במטרה לחסוך מעט חשמל, החיסכון שהושג לא מי יודע מה, אבל אולי היה באירוע ביטוי לחינוך של הציבור לחיסכון. יש מדינות שעושות פחות אירועים אבל חוסכות, בלי דיבורים, רק מעשים. ניקח לדוגמא מדינה כמו גרמניה, לאחרונה שייטתי בנוף המדהים שנראה מהכבישים.

בגרמניה, ימי השמש בשנה לא עולים על שלושים אחוז, (בהפרזה 40 אחוז), מי שנוסע היום בין הכפרים הקטנים מגלה שבכל כפר זעיר מנצלים את ימי השמש המועטים, כל כפר מתהדר בשניים או שלושה בתים שעל גגותיהם מותקנים קולטים פוטו וולטאיים על כל שטחו של הגג. יש מקומות שבהם נפרסו קולטי השמש על מחסנים ענקיים, זוכרים? 30 אחוז ימי שמש בשנה. בכלל בגרמניה אין איי האורות הענקיים שקיימים אצלנו, בכל כפר קטן, מסתפקים בשניים שלושה פנסי רחוב, גם הם דלים בתאורה. כל בית מתהדר באור קטן שנראה מהחלון, התושבים דואגים לא לבזבז חשמל, גם בגלל הרצון לשמור על האנרגיה ובעיקר כדי לחסוך כסף.   

בשדות החקלאיים מתנשאים לשמיים טחנות רוח ענקיות, להבי הענק חותכים בשמיים ומזרימים עוד חשמל למערכות. ואצלנו? שמונים אחוז מהימים, (אולי יותר) השמש זוהרת במלוא יופייה וחומה, אבל אצלנו, להבדיל מגרמניה הקפיאו את התוכנית לתוספת מתקנים פוטו-וולטאיים לשישה חודשים, סירבול בירוקרטי מוכר, גם בתום ההקפאה לא בטוח שיתחיל לזוז משהו. למה? ככה!

עדין, למרות גילנו המתקדם, לא השכלנו אנו האזרחים משלמי המיסים להרים קול צעקה משמעותי שינער את השרים, חברי כנסת, אנשי הרשויות, פקידים אנשי חברת חשמל וכל מי שיש לו נגיעה לנושא. כל אלה שמקבלים את משכורתם מאתנו, הציבור ואמורים לעבוד בשבילנו ולשרת אותנו. חלקם מעדיפים משיקולי אינטרסים שייבנו עוד ועוד תחנות כוח פחמיות, אחרים סתם לא איכפת להם. החבורה הרדומה ונגועת האינטרסים חייבת להתאחד לגוף אחד שרואה את טובת הציבור ולתת לנו דין וחשבון יומי על ההתקדמות. לא הגעתם לתוצאות? לכו הביתה, תנו לאחרים להזיז את הדברים. אולי כדי ללמוד מהשכנים שלנו, היוונים, על כוחה של מחאה ציבורית.



היופי שעוד מעט ייחלש

כמה זמן אתם חושבים ימתין לכם החצבאני? כמה זמן עוד תוכלו לראות מים שוצפים שמרעידים את הקניון הנסתר, וכמה זמן ייקח עד שתראו במו עיינכם את היופי הפראי, זה עתה חשפו לקהל כדי לראות את יופי זרם המים. אמנם רבים מגיעים אך כל אלה שעדין לא ביקרו יטיבו לעשות אם ימהרו להגיע לפני שכל היופי הזה יילך וייחלש לקראת הקיץ. אגב, שרואים את כמויות המים נשאלת מיד השאלה: למה מעלים את מחירי המים? נראה שיש דווקא הרבה.

השביל התלוי, שמורת טבע נחל חרמון, (הבאניאס).

מגוהצי החולצות

בדרך כלל הוא מופיע במהדורת החדשות, עורך דין מצוחצח ונבון, לבוש בחולצה לבנה, מגוהצת, מישיר מבט למצלמה ובעזרת שטף דיבור משובח מתפלפל מסביר לצופים על חפותו (הלא מוטלת בספק) של לקוחו. הוא מגונן על לקוחו ממלתעות התקשורת מגלגל את האשמה על הנאנסת, על המותקף, על כל העולם חוץ מלקוחו. לא, הוא לא אנס. לא, הוא רק הכה בו קלות. לא, הוא לא גנב, אחרים גנבו. בקיצור אתם מכירים את הטיעונים. והמבט שהם שולחים בנו הצופים ישיר, מתנשא וזועם. הוא, עורך הדין, מגן על החלשים האומללים שמאשימים אותם בפשעיהם שהם לא עשו, לא משנה במי הם פגעו, לעיתים הוא מגן על חלאות אמיתיות שהתיקים הפליליים שלהם ממלאים מדף שלם. תמיד יש נעלם, שכר הטרחה הנאה שהועבר לחשבונו של מגוהץ צווארון.

אולי, אחרי שלקוחו הורשע ונשלח לחיות על חשבוננו שנים רבות, יעמוד אותו עורך דין, בחולצה הלבנה מגוהצת, יביט למצלמה בעיניים מושפלות ויגיד, סליחה, טעיתי. אולי המשפט סליחה טעיתי קשה מדי עבורם, אז שיאמר מילה של רוך על הקורבן ויגיד לקהל הצופים עשיתי את חובתי, אנחנו כבר נתרגם את המשפט להתנצלות.

מילה טובה על התקשורת

האמת, לא מחבבים אותנו העיתונאים. חלק גדול מהעיתונאים עושה עבודה משובחת וקשה. אבל חוסר החיבה כבר התרגלנו, אבל הנה הגיע ממקום בלתי צפוי מילים טובות על התקשורת,אותם העיתונאים שחצו לאחרונה את הקווים והפכו להיות חברי כנסת. אפשר להביט בהנאה על עבודתם המסורה והחשובה, חברי הכנסת הוותיקים יכולים ללמוד, נאה דרשו ונאה מקיימים. מגיעה להם מילה טובה, לא ממני - מכם.

בכוח השקט

לפני כשנה ערכתי נסיעת מבחן על קטנוע חשמלי, כמי שרוכב שנים על קטנוע רב כוח התלהבתי מהיצור הקטן והחרישי שהוליך אותי בנתיבי העיר בקלות ובשקט. לאחר הנסיעה שוחחתי עם היזמים, הסתבר שכל מכשול בירוקרטי אפשרי הוצב לפניהם כדי לעשות להם חיים קשים. מעט קטנועים נמכרו והעסק גוסס לו בשקט. בינתיים בערי אירופה מסתבר כ-60 אחוז של הקטנועים נוסעים בכוח החשמל.

 

נכון, צריך להתגבר על כמה מכשולים טכנולוגיים אבל המרחק הוא בנגיעת יד. חשוב לעודד את הרכיבה על אופניים, חשוב להקים עמדות להשכרה אופניים, אבל לא כל אחד רוצה להסתובב בעיר מיוזע ביום קיץ שרבי אחרי שדיווש באופניים בעיר. כדאי לשקול את רעיון דומה גם עם קטנועים חשמליים. לעודד את הרכישה על ידי הקלות מס, אפילו סבסוד. כדי להקל על התנועה בעיר והפעולה השניה להוריד את מחירי הביטוח המופרזים. אחרי שחולבים את האזרח צריך גם ללמוד לתת.

הערה אחרונה

לכל המגיבים למיניהם, אשמח לתגובות ענייניות. אין זה אומר שהבלוג שלי צריך לנקז אליו את כל מי שיש לו לומר משהו לעיתונאי אחר, הגיגים על החיים או סתם משהו הזוי. חבל.

תצלומים: דובי זכאי