תרגיל בשני מצבים

הפעם, אני חורג מדברים טובים ומשתמש בבלוג לספר לקוראים על תרגיל (אולי משותף) בין חנויות הדיוטי פרי ובין שלטונות המכס. תיזהרו חברים.

תחושת היציאה והחזרה לחופש בחו"ל היתה מהולה, (כרגיל יש לציין), בתחושה מבזה, קטנונית ועלובה. מין רמאות קטנה שאפילו בשוק הפסיקו לעשות אותה. אין לדעת אם היה כאן שילוב מנצח בין חנויות הדויטי פרי של ג'יימס ריצ'רדסון ובין שלטונות המכס, אולי האחרונים רצו להראות מי באמת הגבר של שדה התעופה.

הסיפור מתחיל באורות החגיגיים של חנות המכס בדיוטי פרי ג'יימס ריצ'רדסון. בין האורות השלטים והפיתויים סובבו מוכרים מאירי פנים והראו לכם בפתקיות המחיר שכאן כדאי לרכוש. מוצרים רבים קיבלו פתקית נאה, אחד פלוס אחד במיטב הגרפיקה המשובחת המקומית. המוכרים נאי הסבר הסבירו באריכות לקונים המבולבלים, שכאן, כמו בסופר המקומי, מבצע זה מבצע. אחד משלמים ואת השני מקבילים בחינם או בהנחה ניכרת. וכך גם אנו, רעייתי ואני עמדנו בין המפותים, נבוכים מול שפע של אחד ועוד אחד, ומאושרים שסוף סוף אולי גם אנו נזכה את עצמנו בדיל משובח.

המוכרים, נאי הסבר, קלטו שכאן יש זוג תמים, שידלו אותנו (והצליחו) לקנות משקאות שמעולם לא צרכנו. למעט יין רגיל ופשוט, תוצרת ארצנו לא היה בבתינו מיני אלכהול מיוחדים. למען האמת אנו לא צרכנים של המוצרים האלה. רעייתי, כגברת הבית, הסבירה לי שלפעמים באים אורחים, ולמה שלא נגיש פעם משקאות אחרים. הנהנתי כמצוותה ושלפתי את כרטיס האשראי וכמו כל המאושרים הזוכים מסביבנו ארזנו כמה בקבוקים, שבעה סך הכל, חבילה נאה שאמורה להישמר עבורנו עד שובנו מחו"ל.

במקביל, גם רכשנו סיגריות עבור החותנת, המוכרת העירה לנו בחיוך, אתם יודעים שמותר רק ארבע קרטונים, את האחד תאלצו לשאת במזוודתכם במשך כל הטיול. אנו, שומרי חוק, אוהבים את החותנת, (לצערנו לא הצלחנו לשכנע אותה להפסיק לעשן), טמנו את ה"רעל" עמוק במזוודה והפקדנו את הסיגריות באריזת הביטחון שתמתין בסבלנות עד לשובנו. קלילים מקניות ובהרגשה שסוף סוף השתלבנו במפת הדילים המקומיים יצאנו לתור את העולם, חופשה קצרה ואמורה להיות נעימה. ואמנם כך היה.

כזוג שאינו מורגל בבעיות כניסה לארץ, (משלמים מיסים כראוי, צבא היינו, משלמים אגרות, רישיון בזמן, מגדלים ילדים לתפארת המדינה וכו'), הובלנו את העגלה עם המזוודות ואריזת הביטחון של הדיוטי פרי אל אולם מקבלי הפנים, (תמיד יש את ההתרגשות לפני הכניסה לאולם היפה בשדה התעופה, לשניות ספורות מרגישים כאילו פוסעים על שטיח אדום, אתה הכוכב, אבל זה עובר אחרי שניה). אבל אז... חיכה לנו פקיד נמרץ של המכס, סימן בנימוס לגשת הצידה, בצינה ישראלית של נציג הרשויות העביר במכשיר שיקוף את האריזה שהמתינה לחזרתנו וציין ביובש: אתם עוברים על החוק, יש לכם ליטרים מיותרים של משקה חריף.

הבטנו זה בזו, אנחנו? פושעים? אבל הפקיד בצינה ישראלית שלח בנו מבט שמסביר שהוא כבר מכיר את הכאילו הפתעה, פושעים הקטנים שכמונו, אם לא ידכאו את הפשע שהוא קטן מי יודע אולי כזוג נהפוך לבוני וקלייד. וכך מול עיניהם של המון החוזרים לארץ נבר הפקיד בכל הקופסאות הסגורות היטב, הקהל שעבר על פנינו בז לנו, שמח בשמחת המכס שהצילו את המדינה מהפסד כספי כבד, פושעים עלובים, מבריחים משקאות פליליים. הסיוט נמשך שעה ארוכה, הולכנו בין הפקידים, זה ממלא טופס, זה רושם לאט ובשקדנות את המוצרים, זה מדווח לנו שאנו פושעים, בקיצור כל ההנאה מחו"ל הולכת ומתמוססת. נזכרתי בימים האפלים שכל ישראלי שהעז פעם לצאת מהארץ זכה לקבל "תשורה" מהמדינה, קנס על החוצפה שיצא לחו"ל ושילם כ-150 דולר. אם חלילה חזר האומלל עם מגהץ אדים זכה להיות כלול בתמונות המבוקשים.

ולסיכום: בחנויות ג'יימס ריצ'רדסון ידעו את המלכודת שהם מכינים לקונים. אנשי המכירות מזכירים לנוסעים שאין להפקיד יותר מארבעה קרטונים של סיגריות, אבל אף אחד לא טרח לרמוז (או להזכיר) שאסור יותר מליטר משקה לאדם. גם המכס שותפים לקנוניה, פרסום מוקדם או אזהרה לחנויות הדיוטי פרי שהמבצע גובל בהונאה היה עושה להם פרצוף יפה יותר. בינתיים עשו קופה נאה על כל הפראיירים (כמה מאות)שהתפתו למבצע.

ועכשיו למחיר. המוצרים שמציעים לכם יקרים, השני בחינם או בהנחה טריק פשוט שכבר מוטבע במחיר הבסיסי. קיים סיכון שיוחרמו לכם כל המוצרים העודפים. אנחנו יצאנו בנזק: הוחרמו המשקאות, בזבזנו זמן מיותר, כשעה, התבזנו מול קהל החוזרים לארץ. ויתכן ונעמוד למשפט, בקיצור כל הרווח היה הפסד ענק.

מי יוצא נקי, כרגיל, אתם יודעים.

ולסיום: תודה לחנויות ג'יימס ריצ'רדסון שסידרו לנו תרגיל מבריק של מכירות. למדנו משהו.

ותודה למכס שהעניקו לנו כניסה לארץ עם מאור פנים כל כך ישראלי, כמה טוב לחזור הביתה.  


 

אני מביא את תגובתה של אחת הקוראות כלשונה
לטובת כל המסנגרים

קראתי את הפוסט האחרון שפירסמת בנושא תרמית הדיוטי פרי ג'יימס ריצ'רדסון, וכעובדת חברה לשעבר הייתי חייבת להגיב.

החתומה מטה (כתובת ושמה שמורים עימי ד.ז.) עבדה בחברה לפני השירות הצבאי בשנת 2001 ולאחריו בשנת 2003 כקופאית בחנות המרכזית של הקוסמטיקה והאלכוהול של ג'יימס ריצ'רדסון.

אם חושייך הביאו אותך לחשוד שמדובר בתרמית- הרי שאתה צודק.

במהלך עבודתי כינסו מנהלי החנות את כל הקופאים והמוכרנים, וביניהם אני, לשיחת הבהרה חשובה. תאמין או לא- הדברים היו כך:

"עובד שיתפס מסביר או מבהיר לאחד הקונים לגבי כמות הגבלת הקנייה של המכס, יפוטר לאלתר".

מתוך עשרות העובדים, הרמתי אצבע ושאלתי "רגע, אבל אם מדובר בקשיש שאינו דובר עברית, והוא שואל מה כתוב על השלט (אז היו שלטים- לא יודעת אם היום יש), האם גם זו עבירה? הרי הוא אינו יודע לקרוא.."

מנהל החנות דאז, קצף על ההתחכמות שלי או טוב הלב שלי שעלול לפגוע לו בהכנסות, והבהיר חד משמעית "אסור לך בשום אופן, וזה יעלה לך במשרה!!".

עוד הבהיר בהמשך כי יהיו ביקורות פתע על מנת לוודא שהעובדים פועלים לפי הנוהל הזה.

אתה יכול לעשות עם האינפור' הזו מה שאתה רוצה. הדבר כך היה, ויעידו עשרות עובדי הדיוטי פרי שנכחו באותה פגישה.

בברכת שבת שלום,

(כאמורה שמה וכתובתה שמורים אצלי)

והערה שלי (דובי זכאי) לסיכום הנושא

אין ספק שבחנויות ג'יימס ריצ'רדסון נהגו בי ובשכמותי בזלזול. ואני מניח שרבים מהנפגעים לא יפקדו יותר את החנויות וחבל. אני השארתי את הבקבוקים העודפים במכס, (מגיע לחיים על התפיסה המדהימה). גם אשלם את הקנס, כבר התרגלנו למורת רוחנו לכופף את הראש ולא להרים קול זעקה בארצנו. הולכים למילואים, משלמים מיסים כראוי. מרכינים את הראש שסגן שר הבריאות מזיז מיליוני שקלים לטובת עצמות הזויות. וגם על רמאויות קטנות לא עומדים על זכותיינו. שאחרים יעשו את המלחמות.

נדהמתי לראות כמה "אוהבי חוק ושומריו הנאמנים" נמצאים בין הקוראים. (לידיעתכם גם אני שומר חוק ולו היה צל של ספק או מישהו היה מזהיר אותי לא הייתי קונה רבע ליטר מיותר). חלק מהכותבים אני מניח מקבל שכר הוגן כדי להגן בתגובות על אותם אלה שלא אומרים את כל האמת. לטובת כל אלה המסנגרים על חנויות הדיוטי פרי, חברים יקרים, אני לא היחיד שנפל למלכודות 1+1, כמו שהקופאיות החרוצות מזהירות על חפיסות סיגריות עודפות ולא מאפשרות לתת לקונה לשמור מעבר למה שמותר, כך גם מן הראוי שעובדי הקופה יזהירו בזמן התשלום על קניית בקבוקי שתיה שאינם עומדים בחוקי המכס. שידקלמו את החוק היבש ומכאן כל אחד יעשה מה בראש שלו.

ולכל המצדיקים את חנויות ג'יימס ריצ'רדסון אני מקווה שהשכר הוגן, תנאי העבודה יותר טובים מאשר הגברת הנכבדה מספרת לנו.

לחיים, לחיי מדינת ישראל.