מעל ביקורו האחרון של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בבית הלבן, ריחפה שאיפה אישית של הנשיא ה־47 של ארצות הברית: זכייה בפרס נובל לשלום. דונלד טראמפ, שכבר הצהיר בעבר על רצונו לקבל את ההוקרה הבינלאומית, רואה בהסכמי אברהם ובוודאי בהסכם אזורי נוסף שיכלול גם את סעודיה, הישגים שמצדיקים זאת.
נתניהו, מנגד, אולי יותר מכל מנהיג אחר באזור, מחזיק במפתחות שיכולים להפוך את החזון של טראמפ להישג ממשי. לכן, לפני עדשת המצלמות של כל גופי התקשורת המובילים בעולם, העניק המנהיג הישראלי למנהיג האמריקני מכתב רשמי, בו הציג את מועמדותו לפרס נובל לשלום - מועמדות שכבר הוגשה רשמית לוועדת הפרס.
נורמליזציה תמורת השעיית ריבונות. טקס החתימה על הסכמי אברהם בבית הלבן, ספטמבר 2020. | צילום: Getty Images
הסכמי אברהם. | צילום: EPA
חתימת הסכמי כינון היחסים בבית הלבן בספטמבר 2020. | צילום: AFP
בסוף השבוע האחרון נראה כי טראמפ התקרב עוד צעד לקראת הגשמת החלום, כאשר נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב וראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן לחצו ידיים וחתמו על הסכם שלום שמטרתו לשים סוף לעשרות שנות סכסוך. זאת, במהלך ביקור בבית הלבן ובנוכחותו האישית של הנשיא אשר תיאר את האירוע כלא פחות מאשר "היסטורי".
הכי מעניין
האם דונלד טראמפ אכן ראוי לתואר היוקרתי? אם לא, מה נדרש ממנו כדי להפוך למועמד האולטימטיבי? כדי למצוא מענה לשאלות אלה, מבטנו פנה לאחור, אל עשרת הזוכים האחרונים שהקדישו את חייהם למען השלום והתכבדו בפרס המדובר. מהו הקו המנחה המחבר ביניהם? האם הנשיא הרפובליקני באמת משתלב ברשימה המפוארת הזו?
נשיא אזרבייג׳ן אילהם אלייב'' ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן והנשיא טראמפ בבית הלבן | צילום: EPA
2024 - ניהון הידנקיו (יפן): הארגון של נפגעי פצצות האטום, שזכה בפרס על מחויבותו לעולם חופשי מנשק גרעיני.
ניהון הידנקיו היא התאחדות של ניצולי הפצצות האטום על הירושימה ונגסקי, שנוסדה ב־1956 ושזכתה בפרס על מאבקה המתמשך נגד השימוש בנשק גרעיני. הארגון מייצג את ה"היבאקושה" (השורדים) שפועלים כל חייהם כדי להעביר את עדויותיהם על זוועות הנשק הגרעיני ולקדם פירוק נשק עולמי. הם זכו בפרס נובל לשלום על תרומתם להגברת המודעות הציבורית והפוליטית לסכנות הנשק הגרעיני, בין היתר דרך השפעה על הסכמים בינלאומיים כמו TPNW - האמנה לאיסור נשק גרעיני.
2023 - נרגס מוחמדי (איראן): פעילת זכויות שזכתה בפרס על מאבקה הנועז כנגד הדיכוי של נשים באיראן וקידום זכויות האדם והחירות לכולן ולכולם
נרגס היא עיתונאית ופעילה לזכויות האדם, דמות מרכזית במאבק נגד הדיכוי של המשטר האיראני, ובמיוחד למען זכויות הנשים. במאי 2016 היא נידונה בטהראן ל־16 שנות מאסר על הקמה וניהול של תנועה הפועלת לביטול עונש המוות. היא נכלאה מספר פעמים על רקע מחויבותה להגן על חופש הביטוי ולהשמיע את קולה של מחאת הנשים האיראניות "אישה, חיים, חירות". בינואר 2023 היא מסרה דו"ח מזעזע מהכלא המפרט את מצבן של הנשים בכלא אווין, כולל רשימה של 58 אסירות ותהליך החקירה והעינויים שעברו. 57 מהנשים הללו היו 8,350 ימים בבידוד בסך הכול. 56 מהנשים הללו נשפטו ל־3,300 חודשים בסך הכול.
עוד כתבה בנושא
2022 - אלס ביאליאצקי (בלארוס), ארגון ממוריאל (רוסיה) והמרכז לחירויות אזרחיות (אוקראינה): פעילי זכויות אדם שזכו על תרומתם לחברה האזרחית, תיעוד פשעי מלחמה והגנה על זכויות יסוד.
- אלס ביאליוצקי: פעיל זכויות אדם מבלארוס ומייסד מרכז ויסנה - ארגון שהוקם ב־1996 ומספק סיוע משפטי וכלכלי לאסירים פוליטיים במשטרו של הדיקטטור אלכסנדר לוקשנקו.
- ארגון ממוריאל: ארגון זכויות אדם רוסי שנוסד ב־1987 ושמטרתו לתעד פשעים מרז תקופתו של סטאלין ועד היום. הוא פועל לשימור הזיכרון הקולקטיבי ולהכרה בזכויות האדם ברוסיה.
- מרכז לחירויות אזרחיות: ארגון אוקראיני שהוקם בקייב ב־2007 על ידי אולקסנדרה מטרויצ'וק הפועל לחיזוק החברה האזרחית, ריבונות החוק ודמוקרטיה, חטיפות ומעשי אלימות מאז 2014 ועד הפלישה הרוסית ב־2022.
2021 - מריה רסה (פיליפינים) ודמיטרי מורטוב (רוסיה): שני עיתונאים שהפכו סמל לחופש העיתונות וזכו בפרס על מאבקם להגנה על חופש הביטוי.
- מריה רסה: שותפה מייסדת של Rappler - רסה נודעה בזכות עבודתה העיתונאית הביקורתית כלפי משטרו של הנשיא דוטרטה, במיוחד בנוגע למלחמה האכזרית בסמים ולשימוש השלטוני בהפצת מידע כוזב. דיווחיה חשפו אלימות, הפרות זכויות אדם ומניפולציות תקשורתיות בנושאים רגישים.
- דמיטרי מורטוב: העורך הראשי של העיתון הרוסי העצמאי Novaya Gazeta, הידוע באמינותו העיתונאית ובחקירותיו בנושאי שחיתות, הפרות זכויות אדם, אלימות משטרתית ועוד. חשיפותיו האמיצות עוררו תגובות עוינות, שהובילו אף לרצח של כמה מעובדי העיתון, בהם העיתונאית אנה פוליטקובסקאיה.
עוד כתבה בנושא
2020 - תוכנית המזון העולמית (WFP): סוכנות של האו"ם הנלחמת ברעב ברחבי העולם שזכתה בפרס על קידום השלום באזורים מוכי סכסוך.
ה־WFP הוקמה בשנת 1961 על ידי האו"ם בשיתוף עם ארגון המזון והחקלאות (FAO), בתגובה לצורך הגובר במענה הומניטרי לרעב עולמי. הסוכנות פועלת כיום למיגור הרעב ברחבי העולם ומספקת סיוע תזונתי באזורים מוכי סכסוך. היא פעילה ביותר מ־80 מדינות ותומכת במיליוני בני אדם מדי שנה, בין היתר במטרה למנוע את השימוש ברעב ככלי נשק. במסגרת פעילותה, היא מתמודדת עם משברים הומניטריים הנובעים ממלחמות, שינויי אקלים ועוני.
2019 - אבי אחמד עלי (אתיופיה): ראש ממשלת אתיופיה אשר זכה בפרס בזכות חתימת הסכם שלום עם אריתריאה.
ראש ממשלת אתיופיה מאז 2018, אביי אחמד עלי זכה בפרס נובל לאחר שחתם על הסכם שלום היסטורי עם אריתריאה, שסיים מלחמה שנמשכה עשרים שנה. הוא יזם רפורמות דמוקרטיות פנימיות, שחרר אסירים פוליטיים וקידם דיאלוג אתני. עם זאת, ממשלתו הייתה מעורבת בהמשך בסכסוך בטיגראי, דבר שהוביל לדיונים ולויכוחים לגבי מורשתו השלום.
עוד כתבה בנושא
2018 - דניס מוקווגה (קונגו) ונדיה מוראד (עיראק): פעילים לזכויות אדם שזכו בפרס על מחויבותם למאבק נגד אלימות מינית בקונפליקטים מזוינים.
דניס מוקווגה: גינקולוג קונגולזי, מטפל בנשים שהיו קורבנות לאונס בקונפליקטים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
נדיה מוראד: יזידה ששרדה את דאעש, חשפה את ההתעללות שספגה ומגינה על זכויות המיעוטים הנרדפים.
2017 - הקמפיין הבינלאומי לביטול נשק גרעיני: תנועה עולמית שדחפה לחקיקת אמנה בינלאומית לאיסור נשק גרעיני וזכתה בפרס על העלאת המודעות להשלכות ההומניטריות של הנשק הגרעיני.
הקואליציה הבינלאומית יזמה את האמנה לאיסור נשק גרעיני שאומצה על ידי האו"ם בשנת 2017 ואיחדה פעילים, ניצולים וממשלות לקידום פירוק נשק מלא. פרס נובל הוקיר את עבודתם בהתמודדות עם האיום הקיומי של הנשק הגרעיני בעולם.
עוד כתבה בנושא
2016 - חואן מנואל סנטוס (קולומביה): נשיא קולומביה שזכה בפרס כי חתם על הסכם שלום עם ארגון הגרילה FARC אחרי עשרות שנות מלחמה.
נשיא קולומביה, זכה בפרס על תפקידו בחתימת הסכם השלום עם ארגון הגרילה FARC וסיים בכך מעל 50 שנות מלחמת אזרחים. למרות שהמשאל העממי דחה בתחילה את ההסכם, סנטוס המשיך בתהליך פיוס לאומי. פרס נובל הכיר במחויבותו לחפש פתרון שלום יציב וארוך טווח.
2015 - רביעיית הדיאלוג הלאומי של תוניסיה: ארבעה ארגונים אזרחיים שהובילו את תהליך הדמוקרטיזציה בתוניסיה אחרי האביב הערבי וזכו בפרס על תפקידם המכריע בבניית מציאות פלורליסטית לאחר המהפכה.
התנועה הורכבה מארבעה ארגונים של החברה האזרחית בתוניסיה (איגודי עובדים, עורכי דין, יזמים וזכויות אדם) אשר הובילו את הדיאלוג בין סיעות מנוגדות לאחר המהפכה של 2011. הרביעייה מנעה בפועל מלחמת אזרחים ובנתה תהליך דמוקרטי שברירי אך אמיתי.
ובכן, מי יזכה בפרס נובל לשלום לשנת 2025? האם באמת נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הוא זה שיתכבד בתואר היוקרתי? לא נשאר לנו אלא לחכות ולראות.
עוד כתבה בנושא
