ב־6 באוגוסט 1945, לפני שמונים שנה בדיוק, העולם התעורר למציאות חדשה: מציאות גרעינית. בשעה 8:15 התרומם בשמי יפן המטוס האמריקני אנולה גיי, שטס בגובה של כ־31,000 רגל. מטענו, הפצצה האטומית הראשונה בתולדות האנושות, שוחרר מעל גשר איאוי בעיר הירושימה. הפצצה, שכונתה "ליטל בוי", התפוצצה בגובה של כ־600 מטר מעל הקרקע, ושחררה אנרגיה אדירה בעוצמה מקבילה לכ־15,000 טון של חומר נפץ מסוג טרי־ניטרו־טולואן.
בתוך 43 שניות בלבד, העיר השוקקת הפכה לתופת. כך, בשעה 8:16, דקה לאחר ההפלה, נותק הקשר הרדיופוני בין טוקיו להירושימה. תוך זמן קצר המריא קצין יפני לבדוק מה עלה בגורל העיר, ולא האמין למראה עיניו: ממרחק של כמאה מייל הבחין בעמוד עשן עצום שהיתמר לשמים. מראה מבעית, חסר תקדים. לראשונה בהיסטוריה, הופנתה אנרגיית הגרעין כנגד אזרחים. ההשלכות היו קשות לאין שיעור, עד כדי אפוקליפסה אנושית של ממש.
הירושימה אחרי ההפצצה. | צילום: גטי אימג'ס
כדור אש בקוטר של כ־270 מטר נוצר תוך פחות משנייה, והתפשט במהירות בלתי נתפסת: כ־1,600 קילומטר לשעה. כל מי שנמצא בטווח של חצי קילומטר ממרכז הפיצוץ - התאדה. 70% מהמבנים בעיר קרסו או נחרבו לחלוטין. הטמפרטורה על הקרקע טיפסה ליותר מ־4,000 מעלות צלזיוס. מדובר בחום שמסוגל להתיך פלדה בקלות. תוך רגע העיר הפכה ללוע של אש, עשן, אפר, ואימה אילמת. וזה לא הכול. הקרינה האיומה שפרצה מהפיצוץ זיהמה את כל מרכז העיר.
הכי מעניין
למעשה, הפיצוץ גרם לכוויות חמורות, לעיוורון מיידי ולמגפה של מחלות נדירות שלא נודעו קודם לכן. בימים, שבועות וחודשים שלאחר הפיצוץ, התגלה היקף האסון, כאשר מספר ההרוגים חצה את רף 150,000 הנפשות. שלושה ימים לאחר מכן נפלה פצצה נוספת וקטלנית לא פחות על נגסאקי, וגרמה לכ־70,000 הרוגים. אם פצצה בעוצמה כזו הייתה מתפוצצת בניו יורק של ימינו, ההערכות מדברות על כ־600,000 הרוגים. ב־15 באוגוסט, כשבועיים לאחר הפצצת הירושימה, הכריז הקיסר הירוהיטו על כניעת יפן.
עוד כתבות בנושא
ובכן, שמונים שנה חלפו, אך הצלקת נותרה חרוטה בתודעה. הבוקר (ד'), בדיוק באותה השעה של הפיצוץ, 8:15 בבוקר, עצרה הירושימה לדקת דומייה. רגע סמלי, טעון בזיכרון, שבו העיר כורעת לזכר הרגע שבו ההיסטוריה עצמה שינתה כיוון. ראש העיר, קאזומי מאצוי, נאם בפני נציגים מ־120 מדינות וגינה בחריפות את "המרוץ הבינלאומי להאצת ההתחמשות הצבאית". הוא גם התריע מפני מנהיגים "המחזיקים באמונה כי נשק גרעיני הוא תנאי הכרחי לביטחון לאומי".
כיום, שורדי הירושימה ונגסאקי, המכונים היבקושה(Hibakusha) , הולכים ומתמעטים: מספרם ירד מתחת ל־100,000. במשך העשורים, העדיפו רבים מהם לשתוק. הם נשאו את כאבם בדממה לא רק בשל הטראומה, אלא גם מחשש לסטיגמה. הפחד מאפליה תעסוקתית, או מדחייה במערכות יחסים ונישואין, הוביל רבים מהם להסתיר את עברם. רק לאחרונה, הודות לעידוד של הדורות הצעירים, העזו חלקם לצאת לאור, לספר את סיפורם ולהפוך את הכאב האישי לעדות היסטורית חיה.
אנדרטת השלום בהירושימה, יפן, לקראת כינוס ה־G7 שייפתח היום | צילום: סויצ'ירו קוריאמה, בלומברג
שרידי מוזיאון המדע והתעשייה בהירושמיה, זמן קצר לאחר ההפצצה. | צילום: שאטרסטוק
הריסות בהירושימה. | צילום: AFP
ומה נותר כיום מהעיר ההרוסה? במקום שבו נפלה הפצצה "ליטל בוי", בין שני נהרות שקטים בשם מוטויאסו והונקאווה, שוכן כיום "פארק השלום" של הירושימה. הוא נחנך בשנת 1955, עשור בלבד לאחר הפיצוץ, על חורבות העיר הישנה, ובמרכזו - הנקודה המדויקת שבה עמדה בעבר נקודת הציון הגיאוגרפית המובהקת, גשר איאוי שסימן את המטרה המקורית של המפציץ האמריקני. במרכז הפארק ניצב המוזיאון "היכל השלום" לצידו הכיפה הגרעינית: שריד של מבנה שתקרתו המתכתית שרדה את הפיצוץ.
עצים מוריקים, שבילי הליכה מוצלים, מוזיאונים ומזרקות מים - כולם נבנו מתוך מחשבה על ריפוי ושיקום. בפארק, משתרע על פני שטח ירוק נרחב, שקט ופסטורלי, מוצב גם פעמון השלום, אותו מוזמנים מבקרים מכל רחבי העולם לצלצל בו כמחווה של תקווה. למעשה, מדי שנה מעל 700,000 איש פוקדים את האתר. ביניהם תלמידים יפנים במסעות חינוכיים, תיירים מכל קצוות תבל, מדינאים ודיפלומטים, חוקרים, שורדי אסונות אחרים, ופעילי שלום הבאים לחלוק כבוד, לזכור, ללמוד ולתעד.
עוד כתבות בנושא
מי מחזיק בנשק גרעיני כיום?
נכון לשנת 2025, תשע מדינות ברחבי העולם מחזיקות באופן רשמי בנשק גרעיני. בראש הרשימה, ארצות הברית ורוסיה המחזיקות יחד יותר מ־90% מכלל ראשי הנפץ הגרעיניים בכדור הארץ - מספר כולל של כ־12,500 פצצות. אחריהן ניצבות שלוש המעצמות הנוספות: סין, צרפת ובריטניה.
לצדן, ניצבות הודו, פקיסטן וצפון קוריאה: מדינות שפיתחו יכולות גרעיניות מחוץ לגוף הפיקוח הבינלאומי. ישראל, אף שלא אישרה מעולם את קיומו של ארסנל גרעיני, נחשבת בעיני רבים - ובקרב גופי ביון מערביים - למעצמה גרעינית לכל דבר.
מתקן מים כבדים בכור הגרעיני באראק, איראן | צילום: AP
על פי נתוני מכון SIPRI (המכון השוודי לחקר השלום הבינלאומי), כל המדינות הללו עוסקות כיום במודרניזציה של הארסנלים הגרעיניים שלהן. שלוש מהן - סין, רוסיה וארצות הברית - אף פועלות להרחבה כמותית ואיכותית של ראשי הנפץ ואמצעי השיגור.
כלומר, תמונת המצב מצביעה על מגמה ברורה של המשך פיתוח והתחמשות. המעצמות הגרעיניות אינן רק משמרות את יכולותיהן הקיימות, אלא גם שואפות לשדרוג והרחבה, מה שמחדד את האתגרים שעמם מתמודדת הקהילה הבינלאומית בניסיון לרסן את המרוץ הגרעיני.