לא מעניינת אותי תחנת הרדיו הצבאית, לא מעניינת אותי התנהלותם של השרים ישראל כ"ץ ושלמה קרעי סביבה, מעניין אותי בית המשפט הגבוה לצדק. מעניינת אותי המציאות שבה לדיון משפטי אין שום כללים. תנו לשופט תיק, הוא יסמן את הנקודה שבכוונתו להגיע אליה בסופו, וכל שנותר לו זה למצוא את הדרך המשפטית המלומדת להגיע אליה.
עוד כתבות בנושא
עוד מעט נקלף את תפיסת עולמו של השופט יחיאל כשר, כפי שבאה לביטוי בפסק הדין שביטל את החלטת הממשלה לסגור את גלי צה"ל, אבל נפתח בדוגמה שיש בה כדי ללמד על האיש.
שרה העצני־כהן היא אישה רצינית מאוד, נדמה לי שעם זה יסכימו גם מי שחלוקים על עמדותיה. היא כיהנה כחברת "הוועדה המייעצת לשר הביטחון לבחינת פעילות תחנת גלי צה"ל", ומקריאת פסק הדין של בג"ץ ניכר שכדי לקעקע את המלצות הוועדה, החליט השופט יחיאל כשר לקעקע גם אותה. הוא לא פגש אותה מעולם, הוא לא דיבר איתה מעולם, הוא לא שמע אותה מעולם, אבל כל זה לא הפריע לו לכתוב עליה ועל עמיתיה: "לא נמנה עם חברי הוועדה איש שלגביו יש בסיס להניח כי שיקולים הנוגעים לחופש הביטוי או לעיתונות חופשית ועצמאית עומדים בראש מעייניו". כך כתב כשר על העצני־כהן. כך כתב על ד"ר דליה זליקוביץ', מרצה באקדמיה, דירקטורית בחברות ממשלתיות, ובמשך 12 שנים חברת מועצת הרשות השנייה. כך כתב על דורון כהן, היום נציב שירות המדינה ובעבר מנכ"ל משרד האוצר. כך כתב על שאר החברים בוועדה. ואני שואל, זה פסק דין של בית המשפט הגבוה לצדק או טוקבק באתר וואלה?
הכי מעניין
זו הייתה רק ההתחלה. כשר, במאמציו לפסול את המלצות הוועדה, ניסה להוכיח ששרה העצני־כהן הגיעה לדיונים כשהיא נגועה בדעות קדומות על גל"צ. כמצע לפסיקתו, הוא פרס את טענות העותרים נגדה, שנשענו בעיקרן על שני ציוצים שצייצה בעבר בטוויטר. "ביום 22.6.23", כתב השופט כשר, "שיתפה גב' העצני־כהן בחשבונה ברשת X פרסום שנכתב על ידי אחר, שבו כונתה תחנת גלי צה"ל 'הבית של המחבלים'".
חברי הוועדה המייעצת לבחינת פעילות גלי צה"ל מוסרים את המלצותיהם לשר הביטחון | צילום: אלעד מלכה, משרד הביטחון
נורא, נכון? ובכן, הנה סיפור המעשה: הכול התחיל מריאיון שערכה אילנה דיין בתחנת הרדיו הצבאית עם לאפי שלבי, ראש המועצה המקומית תורמוס עיא, אחרי שיהודים הציתו כלי רכב בעיירה שלו. שלבי צוטט בטוויטר של גלי צה"ל כמי שאומר: "אני מאשים את ישראל שלא מרחיקה את המתנחלים מהעם הפלסטיני". בתגובה גילה יותם זמרי, גם כן בטוויטר, שמדובר במרואיין שהורשע בעצמו בסיוע לטרור: "זה אותו לאפי שלבי שסייע לבן דודו, אחרי שרצח את יהודה גואטה הי"ד ופצע את בניה פרץ, ולאות הוקרה נבחר על ידי תושבי הכפר לראש העירייה. הבית של המחבלים".
העצני־כהן שיתפה את הציוץ הזה וכתבה: "הרדיו של החיילים, גלי צה"ל". זהו. ואתם יודעים מה הופך את ההחלטה של השופט יחיאל כשר לפסול אותה על רקע הציוץ הזה, למביכה כל כך? שלא רק העצני־כהן חשבה שהריאיון הזה היה נורא כל כך. תחנת גלי צה"ל בעצמה חשבה כך. ממלא מקום מפקד התחנה דאז, דני זקן, לקח אחריות והשיב לזמרי: "יותם, בדקתי אישית, הוא הציג את עצמו בשם אחר ולכן לא עלינו על זה... המרואיין הועלה לשידור כדי לספר על אירועי אתמול, בתוקף היותו ראש העירייה שם. הוא לא זוהה כבעל עבר ביטחוני בשלב התחקיר. הנושא ייבדק ויופקו הלקחים הנדרשים. אנו מתנצלים בפני מי שמצא עצמו נפגע מהריאיון״.
הבנתם? ממלא מקום מפקד גלי צה"ל בכבודו ובעצמו, לא שרה העצני־כהן, התנצל והבין שהריאיון הזה לא היה צריך להיות משודר. ומה כותב כשר? שהציוצים של העצני־כהן "אינם מהווים ביטוי של עמדה מקצועית עניינית ביחס לעצם קיומה של תחנת רדיו צבאית במדינה דמוקרטית, כי אם הבעת סלידה אישית ובניסוח פוגעני במיוחד".
עוד כתבות בנושא
הלאה. כשר נשען על עוד ציוץ אחד שהצליח מישהו לדלות מרחבי הרשת, כדי להחליט שהמצייצת פסולה מלשבת בוועדה. בפברואר 2024 צוטט אחיו של אחד החטופים בחשבון הרשמי של התחנה הצבאית בטוויטר, כך: "אני קורא לאזרחי ישראל - תפסיקו לשלם מיסים. אני קורא למשרתי המילואים - אל תצאו למילואים... בני נוער שצריכים להתגייס - אל תתגייסו עכשיו". העצני־כהן שיתפה את הציוץ הזה והוסיפה: "גלי צה"ל נגד מדינת ישראל". היא לא קראה לסגור לאלתר את התחנה. היא לא קראה לפטר מיידית את המפקד שלה. היא – שמאות ימים ניהלה לבדה בית עם ילדים, כשבעלה נלחם בחזית - הביעה ביקורת בת חמש מילים על תחנה שלובשת מדי צה"ל, ובו בזמן מהדהדת קריאה לישראלים לא להתגייס. האם זה עד כדי כך נורא? האם זו התבטאות שאינה אלא "עמדה קדומה המבוססת על השיקול הפסול שבמרכז הדיון"?
השופט יחיאל כשר הבין שיש בעיה בפסילת חברותו בוועדה של כל מי שאי פעם הביע עמדה בעניין שהוועדה בודקת. שהרי כך, מומחה לשוק ההון לא יוכל להתמנות לחבר בוועדה העוסקת בשוק ההון, משום שלבטח הביע בעבר עמדה בנושא הנדון. כדי לפתור את הבעיה נמצאה התפלספות מילולית מרתקת. יש הבדל בין "הבעת דעה קודמת" ל"הבעת דעה קדומה", מסביר כבוד השופט על בסיס פסיקה קודמת של אהרן ברק: "האיסור על חברות בוועדה חל מקום שיש לו לחבר הוועדה דעה קדומה, שאין סיכוי סביר כי תשתנה במהלך דיוני הוועדה. פסילתו של חבר ועדה מלכהן בה, בא מקום שדעתו של החבר 'נעולה', ואין הוא 'פתוח' לשכנוע ולשינוי".
ומי קובע היכן נגמרת "הדעה הקודמת" המותרת, ומתחילה "הדעה הקדומה" הפוסלת? כמובן, השופט. וזה מדהים. אתם יודעים בכמה דיונים נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, דיבר על ממשלת ישראל במילים קשות, כשהוא יורק בכיוונה את הלעג והבוז הכי "נעולים" שיש, ומעולם לא חשב לפסול את עצמו מלדון בעתירות נגדה? קודמתו, אסתר חיות, התבטאה בחריפות נגד הרפורמה של יריב לוין, כינתה אותה "תוכנית לריסוק מערכת המשפט", ולא מצאה בעיה לשבת אחר כך בראש ההרכב שדן בביטול עילת הסבירות, רכיב מרכזי ברפורמה. זה לא קצת יותר חמור? היא לא באה עם "עמדה קדומה"? בוועדת זמיר, הוועדה הקודמת שדנה בעתיד גל"צ ושהמליצה לא לסגור את התחנה, ישב שמעון אלקבץ, מפקד גלי צה"ל עד שנה ומשהו קודם לכן. לו אין "דעה קדומה" באשר לעתיד גל"צ? תגיד, השופט כשר, נולדנו היום?
עוד כתבות בנושא
רגע, עוד לא גמרנו. היה, לבד משני הציוצים האלה, עוד עניין עם שרה העצני־כהן. השופט כשר הקדיש כמה שורות כדי להזכיר גם את טענת העותרים ש"העמותה בראשותה של גב' העצני־כהן, 'ישראל שלי', הביעה במרוצת השנים ביקורת חריפה כלפי גלי צה"ל ועובדיה, לרבות קריאות לסגירתה; כבר בשנת 2011 ניהלה העמותה קמפיין נגד התחנה, אשר בעקבותיו הגישה התחנה תלונה במשטרה נגד העמותה, בטענה להסתה נגדה ולהתחזות של גורמים מטעמה לעובדי גל"צ, זאת על מנת להשיג מידע שנועד לפגוע בתחנה". על זה נאמר: "הכול נכון, חוץ מהעובדות". כלומר, העמותה אכן ניהלה קמפיין כזה, רק שכל זה קרה לפני 15 שנה, עוד בטרם הגיעה שרה העצני־כהן לעבוד בה. אגב, מי שעמדו אז בראש העמותה והיו אחראים לקמפיין הזה, הם שניים שאולי שמעתם פעם את שמותיהם: נפתלי בנט ואיילת שקד.
שתבינו, שרה העצני־כהן התראיינה בגלי צה"ל, בעלה התראיין בגלי צה"ל, היא עצמה הרצתה שוב ושוב בקורס הכתבים של התחנה הצבאית ועשתה את זה בהתנדבות מלאה. אז להפוך אותה לגורם עוין, לפסול אותה ולטעון שאין ערך לוועדה שהיא חברה בה משום שסלידתה מגלי צה"ל עמוקה עד כדי כך שאין שום ערך לעובדות שהיא תשמע בדיונים?
אפשר לחשוב?
בואו נשים בצד את הטענה הפשוטה שגלי צה"ל היא אנומליה, שהפעלת תחנת רדיו המשדרת חדשות ואקטואליה פוליטית באמצעות הצבא היא עניין בעייתי, ושברור לגמרי שתחנה כזו לא הייתה קמה היום. נלך ישר אל הנקודה שבג"ץ ראה כבעייתית, זו שמתייחסת אל גלי צה"ל כאל תחנה מוטה פוליטית. לצורך הדיון, הניחו בצד את השאלה אם אתם מסכימים לטענה הזו או לא. בואו נתמקד בשאלה אם בהינתן שהממשלה סבורה שזה המצב, מותר לה לקבוע שאין סיבה שהציבור יממן אותה מכיסו.
אומר השופט כשר: לא. "בשורה ארוכה של פסקי דין קבע בית משפט זה... כי בהיעדר הסמכה מפורשת הקובעת אחרת, כאשר רשות מבצעת פעולה העשויה להשפיע על חופש הביטוי, אין היא רשאית להביא בחשבון את תוכנו של הביטוי". כשר מסביר את הדברים עוד על רקע פסיקת עבר שלפיה "לא מן הראוי הוא כי תהלוכה פלונית תזכה לכוח המשטרה הדרוש לקיומה, ואילו תהלוכה אלמונית לא תזכה בו, רק לאור השוני האידיאולוגי של תוכן ההפגנה", ופסיקה נוספת העוסקת בחלוקת כספי תמיכות, הקובעת כי על המדינה "להימנע מהפליה בין נתמכים על בסיס עמדתם הפוליטית או האידיאולוגית".
כששופטי בג"ץ מתייחסים לסגירת גלי צה"ל כאל פגיעה ביריביה הפוליטיים של הממשלה, מה הם אומרים בעצם? שהם מקבלים את העמדה הרואה בגל"צ תחנה פוליטית הנאבקת בממשלה
אני מתנצל מאוד, אבל השופט יחיאל כשר לא מבין דבר וחצי דבר. למה? כי המציאות שלנו הייתה דומה לדוגמאות שלו אילו שרי הממשלה היו מבקשים לקדם מגישים ימניים ולפטר מגישים שמאלנים, או לממן שידור ציבורי ימני ולסגור שידור ציבורי שמאלני. אבל זה לא המקרה. כאן מבקשת הממשלה לסגור לכולם. לימין ולשמאל. רשות ציבורית שרוצה לתת לאחד ולא לאחר, על בסיס פוליטי, היא אכן רשות פוליטית בעייתית. אבל שרים בממשלה טוענים שגלי צה"ל היא היא הרשות הבעייתית הזו. היא זו שמפרגנת לצד פוליטי אחד ותוקפת צד פוליטי אחר. לא הממשלה מעוולת, גלי צה"ל מעוולת.
וכשהשופט כשר מצטט את השופט משה לנדוי, שקבע לפני שישים שנה ש"שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא קובע גם מה טוב לאזרח לחשוב", הוא מעיד על עצמו שהוא לא מתחיל להבין את הסוגייה. כי הממשלה לא מבקשת לקבוע לציבור מה לחשוב. הממשלה נאבקת בתחנת רדיו שלקחה לעצמה את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לחשוב.
ובכלל, ממה נפשך? אם גלי צה"ל היא תחנה מאוזנת פוליטית, סגירתה תפגע בשני הצדדים במידה שווה. ואם היא תחנה שמאלנית, כמו שטוענים שרים בממשלה, אזי הבעיה איננה בממשלה, אלא בתחנה. כי כששופטי בג"ץ מתייחסים לסגירת גלי צה"ל כאל פגיעה ביריביה הפוליטיים של הממשלה, מה הם אומרים בעצם? שהם מקבלים את העמדה הרואה בגל"צ תחנה פוליטית הנאבקת בממשלה. תודה רבה, שופטים יקרים; גם אתם מסכימים שזה המצב.
עוד כתבות בנושא
השופט כשר קובע שלממשלה אסור לעסוק בתכנים המשודרים בגלי צה"ל, או במילותיו שלו: "החלטה על סגירתה של תחנת שידור, באופן מוחלט או חלקי, שהתקבלה... בשל חוסר שביעות רצונם של מקבלי ההחלטה מן התכנים המשודרים בה... הינה החלטה שהתקבלה על יסוד שיקול זר, ומכאן שהיא פסולה מיסודה". יש לי שאלה. נניח שהתחנה תחליט לפתוח כל מהדורת חדשות בקריאה "הצביעו לבנימין נתניהו". נניח שהיא תוביל קמפיין, בהשתתפותם של כל הכתבים, התומך בלימוד תורה בישיבה במקום שירות בצה"ל. אני מעלה את זה רק כדי להבין את תפיסת עולמו של השופט כשר. האם לממשלה אין מה לעשות מול תחנת שידור צבאית כזו שיצאה משליטה? האם מהרגע שהחלה לשדר, כמוה כחללית שניתקה מבסיס האם? כלומר, החללית יכולה לקחת תקציב מבסיס האם, וללבוש מדים של צבא בסיס האם, אבל אם ממשלת בסיס האם תחשוב שבהתנהלותה היא איבדה קשר עם ההחלטה שהביאה להקמתה, אין לה זכות להתערב?
ממבו־ג'מבו
כשר קובע שישראל כ"ץ ושלמה קרעי החליטו מראש לסגור את התחנה, עוד לפני שהקימו את הוועדה שתבחן את הסוגיה, ומזכיר שמדובר ב"תפיסה עקבית שליוותה את עמדתו של השר קרעי במשך שנים". כראיה הוא מביא דברים שכתב קרעי בפייסבוק ביוני 2021, עוד בימיה הראשונים של ממשלת בנט־לפיד, כשסיפר שיש לו הצעת חוק מוכנה להפרטת גלי צה"ל שהוא כינה "תחנה שמאלנית", ודברים נוספים שכתב שנה וחצי אחר כך כשהבטיח "נפריט את התחנה הפוליטית הזאת, שאין שום קשר בינה ובין צה"ל". "מדברים אלה למדים אנו כי עמדתו של השר קרעי בדבר עתידה של התחנה... הייתה נטועה בתפיסתו זה זמן רב, ולפיה עיקר הפסול הטמון בקיומה של התחנה אינו נעוץ בכך שמדובר בתחנה צבאית העוסקת באקטואליה, כי אם בתוכן הפוליטי־מפלגתי המשתקף בשידוריה של התחנה, שהוא מכנה 'תחנה שמאלנית', 'תחנה פוליטית' ו'גלי גנץ', המפיצה 'הסתה'".
ראיה דומה מביא כשר גם מדבריו של השר ישראל כ"ץ שאמר בעבר, בריאיון למקור ראשון, שהתחנה "עוסקת בעניינים פוליטיים אקטואליים, לצערנו גם ב־99 אחוזים מכיוון מאוד מסוים", ושהיא "תמכה באויבים, נתנה פיתחון פה לאנשי חמאס ותקפה חיילים ואת צה"ל".
בניין גלי צה"ל ביפו | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90
ולי יש רק שאלה קטנה. האם לגיטימי שערבים יצביעו למי שמבטיח לדאוג להם לתקציבים ולתיקון האפליה שהמגזר שלהם סובל ממנה, לשיטתם? לגיטימי. האם לגיטימי שמישהו יצביע למי שמבטיח לקדם הסכם שלום ולעקור יישובים? לגיטימי. אז למה לא לגיטימי שגם אזרח כמוני - שמאזין לגלי צה"ל כבר חמישים שנה, וחושב שמדובר בתחנה חד־צדדית ומוטה פוליטית - ידרוש שינוי? מה מותר לי, כישראלי פשוט ושומר חוק, לעשות כדי לתקן את מה שנראה לי מקולקל? הרי גם אם אצביע למפלגה ששמה "הופכים את גלי צה"ל לתחנה מאוזנת", והמפלגה הזו תקבל 70 מנדטים, יחיאל כשר יגיד לשרים מטעמה של המפלגה הזו שאסור להם להתערב בתוכן השידורים, ודפנה ברק־ארז תפסוק שמדובר ב"צנזורה דה־פקטו והשתקה של קולות המנוגדים לעמדת השלטון".
ומה הכי מטורף פה? שמהציטוטים שמביא השופט כשר אנחנו למדים שהשר קרעי בסך הכול מנסה לקיים את מה שהתחייב לבוחר. קודם הוא הסביר לבוחר מה תפיסת עולמו, אחר כך בא הבוחר ונתן לו את קולו כדי שיקדם אותה, ואז מגיע בית המשפט ואומר לו שאסור לו כי הוא בא מהבית עם עמדה נעולה שבאה להיטיב עם האגף הפוליטי שלו.
הרבה מאוד מלל, הרבה מאוד ממבו־ג'מבו משפטי, הרבה מאוד מילים גבוהות, הרבה מאוד חוסר אהדה לממשלה ומעט מאוד נימוקים שראוי להתייחס אליהם ברצינות. קראתי את פסק הדין הזה של השופט יחיאל כשר ונזכרתי בטענה שהעלה בדיון נציג היועצת המשפטית לממשלה, שהסביר שסגירת גל"צ תפגע "בזכויות חוקתיות לבחור ולהיבחר" כי בלי גלי צה"ל לציבור בישראל לא תהיה דרך להתעדכן במתרחש, והוא עלול להגיע ליום הבחירות בלי לדעת למי להצביע. כאמור, תנו להם תיק, הם כבר ימצאו דרך להגיע לתשובה הנכונה.
עוד כתבות בנושא
