איכס, פוליטיקה. אם צריך לסכם את סיבת העומק לצו על תנאי של בג"ץ כנגד סגירת גלי צה"ל, החלטה שעשויה למנוע לכשעצמה את סגירת התחנה, אפשר לסכם אותה בשתי מילים אלו.
עוד כתבות בנושא
למי שצפה בדיון שהתקיים בבג"ץ בשבוע שעבר, הצו לא היה בגדר הפתעה. כפי שפורט בדפים אלו ממש, אחרי שהשופטים דחו את הטענות לגבי היעדר הסמכות של הממשלה לסגור את התחנה, אגב, בניגוד לדעת היועמ"שית, עבר בג"ץ לעסוק באופן קבלת ההחלטה. השופטים מנו באופן מדוקדק פגמים שחלו לדעתם בהליך קבלת ההחלטה, פגמים אשר ניתן למצוא אותם או את דומיהם בנקל בכל החלטה מנהלית (אם ישנה המוטיבציה לעשות כן).
אולם בנוסף לכך, ואולי חמור מכך, עלה במהלך הדיון משופטי ההרכב קו אבסורדי, כאמור, של איכס פוליטיקה. את הקו הוביל השופט כשר (אגב, אותו אוהבים למנות בצד היותר שמרני בעליון, אוי לה לאותה שמרנות משפטית) וכן השופטת ברק ארז, אשר נזפו בנציג שר הביטחון, עו"ד דוד פטר. השופטים "שלפו" במהלך הדיון מכתב אותו שלח שר התקשורת, שלמה קרעי, ובו דיבר, עוד בטרם מינוי הוועדה שעסקה בכך, על רצונו לסגור את התחנה. גם דבריו של שר הביטחון ש"מה שהיה הוא לא מה שיהיה" שימשו כדי להוכיח את חוסר הניטרליות של השרים בסוגיה, וכן הרכבה של הוועדה, אשר כללה בתוכה אנשי ימין מובהקים.
הכי מעניין
יחיאל כשר. | צילום: יונתן זינדל פלאש 90
למעשה, משמיעת דברי השופטים, אופן הדיון בממשלה בשאלת סגירת גל"צ היה צריך להיראות כך – שרים ניטרליים, שאין להם שום דעה משלהם בסוגיה, שתפקידם הוא להעביר את השאלה לוועדה מקצועית ניטרלית, בלי שום עמדה ידועה מראש בסוגיה. בסוף התהליך היה עליהם לקבל מאותה ועדה, שאין לה כל נגיעה פוליטית או אידאולוגית, את תשובתה, כשכמובן, סטייה מהחלטת אותה הוועדה, בטח ובטח אם החלטתה הייתה להשאיר את התחנה, כלל לא באה בחשבון.
במילים אחרות, ההכרעה בשאלה אם יש להמשיך ולקיים תחנת אקטואליה צבאית במדינת ישראל אינה נתונה כלל לדרג הפוליטי, אלא לדרג מקצועי בלבד, ששיקוליו הם מקצועיים בלבד. בעולם אותו מדמיין בג"ץ, תפקיד השרים בממשלה הוא לא לקבל את ההחלטה, אלא אך ורק לתווך את הסוגיה לגורמים מקצועיים, ולמעשה, ניתן לתהות למה צריך את הדרג הפוליטי שיפריע לגורמים מקצועיים לחוות את דעתם. עמדתם האישית של השרים בסוגיה, באופן אינהרנטי, לא רק שאינה לגיטימית, אלא עצם קיומה וביטוי פומבי שלה, עלול להפוך את החלטתם ללא לגיטימית.
עוד כתבות בנושא
עד היכן מגיע האבסורד? עד לכך שככל שהרדיו הצבאי הופך לפוליטי, ואף מזוהה עם צד פוליטי, הרי שסגירתו על ידי הממשלה שמגיעה מהצד הפוליטי הנגדי, הופכת לבלתי אפשרית, משום שההחלטה הופכת באופן מיידי לכזאת שהיא לכל הפחות גם פוליטית. רדיו צבאי שאסור לו לעסוק בפוליטיקה, על פי הגדרתו, הופך לכזה שעיסוק בפוליטיקה לא רק מותר לו, אלא מגן עליו, ולעומתו נאסר על הממשלה - מי שנבחרה באופן פוליטי על מנת לקדם אינטרסים פוליטיים - לשקול שיקולים פוליטיים כשהיא דנה בקיומו. היפוך תפקידים מוחלט.
פוליטיקה אינה מילת גנאי, אלא האופן בו מכריעים בחברה דמוקרטית בין חלופות ערכיות שונות בנושאים שנויים במחלוקת, ומבטאים את הכרעת העם. פוליטיקאים נועדו לעסוק בפוליטיקה, כשם ששופטים נועדו לעסוק במשפט. במדינת ישראל, בה הכל הפוך, בית המשפט התרגל לעסוק בנושאים ערכיים שנויים במחלוקת - דהיינו, בנושאים פוליטיים - מצד אחד, ומצד שני, לגלות זעזוע עמוק כשמתגלה שמי שנבחרו כדי להיות פוליטיקאים, עוסקים בה.
שר התקשורת שלמה קרעי | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
המהפך הושלם. במדינת ישראל החלטות ערכיות, החלטות אשר יש בהן צד אידאולוגי, הולכות ונשללות ממי שנבחרו כדי לקבל אותן. למעשה, כל מי שעוקב אחרי התהליך שמתקיים בעליון בעשרות השנים האחרונות, רואה איך המגמה הזאת רק מתרחבת. כעת, המהפך קרוב להיות מושלם – על החלטות פוליטיות לא להתקבל על ידי הגורמים הפוליטיים (בטח כשאותם גורמים פוליטיים הם מהצד הלא נכון), ובכן, כי אלו החלטות פוליטיות, והם פוליטיקאים.
את ההחלטות הפוליטיות, הערכיות, ההחלטות שמשפיעות על האופן בו מתנהלת המדינה יש להוציא מידיהם המטונפות של הפוליטיקאים, ולהעבירן ככל הניתן לגורמים שלא מלוכלכים באותה פוליטיקה איומה. הפקידים המקצועיים יכריעו, והשופטים יאשרו. והפוליטיקאים? ובכן, טוב שיש את מי שחונה אצלו האחריות.
עוד כתבות בנושא
