מפעם לפעם צצות סביבנו אזהרות מפני מה שיכול ה־AI לעולל לנו במערכת הבחירות, כמו "פייק ניוז" שיופץ לכל עבר וישבש את יכולנו להחליט נכון, ואגדות שאין להן בסיס שישייטו ברחבי הרשת, כשהציבור הרחב מתקשה להבחין מה אמת ומה איננה אלא המצאה פרועה. המכון הישראלי לדמוקרטיה הזכיר לאחרונה שבישראל לא קיים איסור להפיץ שקרים. "הבעיה שיוצרת הבינה המלאכותית אינה השקר", ניתחה חוקרת בכירה במכון, "אלא העובדה שככל שהיא משתכללת – הציבור מאבד את היכולת לדעת מה נוצר בידי אדם ומה בידי מכונה". באחד מכלי התקשורת צוטטו לאחרונה מחקרים מהעולם, שהזהירו ש"הבחירות יוכרעו באמצעות שילוב זדוני של בינה מלאכותית ורשתות חברתיות".
האזהרות האלה מגוחכות. לא משום שאין סכנות כאלה, אלא משום שכדי לספק לנו תמונה מעוותת של המציאות אין צורך ב־AI. די במהדורות החדשות המסורתיות, העושות את זה בכלים הישנים על בסיס יומיומי. לישראלים שמבקשים ללמוד על המתרחש כאן דרך משדרי האקטואליה אין שום סיכוי להגיע לחקר האמת.
רגע לפני כניסת השבת שעברה נחתם הסכם היסטורי בין ישראל ללבנון. בחצי מילה, הצדדים הסכימו שיש צורך לפרק את חיזבאללה מנשקו ומתשתיותיו, והעניקו לצה"ל לגיטימציה להישאר בלבנון עד שזה קורה. שבוע קודם לכן, כך פתח דני קושמרו את "אולפן שישי" בערוץ 12: "חוזר לחיינו צמד המילים שרצינו לשכוח, 'הבוץ הלבנוני'. גם הערב נשאלת השאלה לאן הפוליטיקאים לוקחים אותנו, מה התוכנית, ומי בכלל קובע... הילדים שלנו נלחמים, מחרפים נפשם, מביאים הישגים צבאיים היסטוריים, ואין פוליטיקאים שיקטפו את הפירות".
הכי מעניין
אולפן שישי | צילום: צילום מסך: קשת 12
כדי להדגיש את הדברים הסביר גיא פלג שלצידו, שבניגוד לטענה שחיזבאללה נכנס למלכודת כשפתח באש על יישובינו בתחילת מבצע שאגת הארי, "צריך לשאול מי נכנס למלכודת של מי". עכשיו הגיע תורו של קושמרו לחזק: "אנחנו מביאים הישגים, ואלה לא מתורגמים להישגים מדיניים". וכדי לנעוץ סופית את תודעת הכשלון, חידד אלוף ישראל זיו ש"מדיניות כיבושים והרחבת רצועת הביטחון הביאה אותנו למצב הכי נחות שיכול להיות". לא סתם מצב "נחות", אלא "הכי נחות שיכול להיות". באולפן שישי אין צורך בעובדות. די בבעלי דעות שלא אוהבים את הממשלה.
בהמשך, כדי שיהיה ברור אל מי להפנות את הזעם נוכח המצב, פנה המגיש אל מיכל פעילן: "את מדברת עם לוחם בלבנון, והוא מדבר איתך על תחושת הניתוק של הלוחמים מול הפוליטיקאים". "תראה", שיתפה הכתבת, "אני מדברת עם מכר שלי, לוחם בלבנון, אני אגיד לך מה הוא אומר לי, ואתה תסלח לי על הביטוי, אבל הוא ביקש שנדבר על החרא שהממשלה עוסקת בו במקום לעסוק במה שצריך... זה לא אובדן הבושה, זו ממשלה שמשתינה על הלוחמים שלה, שמשתינה על האזרחים שלה ואפילו לא מנסה לשכנע אותם שזה גשם אלא אומרת 'אנחנו משתינים עליכם מהמקפצה, תבלעו את זה ושיהיה לכולם בהצלחה'".
לוחמי צה"ל בדרום לבנון | צילום: דו"צ
נער הייתי וגם זקנתי, והרבה דברים משונים ראיתי בחיי בשידורי החדשות. אבל להעניק לכתבת במהדורה מרכזית ועתירת צפייה את האפשרות לטנף על ממשלת ישראל בהישען על שיחה עם "מכר" אלמוני שמשרת בלבנון? כזה עוד לא ראיתי. לא "גורם בכיר", לא בעל תפקיד, סתם "מכר". איש שאפילו שם אין לו, שביקש מהחברה שלו שתתקוף בשמו את הממשלה ונענה בחיוב. איך בדיוק נבחר ה"מכר" הזה כדי להביע את רחשי ליבם של המוני הלוחמים? הרי יכולתי להפנות את פעילן אל כמה וכמה "מכרים" שלי שמשרתים בלבנון - בני משפחה, שכנים וחברים - שחושבים שהיא, קושמרו והמהדורה שלהם, הם שמשתינים על הציבור הישראלי בקשת. זו עיתונות? יש עורך לתוכנית הזו?
ולמה כל זה חשוב? כי הסיפור שמספרת העיתונות הישראלית על הנעשה בגבול הצפון הוא סיפור כוזב. אזרח אקראי, אם אין לו ילדים בלבנון וכל ידיעותיו מגיעות דרך מהדורות החדשות ודרך הפרשנים המרגישים צורך יומיומי לחבוט בממשלה, חי בשקר. אין לו מושג מה קורה במציאות. במציאות, מבצע חיצי הצפון הפך את גבול הלבנון לבטוח יותר, ומבצע שאגת הארי רק העמיק את ההישג. לא מבליטים את זה במהדורות, אבל חשוב לדעת את זה. בחיצי הצפון נכנסנו לקילומטרים הסמוכים לגבול. עכשיו הרחבנו את הרצועה הרבה יותר. ממשלת ישראל וצבא הגנה לישראל שינו את המשוואה. זוכרים את הדילמה עתיקת היומין נוכח השימוש של ארגוני הטרור באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי? ובכן, אין יותר דילמה. צה"ל פינה מתושבים את כל הכפרים והחל להשמיד אותם, בית אחר בית. אין לתושבים בתים לשוב אליהם. שר הביטחון ישראל כ"ץ דיווח השבוע שכ־200 אלף שיעים פונו מ־24 כפרים, וש־100 אחוזים מהמבנים בכפרים בגזרה המערבית והמרכזית ו־73 אחוזים מהמבנים בגזרה המזרחית נהרסו על ידי צה"ל.
עוד כתבות בנושא
גדי איזנקוט אמר בשבוע שעבר בריאיון לנדב איל בידיעות אחרונות ש"לבנון היא בית קברות פוליטי לראשי ממשלה, ממנחם בגין ועד לאהוד אולמרט, ועכשיו נתניהו שקוע בה עמוק". זו הקונספציה במלוא הדרה. מהסיבה הזו בדיוק, החשש שלבנון היא "בית קברות" לכל מי שנוגע בה, העדיפו ממשלות נתניהו וראשי הצבא במשך שנים להסתכל מרחוק במתרחש ולהימנע מחיכוך. עכשיו זה השתנה. אני שומע סיפורים של בני משפחה וחברים שפועלים שם, ורואה תמונות וסרטונים מטורפים מפעילות צה"ל. אל כפר שניקינו בעבר ממחבלים, חיזבאללה היה יכול לחזור. אל כפר שמחקנו עכשיו מגוגל מפות – לא.
זה המצב, והוא כמעט שלא מתווך לציבור. הציבור שומע מדי ערב על הסכנה לכוחותינו, על פעילות שנשמעת חסרת תוחלת, על רחפני אויב שתוקפים ועל חיילים שנהרגים, ולא מבין מה התועלת במה שאנחנו עושים שם. אני צופה בכתבים שמספרים שהמצב מזכיר את זה שהיה ערב 7 באוקטובר, ואני לא יודע מי מאשר להם לשדר את הבדיות הללו. החשש הגדול ביותר עם פלישת חמאס לעוטף עזה היה שחיזבאללה יצטרף אליו, יפלוש אל היישובים בגבול, יטבח באנשיהם ויכבוש את הגליל. זהו. אין כעת חשש כזה.
האם מחבל או שניים יכולים לחדור פה ושם? כן. גם לחדרה, לאלעד, לתל־אביב ולבאר־שבע חדרו מחבלים. אבל לכבוש את מטולה וזרעית ושתולה? זה לא. האם לאויב יש עדיין יכולת לירות עלינו ממרחק? כן. גם מלבנון, מאיראן ומתימן. אם מישהו חשב שנצליח להשמיד את הרקטה האחרונה בכל מקום במזרח התיכון, או לשכנע את האויבים שלא באמת כדאי להשמיד אותנו, יש לי הסכם אוסלו למכור לו. אבל העובדה שלא כל צרכן טלוויזיה יודע שמצבנו היום טוב בהרבה מזה שהיה ערב המלחמה, מקורה במבצע השפעה שמשחק לנו מדי יום במוח.
לא שילמנו כלום
תראו איך התקבל אצלנו במשיכת כתף תקשורתית אדישה ההסכם שחתמנו עם לבנון. הסכם שמדבר על המטרה להגיע לשלום. הסכם שמדבר על פירוק חיזבאללה מנשקו ומתשתיותיו. הסכם שמעניק לישראל היתר להישאר על אדמת לבנון בזמן הנראה לעין. מדובר במהלך מדיני שכולו הישג. המסמך הכי טוב שיכולנו לקוות לו. אם ממשלת לבנון תצליח לפרק את חיזבאללה, הרווחנו. אם לא, נישאר שם כדי להגן על יישובינו. בינתיים קיבלנו הסכם מדיני בחסות האמריקנים, קיבלנו יחסים נוכח עם ועולם עם מדינה ערבית שכנה, קיבלנו לגיטימציה אמריקנית ולבנונית למה שאנחנו עושים בלבנון, ותמורת כל זה לא שילמנו כלום.
עוד כתבות בנושא
היה משעשע לראות את המתאמצים לצנן את ההתלהבות. אגף פוליטי שבהסכם אוסלו היה מוכן לייבא לפה ארגון טרור חמוש תמורת המילה "שלום", ומנהיגו הנערץ היה מוכן לסגת מרמת הגולן, מעביר ערוץ בשעמום כשאנחנו חותמים על הסכם שמדבר על שלום עם מדינה ערבית שכנה המכירה במדינת ישראל, וחיה בשלום עם נוכחות צה"לית על אדמתה. אנשים שהציעו שניסוג לחלוטין מרצועת עזה, ונניח לרשות הפלסטינית להיות אחראית על כך שעוד 7 באוקטובר לא יתרחש בבארי, מעירים עכשיו שאי אפשר לסמוך על ממשלת לבנון שתפרק את חיזבאללה מנשקו, כשלא נדרש מאיתנו לשלם כלום על הניסוי הזה.
ההתייחסות התקשורתית אל ההסכם נלעגת עוד יותר כשנזכרים איך התקבל פה הסכם הגז שחתם יאיר לפיד ב־2022, והוצג כהישג מדיני, בטחוני וכלכלי. ההסכם ההוא נסגר תחת חשש שאם לא נמהר לחתום עליו נחטוף מחיזבאללה, כשבהסכם הנוכחי תובעים כל הצדדים את פירוקו של ארגון הטרור. בהסכם ההוא נלחמה לבנון על ריבונותה, כשבהסכם הנוכחי היא מאפשרת לנו להישאר אצלה בבית כדי לדאוג משם לביטחוננו. בהסכם ההוא הלבנונים לא היו מוכנים לשבת בחדר אחד עם אנשינו, וראש הממשלה לפיד שיווק לעיתונות תמונה קבוצתית של 16 ישראלים שעמלו על ההסכם – בראשם הוא, ראש המל"ל אייל חולתא, שרת האנרגיה קארין אלהרר, נציגי צה"ל ובכירי משרד ראש הממשלה – כשאין לבנוני אחד שמוכן להצטלם איתם או להיכנס איתם לאותו החדר. בשבוע שעבר הצטלמו יחדיו שגריר ישראל ושגרירת לבנון, כשהשגריר לייטר מצדיע בנוכחותה לחיילי צה"ל הגיבורים שאפשרו את הרגע הזה.
כמה מביכה הייתה ההצהרה ההיא של ראש הממשלה לפיד ש"ההסכם מחזק ומבצר את ביטחון ישראל ואת חופש הפעולה שלנו מול איומי חיזבאללה בצפון", שמדובר ב"הישג מדיני" וש"לא בכל יום מדינת אויב מכירה במדינת ישראל בהסכם כתוב", בעוד נשיא לבנון מזכיר שביצוע ההסכם הוא לא חלק מנורמליזציה עם ישראל, אלא "עניין טכני, ללא שום השלכות פוליטיות שסותרות את מדיניות החוץ של לבנון".
עוד כתבות בנושא
"האמריקנים לא רוצים להביך את הלבנונים, שאינם רוצים לשוות לטקס נופך של נורמליזציה כלשהי בין המדינות", הסבירו אז הפרשנים בהבנה. אנחנו רואים כעת את החמיצות של הפרשנים, ואת הסקפטיות באשר ליכולת של ממשלת לבנון לפרק את חיזבאללה מנשקו. ונניח שהיא לא תצליח. מה הפסדנו? אנחנו נשארים בשטח ברשות ובסמכות של ארה"ב ושל לבנון, ושומרים בעצמנו על הביטחון של הצפון. טענתם שאין רגל מדינית? הנה הרגל המדינית. התלוננתם במשך שנים שהמילה "שלום" נעלמה מהשיח? הנה, ממשלת הימין מלא־מלא החזירה אותה אל השולחן. רגע אחד מייללים על כך שנתניהו מטביע אותנו שוב בבוץ הלבנוני, רגע אחר כך מזהירים אותנו שנתניהו עלול לסגת משם בלחץ האמריקנים. אין עובדות, אין מציאות, אין אפילו קו הגיוני שמחבר בין הנקודות. אג'נדה וזהו. עם יד על הלב, כמה מצופי הטלוויזיה הבינו את משמעות המהלך הצבאי והמדיני שקידמה ממשלת נתניהו בגבולנו הצפוני?
צרור שקרים
דיברנו על עיתונות שמעוותת את המציאות? קחו עוד דוגמה. השבוע, הפעם באופן שנראה סופי, פוצצו שופטי נתניהו את אישום השוחד בתיק 4000. האם יכול להיות ויכוח על כך שמדובר בדרמה מטורפת? באירוע שצריך לטלטל את השיח הציבורי? נו, ומה קיבלנו תחת זאת? עברתי על מה שכתבו ארבעה כתבי משפט בולטים. לכולם היה חשוב להתמקד בעבירות הקטנות יותר, של מרמה והפרת אמונים, ולנחם את עצמם שאולי משם תבוא להם הישועה. כמו סוחרים ששמו כסף על מניה, ונאבקים להציל משהו מהשקעתם. אלה האנשים שאנחנו צריכים לסמוך עליהם שיתווכו לנו את המציאות?
והנה עוד פייק פוליטי שהגיע השבוע לסיומו בקול ענות חלושה. כמה אגדות רצו פה על הסוכה של צבי סוכות בחווארה. כמה אולפנים ופוליטיקאים ועיתונאים קשקשו על הלשכה שהקים חבר הכנסת בכפר הפלסטיני בשומרון, והביאה לכאורה להסטת כוחות מעוטף עזה רגע לפני הטבח. הסיפור הזה נחתם השבוע בפסק דין שחייב את אלוף במיל' דן הראל, שחזר על השקר הזה, לפצות את סוכות על הדהוד עלילת הדם. האם כל צרכני התקשורת יודעים שמדובר בסיפור כוזב? האם אין בינינו מי שעדיין משוכנעים שצה"ל הזיז כוחות מאזור ניר־עוז ונחל־עוז כדי לשמור על הלשכה שהקים סוכות, לשכה שעמדה על תילה שעתיים וחצי בדיוק, יומיים לפני 7 באוקטובר? "אני קובע כי אמירותיו של דן הראל... הקושרות באופן מפורש את פעילותו של צבי סוכות בחווארה (הקמת סוכה/סוכך) ל'לחץ בלתי נסבל של הממשלה להעלות את מרב הסד"כ לאיו"ש', ובהמשך לכך, ל'מצב שאין מספיק כוחות' שהוביל למחדלי 7 באוקטובר, מהוות לשון הרע", סגר השופט את האירוע.
עוד כתבות בנושא
וכדי לסיים בעלילה מופרכת נוספת, הנה שוב "אולפן שישי". אינספור מילים הושחתו כבר על הפלופ של ניר דבורי שלפיו "אף נציג ממשלה לא הגיע ללוויה" של סא"ל דור בן־שמחון שנפל בלבנון, ועל דבריה של מיכל פעילן שחזרה על הטענה והעצימה אותה במקביל להקרנת תמונות של חברי כנסת מהליכוד החוגגים בחתונת בתו של חבר מרכז, בלי לגלות לצופים שהמג"ד נפל אחרי החתונה הזו ולא לפניה.
כך או כך, מהר מאוד התגלה שבערוץ 12 לא טרחו לבדוק את העובדות לפני שהשמיצו. במשרד ראש הממשלה, התברר, בודקים לפני כל הלוויה של חייל צה"ל אם המשפחה מעוניינת בנוכחותו של חבר ממשלה. אם כן, מבררים בקבוצת הוואטסאפ של השרים מי יכול להתייצב. אם לא, לא. במקרה הספציפי הזה, כפי שהראה השר עמיחי שיקלי, המשפחה לא רצתה פוליטיקאים והממשלה כיבדה את בקשתה.
הוכיח את השקר. השר עמיחי שיקלי | צילום: לירון מולדובן
על הדיווח השגוי הזה רכבו גם אחרים. למחרתו פרסמה תמי ארד בפייסבוק פוסט חריף ובוטה. "איכשהו הרגשתי שברגע שיוודע לאפסים בממשלה שדור בן־שמחון ז"ל הוא קיבוצניק, לא יימצא הצדיק בממשלת הסדום שיתנדב להשתתף בהלוויה שלו". אני שם בצד את רמת השיח. איש־איש וסגנונו. כאמור, הטענה התבררה ככוזבת. שרי הממשלה לא הגיעו ללוויה, לא משום שמדובר בקיבוצניק ולא בגלל שום שקר אחר. אבל זה לא נגמר כאן. כי ארד טענה שהדפוס הזה חזר על עצמו בעוד לוויה. "האמת היא שלא רק קיבוצניקים הם לא מלווים", כתבה, "לפני כחודש נהרג מיכאל טיוקין ז"ל, בן יחיד לאמו שעלה מאוקראינה, שירת כלוחם בסיירת גבעתי ונפל בלבנון. גם בהלוויה שלו לא השתתפו חברי הממשלה". ומכיוון שמישהו שלח לי הודעה וסיפר לי שהוא ראה בהלוויה הזו את השר אבי דיכטר, בדקתי עם דיכטר עצמו, והוא סיפר לי שאכן היה בבית העלמין, ולמחרת הגיע גם לניחום אבלים בבית המשפחה.
תמי ארד, ששילמה מחיר כבד עבור כולנו, איננה הסיפור. הסיפור הוא המהירות, הפזיזות וקלות הדעת שבה אפשר להפיץ לכל עבר כזבים שכאלה. הסיפור הוא שלפוסט שלה היו 8,400 לייקים ו־4,800 שיתופים. הסיפור הוא שעשרות אלפים, ואולי למעלה מזה, נחשפו לשקרים הללו, וחלק נכבד מהם ימשיכו להאמין שזו המציאות. העיתונות, שהסיפור הזה התגלגל ממנה, היא מקור העיוות הכי גדול כאן. ערב הבחירות לכנסת, זוהי סכנה של ממש.