החלטת הממשלה השבוע לסגור את גלי צה"ל לוותה בחוות דעת משפטית לעומתית במיוחד, שחתמו עליה המשנים ליועצת המשפטית לממשלה, ד"ר גיל לימון ואביטל סומפולינסקי. בחוות הדעת נקבע נחרצות, ללא היסוס או פקפוק, כי ההחלטה "אינה חוקית ודינה להיפסל", בין השאר, לטענתם, כי "בנסיבות העניין, הממשלה אינה מוסמכת לקבל החלטה על סגירת גלי צה"ל ללא חקיקה".
לימון וסומפולינסקי הם שני משפטנים מוכשרים, בכירים בייעוץ המשפטי לממשלה, שעוסקים באופן תדיר ושוטף בשלל נושאים המונחים על סדר יומה של ממשלת ישראל. איש לא יטען, ודאי לא כותב שורות אלו, שהם אינם בקיאים בתחום, או שאינם מחזיקים במומחיות הנדרשת כדי לגבש חוות דעת מעין זו. ובכל זאת חוות דעתם מעלה תהיות, במיוחד לנוכח העובדה שהיא מסתמכת באופן מוצהר על חוות דעת קודמת שהוזכרה בהרחבה בטור הזה לפני כמה שבועות, אותה חיבר המשנה ליועמ"ש מאיר לוין. בחוות הדעת ההיא נקבע כזכור שהממשלה - אז "ממשלת השינוי" בראשות נפתלי בנט ויאיר לפיד - בהחלט מוסמכת להורות על סגירת גלי צה"ל, אף שעדיף לעשות את המהלך בחקיקה. למעשה, חוות הדעת הנוכחית רק מתחזה להיות המשך ישיר של חוות הדעת הקודמת, אך למעשה היא סיבוב פרסה צורמני, חסר היגיון משפטי.
לוין, אם תהיתם, עודנו משמש בתפקיד המשנה, כעת ליועמ"שית, אך משום מה כתיבת חוות הדעת הנוכחית לא הופקדה בידיו. אולי משום שהיא רק מתחזה להיות המשך ישיר של חוות הדעת הקודמת, אך למעשה היא סיבוב פרסה צורמני, חסר היגיון משפטי.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
חשוב לומר: מי שיעיין בחוות דעתם של המשנים ליועמ"שית יוכל למצוא בה שלל נימוקים כבדי משקל וראויים לדיון ציבורי נגד סגירת התחנה הצבאית. הוא אפילו ימצא בה מחלוקות אמיתיות, לא מומצאות ולא קנטרניות, עם דו"ח הוועדה המייעצת שמינה שר הביטחון ישראל כ"ץ כדי לבחון את הסוגיה ולגבש המלצות בנושא. סגירת תחנת רדיו ציבורית ארצית, שמשדרת במשך יותר מ־70 שנה ברציפות (גם אם לא במודל השידורים הנוכחי שלה), אינה מהלך פשוט. אלא שכל הטענות והנימוקים, טובים וראויים ככל שיהיו, אינם באמת משפטיים. מקומם בשדה המתאים, בדיון הציבורי הער והחשוב המתנהל בעוז סביב החלטת השר ישראל כ"ץ שהפכה להחלטת ממשלה.
לדוגמה, בחלק הראשון של חוות הדעת הטרייה מופיע הנימוק המרכזי לכך שאין לסגור את גלי צה"ל ללא חקיקה ראשית: בניגוד לתמונת המצב שהוצגה בחוות דעתו של לוין משנת 2022, כיום אי אפשר עוד לומר שגם בלי גלי צה"ל קיים בישראל שידור ציבורי "מתפקד ויציב". אבל מי שיעיין לעומק בחוות הדעת של לוין יוכל לראות שהקביעה שבמדינת ישראל קיים שידור ציבורי "מתפקד ויציב", כהגדרתו, גם ללא גלי צה"ל, אינה חלק ממסקנת חוות הדעת שלו, אלא מובאת כתמיכה בטענה שהוא בסופו של דבר דוחה.
הקביעה בחוות הדעת של לוין כי די בהחלטת ממשלה על סגירת התחנה מבוססת בראש ובראשונה על כך שמבחינה משפטית־טכנית הרמטכ"ל, והממשלה שהוא כפוף לה, מוסמכים להורות על פתיחתן של יחידות צבא וסגירתן. הממשלה רשאית לסגור את גלי צה"ל ממש כשם שהיא יכולה לסגור מחר את חיל התותחנים (שאותו אפשר, למען האמת, לסגור אפילו בלי החלטת ממשלה ממש), לפזר את חיילי החיל בין יחידות צה"ל ולהוציא משימוש את כומתת הטורקיז המהממת המשמשת את חייליו זה חצי יובל. כל זאת גם אם נקבל כאמת מוחלטת שאין עליה עוררין את סיסמת החיל שהארטילריה היא "מלכת הקרב", ונתעלם מכאבם האפשרי של אלפי התותחנים בסדיר ובמילואים. השאלה אם זו תהיה החלטה ביטחונית טובה אינה עניין למשפטנים אלא למקבלי ההחלטות. אומנם גלי צה"ל היא יחידה צבאית משונה, אך היא עדיין יחידה צבאית, וכל עוד לא קבע המחוקק אחרת – אפשר לסגור אותה. העובדה שהממשלה אישרה אי אז בראשית שנות החמישים את הקמת גלי צה"ל מאפשרת אולי לטעון שלשם סגירת גלי צה"ל נדרשת החלטת ממשלה, בניגוד לחיל התותחנים - אך ודאי לא יותר מכך. למעשה, יש רק שתי יחידות צבאיות שאי אפשר לסגור ללא תיקון חקיקה: בתי הדין הצבאיים והפרקליטות הצבאית, שקיומם מעוגן בחקיקה ראשית של הכנסת.
עוד כתבות בנושא
אכן, חוות הדעת של לוין קובעת שסגירת גלי צה"ל תגרום לפגיעה מסוימת בחופש הביטוי, "ברף הנמוך" כהגדרתו. אולם לדבריו, מאחר שגם בלי גל"צ יש בישראל "שידור ציבורי פעיל" שקיומו מעוגן בחוק, הממשלה רשאית לעשות שימוש בסמכותה ולסגור את התחנה. כל נפתולי העימותים בין השר קרעי ובין הייעוץ המשפטי לממשלה סביב מינוי חברי מועצת התאגיד, שיכולים אולי, בדוחק, להעיד על חוסר יציבות, אינם מורידים מכך שזהו שידור ציבורי פעיל ביותר. מאזיני שמונה תחנות הרדיו של תאגיד השידור הציבורי, ובראשן רשת ב' המשדרת חדשות ואקטואליה ברוב שעות היממה, לא הבחינו בשום שינוי בפעולתן בעקבות הסאגה הבלתי נגמרת של מינוי חברי המועצה. הטענה שאם ממשלת נתניהו אוהדת פחות את התאגיד בגרסתו הנוכחית, ומבקשת להביא לשינוי מסוים בדפוסי פעילותו, הדבר משליך גם על גלי צה"ל, היא טענה מעניינת במישור הפובליציסטי, אך משונה מאוד כטיעון משפטי.
באותו האופן ממש, גם ההתפלמסות של מנסחי חוות הדעת עם מסקנות הוועדה שהקים שר הביטחון לבחינת הנושא אינה מופרכת כשלעצמה, אך קשה להבין מה מקומה בחוות דעת משפטית. אחת הטענות המרכזיות נגד המשך קיומה של גל"צ כתחנה צבאית נוגעת לקיומם של שידורי אקטואליה בתחנה. בגל"צ טוענים שמינון האקטואליה פחת מאוד בשנים האחרונות, אך חברי הוועדה, שניתחו עצמאית את לוח המשדרים, ציינו שמינון משדרי האקטואליה בשעות שיא ההאזנה נותר גבוה ביותר. הניתוח העצמאי הזה, שכל אחד מכם יכול לערוך ללא קושי, לא היה מקובל על עורכי חוות הדעת, והם מצאו שהוא פוגם ב"תשתית העובדתית" של מסקנות הוועדה. אם זה לא היה כל כך משונה, זה אפילו היה יכול להיות מצחיק: באיזה עולם שאלת חישוב אופן חלוקת לוח המשדרים היא שאלה משפטית? האם משפטנים באמת יכולים להכריע בשאלה אם בחישוב המינונים יש לקחת בחשבון גם תוכניות פופולריות כמו "ציפורי לילה" ו"לילה ישראלי" המשודרות בין חצות לשש בבוקר?
כנהוג במקומותינו, נגד ההחלטה על סגירת גל"צ כבר הוגשו שלוש עתירות, והדיון בהן צפוי להיערך בעוד מעט יותר מחודש. באופן מעט מפתיע השופט יצחק עמית בחר שלא להוציא מיד צווים המונעים את פעולות ההכנה לסגירת התחנה, ולאחר שהוגשו לו בקשות דחופות נוספות לצווי ביניים, העניק לממשלה ולשר הביטחון עוד כמה ימים לצורך מתן מענה לבקשות לעצירת התהליך. האם בית המשפט העליון יצליח להתגבר על הפיתוי לתקוע מקלות בגלגלי פעולת הממשלה ויחזיר להיגיון המשפטי את כבודו? כדי לקבל את התשובה נצטרך להמתין לפחות עד ראשית השבוע הבא.
הבהרה: בניגוד לנכתב בגרסתו המודפסת של הטור, מר מאיר לוין כבר אינו משמש משנה ליועמ"שית מזה כחצי שנה, וממילא לא יכול היה להיות מעורב בהכנת חוות הדעת המעודכנת בנושא סגירת גל"צ