אתם מודעים להיקפי הפשיעה הגבוהים במגזר הערבי, לכמויות הנשק הבלתי חוקי העצומות המוחזקות בידי עבריינים, לאירועי הירי המרובים, למספרם הגבוה של הקורבנות, ולצורך של כל אחד מהגופים שאמונים על אכיפת החוק לעשות ככל יכולתם כדי להילחם בזה? אז תשמעו סיפור שיטריף את דעתכם.
עוד כתבות בנושא
לפני חודשיים עצרה המשטרה את סלימאן כעאבנה, פלסטיני בן 21, תושב יטא בהר־חברון. לפי כתב האישום שהוגש נגדו, הוא נכנס למדינת ישראל בדרך לא חוקית לפני יותר משנה, התגורר בחווה סמוך לרמלה ועבד בה ללא היתר. לפני כמה חודשים, בשתי הזדמנויות, הוא ופלסטיני נוסף נשאו איתם בחווה אקדח טעון. כעאבנה, שעיקר ענייננו בו, הואשם בעבירה של כניסה ושהייה בישראל שלא כחוק, ושל נשיאת נשק. לפני כמה שבועות החליט שופט בית המשפט המחוזי מיכאל קרשן להאריך את מעצרו של כעאבנה עד לתום ההליכים נגדו - החלטה שגרתית ורגילה, ככל שמדובר בנאשמים בעבירות נשק.
בדיון שקדם להחלטה ניסתה פרקליטתו של הפלסטיני לטעון שהוא רועה צאן חלש ש"נקלע לסיטואציה", ולשכנע שבנו הקטין של בעל החווה, צעיר שמסובך בתיק רצח, איים עליו והפחיד אותו. נציגת הפרקליטות, מנגד, ביקשה מבית המשפט לזכור שעבירות הנשק הן "מכת מדינה", והזכירה ש"על פי הודאתם" של שני הנאשמים, "הם חשבו שהם רוצים להחביא את הנשק מפני הקטין, ולכן לקחו אותו ושמו אותו במחבוא בתוך ערימת זבל... ברור שהם נשאו את הנשק והייתה להם שליטה בנשק, ובאותו מקרה שהחביאו אותו יכלו למכור אותו, להשתמש בו ולעשות בו מה שהם רוצים".
הכי מעניין
השופט קרשן תלה את הכרעתו בשתי עילות מרכזיות: האחת, המסוכנות של מי שנאשם בעבירות נשק. השנייה, החשש להימלטות של מי שמתגורר ברשות הפלסטינית ואין שום ערובה שיגיע למשפטו כשיידרש. כעאבנה ערער לעליון, ושם, בהחלטה חריגה, הפכה דפנה ברק־ארז את הקערה והורתה לבחון חלופת מעצר, כלומר לשחרר אותו. "כידוע, נקודת המוצא בעבירות נשק היא מעצר מאחורי סורג ובריח", פתחה, אבל הבהירה מיד שיש לבחון כל מקרה לגופו.
לא ניכנס כאן לכל פרטי התיק. נתמקד בנימוק אחד מעניין במיוחד. "היה מקום להתחשב אף בטענות שעניינן יחסי הכוח ששררו לכאורה בין העורר לבין הבן (של בעל החווה, ק"ל). זאת, בין השאר בשים לב לתנאי ההעסקה הנטענים של העורר ולעובדת היותו אדם נמוך קומה". כן, כן. קראתם היטב. דפנה ברק־ארז מבקשת להתחשב, בשיקוליה אם להותיר את הנאשם בעבירות נשק במעצר, ב"עובדת היותו אדם נמוך קומה". וזה מדהים. כי ממתי בעבירות נשק אכפת למישהו מה גובהו של העבריין? מאין באה התפיסה שאנשים נמוכים מסוכנים פחות? ראש הקוזה נוסטרה בסיציליה - אדם אכזרי שהיה אחראי למותם של 200 איש – התכנס לתוך 158 סנטימטרים. זה הפך אותו לקורבן של הסיטואציה? אגב, אם שאלתם לאן ישוחרר סלימאן כעאבנה, השיבה השופטת ברק־ארז: "מבלי לטעת מסמרות, אציין כי לא הונחה בפניי תשתית לקיומה של מניעה לחזרתו לאזור יהודה ושומרון". ומי ידאג שהנאשם בעבירת נשק אכן ישב במעצר בית כשהוא בעיירה יטא בהר חברון? פיקוד המרכז? המשטרה הפלסטינית?
מאמצי שחרור
הנחת סוף העונה המוזרה לעבריין הנשק הנמוך הזכירה לי סיפור דומה. באחד מלילות פברואר 2025 עצרה המשטרה רכב טויוטה ובו שלושה נוסעים. האחד ישב מאחור, השני נהג, השלישי – ע', קטין בן 15.5 תושב טייבה, שהוא נשוא סיפורנו – ישב לידו. תחת רגליו של ע' נתפס תת־מקלע מאולתר ובצמוד לו מחסנית עם תחמושת, כשהנשק והמחסנית עטופים בחולצה. ברכב נמצאו עוד כמה כדורי 9 מ"מ, בתא הכפפות אותרו מחסנית נוספת וכפפה חד־פעמית שבתוכה תחמושת, ובחיפוש על גופו של אחד משני החשודים האחרים התגלה גם פגיון, שהוסתר בתחתוניו.
כבר למחרת שחרר שופט השלום דן באומן את ע' למעצר בית, ובין הנימוקים לשחרורו ציין את היותו "קטן גוף במיוחד". ערר שהגישה המדינה על ההחלטה נדחה במחוזי. עברו כמה ימים, ובית משפט השלום הסכים להקל עוד את תנאיו של הקטין החשוד, ואִפשר לו לצאת ללימודים ולשהות במהלכם בבית הספר כשהוא ללא פיקוח וליווי, וגם ללכת להתפלל במסגד. עוד שבוע חלף, ובעקבות התפתחות בחקירה, שבמסגרתה נתגלו שרידי DNA של ע' על המחסנית שהייתה צמודה לנשק, הגישה המשטרה בקשה להאריך את התנאים המגבילים, ונדחתה שוב בבית משפט השלום וגם בערעור במחוזי. עוד עשרה ימים עברו, והטבעת הלכה והתהדקה סביב ע'. זה קרה כשהיחידה החוקרת פנתה לבית משפט השלום בבקשה לעצור אותו מחדש, אחרי שהגיעו תוצאות בדיקת שרידי ירי על גופם של החשודים, שמצאה על ידיו ועל שערו של ע' ריכוז גבוה של שרידים, הרבה מעבר לכמות שנתגלתה על שני חבריו לרכב. הממצא הזה הוסיף לחשדות החמורים ממילא נגד ע' גם סעיף של חשד לירי מנשק חם. לא תאמינו, אבל אפילו זה לא שכנע את שופטת השלום שע' צריך להיעצר מאחורי סורג ובריח.
עוד כתבות בנושא
ערעור נוסף של המשטרה פגש את שופט המחוזי רון סולקין, הראשון שהורה לעצור את החשוד. "אין בית המשפט רשאי לעצום את עיניו אל מול המצב השורר בארץ, מבחינת הביטחון האישי; ובייחוד – בכל הנוגע להחזקת כלי נשק חם והקלות הבלתי נסבלת של השימוש בנשק זה", כתב. "מצב בו פועלות מערכות האכיפה באופן מיידי ובמרץ לאתר חשודים בירי, ובחלוף ימים ספורים חוזרים אותם מעורבים, לכאורה, לשגרת חייהם – הוא מצב שלא יוכל לסכון". ומה עם העובדה שמדובר בקטין, ומה עם הטענה של בית משפט השלום שממדי גופו קטנים? "תחמושת הנורה מנשק חם שנישא על ידי קטין אינה קטלנית פחות מזו הנורה מנשק של בגיר", כתב השופט סולקין. "זאת גם כאשר מדובר בקטין שממדי גופו אינם גדולים...
"מדובר בחבורה שנסעה יחד ברכב, ובו נשק חם אוטומטי בצירוף תחמושת רבה; כשעל רצפת הרכב נמצאו כדורים; תחמושת נוספת הוסלקה בתוך כפפה; כשעל ידיו וראשו של המשיב נמצאו שרידי ירי בריכוז גבוה; כשבתחתוניו של חשוד נוסף הוסלק פגיון. מדובר, לכאורה, בהתארגנות עבריינית של ממש, ובנסיבות אלה נסיבותיו האישיות של המשיב, לרבות קטינותו, נסוגות אחור, כשהבטחת שלומו ואף חייו של הציבור תקבל את הבכורה", פסק סולקין, והורה להותיר את ע' במעצר.
הגנת הגיס
הזכרנו את השופט סולקין ואת תפיסתו המחמירה כלפי חשודים ונאשמים בעבירות נשק? הנה עוד תיקון שלו להחלטה מוזרה של השלום. הסיפור הזה התרחש לפני כמה חודשים, כששוטרים פשטו על מתחם מגורים בטירה, ומצאו מעל ארון הבגדים בחדר השינה של בעל הבית, לואי חג'אג', אקדח טעון במחסנית ובה 12 כדורים, ובטרקטורון המצוי בשימושו מצאו עוד 41 כדורים שהוחזקו בתוך כפפה שהוסלקה מתחת למושב הטרקטורון.
לאדון חג'אג' הנ"ל יש עבר פלילי כבד. הוא סוחב אחריו חמש הרשעות בתחומים של אלימות חמורה, סמים, רכוש ורכב. בשנת 2004 נגזרו עליו 18 שנות מאסר אחרי ששיסף פעמיים את גרונה של חברתו, דקר אותה שלוש פעמים בגבה, הותיר את גופתה מתבוססת בדמה, ברח, ונלכד כעבור חודש ביריחו בידי כוח משטרה מיוחד. שנתיים קודם לכן הורשע אחרי שחסם את הכביש ברכבו, ודקר בבטנו את אחד הנהגים שהעיר לו. עם הרקע הזה, היה ברור שחג'אג' מועמד לעונש חמור בעקבות מציאת הנשק החם בחדר השינה שלו. כך או כך, רגע אחרי שהמשטרה איתרה את אמצעי הלחימה, התייצב גיסו הצעיר ונטול העבר הפלילי, והתנדב לקחת על עצמו את האחריות. האקדח שלי, הכריז, מצאתי אותו איפשהו והנחתי אותו בחדר השינה של חג'אג' ללא ידיעתו. נגד השניים הוגש כתב אישום המייחס להם יחדיו החזקת נשק חם שלא כדין, בצוותא, והחזקת תחמושת שלא כדין, בצוותא.
שופט השלום דן באומן, שדן בבקשת המעצר של חג'אג', לקח בחשבון שעובדים עליו. "אינני מתעלם מן האפשרות כי ייתכן והשתלשלות העניינים האמיתית הייתה אחרת. ייתכן לנוכח מציאת האקדח בחדרו של המשיב 1 (לואי חג'אג', ק"ל), שהמשיב 2 (הגיס - ק"ל) התנדב 'לקחת על עצמו את התיק' על מנת לחלץ את המשיב 1 מהמצר, וזאת אולי על רקע פערי כוחות בין השניים, כאשר המשיב 1 מבוגר מהמשיב 2, מבוסס ממנו בפן הכלכלי, ובכיר ממנו במובן העברייני". למרות כל זה, הסביר השופט, אין ראיות שמחזקות את התזה הזו. נציג המדינה התעקש. מסוכן לשחרר את חג'אג', טען, "הוא צריך להיות במעצר עד לתום ההליכים". באומן לא השתכנע. "עוצמת הראיות אינה מצדיקה את הותרתו מאחורי סורג ובריח ואף אינה מצדיקה הטלת תנאים מגבילי חירות מחמירים", כתב, ושִחרר את העבריין בעל הרקע הפלילי העמוס למעצר בית בין שש בערב לשש בבוקר.
ממתי בעבירות נשק אכפת למישהו מה גובהו של העבריין? מאין באה התפיסה שאנשים נמוכים מסוכנים פחות? ראש הקוזה נוסטרה בסיציליה - אדם אכזרי שהיה אחראי למותם של 200 איש – התכנס לתוך 158 סנטימטרים. זה הפך אותו לקורבן של הסיטואציה?
כשערעור המדינה על החלטת השחרור הגיע אל שופט המחוזי רון סולקין, זה קבע שבית משפט השלום אומנם התעמק בפרטים אבל לא ראה את התמונה הכללית, "בבחינת מרוב עצים אין רואים את היער".
"אין מחלוקת שהנשק והתחמושת נתפסו בשני מוקדים, המוחזקים על ידי חג'אג'", נימק סולקין את הפיכת הכרעת השלום. "האקדח, טעון בתחמושת - נתפס בחדר השינה שלו, והתחמושת הנוספת - בטרקטורון, גם הוא בשימושו של המשיב, תחת המושב, כשמפתחות הטרקטורון נתונים לשליטתו... גרסתו של הגיס... מנוגדת להיגיון ולניסיון החיים, על גבול היותה גרסת בדים, ומכל מקום אינה נתמכת בכל ראיה אובייקטיבית. יצוין כי במסגרת חקירתו באזהרה חלה אף התפתחות בגרסת הגיס, כאשר בניגוד לגרסתו הראשונית מסר, לפתע, כי לא מצא את הנשק והתחמושת, אלא קיבל אותם מאדם אחר".
מה ההיגיון, תמה סולקין, בכך שהגיס הצעיר ונטול העבר הפלילי יטמין את האקדח שלו בחדר השינה של בן משפחתו, העבריין הכבד בעל העבר הפלילי העשיר, כשהוא יודע שזה יכול לסבך אותו? "חדר שינה הוא מרחב אינטימי, שבדרך כלל לא ישתמשו בו אחרים... בייחוד כאשר המשיב אדם נשוי ואב לילדים, ובייחוד בחברה שמרנית, שקיימת בה הקפדה יתרה על נושא הפרטיות", כתב. "המעורב הנוסף לא מסר כל סיבה, מדוע להטמין את הנשק והתחמושת דווקא במקומות אלה... עילת המעצר מתחזקת לאור מצב החירום שבו נתונה המדינה בכל הנוגע לעבירות מסוג זה, וכמות מעשי הרצח המבוצעים תוך שימוש בנשק חם, ממש מדי יום ביומו. בתי המשפט מחויבים ליתן ביטוי לתחושת חוסר הביטחון בציבור, ואין די במישור הרטורי בלבד, אלא יש לנקוט אמצעים מוחשיים ודרסטיים להרחקה מיידית מהחברה של מי שמהין להחזיק בנשק חם בלתי חוקי... מדובר בעבריין מסוכן ביותר, חסר עכבות, מי שכבר הוכיח כי אינו נרתע מהרג אדם, ואף מפציעת אדם אחר, תוך היעדר מורא ואף באכזריות יוצאת דופן".
סולקין הפך את החלטת השלום ושלח את חג'אג' למעצר עד תום ההליכים. זה ביקש לערער לעליון ונדחה. השופט עופר גרוסקופף, בהחלטה קצרה, הזכיר שבית המשפט העליון ידון בהליך בגלגול שלישי רק אם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לה, ולא זה המקרה.
מחשבות רעות
כאן חשוב להזכיר שעבירת נשק, מלבד הסיכון הנשקף ממנה לחיי אדם, היא כזו שלא נעשית בשגגה. אדם יכול לסטות מהנתיב במהלך נסיעתו בלי לשים לב, אדם יכול לשכוח להגיש בזמן את הדו"חות למס הכנסה, ואפילו לגרום מוות ברשלנות בלי לרצות לבצע עבירה. בדרך כלל, אדם לא יכול להחזיק אקדח או לשאת אקדח בלי כוונה. עבירת נשק אינה נעשית בהיסח הדעת. ובמציאות הקטלנית שאנחנו חיים בה, כשכמויות ענק של נשק בלתי חוקי מטיילות אצל עבריינים ביישובים הערביים, לחפש מתחת לאדמה תירוצים למה לשחרר הביתה נאשמים בעבירות נשק - זה לא פחות מטירוף.
והנה עוד סיפור מהז'אנר הזה, שהפעם במרכזו שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב. נגד עמר אלעברה הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת נשק, נשיאה והובלה של נשק ותחמושת ושיבוש מהלכי משפט. לפני קצת יותר משנה החזיק אלעברה באופן בלתי חוקי באקדח חצי אוטומטי. באחד הימים, כשהיה בחוות סוסים והבחין בחיפוש משטרתי שנערך בה, נמלט לחווה הסמוכה, שהוא עבד בה, ירד מרכבו בעודו נושא את האקדח טעון במחסנית וכן מחסנית נוספת, והטמין אותם במטע עצים.
בתחילה, לאחר שנעצר, נדון עניינו באולמו של השופט מאור אבן־חן בבית המשפט המחוזי. "המשיב החזיק באקדח טעון בכדורים ובמחסנית נוספת בנסיבות שבהן רב הנסתר על הגלוי", כתב בטרם שלח אותו למעצר עד תום ההליכים. "המשיב קשור לגורמים עברייניים ומצוי בחובות כספיים, עובדות המגבירות את הסיכון הנשקף ממנו". אבן־חן הדגיש גם כי "החזקה הקיימת בעבירות נשק מתעצמת בימים אלה נוכח מלחמת החורמה בעבירות החזקת נשק... ריבוי המקרים של שימוש בנשק בעת האחרונה - בייחוד במגזר הערבי - מגביר את תמונת המסוכנות הנשקפת מעבירות החזקת נשק ונשיאת נשק ומכביד את הנטל המוטל על [העורר] להוכיח כי לא נשקפת ממנו סכנה ממשית לציבור".
את השופט חאלד כבוב, שדן בערעור של אלעברה על ההחלטה, זה לא שכנע. "קיים הבדל ניכר בין מי שמחזיק בנשק בכוונה לבצע עבירת טרור או אלימות, לבין מי שמחזיק בנשק למטרות הגנתיות", הסביר במסגרת ניסיון לתאר את תולדות החקיקה והפסיקה בסוגיה. "אין חולק על כך שנדרש להתמודד עם תופעת ריבוי הנשקים המוחזקים שלא כדין ברחבי המדינה, בייחוד במגזר הערבי", כתב בטרם עבר לפרק הלמדנות: "ואולם, קשה לומר כי קיימת חזקה, המעוגנת בניסיון החיים, כי עבירת נשק 'פסיבית', קרי שלא נעברה למטרות התקפיות, לבטח על ידי מי שאין לו עבר פלילי – מעידה, מניה וביה, על מסוכנות בדרגה כה גבוהה, עד שככלל לא ניתן לאיין אותה אלא בדרך של מעצר מאחורי סורג ובריח".
בכלל, תוהה בעצם כבוב, למה לחשוב מיד מחשבות רעות על מי שמחזיק בנשק בלי רישיון ומחביא אותו מפני המשטרה? ובמילותיו שלו: "הנסיבות שברקע תפיסת הנשק אצל העורר אינן מצביעות על כוונה לסחור בנשק או להשתמש בו למטרות של ביצוע עבירה; העורר הוא איש משפחה בן 30 ללא עבר פלילי; והנשק כאמור נתפס על ידי המשטרה".
כבוב קבע שאפשר בהחלט לשחרר את אלעברה ממעצרו לטובת "פיקוח אלקטרוני ופיקוח אנושי הדוק". שיהיה לנו בהצלחה.
עוד כתבות בנושא
