על רקע המאבק המסלים על נתיבי האנרגיה במי המזרח התיכון, המכלית "ריץ' סטארי", הנושאת דגל מלאווי אך בבעלות סינית, הייתה הספינה הראשונה שניסתה לאתגר את המצור על מצר הורמוז שהטילו ארצות הברית. המהלך הגיע בעקבות תגובה חריפה של דובר משרד החוץ הסיני, גואו ג'יאקון, להודעתו של הנשיא דונלד טראמפ.
"מצר הורמוז הוא נתיב סחר בינלאומי חשוב לסחורות ולאנרגיה, ושמירה על ביטחונו, יציבותו וחופש השיט בו היא אינטרס משותף של הקהילה הבינלאומית", הכריז הדובר. "שורש המכשולים לשיט במצר הוא המלחמה עם איראן. הפתרון לבעיה זו הוא הפסקת אש מיידית וסיום מעשי האיבה. כל הצדדים חייבים לשמור על רגיעה ולפעול במתינות, וסין מוכנה להמשיך למלא תפקיד חיובי ובונה".
ספינת משא במצרי הורמוז | צילום: AFP
עם זאת, הנשיא האמריקני איים בהמשך בהטלת מכסים עונשיים בשיעור 50% על כלל הסחורות המיוצאות לארצות הברית ממדינות שיספקו לאיראן נשק קטלני או סיוע טכנולוגי־צבאי. ההחלטה התקבלה בעקבות דוחות מודיעין אמריקניים עדכניים, שלפיהם ייתכן שמערכות טילי קרקע־אוויר הועברו לטהרן - דווקא בשעה ששיחות השלום באסלאמאבאד מצויות במבוי סתום עמוק.
הכי מעניין
גם בסוגיה זו דחה גואו ג'יאקון את ההאשמות, וכינה את הסנקציות האמריקניות "מעשי בריונות כלכלית". עוד קודם לכן, ב־7 באפריל, נקלעו בייג'ינג ווושינגטון לעימות, לאחר שרוסיה וסין הטילו וטו על טיוטת החלטה במועצת הביטחון של האו"ם, שהוגשה בידי בחריין ועסקה בביטחון במצר הורמוז. כעת, גם הפסגה המתוכננת בין נשיא ארה"ב לנשיא סין עלולה לעמוד בסימן שאלה.
עוד כתבות בנושא
עם זאת, לבייג'ינג חשיפה כלכלית עמוקה במזרח התיכון. מאז 2005 השקיעה סין יותר מ־269 מיליארד דולר בפרויקטים ובהסכמי בנייה ברחבי האזור. ערב הסעודית מובילה עם השקעות בהיקף של 82 מיליארד דולר, אחריה איחוד האמירויות עם 48 מיליארד דולר ועיראק עם 40 מיליארד. גם באיראן הגיעו ההשקעות והחוזים הסיניים לכ־25 מיליארד דולר.
במקביל, היקף הסחר בין סין למזרח התיכון יותר מהוכפל מאז 2017, והגיע ל־317 מיליארד דולר בשנת 2024 - כמעט פי ארבעה מהיקף הסחר עם ארצות הברית, שעמד על 85 מיליארד דולר באותה שנה. יתרה מכך, מאז 2020 עקפה בייג'ינג את האיחוד האירופי והפכה לשותפת הסחר המרכזית של מדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ.
נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ | צילום: AFP
שלושה גורמים מרכזיים עומדים בבסיס הנוכחות הזו. ראשית, למעלה מ־40% מהנפט שמייבאת סין מגיע מהמזרח התיכון, כאשר כ־90% מהנפט האיראני נרכש על ידה. דו"ח שמסתובב בוושינגטון מצביע על קיומו של "צי רפאים" רחב הפועל במפרץ הפרסי, מתדלק באיראן ומשתמש בספינות המקושרות לסין להובלת נפט תוך שימוש בשיטות הסתרה.
ב־13 באפריל נמנו באזור 91 ספינות מסוג זה, מתוכן 20 פעלו כשמערכות הזיהוי שלהן כבויות. מתוך כלל הספינות, 89 נמצאות בבעלות או בניהול סיני, ובהן אוניות סוחר ומכליות נפט. לפי הדו"ח, 97.6% מהנפט האיראני המובל דרך הים מיועד לסין, עם ממוצע של 2.04 מיליון חביות ביום בין פברואר לאפריל - עלייה של 25% לעומת השנה הקודמת.
נשיא סין, ג'ינפינג | צילום: AFP
לצד האינטרסים האנרגטיים, בולטות גם השקעות התשתית במסגרת יוזמת "החגורה והדרך" - דרך המשי החדשה. סין משקיעה במיוחד בפיתוח נמלים ובהרחבת הקישוריות הימית. בנוסף, לנשיא שי ג'ינפינג יש אינטרס למנוע חדירת גורמים ג'יהאדיסטיים לאזור שינג'יאנג, אזור אוטונומי שבו מתגורר המיעוט המוסלמי האויגורי, הנתון לדיכוי ממושך מצד הרפובליקה העממית.
לפיכך, בייג'ינג מבקשת כעת לשמור על קו דיפלומטי של אי התערבות - הן מול מדינות המפרץ והן מול איראן. במקביל, היא גם מנסה למצב את עצמה כגורם מתווך ביניהן. ובכן, במציאות של הסלמה אזורית מתמשכת ותחרות מול ארצות הברית, הגישה הזו אולי תאפשר לסין להגן על האינטרסים הכלכליים שלה מבלי להיגרר לעימות ישיר. ואולי לא.
עוד כתבות בנושא
