בשנות השבעים תהה מזכיר המדינה האמריקני דאז, הנרי קיסינג'ר: "למי עליי להתקשר כשאני רוצה לדבר עם אירופה?". עשרות שנים לאחר מכן, השאלה הזו נשמעת רלוונטית מתמיד, כאשר האיחוד האירופי מתקשה לגבש תגובה אחידה למתחים הגוברים במזרח התיכון. למעשה, על אף שאיפתו של האיחוד לפעול ככוח גיאופוליטי מאוחד, בעימות המתהווה בין ישראל, ארצות הברית ואיראן, המדינות החברות בו ממשיכות לנקוט קווים שונים: חלקן נוטות להתיישר אסטרטגית עם וושינגטון, בעוד אחרות מדגישות פתרונות דיפלומטיים.
בינתיים, הנשיא דונלד טראמפ מחריף את דרישותיו כי אירופה תיקח על עצמה תפקיד משמעותי יותר בזירה הבינלאומית. ובכן, השבוע הממשל האמריקני קרא שוב לבעלות בריתו האירופיות לנקוט צעדים צבאיים נחרצים. בהקשר זה הפך מצר הורמוז למוקד מרכזי, כאשר וושינגטון ביקשה פריסה של כוחות ימיים אירופיים להגנה על נתיבי השיט. כבר בראיון שהעניק ב-16 במרץ נשאו דבריו של טראמפ אופי של אזהרה: אופן התגובה האירופית לבקשות הסיוע עלול להשפיע באופן מהותי על עתיד נאט"ו. "אם התגובה תהיה שלילית, הדבר יהיה חמור מאוד לעתיד הברית", הצהיר.
באותו יום, במהלך ישיבת מועצת החוץ בבריסל, הציעה הנציגה העליונה של האיחוד לענייני חוץ וביטחון לבחון מחדש את מיקומה הגיאופוליטי של אירופה, תוך הדגשת הרצון לשמור על ריחוק מהסכסוך. בהמשך הביעו אורסולה פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית, ואנטוניו קוסטה, נשיא המועצה האירופית, דאגה עמוקה מהמצב, וקראו לפתרונות דיפלומטיים ולכיבוד המשפט הבינלאומי. לצד זאת, גינו את התקיפות מצד איראן והתריעו מפני השלכות כלכליות שליליות על אירופה. גרמניה, ספרד ואיטליה כבר הודיעו כי לא תשתתפנה בשלב זה בפעולות צבאיות במפרץ.
הכי מעניין
סקירה מעמיקה של האתר פולס, מציגה כיצד כל מדינה נקטה צעדים שונים במטרה להימנע מאחריות וממעורבות פוטנציאלית במלחמה המתפתחת. התמונה המצטיירת מורכבת ומדאיגה: נדמה כי אף מדינה אינה רואה במאבק מול המשטר האיראני סוגייה הנוגעת גם לעתידה של אירופה. ומעבר לכך, נדמה כי אף מדינה אינה רואה עוד בשיתוף פעולה עם ארצות הברית נכס ואינטרס אסטרטגי מהמעלה הראשונה. ובאשר לנכונות לשתף פעולה עם מדינת ישראל - אין על מה לדבר: בשנים האחרונות מדינת היהודים הפכה למוקצה בעיני מנהיגים אירופיים רבים.
גרמניה מתנתקת מטראמפ
גרמניה מאותתת על שינוי בגישתה כלפי ארצות הברית. עד פרוץ המלחמה באיראן, ספגו פרידריך מרץ ואנשיו ביקורת על גישה פייסנית מדי כלפי טראמפ. כך למשל, במהלך פגישה בבית הלבן ב-3 במרץ, נמנע הקנצלר מלהגן על ספרד לאחר שטראמפ מתח עליה ביקורת.
הנשיא דונלד טראמפ, מימין, משוחח עם קנצלר גרמניה פרידריך מרץ במהלך פגישה בחדר הסגלגל בבית הלבן | צילום: AP
אולם בשבועות האחרונים ניכר מפנה. ב-16 במרץ הצהיר דובר הממשלה שטפן קורנליוס כי גרמניה לא תתערב, והדגיש כי למלחמה זו אין קשר לנאט"ו. בכך דחתה ממשלתו של מרץ את ההצעה האמריקנית למעורבות צבאית במצר הורמוז.
גם שר ההגנה חיזק קו זה, כשהדגיש את הצורך בפתרונות דיפלומטיים ולא ב"עוד ספינות מלחמה שלא יביאו לסיום הסכסוך". לדבריו, גרמניה תומכת בשינוי פוליטי באיראן שיאפשר פתרון שלום באזור, אך מטילה ספק בדרך שבה פועלות ארצות הברית וישראל להשגת יעד זה.
איטליה: איזון עדין בין בריסל לוושינגטון
עמדתה של איטליה נותרת מורכבת ולעיתים אף עמומה. ב-5 במרץ הצהירו שר החוץ אנטוניו טאג'אני ושר ההגנה גווידו קרוסטו כי "איטליה אינה במלחמה ולא תהיה במלחמה", והוסיפו כי התקיפות האמריקניות והישראליות מנוגדות למשפט הבינלאומי.
עם זאת, איטליה התחייבה לספק סיוע צבאי למדינות המפרץ, ובפרט לקפריסין, בין היתר כדי להגן על אזרחיה וחייליה המוצבים באזור. במקביל, אישר הפרלמנט השתתפות במאמץ אירופי משותף להגנה מפני מתקפות טילים וכטב"מים איראניים.
ראש הממשלה ג'ורג'יה מלוני חזרה על קו זה ב-11 במרץ, אך נמנעה מלפרט. מצד אחד גינתה את הפגיעה בבית ספר יסודי במינב שבאיראן, ומצד שני הסתפקה בביקורת מתונה יחסית כלפי התקיפות האמריקניות והישראליות ברחבי טהרן.
ג'ורג'יה מלוני, ראש ממשלת איטליה | צילום: EPA
היא אף טענה כי שורשי המלחמה נעוצים באירועי 7 באוקטובר 2023, עם תמיכת איראן בחמאס. גישה זו משקפת ניסיון למצב את איטליה כגורם מתווך בין האיחוד האירופי לארצות הברית - תוך הימנעות מעימות ישיר עם הנשיא דונלד טראמפ.
ספרד: התנגדות עקרונית עם שורשים היסטוריים
ספרד בלטה כאחת המתנגדות החריפות להסלמה מול איראן. כבר בתחילת המשבר נקטה עמדה תקיפה, וב-16 במרץ אף קראה להבטיח את ביטחון כוחות שמירת השלום של האו"ם המוצב בדרום לבנון מאז 1978, ומונה כ-10,000 חיילים מכ-50 מדינות.
ראש הממשלה פדרו סנצ'ז עיגן את עמדתו בהקשר היסטורי רחב, והזהיר מפני השלכותיהן ארוכות הטווח של התערבויות אמריקניות - תוך הפניה למלחמת עיראק, שלדבריו הובילה לעלייה בטרור, למשבר הגירה ולהתייקרות המחיה.
ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ'ז, בבית משפט במדריד | צילום: EPA
היחס המסויג, שלא לומר עוין, כלפי ארצות הברית נשען על היסטוריה ארוכה בין שתי המדינות: מהתבוסה ב-1898, דרך שיתוף הפעולה האמריקני עם משטר פרנקו ועד ההתנגדות הציבורית החריפה למלחמת עיראק.
גם כיום ממשיכה ספרד לקדם שיתוף פעולה בינלאומי ולהתרחק מהקו האמריקני, ואף סירבה לאפשר שימוש בבסיסיה לתקיפות נגד איראן. ב-19 במרץ הצהיר סנצ'ז כי המלחמה "אינה חוקית", וכי ספרד התנגדה לה מראשיתה.
הרתעה גרעינית: החשש האמיתי של צרפת
צרפת מציגה עמדה מורכבת יותר. מצד אחד, היא מוכנה לתמוך בשיקום התעבורה הימית במצר הורמוז, שנחשב קריטי ליציבות שוקי האנרגיה. מצד שני, היא מודאגת מהתקדמות תוכנית הגרעין האיראנית ומהמשך העשרת האורניום.
נשיא צרפת עמנואל מקרון בעת ביקורו בנושאת המטוסים הצרפתית דה גול, בקפריסין | צילום: AP
החשש מהפצת נשק גרעיני מתחזק גם לנוכח מגבלות הגישה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית למתקנים באיראן. עם זאת, יישור הקו היחסי עם עמדת ארצות הברית מעורר סימני שאלה ביחס למסורת העצמאות האסטרטגית של צרפת.
הצעתו של הנשיא עמנואל מקרון להרחיב "מטרייה גרעינית" אירופית מסמנת שינוי אפשרי במדיניות ההרתעה הצרפתית. עם זאת, דבריו של מקרון אינם זוכים עוד לאותה מידת רצינות כבעבר, ויחסיו האישיים עם הנשיא טראמפ נחשבים למתוחים במיוחד.
מדוע האיחוד האירופי מתקשה להתאחד?
המשבר הנוכחי חושף בעיה מבנית עמוקה: הקושי של האיחוד האירופי לפעול כגוף אחד בזירה הבינלאומית. מדיניות החוץ והביטחון נותרת במידה רבה בשליטת המדינות החברות, והחלטות רבות מחייבות הסכמה פה אחד - תנאי המקשה על קבלת החלטות מהירה ואחידה. נוסף על כך, פיזור הסמכויות בין כמה מוסדות יוצר מערכת מורכבת ולעיתים מסורבלת.
בסופו של דבר, הבעיה נעוצה במבנהו של האיחוד: הוא דומה יותר לקונפדרציה של מדינות ריבוניות מאשר לפדרציה מאוחדת. מציאות זו מגבילה את יכולתו להפוך לשחקן גלובלי משמעותי. לפיכך, עתידו של האיחוד האירופי תלוי בבחירה ברורה: בין פיצול לאחדות, ובין חולשה לעוצמה. ייתכן שהמלחמה באיראן תהווה את מבחן האמת, ואולי אף את מבחנה האחרון, של היבשת.