כשחוזרים על משהו יותר מדי פעמים ביותר מדי מקומות הוא מתחיל להישמע סביר, הגיוני, ולכל הפחות ראוי לדיון. זה מה שהצליחו סדרה של סותמי פיות – מהפוליטיקה, מהאקדמיה ומהעיתונות – לעשות לדרישה לסגור את ערוץ 14. המחנה שמשורותיו הגיעו הלוחמים לסגירת ערוץ 7, ומשורותיו הגיעו מגישי העתירות נגד שידורי רדיו גלי ישראל, ומשורותיו הגיעו רבים מתומכי החוק שביקש להצר את צעדיו של ישראל היום, ומשורותיו מגיעים היום אלה הדורשים לסגור את ערוץ 14, הוא מחנה שרק בעולם מעוות של עיתונות חד־צדדית יכול להמשיך להיתפס כמחנה ליברלי שחופש הביטוי חשוב לו.
עוד כתבות בנושא
הנה כמה דוגמאות מהעת האחרונה. יאיר גולן, אחרי שהתחייב להטיל הגבלות על הרשתות החברתיות, הבטיח ש"כשאנחנו נעלה לשלטון נסגור את ערוץ 14, חד־משמעית". גיא רולניק, מייסד דה מרקר, סִנגר עליו והסביר ש"הוא פשוט הפנים את גודל הסכנה לפני רבים". איריס לעאל הסבירה בהארץ ש"כל מי שחפץ בבחירות חופשיות צריך לנקוט עמדה ברורה: יש לסגור את ערוץ 14". ד"ר דורון נבות, מרצה בכיר בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, חיזק והוסיף ש"אכן ראוי שערוץ 14 יפסיק להתקיים ואפשר לסגור אותו", וגם הציע כיצד לטפל בכלי התקשורת הסורר.
יאיר לפיד מצא דרך משלו להתמודד עם הערוץ, והחליט להלבין באופן מכוער את פניו של כל כתב מ־14 שיתייצב בישיבת סיעת יש עתיד ויבקש לשאול משהו, כמו שעושים עמיתיו העיתונאים. "אתה עובד בערוץ של יצחק מירלשווילי, איש שהורשע בחטיפה ורצח וישב על זה בבית הסוהר", הוא מטיח בהם, בזה אחר זה, בלי קשר לזהותו של הכתב התורן, כשהוא מסרב להשיב לשאלותיהם. אפשר להניח שיאיר לפיד יודע שמדובר בשקר, ושיצחק מירלשווילי לא הורשע בשום רצח ולא ישב בשום בית סוהר, אבל כך הוא בוחר להגיד לערוץ 14 שאינו לגיטימי מבחינתו, ואת המופע המשפיל שלו הוא מעלה שוב ושוב נוכח חבריו לסיעה, היושבים סביבו ושותקים כדגים.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
לקמפיין נגד ערוץ 14 הצטרף לאחרונה חברי רוני קובן בתוכניתו "פגישה", תוכנית שכל אימת שאינה עוסקת בעניינים פוליטיים אני נהנה לצפות בה. קובן לא מציג את ערוץ 14 כבר־פלוגתא או כערוץ שיש לו ביקורת עליו, אלא כערוץ לא לגיטימי שלא צריך להתקיים. "כשאתה נכנס למטחנה של ערוץ 14, אתה נותן לה תוקף... זה ערוץ תעמולה", הטיח בגיא מרוז בעוון הופעתו בתוכנית "הפטריוטים". שבועיים אחר כך חזר השיח הזה גם מול בן כספית. "ינון מגל הוא ממנהיגיה של מכונת הרעל, למה אתה מנרמל אותו", שאל. קובן לא עצר רק במגל ובערוץ 14. "יש אנשים שחושבים שגם את עמית סגל אתה לא צריך לנרמל", העיר לכספית. ועם כל חיבתי לקובן, נדמה לי שהשיחות שלו עם מרוז ועם כספית משקפות נתק גדול מהעולם שמחוץ לבועה. למה? משום שינון מגל או עמית סגל לא צריכים את הנרמול של קובן, שכן בעולם שמחוץ לאולפן שלו הם הרבה יותר מנורמלים ממנו. וכשהוא מאשים את ערוץ 14 שהוא ערוץ של שקר, הוא לא מודע להיקף הגדול של הצופים שמשוכנעים שהוא עצמו עובד בערוץ כזה. כי כשקובן מטיח במרוז "אם אתה תרצה לעשות בערוץ 14 תחקיר מקיף על האחריות של נתניהו (ל־7 באוקטובר – ק"ל) יבעטו אותך מהדלת", הוא כנראה צודק. אבל באותה מידה יש מיליון נושאים שלא ייגעו בהם בערוץ שלו, שגם אני עובד בו. ערוץ 14 לא יעשה דבר שיפגע בנתניהו, וערוצים 11, 12 ו־13 לא יעשו דבר שיסייע לנתניהו. ואם הטענה היא שיש שקרנים במשחק הזה, הרי שלא רק ערוץ 14 כזה. כולם כאלה. ושלושת ערוצי המיינסטרים הגדולים אינם אלא תמונת מראה של הערוץ הזה.
פגישה עם רוני קובן | צילום: צילום מסך מתוך כאן 11
חצי אמת
כי זאת יש לדעת: חצי אמת גרועה משקר. כששני אנשים הולכים מכות, ואנחנו משדרים רק את האחד מרים יד על השני, אנחנו לכאורה מדווחים אמת. שהרי הוא באמת מכה אותו. אלא שבלי לספר מה עשה השני, אנחנו מספרים סיפור שקרי. ואם אני מעניק הנחה לערוצי המיינסטרים, ולצורך הדיון מקבל את הטענה שהם מדווחים רק אמת, כך בדיוק נראית האמת שלהם. חצי מהסיפור. כי בגדול, יש כאן בשנים האחרונות התנגשות בין שתי קבוצות. ובהנחה שאין כאן עימות בין בני אור לבני חושך אלא ויכוח בין שני צדדים שרוצים טוב למדינה ורואים אחרת את הדרך אל הטוב הזה, לא מתקבל על הדעת שבערוצים 11, 12 ו־13 יבחרו להעלים קבוצה אחת או להציג אותה דרך קבע כמטורפת. אז נכון שמי שצופה בערוץ 14 בלבד מכיר רק חצי מהתמונה, אבל באותה מידה מי שצופה בערוץ 12 בלבד מכיר רק את החצי השני.
בלי ערוץ 14, לדוגמה, לא הייתי יודע שיש בכיכרות הסתה לרצח ראש הממשלה, ושבהפגנות נגדו קוראים לו "בוגד", משווים אותו להיטלר ומציעים לתלות אותו ואת רעייתו. למה? כי ב־11, 12 ו־13 העדיפו לא לשדר לי את זה. במשך חודשים ארוכים של מחאות נגד הרפורמה המשפטית, לא סיפרו לי בערוצים האלה שברפורמה הזו יש גם צדדים חיוביים, וגם לא הציגו לי את עשרת אלפים אנשי המילואים שהודיעו שלא יתייצבו לשירות כאנשים שעושים מעשה בעייתי. ביני לבין עצמי, אני חושב שיש תקלה גדולה מאוד בפלישה של בג"ץ לעניינים שבעולם מתוקן כלל אינם שפיטים, אבל ערוצי המיינסטרים החליטו שאין להם רצון לבקר את המוסד החשוב הזה אלא להעניק לו הגנה בכל אשר יעשה. אם הייתי צופה רק בערוצים האלה הייתי מבין שיש אנשי ימין רעים שתוקפים את עינב צנגאוקר, ולא הייתי יודע שיש להם מקבילים בשמאל שמטנפים על צביקה מור, וגם הייתי סבור בטעות שאני היחיד בישראל שמשוכנע שעסקה בכל מחיר עם חמאס היא התאבדות. במשך חודשים, טרום המלחמה, שובשו כאן חיינו באופן קיצוני. מדורות הובערו על צירי תנועה ראשיים, כבישים נחסמו, נקראו קריאות להוציא השקעות מישראל, נחתמו עצומות שקראו לאנשים לא להתגייס, ובשלושת ערוצי הטלוויזיה הוצגו האחראים לכל הטירוף הזה כאזרחים שנמצאים בצד המואר של החברה. אז אתם מדברים על עולם טלוויזיוני של שקר?
עזבו רגע מי צודק. נניח שיש צדדים לכאן ולכאן, ונניח שב־50 אחוז מהמקרים אני צודק וב־50 אחוז מהמקרים בני הפלוגתא שלי צודקים. איפה הדעה שלי מקבלת 50 אחוז מהמקום ב־11, 12 ו־13? הרי בערוצי המיינסטרים מוצגת הקבוצה שלי כבר שנים כחבורה של קיצוניים משוגעים, "אוכלי מוות", מטורפים, הורסי המדינה, בעוד הצד השני מוצג ככזה המייצג את הטוהר, את הצדק ואת הדאגה הכנה למדינה.
עוד כתבות בנושא
עשרות חיילים בוגרי מכינת עלי נפלו בקרב, והערוץ היחיד שמצא לנכון להשקיע בסרט ארוך ומרגש על המקום שחינך אותם היה 14. אצל האחרים, אני מכיר את המכינה הזו בעיקר דרך ציטוט אובססיבי של טקסטים קיצוניים מפיהם רבנים שאת רובם אני כלל לא מכיר, בניסיון להמאיס אותם עלינו.
בערוצי המיינסטרים אני שומע רק דברים רעים על נתניהו ועל ממשלתו. שום דבר טוב שהוא יעשה לא יזכה אותו בנקודות. רוצים לדרוש ממנו לקחת אחריות על 7 באוקטובר? מאה אחוז. אבל איך זה שעל השנתיים שבאו אחרי היום הזה – שנתיים שבהן שונתה תחת הנהגתו הגזרה כולה, מעזה ועד איראן ומלבנון ועד סוריה – הוא לא מקבל גרם של קרדיט? האם אפשר לסמוך על כלי תקשורת שכך מציגים את המציאות? וזה לא רק הוא. קחו את בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק שמוצגים ב־11, 12 ו־13 כמו שתי מפלצות. השניים האלה היו מהיחידים שכבר לפני שנים התריעו והזהירו ודרשו לטפל בעוצמה ברצועת עזה, וגם ספגו על כך בעיתונות השמאל ביקורת נוקבת. באיזו מציאות סבירה הם יכולים לקבל בשידורי חדשות יחס של אנשים רעים שאחראים לכל צרותינו, בעוד יאיר גולן וגדי איזנקוט ובני גנץ ויאיר לפיד - שגם היו אנשי הקונספציה, וגם תבעו להפסיק את המלחמה כשסנוואר ונסראללה נושמים עצמונית, כשחיזבאללה יושב על גדרות היישובים בצפון, וכשאיראן יושבת בשלווה בין הגרעין שלה לטילים שלה – נהנים מיחס מכבד?
ראיה עיתונאית
לפני שבועיים הופיע במוסף הארץ מאמר של נבו שפיגל, דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב ועמית במכון מולד. מכון מולד, למי שלא מכיר, הוא מכון שמאל קיצוני, ולענייננו, וזה חשוב, מכון שמקבל מיליוני שקלים מגרמניה ומהאיחוד האירופי, ומנסה באמצעות המימון המדינתי הזר הזה לשנות את פניה של המדינה. "את ערוץ 14 צריך לסגור, אבל לא בגלל הדעות. בגלל השקרים", אמרה כותרת המאמר, והוסיפה: "הליברלים צריכים להבין: במלחמה על האמת יש קולות שפשוט לא ראויים להישמע". המאמר הזה מקפל בתוכו את כל תפיסת עולמם של סותמי הפיות משמאל, יחד עם כל הנימוקים שהם מנמקים לעצמם כדי להצליח גם לתבוע להשתיק אחרים וגם להמשיך לצעוק שהם דמוקרטים. "ערוץ 14 הוא לא ערוץ תקשורת", מסביר שפיגל, "אלא כלי להפצת תעמולה ושקרים... חברה ליברלית זקוקה לאמת, ובלעדיה היא לא תשרוד". ומי יקבע מה האמת? אולי מכון מולד? אולי יאיר גולן?
יו" הדמוקרטים ח"כ יאיר גולן | צילום: נועם רבקין פנטון - פלאש 90
שפיגל מסביר נכון שאמצעי התקשורת הם מתווך הכרחי בינינו לבין העובדות, שכן האזרח הקטן לא בקי בהן והוא צריך אותנו כדי לספר לו מה באמת קורה. "אנשים אינם צרכני אמת", הוא מפרט, "הם אינם בוחרים אמצעי תקשורת לפי מידת המהימנות שלהם, אלא לפי מה שהם אוהבים לשמוע... הבעיה היא חוסר המחויבות השיטתי שלו לדיווח מהימן של עובדות". כדי שנבין מה מטריד את שפיגל, הוא חוזר אל כתבה שפורסמה כמה ימים קודם לכן בדה מרקר, ולימדה שבשדרות, גם היום, "ממשיכים לתמוך בהתלהבות בנתניהו ובליכוד". "זה מתאפשר רק בזכות ערוץ 14 ודומיו", הוא מסביר, ומכאן הדרך לסגור את הערוץ קצרה. אם החבר'ה משדרות ממשיכים לתמוך בנתניהו, ברור שמשהו פה דפוק ויש לתקן אותו.
תעמולה, ארס, הסתה
אז אתם מבינים למה צריך טלוויזיה שתאזן את כל האחרים?
הבאתי פעם בטור הזה, כדוגמה, את המתרחש בתוכנית "זהו זה", שעסוקה בלעג חד־צדדי ואובססיבי לציבור הימני, לציבור הדתי, ולערוץ 14. כתבתי אז, אחרי שצפיתי בעשרות פרקים, שלמדתי מהם שבנימין נתניהו טיפש, פחדן, מגוחך, אחד שהמדינה לא חשובה לו ושכלום לא מעניין אותו חוץ מהמשך השלטון. שלימור סון־הר־מלך צווחנית, שדודי אמסלם מטומטם, שמירי רגב טיפשה, שבצלאל סמוטריץ' אהבל, שאורית סטרוק קיצונית, ושהדתיים והמתנחלים הם חבורה פסיכית, הזויה, מגוחכת למראה וחבושת כיפות מצחיקות, שנראית כולה כאילו ברחה זה עתה מהמחלקה הפסיכיאטרית. אה, והייתה גם סדרת מערכונים שלעגה לערוץ 14 שהוא מוטה וחד־צדדי. גמל דו־דבשתי שלא רואה מה יש לו על הגב.
ואל תספרו לי על "מכונת הרעל" שנולדה בשנים האחרונות, ולא על ינון מגל, ולא על ההידרדרות שזיהיתם בערוץ אחרי הרפורמה או אחרי 7 באוקטובר. אני מספיק זקן לזכור איך ערוצי המיינסטרים אסרו מלחמה על ערוץ 14 כבר לפני עשר שנים, כשעוד קראו לו ערוץ 20, והיו מוכנים לעשות הכול כדי שלא יתאפשר לו לשדר חדשות.
אני זוכר במיוחד אירוע אחד שמקפל לתוכו את הסיפור כולו. זה קרה כשבדף הפייסבוק של ערוץ 20 פורסם פוסט ביקורתי נגד נשיא המדינה דאז, רובי ריבלין, בעקבות השתתפותו בכנס שגם אנשי שוברים שתיקה השתתפו בו. הערוץ טען אז ש"במוסד הנשיאות איבדו את הבושה", ש"ריבלין מייצג את עצמו ולא את עם ישראל", ושמה שהוא עושה הוא "ביזיון". בערוצים המתחרים הסתערו על ערוץ 20 הצעיר ובקמפיין משולב החליטו להוציא אותו - בעקבות השורות הללו, שכמותן נכתבות על נתניהו כל ארבע דקות - אל מעבר לגבולות הלגיטימיות.
רובי ריבלין. | צילום: אורן בן חקון
מגישת מהדורת ערוץ 10 הכריזה, בעקבות הפוסט הזה: "הערב נחצה קו בישראל", כשהכתב המדיני שלצידה מוסיף: "אנחנו, כעיתונאים, מרגישים שעל זה קשה לעבור לסדר היום". במהלך הזוי, שספק אם נראה כמוהו קודם לכן, החלו לקריין במהדורת החדשות של הערוץ הזה, בניסיון לזעזע, טוקבקים שנכתבו בדף הפייסבוק של ערוץ 20 נגד הנשיא. בערוץ 2 כינה המגיש את הפוסט הזה "קמפיין ארסי", כשעל המסך מופיעות טבלאות עם תמונות של חברי הכנסת מהליכוד, לצד כיתוב המציין מי היה מוכן ומי לא היה מוכן לצאת להגנת הנשיא מפני הביקורת של ערוץ 20, ובעוד המגיש דני קושמרו מעדכן: "ראש הממשלה מסרב להגיב".
"מסע תעמולה", דיווחו באתרי החדשות, "קמפיין ארסי", עדכנו ברדיו הממלכתי, "הסתה", הסבירו בכמה כלי תקשורת אחרים. כל זה לפני שנשיאת מועצת העיתונות דליה דורנר הזכירה ש"לערוץ אסור לפרסם דבר שיש בו הסתה", והמכון הישראלי לדמוקרטיה קבע ש"הקמפיין המכוער של ערוץ 20 מבזה את מוסד העיתונות".
האם אני אוהב כל מה שמשודר בערוץ 14? לא. אני חושב שלעיתים נעשית שם עבודה עיתונאית בעייתית, כשסימון המטרה קודם לעובדות. יותר מפעם אחת ספגתי שם בעצמי מהלומות מכוערות, שחלקן לא היו מחוברות כלל למציאות. אבל זה לא הביא אותי מעולם להמליץ להוריד את השאלטר על הערוץ.
יאיר גולן וקבוצת עיתונאים נאורים בשמאל משוכנעים שאם הם לא יראו את יריבים הפוליטיים על המרקע, לא יהיו להם יריבים פוליטיים.
וכאן צריך להבין עניין חשוב. מי שמציע לסגור את ערוץ 14 לא מבקש להוריד את המסך על הערוץ הזה. הוא מבקש להוריד את המסך על הצופים של הערוץ ועל החופש שלהם להחליט במה הם רוצים לצפות, ולא פחות מזה - במה הם רוצים לא לצפות.
עוד כתבות בנושא
