יאללה־יאללה. חשוב לי לפתוח בביטוי הזה: זה מה שחשבתי השבוע כשהתעוררה סערת "ערוץ 14 העז להביא נגן ולשמוח בחג סוכות אף שהתאריך הלועזי הצביע על 7 באוקטובר". אתם יודעים מה, הייתי מוכן להסתפק רק בביטוי "יאללה־יאללה", בתור תגובה לסערה. אבל במערכת העיתון ביקשו שארחיב קצת, אז ארחיב.

סגרו את החלונות, גבירותיי ורבותיי, כי יש סערה בחוץ - ואתם יודעים מה, מה שאני אוהב בסערה הזאת הוא שבניגוד לסערות מטומטמות אחרות, את זאת צפיתי. ינון פתח את שידור "הפטריוטים" במוצאי החג באמירה שאנחנו ב־7 באוקטובר, יום מורכב וקשה, אבל אנחנו גם בחג סוכות, ולכן כמו יהודים במשך אלפי שנים נשמח ונחגוג גם כשהמצב קשה ומורכב. כבר כשהוא העביר את רשות הזמרה למשה תורג'מן, או כמו שהוא קורא לעצמו "התזמורת של משה תורג'מן", ידעתי שהרשת תגעש. ידעתי גם מי יגעש. אם הייתם שואלים אותי הייתי יכול בקלות לתת לכם שמות של חמישים גועשים שיקצפו על תעוזת השמחה. המכנה המשותף שלהם הוא שהם גועשים על מה שקורה בערוץ 14 גם בסתם יום חול. במהלך התוכנית העדפתי לא לפתוח את הטלפון כי אני אוהב לקבל את הסערות שלי בבום, בבת אחת, בשבר ענן, אבל כשנכנסתי לטוויטר לאחר השידור – אני מודה שביטוי אחד עלה לי לראש: "יאללה־יאללה".

אין כניסה לממלכה

נפרק את הדמגוגיה בנחת. הסוגיה הראשונה: מתי מציינים את היום. השאלה קצת מורכבת, כי בעולם השם כבר תפס: 7 באוקטובר. אמהמה, אם מסתכלים על אופן שבו העולם מציין את יום הטבח, נראה לי שהטיעון "העולם מתייחס לזה בתור 7 באוקטובר" פחות תופס. יודעים למה? כי רוב העולם חושב שזה פשוט היום שבו התחיל פשע השמדת העם הפלסטיני תוך כדי הרעבתו ואכילת ילדיו.

אז לא. מחבלי חמאס פלשו לכאן כדי לרצוח יהודים. הם עשו את זה בשמחת תורה. הם רצחו אותנו כיהודים, כי אנחנו יהודים, ביום חג יהודי. מן הראוי שנציין את הטבח בתאריכו העברי או בסמוך לו, כדי לא לחלל את קדושת החג. אדרבה, אחד מלקחי הטבח הוא שצריך לחגוג את שמחת תורה, חג שחגגתי באמת פעמיים־שלוש בחיים אבל מאז תשפ"ד הבטחתי לעצמי לחגוג אותו באדיקות ובשמחה אמיתית ומקיפה.

הסוגיה השנייה: ערוץ 14 לא שידר את הטקס. רוב התקשורת הישראלית היא "לא של ישראל", אבל את הטקס עורכות משפחות שכולות שאין שום רצון לפגוע בהן או לגרום להן לעוגמת נפש. אבל צריך להגיד את האמת לכל היועצים האסטרטגיים ובעלי האינטרס שהכווינו את הטקס הזה לניתוק מוחלק מכל מה שקשור לממלכתיות: להתנתקות מהממלכה יש מחיר. מארגני הטקס ציינו בכל מקום שאין שום קשר בין הטקס ובין הממשלה, נבחרי הציבור ומדינת ישראל הרשמית. לשלטון אין שום דריסת רגל באירוע.

ההחלטה לגיטימית, אבל גם ביום הזיכרון יש טקסים ממלכתיים על אף כעסם של הורים שכולים על הנבחרים. אתה לא מנתק את הטקס מהממלכה. אם אתה בוחר לעשות את זה, חלק מאזרחי הממלכה ירגישו שהכעס מופנה אליהם, ואין סיבה שתשתתף בטקס שאתה אורח לא רצוי בו. בימי הרפורמה המשפטית ז"ל השיקו טקס משואות אלטרנטיבי, ובחלק מהערוצים אף העזו לשדר אותו במקביל לטקס הממלכתי; כך גם עכשיו. אם אתה מתפלג מהממלכתיות, חלק גדול מהאזרחים לא ילכו איתך.

מאמצי השכחה

ועכשיו לטיעון שהכי הצחיק אותי: ערוץ 14 מנסה להשכיח את 7 באוקטובר. מאיפה להתחיל? אתחיל בכך שעיתון הארץ צייץ את השאלה אם ערוץ 14 הוא של ישראל: כן, עיתון אוטו־אנטישמי, שמהדהד עלילות דם נוראיות נגד צבא ההגנה לישראל והמדינה כולה, שמזדהה עם הטובחים יותר מאשר עם הנטבחים, שאל אם ערוץ 14 הוא של ישראל. או ברק רביד, ששיתף את הפתיח של התוכנית עם השיר "ושמחת בחגיך", והוסיף משהו כמו 30 אימוג'ים מקיאים: כן, ברק רביד שהדהד בעולם את עלילת הדם שישראל מרעיבה את תושבי עזה. זה הכתב של חדשות 12, ערוץ שהפיץ את עלילת הדם הנוראה שטענה שחיילי צה"ל אונסים אסירים פלסטינים.

אז מי משכיח את 7 באוקטובר? מי שמשדרים כבר שנה וחצי את "האח הגדול", "מאסטר שף" ו"רוקדים עם כוכבים"? או מי שבכל ערב מאז 7 באוקטובר משדר חדשות, ומיד לאחר מכן את הפטריוטים, שעוסקת ערב־ערב בנופלים, במשפחות השכולות, בחיזוק הלוחמים ובמחירי המלחמה?

מי שבאמת מנסה להשכיח את 7 באוקטובר הוא מי שמעז לקרוא למלחמה "מלחמת שולל", או לטעון שהיא נובעת מ"שיקולים פוליטיים של נתניהו". מי שמשכיח את 7 באוקטובר הוא מי שקורא לסמוטריץ', לבן־גביר ולסטרוק "אוכלי מוות" רק כי המגזר שלהם שולח את בניו להילחם ולנצח גם במחיר היקר ביותר. מי שמשכיח את המלחמה הוא מי שביום הזיכרון לטבח מתרכז רק באובדן ובאבל, ולא מזכיר שאת הזוועה חוללו פה הפלסטינים.

אם זה היה תלוי בי, ב־7 באוקטובר היו משודרים שוב ושוב סרטוני הזוועה, גם הסרטונים הקשים ביותר. מי שרוצה ש־7 באוקטובר לא יישכח, שיתרכז בלהזכיר למה אסור לשכוח אותו. ואם קשה לראות, תתגברו, החיים הם לא תקופה קלה.

יש משפט שאני אוהב וכנראה עיוותתי: "הימין מנסה להוכיח לשמאל שהוא טועה, השמאל מנסה להוכיח שהימין רשע וחסר לב". הכול מנתקז לזה. כשאתה מתמודד מול מחנה של רשעים חסרי לב, מותר להגיד עליהם הכול. מותר לטעון שהם "אויבי השלום", מותר לגרש אותם בטענה שהם עומדים לירות בנשק חם על חיילי צה"ל, ועכשיו גם מותר לך לומר שהם שונאים חטופים ורוצים מלחמת נצח כדי להתיישב בעזה עם דניאלה וייס. ומותר לך גם להחליט שצריך לתפוס את כל עמדות הכוח כדי להגן על המדינה מהדמוקרטיה שהיריבים שלך מתעקשים לנצח בה כל הזמן.

אז אני מצטער, זה לא עובד יותר. אנחנו נציין את הטבח ביום הזיכרון העברי, ונמשיך לחתור לניצחון במלחמה ולהחזרת החטופים. ולכל מי שמחולל סערות מזויפות רק כי זה גורם לו להרגיש טוב עם עצמו נגיד: אחי, יאללה־יאללה.

נ"ב: אם יותר לי להמליץ, אל תקשיבו לי. צפו בריאיון עם הרב יהושע שני, אביו השכול של סרן אורי מרדכי שני שנפל ב־7 באוקטובר בקרבות העוטף, שדיבר ב"פטריוטים" במוצאי החג. הוא אמר את זה טוב ופשוט ממני.