פסיקת שופטי בג"ץ אתמול, פה אחד, לפיה רשאי שר המשפטים למנות עובד מדינה למילוי תפקידי היועצת המשפטית לממשלה בכל הנוגע לחקירת פרשת 'פצ"ר-גייט', עוררה, כך נראה, זעזוע ותדהמה באליטה המשפטית ובחוג מעריציה. קינות על נפילת המבצר האחרון, הטחת האשמות חריפות בשופטים, וניסיונות נואשים לחפש מוצא שיאפשר שינוי של ההחלטה אפיינו את המאמרים השונים שנכתבו בנושא, ואשר לפחות שישה מתוכם קראתי ביממה האחרונה.
במאמרים תוכלו למצוא שלל האשמות נגד ההרכב, נגד נשיא העליון יצחק עמית ש"הפקיר" סוגיה כה חשובה לידי הרכב מקרי של שופטים, ונגד עצם תוכנה של הפסיקה שלדעת הכותבים מסכנת את הדמוקרטיה ושלטון החוק. מה שלא תמצאו באף אחד מהם הוא דיון בשאלה אחת קטנה, וככל הנראה שולית. האם יעל וילנר, אלכס שטיין וגילה כנפי שטייניץ פסקו בהתאם לחוק, ויישמו באופן נכון את סעיפי החוק הרלוונטיים?
עוד כתבות בנושא
בכל המאמרים הללו לא הוזכר ולו פעם אחת סעיף 23א לחוק שירות המדינה (מינויים) שעמד במרכז התזה המשפטית שעליה התבסס יריב לוין. גם הסעיפים הרלוונטיים בחוק סדר הדין הפלילי נעדרו לחלוטין מהמאמרים הללו. כל המסכת החוקית הרחבה והעשירה שעמדה בבסיס פסיקת בג"ץ ועליה התבססו השופטים כשנדרשו להחליט האם השר לוין מוסמך למנות את מי שיפקח על החקירה - או לא - זכתה להתעלמות גורפת.
הכי מעניין
סעיף החוק היחיד שאוזכר בשיח, וגם הוא בשטחיות אנקדוטלית, הוא זה העוסק באיסור החל על נציב תלונות הציבור על שופטים לעסוק בכל עיסוק נוסף. השאלה הזו רלוונטית כמובן לפסק הדין, אולם מרגע שנקבע בבג"ץ שהתשובה לשאלה זו שלילית, הדיון בה איבד ממשמעותו. בסופו של דבר עיקר הדיון הציבורי כעת נסוב לא סביב מה שנאסר על השר לוין אלא על מה שנקבע שמותר לו לעשות.
עוד כתבות בנושא
דומה שהמסכות הוסרו, ולא בפעם הראשונה. החוק הוא כבר מזמן לא אלוהי שלטון החוק. המטרה איננה שמירה על החוק וכפיפות אבסולוטית של כל הגורמים אליו, אלא ביצור כוחה של אליטה שנטלה לידיה את השליטה על חיינו ומסרבת להשלים עם האפשרות של שחיקתה. אליטה שמורכבת מעיתונאים, אנשי אקדמיה, פקידים בכירים בעבר ובהווה, וגורמים נוספים, כולם נטועים עמוק במחוזות גוש המרכז-שמאל הפוליטי.
במחוזות הללו, עצם האפשרות שהיועצת המשפטית לממשלה תהפוך לנחקרת בפרשה פלילית חמורה מזעזעת את אמות הסיפים, וכך גם המחשבה על כך שגורם חיצוני למערכת יפקח על חקירת חשדות חמורים נגד בכיריה. השליט איננו החוק אלא האליטה המשפטית, ואם חברים באליטה הזו מעזים שלא לנהוג בהתאם לסולם הערכים הזה, שבראשו ההגנה על המשך שליטתם האבסולוטית במערכת השלטונית כולה, אז הם יעד לגיטימי למתקפה פרועה, ככל אחד אחר. זו גם הסיבה שפגיעה ביועצת המשפטית לממשלה נחשבת לחמורה הרבה יותר אפילו מפגיעה בשופטי בג"ץ. פשוט משום שמוסד היועמ"ש נטל לעצמו סמכויות שלטוניות-ביצועיות נרחבות כמו שאף מוסד, אפילו לא בג"ץ, לא מחזיק בהן. "היועץ המשפטי מרכז בידיו סמכויות שאין דומה להן בשום מדינה דמוקרטית", אמר הפרופ' המנוח שלמה אבינרי, אך "מגיני הדמוקרטיה" מאמינים שכל כרסום בסמכויות שלו, במקרה הנוכחי שלה הוא פגיעה ביסודות הדמוקרטיה, משום שלא רק החוק קיבל אצלם משמעות חדשה, גם הדמוקרטיה עברה תהליך דומה.
הגיעה העת להתחיל להשיב לחוק ולדמוקרטיה הממשיים את כבודם האבוד. פסק הדין מאתמול הוא אולי צעד קטנטן ראשון בכיוון.
לקריאה נוספת
