נילמה טלס דה פרייטס, מורה בת 80 שפרשה לגמלאות בברזיל ואובחנה במחלת פרקינסון לפני יותר מעשור, מספרת שבעבר הייתה נופלת לעיתים קרובות. הכול השתנה כשחברה לשיעורי קפוארה במרכז ריו דה ז'ניירו, שיעורים שנבנו במיוחד עבור אנשים המתמודדים עם מחלות ניווניות. כידוע, קפוארה נחשבת גם לאמנות לחימה וגם לריקוד, ומשלבת בין טקס, תנועה, רוחניות ומוזיקה.
"קפוארה נותנת לי חופש לעבוד עם הגוף שלי - להבין מה אני יכולה לעשות, ומה לא. כך אני מצליחה לשמור על שיווי משקל ולחיות חיים נוחים יותר", סיפרה טלס דה פרייטס באחד השיעורים. הקפוארה, שהתפתחה במשך מאות שנים בקרב האפרו־ברזילאים, הפכה מאז לתופעה עולמית. בשנת 2014 היא הוכרה על ידי אונסק"ו כמורשת תרבותית בלתי-מוחשית.
הפרויקט יצא לדרך בשנת 2018 ביוזמתה של רוזימיירה פיישוטו, פיזיותרפיסטית בת 60, שהשתתפה בעצמה בשיעורי קפוארה במשך יותר מעשור. בעקבות עבודתה עם מטופלים רבים הסובלים מפרקינסון, השתכנעה כי שילובם בקפוארה עשוי להקל על חלק מתסמיני המחלה. מחלת פרקינסון מלווה במגוון תסמינים, ובהם קשיי שיווי משקל, איטיות בתנועה, רעד ויציבה כפופה. תסמינים נוספים כוללים חרדה, דיכאון, הפרעות שינה ובחילות.
הכי מעניין
קשיש | צילום: שאטרסטוק
"הרעיון עלה לי כשקראתי מאמר שטען ששימוש לסירוגין בשתי הידיים בעת שימוש בטלפון הנייד מגרה את שני חצאי המוח", סיפרה. "וכפיזיותרפיסטית שמטפלת בחולים נוירולוגיים, הרגשתי שחסרים לי תרגילים שירתקו ויעניקו להם הנאה".
הפרויקט של פיישוטו נקרא "פרקינסון בג'ינגה", רמז לצעד הראשון והזורם שמאפיין את הקפוארה. כיום היא מעבירה שיעורים פעמיים בשבוע ב"פרוגרסו פאונדרי", מרכז תרבות רחב ידיים במרכז ריו, סמוך לאמת מים לבנה מהמאה ה־18 ומוקף עצי דקל.
לדבריה, הקפוארה תורמת לשיפור שיווי המשקל, הקואורדינציה והכוח, בעוד שהמוזיקה מסייעת בשחרור הגוף מהמתח. "במעגל קפוארה קורים המון דברים: המשתתפים חווים את הרטט, מרגישים את האנרגיה, מקשיבים למוזיקה ולבן הזוג כדי להתחמק מהמכות - וגם לומדים להקשיב לעצמם", הסבירה.
עוד כתבות בנושא
בשיעור שנערך לאחרונה, פיישוטו פסעה בין המשתתפים, הניחה יד תומכת על גבם כדי לסייע בשמירה על שיווי משקל, חזרה על התנועות בסבלנות ועודדה במילים מחזקות. אנטוניו דה אזבדו, שאובחן בפרקינסון לפני כמה שנים, סיפר שבעבר התקשה לעמוד, אבל מאז שהחל לתרגל קפוארה - הוא חש שיציבותו חזרה.
"זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים", אמר במהלך שיעור שבו השתתפו כעשרה אנשים נוספים, כולם מתמודדים עם פרקינסון. פיישוטו שואפת להפוך את השיעורים לאירוע חברתי מהנה. לעיתים היא מציעה ריקוד סמבה קבוצתי בסיום ולעיתים מביאה עוגה לכיבוד.
המורה בפנסיה טלס דה פרייטס אומרת שהיא אוהבת במיוחד את תחושת הרעות שנוצרה בין חברי הקבוצה. "אנחנו שם זה בשביל זה", אמרה. "להרגיש את הקרבה, לשוחח עם חברים - זה נותן כוח". היא נזכרת שביום שבו קיבלה את האבחנה, יצאה מבוהלת ובוכה מחדר הרופא, מפוחדת מהעתיד. "היום אני מחייכת", אמרה. "אני מצליחה לחיות, מצליחה לתקשר עם אנשים - ומצליחה להיות מאושרת".