האירו הדיגיטלי נכנס לשלב המכריע במסלולו המוסדי: לאחר חודשים של משא ומתן, הושגה במוסדות האיחוד האירופי הסכמה פוליטית על סעיפי הטקסט שיסדיר את המטבע הדיגיטלי העתידי של הבנק המרכזי האירופי. כעת הגיעו נציגי הפרלמנט האירופי להבנות על התקנות שיאפשרו את הנפקתו - צעד משמעותי שמקרב את הפרויקט למימוש בפועל.
הנוסח צפוי להיות דומה לזה שאימצה מועצת האיחוד האירופי בחודשים האחרונים, והתיאום בין הגופים עשוי לצמצם את החיכוכים בשלב הטרילוג - המשא ומתן בין הפרלמנט, המועצה והנציבות. הדבר נכון במיוחד לגבי הסוגיות הרגישות ביותר, ובהן תקרות ההחזקה ומודלי הפיצוי הכלכלי עבור שירותי התשלום. על רקע זה, השבועות הקרובים צפויים להיות משמעותיים במיוחד.
דוכני ירקות ופירות בשוק | צילום: חיים גולדברג - פלאש 90
ב־23 ביוני צפויה להתקיים הצבעה בוועדת הכלכלה של הפרלמנט האירופי, שאמורה לסלול את הדרך לאישור הסופי במליאה בשבועות שלאחר מכן. סביב ההצבעה נרשמת אופטימיות רבה: גם בעבר, כשהנושא הובא לסדר היום, הפגין הפרלמנט תמיכה רחבה בפרויקט, שנחשב למהלך אסטרטגי לחיזוק הריבונות האירופית בתחום התשלומים הדיגיטליים.
הכי מעניין
יעד הבנק המרכזי האירופי הוא להשלים את המסגרת הרגולטורית עד תחילת 2027, במקביל לציון 25 שנה לכניסת האירו למחזור. לאחר מכן תידרש תקופת היערכות של כשנתיים, שבמהלכה יוכלו הגופים הפיננסיים להתאים את התשתיות והשירותים שלהם לקראת ההשקה בפועל. אם לוחות הזמנים יישמרו, האירו הדיגיטלי צפוי להיכנס לשימוש בשנת 2029.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
על חשיבותו האסטרטגית של המהלך עמד פיירו צ'יפולונה, חבר הוועד המנהל של הבנק המרכזי האירופי ומי שעומד בראש הפרויקט. בדבריו בפני ועדת הכלכלה של הפרלמנט האירופי אמר צ'יפולונה כי האירו הדיגיטלי הפך לכלי חיוני עבור היבשת. לאחר כניסתו לתוקף, כל אזרח יהיה זכאי לפתוח חשבון באירו דיגיטלי בבנק או אצל ספק שירותי תשלום אחר.
עבור מי שאין לו גישה לשירותים הבנקאיים המסורתיים, יוגדר מעין "שירות אוניברסלי", שיאפשר גם לו להחזיק חשבון באירו דיגיטלי. אחת הסוגיות המרכזיות שנדונו היא הסכום המרבי שכל אזרח יוכל להחזיק בארנק הדיגיטלי שלו. בשלב זה הסכום עדיין לא נקבע, ובהצעת המשא ומתן של הפרלמנט האירופי לא תופיע תקרת החזקה מספרית לחשבונות האזרחים.
הפרלמנט האירופי | צילום: EPA
בעבר הועלתה האפשרות לקבוע תקרה של 3,000 אירו, אך מנהלי המשא ומתן בחרו בשלב זה להסתפק באישור שיטת חישוב בלבד. ההחלטה נובעת מהקושי להעריך כבר עכשיו את המצב המקרו־כלכלי בגוש האירו במועד השקת המטבע הדיגיטלי. לכן, התקרה המדויקת תיקבע רק שנה לפני ההשקה: הבנק המרכזי האירופי יציע את הסכום בשנת 2028, ובריסל תוכל לאמץ אותו או לקבוע תקרה נמוכה יותר.
מטרת תקרת ההחזקה היא למנוע מצב שבו כניסת האירו הדיגיטלי תרוקן את הפיקדונות הבנקאיים. מוסדות אשראי רבים חוששים שחשבון באירו דיגיטלי ייתפס כחלופה לחשבונות הבנק המסורתיים - תרחיש שגם המחוקקים האירופים מבקשים למנוע. לכן נועד הפרויקט להבטיח שכמות המטבע הדיגיטלי במחזור לא תערער את בסיס הפיקדונות של הבנקים המסחריים.
עוד כתבות בנושא
באמצעות מנגנון המכונה "Waterfall", כל סכום שיחרוג מתקרת ההחזקה יועבר או יימשך באופן אוטומטי אל הארנק המקושר. הפרויקט נועד גם להשיב איזון לשוק הפיקדונות. בשנים האחרונות, הירידה ההדרגתית בשימוש במזומן הובילה כמויות גדולות של נזילות אל חשבונות הפיקדון המסורתיים, ובכך העניקה לבנקים יתרון מבני.
האירו הדיגיטלי נועד לאזן את המגמה הזאת: המטבע החדש אינו אמור לגרוע משאבים מן הכלכלה הריאלית, אלא להחליף בהדרגה חלק ממחזור המזומן הפיזי במקבילה דיגיטלית. סוגיה רגישה נוספת הייתה האפשרות להשתמש באירו הדיגיטלי גם במצב לא מקוון - נושא שעצר זמנית את המשא ומתן בפרלמנט האירופי.
ביטקוין. | צילום: EPA
הקיפאון נפתר לאחר שנקבע כי עם ההשקה ב־2029, האירו הדיגיטלי יהיה זמין כבר מהיום הראשון בשתי צורות התשלום: מקוונת ולא מקוונת. בזמן שהפרטים הרגולטוריים עדיין מתגבשים, ההיערכות התפעולית כבר יצאה לדרך. בחודש יולי הקרוב צפויה להתפרסם ההודעה הרשמית על ספקי שירותי התשלום, ה־Payment Service Providers או PSPs, שישתתפו בשלב הפיילוט הרגיש של הפרויקט.
עם זאת, לטענת מומחים רבים, דווקא האופן שבו האיחוד האירופי מקדם את המהלך מעורר אי־נוחות. לא בהכרח בגלל מה שנאמר באופן רשמי, אלא בשל מה שנותר מחוץ לשיח הציבורי. כלפי חוץ, הפרויקט מוצג ככלי למודרניזציה: דרך להפחית את התלות האירופית בוויזה ובמאסטרקארד, ולחזק את הריבונות המוניטרית של אירופה בעידן הדיגיטלי.
עוד כתבות בנושא
הבנק המרכזי האירופי שב ומדגיש כי המזומן לא ייעלם וכי פרטיות המשתמשים תישמר. על פניו, אלה מסרים מרגיעים. אולי אפילו מרגיעים מדי. שכן הבעיה אינה בהכרח האירו הדיגיטלי עצמו, אלא הכוח העצום שעלול להתלוות לכלי מסוג זה. השאלה, לכן, פשוטה: מה קורה כאשר הכסף הופך לתשתית דיגיטלית מלאה, המנוהלת בידי רשות ציבורית מרכזית?
לפי מתנגדי הפרויקט, בחברה חופשית אזרח אינו אמור לבקש רשות כדי להשתמש בכספו. הוא אינו צריך להצדיק כל רכישה, ואינו אמור לחיות בידיעה שכל עסקה מותירה עקבה קבועה במערכת שהולכת ונעשית ריכוזית יותר .מכאן עולה השאלה: האם אירופה באמת זקוקה למטבע דיגיטלי הנשלט בידי מוסדות האיחוד? הרי חירות כלכלית היא חלק בלתי נפרד מן החירות האישית.