אם חשבתם שרק ארה"ב חווה מתיחות מול סין, טעיתם. על פי הדיווחים, האיחוד האירופי נערך בימים אלה לעימות הולך ומחריף עם סין בזירת הסחר. בבריסל גוברת הדאגה מהעלייה ביבוא מסין ומעודף כושר הייצור של בייג'ינג שעלולים לפגוע בתעשייה האזורית. ישיבת הנציבים האירופים שהתכנסה השבוע אומנם לא הסתיימה בהחלטות מיידיות, אך סימנה שלב פוליטי משמעותי ביחסים בין הצדדים.
בדו"ח שפרסמה הנציבות האירופית נכתב כי "המצב הנוכחי של יחסי הסחר וההשקעות" בין האיחוד האירופי לסין "אינו בר־קיימא". במקביל, בריסל שבה והדגישה כי "הגישה הכללית של הנציבות נותרה הפחתת סיכונים, לא התנתקות", שכן סין נותרת "שותפה חיונית", והדיאלוג עמה יימשך. עם זאת, מבחינת הרשות המבצעת האירופית, כללי המשחק השתנו. ובגדול.
מאחר שהאינטרסים הכלכליים והביטחוניים נשזרים זה בזה יותר ויותר, גם הממד המסחרי וגם תחום ההשקעות ידרשו תגובה חזקה ועקבית יותר. הנציבות צפויה לגבש את הקו הזה בשבועות הקרובים, לקראת פסגת G7 באוויאן שתתקיים ב־15–17 ביוני, ולקראת כינוס המועצה האירופית ב־18–19 ביוני, שבו היחסים עם סין צפויים להיות אחד הנושאים המרכזיים.
הכי מעניין
הפרלמנט האירופי | צילום: EPA
הדאגה נוגעת לשורה ארוכה של מגזרים: מרכב חשמלי ועד רכיבים תעשייתיים, מכונות, מכשור רפואי, מוצרים חקלאיים וטכנולוגיות דיגיטליות. הנציבים התבקשו להציג דוגמאות להשפעת הפעילות הסינית בתחומי אחריותם - מסחר, ביטחון, בריאות וחקלאות. בבריסל כבר לא רואים בכך חוסר איזון מסחרי רגיל, אלא סוגיה של ביטחון כלכלי.
היבוא הסיני מגיע בכמה ענפים לשוק האירופי במחירים הנמוכים עד 40 אחוזים ממחירי המוצרים המקומיים. עבור התעשייה האירופית מדובר בתחרות שקשה עד בלתי אפשרי לעמוד בה, במיוחד אם פערי המחירים נובעים מסובסידיות ממשלתיות, מעודף כושר ייצור ומגישה לא סימטרית לשווקים. המספרים ממחישים זאת היטב.
בשנת 2025 ייצא האיחוד האירופי לסין סחורות בהיקף של כ־199.6 מיליארד אירו, וייבא ממנה סחורות בהיקף של 559.4 מיליארד אירו: גירעון מסחרי של 359.8 מיליארד אירו. היצוא האירופי לסין ירד ב־6.5 אחוזים לעומת 2024, בעוד שהיבוא מסין עלה ב־6.4 אחוזים. סין נותרה ספקית הסחורות המרכזית של האיחוד ושותפת הסחר השנייה בגודלה של הגוש במסחר בסחורות בלבד, אחרי ארה"ב.
הקונגרס הלאומי הסיני | צילום: גטי אימג'ס
החשש בבריסל הוא שהתלות האירופית בסין תהפוך למבנית. האיחוד האירופי ממשיך להגדיר את סין בעת ובעונה אחת כ"שותפה, מתחרה ויריבה מערכתית", אך האיזון בין שלושת המרכיבים הללו השתנה. בין הכלים שנבחנים כעת: מכסות ואמצעי הגנה מסחריים מהירים יותר ממכסים מסורתיים, לצד שימוש מוגבר במכסים ובצעדי הגנה נוספים נגד עודף כושר הייצור הסיני.
בימים האחרונים הודלף מסמך שנחתם בידי איטליה, צרפת, הולנד, ליטא וספרד, וקרא לשימוש נרחב יותר בצעדי הגנה מסחריים. הקו הנוקשה יותר נתמך בעיקר בידי צרפת, איטליה, ספרד, ליטא והולנד, בעוד גרמניה נותרת זהירה יותר, בין היתר בשל היקף יחסיה הכלכליים עם בייג'ינג. עם זאת, גם בברלין גוברת הדאגה מההשפעה על תעשיית הרכב, הכימיה והמכונות.
בינתיים, התגובה הסינית כבר הגיעה במישור הפוליטי: משרד החוץ בבייג'ינג האשים את האיחוד האירופי בשימוש סלקטיבי בנתוני הסחר כדי להצדיק הגבלות חדשות. "הפחתת הסיכון, הפחתת התלות או מה שמכונה איזון מסחרי - למעשה, כולם מרכיבים של פרוטקציוניזם", אמרה דוברת משרד החוץ הסיני, מאו נינג. אבל בבייג'ינג לא הסתפקו בכך.
עוד כתבות בנושא
ממשלת סין אף הזהירה כי תנקוט צעדי נגד אם בריסל תתקדם עם מהלכים שייחשבו מפלים. עוד לפני הדיון בין הנציבים האירופים, פוסט של חשבון הרשת החברתית Yuyuan Tantian, המזוהה עם רשת השידור הממלכתית הסינית CCTV, העלה את האפשרות שסין תגיב בצעדי נגד חמורים אם האיחוד האירופי יבחר בצעדי הגנה מסחריים המכוונים לבייג'ינג.
לפי הפוסט המדובר, סין עשויה לפתוח בחקירות נגד אפליה ובחקירות הנוגעות לביטחון שרשראות האספקה, ולסמן כיעדים אפשריים מוצרי קוסמטיקה, בשר, יין ומוצרי יוקרה - מוצרים שצרפת ומדינות אירופיות אחרות מייצאות לשוק הסיני בהיקפים משמעותיים. עם זאת, הנציבות סבורה שהבעיה אינה מסתכמת במאזן הסחר.
בריסל מודאגת גם מהפיקוח הסיני על יצוא חומרי גלם קריטיים וטכנולוגיות, מהעמימות הרגולטורית, מההגבלות על נתונים, מההגנה החלשה על קניין רוחני ומהתנאים שמקשים על חברות אירופיות להתחרות בסין בתנאים שווים. ההגבלות הסיניות על יסודות נדירים ומגנטים המחישו עד כמה שרשראות האספקה האירופיות פגיעות, במיוחד בתחומי הדיגיטל, האנרגיה הירוקה וההגנה.
נשיאת האיחוד האירופי, אורסולה פון דר ליין | צילום: EPA
הנושא משתלב באג'נדה התעשייתית החדשה של אירופה. חוק האצת התעשייה, שכבר מכונה באופן לא רשמי חוק "Made in EU", נועד לחזק את הייצור האירופי. מבחינת סין, מדובר באיתות עוין. התאחדות תעשיית הרכב הסינית הביעה "דאגה רצינית, אי שביעות רצון עמוקה והתנגדות נחרצת" לתוכנית, בטענה שהיא כוללת צעדים מפלים נגד חברות זרות.
חזית נוספת היא תחום המוליכים למחצה. הנציבות האירופית תציג ב־3 ביוני "חוק שבבים" חדש, שנועד לחזק את הייצור הפנימי של שבבים ומוליכים למחצה באמצעות השקעות ציבוריות ופרטיות משמעותיות. בריסל מבקשת להראות כי הפיקה לקחים מפרשת נקספריה, שבה עצירת היצוא מחדש של שבבים מצד בייג'ינג הכניסה את תעשיית הרכב האירופית למשבר.
לפי הפייננשל טיימס, טיוטת התקנה נועדה לחזק את הפיקוח על שרשרת אספקת השבבים באיחוד האירופי, ולהעניק לבריסל סמכות לחייב יצרנים להעניק עדיפות להזמנות קריטיות בשעת משבר - גם על פני חוזים קיימים. הנציבות עשויה גם להטיל חובות דיווח על כושר הייצור ולארגן רכישות משותפות, בדומה למודל ששימש לרכישת חיסונים בתקופת המגפה.
נשיא סין, שי ג'ינפינג | צילום: EPA
הטיוטה מכירה בכך שהאיחוד האירופי "תלוי כמעט לחלוטין בארצות הברית ובאסיה" באספקת מוליכים למחצה. לכן, מטרתו כעת היא לצמצם את התלות בסין, אך בכמה מקטעים תעשייתיים הוא עדיין אינו יכול להרשות לעצמו למתוח את החבל יותר מדי. אותו מתח מורגש גם בעולם העסקי האירופי: חברות רבות חוששות להידרס בידי המתחרים הסינים, אך באותה שעה הן תלויות בחומרי גלם סיניים.
הסיכון הוא קניבליזציה פנימית: מפעלים אירופיים ששורדים בטווח הקצר בזכות תשומות סיניות זולות, אך בטווח הארוך תורמים להחלשת בסיס הייצור של היבשת. לכן, האיחוד נדרש להימנע משני סיכונים מנוגדים: הראשון הוא לא לעשות די, ולאפשר לענפים שלמים להישחק מול התחרות הסינית. השני הוא לעשות יותר מדי ומהר מדי, ולגרור תגובת נגד שתפגע דווקא בתעשיות האירופיות החשופות ביותר לסין.
לכן בריסל נעה על קו איזון דק: להגן על השוק בלי לסגור אותו, ולנהל משא ומתן עם בייג'ינג בלי להיראות חלשה. בנושא דנו גם שרי התעשייה של 27 המדינות החברות, במהלך מועצת התחרותיות שהתקיימה ב־28 במאי בבריסל. סגן הנשיאה הביצועי של הנציבות האירופית אמר כי האיחוד האירופי זקוק ל"דוקטרינה" משלו, כדי לאזן מחדש ולייצב את יחסיו עם סין, ההולכים ונעשים "א־סימטריים" יותר ויותר.
עוד כתבות בנושא
לדבריו, הדוקטרינה הזאת צריכה לשמר את הגישה האירופית של הפחתת סיכונים, בלי להידרדר לניתוק יחסים. ועוד, לטענתו יש לצמצם את הגירעון המסחרי האירופי מול סין, שכבר עומד על יותר ממיליארד אירו ביום, וכן להפחית את התלות המופרזת בבייג'ינג בחומרי גלם קריטיים וברכיבים אחרים בשרשראות הערך - תלות המאיימת גם על הביטחון הקולקטיבי.
בשורה התחתונה, אירופה מנסה לשרטט מחדש את גבולות היחסים שלה עם סין: לא לנתק מגע, אבל גם לא להמשיך לשלם את מחיר התלות. בין הרצון להגן על התעשייה המקומית לבין החשש מתגובת נגד סינית, בריסל מבינה שהמאבק הבא שלה לא יתנהל רק סביב מכסים וסחורות, אלא סביב עצמאות כלכלית, ביטחון תעשייתי והיכולת של אירופה לעמוד על רגליה בעולם שהופך תחרותי ומסוכן יותר.