450 מיליון בני אדם כיום, פחות מ־400 מיליון עד סוף המאה. התחזיות הדמוגרפיות החדשות של יורוסטאט, שפורסמו בשבוע שעבר, מצביעות על כך שאוכלוסיית האיחוד האירופי צפויה להיכנס לתקופה ממושכת של ירידה מתמשכת.
לאחר עלייה מתונה יחסית, שתגיע לשיאה במהלך העשור הנוכחי, צפויה להתחיל התכווצות דמוגרפית שתימשך עד שנת 2100. לפי ההערכות, מדובר בירידה כוללת של 11.7% - כ־53 מיליון תושבים פחות לעומת הנתונים הנוכחיים.
לפני תחילת המגמה היורדת, אוכלוסיית האיחוד צפויה להגיע לשיא של 453 מיליון בני אדם עד שנת 2029. משם, העקומה צפויה להתחיל לרדת בהתמדה. גם מבנה הגילים של האוכלוסייה ישתנה באופן דרמטי: מספר הצעירים יקטן, בעוד שחלקם של בני ה־80 ומעלה יזנק ויהיה יותר מכפול מהיקפו כיום.
הכי מעניין
הפרלמנט האירופי | צילום: EPA/RONALD WITTEK
השינוי הזה בין הדורות צפוי להשפיע עמוקות על המבנה הכלכלי והחברתי של היבשת. בלב ההתכווצות הדמוגרפית של אירופה עומד נתון אחד מרכזי: שיעור הפריון הממוצע באיחוד האירופי עומד כיום על כ־1.3 לידות לאישה בלבד - הרבה מתחת לרף הדרוש להחלפת הדורות. והמגמה עדיין בירידה.
צרפת היא דוגמה בולטת במיוחד. בשנת 2025, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, מספר המתים במדינה עלה על מספר הלידות. הנשיא מקרון הגדיר זאת כצורך ב"חימוש דמוגרפי מחדש", והצביע בין היתר על העלייה באי הפוריות ועל הדחייה המתמשכת של גיל ההורות בקרב זוגות צעירים.
בחודש פברואר קראה ממשלת צרפת באופן מפורש לאזרחים מתחת לגיל 30 להקדים את ההחלטה להביא ילדים לעולם, ובמקביל הכריזה על הרחבת שירותי הפוריות וחיזוק מנגנוני הסיוע למשפחות. בפשטות, אירופה צועדת לעבר מציאות שבה יש פחות עובדים ויותר פנסיונרים.
כמות תושבים מעל גיל 65 לכל 100 תושבים. יפן ראשונה יחד עם מדינות אירופה שקרובות אליה | צילום: מתוך אתר ה-OECD
מערכות הפנסיה ושירותי הבריאות צפויים להתמודד עם לחץ הולך וגובר, כאשר בסיס משלמי המסים מצטמצם בעוד שמספר מקבלי הקצבאות גדל. ההשפעות המבניות של הירידה בילודה יורגשו כבר בעשורים הקרובים, ככל שהדורות הגדולים יותר יגיעו לגיל הפרישה.
בשנים האחרונות ההגירה הצליחה, לפחות באופן חלקי, לרכך את השפעות הירידה הדמוגרפית. מחקר של הפרלמנט האירופי מכיר בתרומה הזאת, אך מדגיש כי הגירה לבדה אינה יכולה לפצות על הירידה המתמשכת בשיעורי הילודה. אלא שבזירה הפוליטית מסתמנת דווקא מגמה הפוכה.
בגרמניה, הקנצלר מרץ הציע לאחרונה שכ־80% מהאזרחים הסורים המתגוררים כיום במדינה ישובו לסוריה בתוך שלוש השנים הקרובות. אם מהלך כזה אכן ייושם, הוא צפוי לצמצם עוד יותר את מרכיב ההגירה שמסייע כיום לשמור על גודל האוכלוסייה הפעילה.
מנהיגי האיחוד האירופי בבריסל | צילום: AFP
אם המדיניות המגבילה הגירה תצליח, הלחץ על הדורות העובדים ילך ויגבר, בעוד שהשירותים לאוכלוסייה המבוגרת צפויים להצטמצם. המתח בין הצרכים הדמוגרפיים ארוכי הטווח לבין המגמות הביטחוניות המסתייגות מהגירה צפוי להפוך לנקודת המחלוקת המרכזית בפוליטיקה האירופית בשנים הקרובות.
אלא שהתחזיות הללו עדיין אינן מביאות בחשבון גורם דרמטי נוסף שעשוי לשנות לחלוטין את התמונה: השפעת הבינה המלאכותית על שוק העבודה, הכלכלה והחברה האירופית. בשלב זה מדובר באחת השאלות הגדולות והפתוחות ביותר בכל הנוגע לעתיד היבשת. והאנושות כולה.
ישנם דמוגרפים וכלכלנים הסבורים שהזינוק בפריון העבודה בזכות הבינה המלאכותית יוכל לפצות על המחסור בכוח אדם שנובע מהזדקנות האוכלוסייה, ואף לסייע במימון מערכות הרווחה והביטוח הסוציאלי. זהו התרחיש האופטימי, אבל לא היחידי.
אורסולה גרטרוד פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית | צילום: Jean-Christophe VERHAEGEN / AFP
ובכן, בצד השני, ניצב התרחיש הפסימי: בינה מלאכותית שתייתר מקצועות שלמים, תפגע בתעסוקה של שכבות רחבות באוכלוסייה ותערער את הסדר החברתי והפוליטי - עם השלכות ישירות גם על שיעורי הילודה ועל זרמי ההגירה.
בינתיים, השינוי הדמוגרפי כבר מגביר את לחץ ההגירה, ובתחומים שבהם קיים מחסור חריף בכוח אדם נוצר אפקט שרשרת. רופאים שעוברים לעבוד בשווייץ מוחלפים בגרמניה באנשי מקצוע מפולין. בפולין מחליפים אותם מומחים מאוקראינה ומבלארוס - וכך הלאה.
למעשה, אירופה ניצבת בפני מציאות חדשה שבה הדמוגרפיה, הכלכלה והטכנולוגיה משתלבות זו בזו באופן חסר תקדים. והשאלה הגדולה היא כבר לא רק כמה אירופים יחיו ביבשת בעוד חמישים שנה, אלא גם מי יעבוד, מי יממן את מערכות הרווחה ואיזו חברה תישאר בסופו של התהליך.
עוד כתבות בנושא
