מונדיאל 2026 הגיע לקיצו, עם זכייתה של ספרד בגביע העולם בפעם השנייה בתולדותיה. לרגל סיום אירוע הספורט הנצפה בעולם, התכנסנו לסכם את החודש וקצת האחרונים - עם 10 הנקודות המרכזיות של הטורניר:
עוד כתבות בנושא
1. המונדיאל ה"גדול" אי פעם
הדבר שמונדיאל 2026 ייזכר בגללו בראש ובראשונה, הוא שזה היה גביע העולם הראשון (וכנראה האחרון) שהשתתפו בו 48 נבחרות וכלל 104 משחקים. היו ועדיין ישנם הרבה ביקורות על הרחבת הטורניר, ובסופו של יום הדעות עודן חלוקות בשאלה האם המהלך נחל הצלחה או כישלון.
מצד אחד המבקרים טוענים שהגדלת כמות המשחקים והוספת נבחרות חלשות עוזרות לכוכבים הגדולים "לרפד" את הסטטיסטיקה שלהם, והדבר פוגע בהשוואה לאגדות מונדיאל מהעבר (בנוסף להתווספותם של משחקים לא מעניינים בין נבחרות קטנות). מאידך, ההרחבה העניקה הזדמנות לנבחרות קטנות להשתתף בגביע העולם והוביל לסיפורים מיוחדים דוגמת כף ורדה, קוראסאו ועוד.
הכי מעניין
ישנן כמובן טענות נוספות לכאן ולכאן, ולמען האמת - טרם גיבשתי דעה מוצקה בעניין. במונדיאל 2030 התכנון, על פי הדיווחים, הוא להרחיב את הטורניר ללא פחות מ-64 נבחרות ו-128 משחקים, ואני בטוח שגל הביקורות על המהלך לא יאחר להגיע. הדבר היחיד שאני כן יודע, הוא שגם עם ירחיבו את המונדיאל כך שיכלול את כל הנבחרות בעולם, ישראל עדיין תמצא דרך לא להעפיל אליו.
2. חולמים אמריקה
דבר נוסף שאפיין את מונדיאל 2026, לפחות עבור הצופה הישראלי (ומדינות רבות נוספות באסיה, אפריקה ואירופה, כלומר רוב אוכלוסיית העולם), הוא שרבים מהמשחקים התקיימו באמצע הלילה, או לכל הפחות בשעות הערב המאוחרות. הדבר הוביל לכך שרובנו "פספס" משחקים רבים, או לחילופין איבד הרבה שעות שינה במהלך החודש האחרון.
עוד כתבות בנושא
בניגוד למונדיאלים בעבר שהתקיימו במדינות קרובות יותר לישראל (גאוגרפית, לא פוליטית), וכתוצאה מכך צפייה במשחקים הפכה למעין אירוע משפחתי, שכן הם התקיימו לאורך רוב היום - הפעם הילדים כנראה לא זכו לצפות ברוב המשחקים בשידור ישיר (למעט הורים שתיעדפו את החינוך לכדורגל על פני משמעת ההליכה לישון). במונדיאל 2030, שיתקיים בספרד, פורטוגל ומרוקו, השעות צפויות לחזור להיות נוחות עבורנו בהרבה.
3. האמריקניזציה של הכדורגל
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ונשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו, בטקס הנפת גביע העולם במונדיאל 2026 | צילום: AFP
פועל יוצא נוסף של העובדה שגביע העולם התקיים בצפון אמריקה, הוא הניסיון להפוך את המונדיאל לאירוע ספורט אמריקני. בין אם מדובר בהפסקות השתייה שהפכו את מבנה המשחק ממחציות לרבעים, הופעות המחצית בגמר משל היה זה הסופרבול או תרבות הפסט-פוד באיצטדיונים - ייתכן שהצופים טעו לחשוב שמדובר במשחק NBA, בייסבול או פוטבול (שימו לב, Football, לא Soccer).
למרות זאת, זה לא עזר למארחות. ניסיון האמריקניזציה של הכדורגל לא הצליח להסתיר את העובדה הבלתי נמנעת שמדובר בספורט החמישי בחשיבותו בארה"ב (ההוקי רביעי, למקרה ששאלתם), רוב הקנדים מעוניינים יותר בלקרוס (הספורט, לא הפועל. כן, יש דבר כזה, הוא ספורט הקיץ הלאומי של קנדה, מבטיח שאני לא עובד עליכם, תבדקו אותי), ומקסיקו - למרות שהכדורגל הוא חלק מרכזי בתרבות שלה - עדיין לא מסוגלת לשבור את הקללה ההיסטורית ולעבור את שמינית הגמר.
4. מונדיאל הכוכבים
אחד ההיבטים בהם מונדיאל 2026 הצליח ובגדול, הוא שכוכבי הכדורגל העולמיים, ובכן, כיכבו. אמבפה כבש 10 שערים וסיים כמלך שערי הטורניר וכעת ניצב בפסגת כל הזמנים. מסי בן ה-39 כבש לא פחות מ-8. בלינגהאם והלאנד סיימו עם 7. קיין ודמבלה עם 6.
עוד כתבות בנושא
הכוכבים הגיעו, הבקיעו והובילו את הנבחרות שלהם להצלחה. הקרב על מלכות השערים נמשך עד המשחק האחרון. ברוב המוחלט של משחקי הנבחרות הגדולות, הצופים בהחלט קיבלו תמורה לכרטיס שקנו (על המחירים השערורייתיים אפשר לדון בנפרד) וגם מרבית האוהדים בבית לא יכולים להתלונן שכוכב הנבחרת שלהם לא הגיע לגביע העולם.
5. כדורגל הוא ספורט קבוצתי
ובכל זאת, באנטיתזה מושלמת לכך, המונדיאל הזה הוכיח, שוב, שכדורגל הוא קודם כל ספורט קבוצתי. אצל ספרד שזכתה בו בסופו של דבר, קשה להצביע על כוכב אחד שעמד מעל כל השאר והוביל את נבחרתו לתואר. הכובש המצטיין שלה, אויארסבאל, הבקיע רק 5 וסיים במקום השביעי במירוץ למלכות השערים, מתחת לכל הכוכבים לעיל.
נכון, יש את הקפטן רודרי שנתן מאסטר-קלאס בקישור האחורי וזכה בתואר מצטיין הטורניר, אך בסופו של יום - מדובר בבורג נוסף במכונה משומנת שניתן היה להחליפו בבורג אחר וככל הנראה לקבל תוצאה דומה. המצטיין הגדול של ספרד הוא בראש ובראשונה המאמן דה לה פואנטה, שבנה שלם הגדול מסך חלקיו. וכפי שציינו בעבר, זה נדיר מאוד בכדורגל נבחרות.
אוהדי כף ורדה חוגגים את העלייה לשלב הבא במונדיאל | צילום: AFP
6. הסינדרלות
הסינדרלה הגדולה של המונדיאל וכנראה הנבחרת האהובה ביותר בטורניר, היא כמובן כף ורדה. אומת האיים האפריקנית הקטנטנה כבשה את לבבותינו כאשר סיימה בתיקו עם אלופת העולם החדשה, העפילה על חשבונה של אלופת העולם הראשונה משלב הבתים, ונעצרה רק נגד אלופת העולם האחרונה בהארכה. כמו כן, היא עדיין הנבחרת היחידה בתולדות המונדיאל שלא הפסידה משחק ב-90 דקות. איזה סיפור מיוחד.
באופן דומה, ראוי לציין את הדמוקרטיה הרפובליקנית של קונגו, שאמנם לא זכתה ליחסי ציבור כמו אלו של כף ורדה, אך עשתה מסע מרשים ומפתיע גם כן. היא סיימה בתיקו עם פורטוגל, עלתה משלב הבתים כנבחרת הטובה ביותר שסיימה במקום השלישי והייתה קרובה מאוד להדהים את אנגליה בשלב 32 האחרונות.
כמו כן, חשוב להזכיר גם את נורווגיה ושווייץ, שהפתיעו והגיעו להישג הגדול בתולדותיהן עם העפלה לרבע הגמר. הן הדיחו נבחרות טובות מהן בדרך - ברזיל וקולומביה - ושתיהן אף היו קרובות לעשות זאת שוב נגד אנגליה וארגנטינה, ונעצרו גם כן רק בהארכה.
עוד כתבות בנושא
7. המאכזבות
על תואר הנבחרת המאכזבת של המונדיאל יש שלוש מתמודדות: אורוגוואי, גרמניה ופורטוגל. כל אחת מהן הודחה בשלב אחר, אך כולן אכזבו באופן משמעותי ביחס לציפיות מהן.
אורוגוואי הודחה כבר בשלב הבתים, כאשר לא הצליחה לנצח את כף ורדה וסעודיה וסיימה במקום השלישי עם 2 נקודות בלבד. למעשה, הדבר היחיד שהפריד בינה לבין כף ורדה היה שער ספרדי בודד, אך לפעמים גול אחד מספיק כדי לעשות את ההבדל בין הסינדרלה של הטורניר לבין האכזבה שלו.
שחקני גרמניה והולנד מאוכזבים לאחר שהודחו מגביע העולם | צילום: AFP
גרמניה הודחה בשלב 32 האחרונות אחרי הפסד מפתיע בפנדלים לפרגוואי. בניגוד לשני המונדיאלים הקודמים היא עלתה בהצלחה משלב הבתים, אך בדיוק כמוהם - גם הפעם היא נכשלה להעפיל לשמינית הגמר (ככה זה כשמוסיפים שלב). את פרגוואי החלשה היא הייתה חייבת לנצח, אך במקום זאת הלכה הביתה מוקדם אחרי עוד מונדיאל כושל.
פורטוגל הודחה אמנם "רק" בשמינית הגמר ובהפסד קטן ודרמטי לספרד, אך האכזבה נובעת בעיקר עקב העובדה שערב הטורניר רבים סימנו אותה כפייבוריטית שלהם לזכייה. היא עשתה לעצמה צרות כאשר נכשלה לנצח את קולומביה וקונגו, עלתה מהבית שלה רק מהמקום השני - ואת המחיר שילמה בדמות מפגש מוקדם עם אלופת העולם והפסד כואב.
8. משחק הטורניר
המשחק הפורה, המבדר והמרתק ביותר במונדיאל היה גם המשחק הכי פחות "חשוב" שלו. הקרב על המקום השלישי נחשב על פי רבים כמשחק לפרוטוקול בלבד, אך לאנגליה וצרפת כנראה לא סיפרו זאת. שתי הנבחרות, שכותב הטור הימר וטעה שייפגשו בגמר, כבשו לא פחות מעשרה שערים במשחק שנגמר 4:6 רווי דרמה לטובת אנגלים.
זו הייתה אנטיתזה מושלמת לגמר המשעמם והמשמים שהתקיים למחרת, אך כנראה שהיעלמות הלחץ על הנבחרות אפשר להן לתקוף בלי לחוש צורך לעשות הגנה. ספרד וארגנטינה יוכלו לטעון להגנתן שאנגליה וצרפת גנבו להן את כל השערים ולכן לא נשאר להן כמעט כלום לגמר.
ראוי לציין גם את מהפך הטורניר, כאשר ארגנטינה ניצחה 2:3 את מצרים בשמינית הגמר. עד הדקה ה-78 מצרים הובילה 0:2, אך בליץ ארגנטינאי ברבע השעה האחרונה, כולל שער ניצחון של אנסו פרננדס בדקה ה-92, השלימו מהפך דרמטי והבטיחו את המקום ברבע הגמר.
עוד כתבות בנושא
9. שער הטורניר
זוהי בחירה סובייקטיבית כמובן, אשר על כן יופי הוא בעיני המתבונן. מכיוון שאין מנצח אחד ברור מעל כל השאר, אמנה 4 מועמדים:
סידני לופש קאברל נגד ארגנטינה - כף ורדה כמעט הצליחה להדהים את ארגנטינה בסיבוב ה-32, כאשר בעיטה של קאברל לחיבורים של מרטינס מקצה הרחבה קבעה שוויון 2:2 בהארכה. לצערו כמה דקות מאוחר יותר האלביסלסטה הבקיעה את שער הניצחון.
אנדריאס שיילדרופ נגד אנגליה - גם נורווגיה כמעט הצליחה להדהים את אנגליה ברבע הגמר, כאשר שער היתרון והיחיד שהבקיעה במשחק הגיע מרגלי שיילדרופ, שמנקודה דומה ועם שמאלית מפתיעה בעט לחיבוריו של פיקפורד. גם לצערו זה לא הספיק לנבחרתו, כאשר צמד של בלינגהאם הפך את התוצאה.
חוליאן אלבארס נגד שווייץ - ארגנטינה עשתה לעצמה חיים קשים נגד שווייץ, כאשר איבדה יתרון ונגררה להארכה. עם זאת, פצצה של חוליאן אלבארס מחוץ לרחבה בדקה ה-112, הלכה (באופן מפתיע) גם כן לחיבורים, והעניקה לארגנטינה את הניצחון והמקום בחצי הגמר.
פראן טורס נגד ארגנטינה - זה השער הכי פחות יפה מבין הארבעה, אך ללא ספק החשוב מכולם. למרות שהיה זה כנראה הגמר החד-צדדי ביותר בהיסטוריה, ספרד לא הצליחה למצוא את הרשת של ארגנטינה במשך 105 דקות. ואז הגיע פראן טורס, הניף את רגלו השמאלית ובחצי וולה בעט "יחד עם כל העם הספרדי", לדבריו, את שער הניצחון בגמר והשני הכי גדול בתולדות הלה-רוחה.
10. מצטייני הטורניר
השחקן הצעיר של הטורניר - כאוהד ברצלונה, אני יכול להשוויץ ולהגיד ש"הכרתי" את פאו קובארסי קצת לפני כולם. בן גילו של לאמין ימאל אולי לא זוכה לחשיפה ולתהילה של חברו לקבוצה, אך במונדיאל הזה הוא היה אחת הסיבות העיקריות שספרד הציגה את ההגנה החזקה בתודלות המונדיאל, עם ספיגת שער אחד בלבד - שגם אותו אפשר היה למנוע.
הבלם בן ה-19 הוא כבר לא "הדבר הגדול הבא". קובארסי הוא אחד הבלמים הטובים בעולם כבר היום, והוא זכה בצדק בתואר השחקן הצעיר של המונדיאל, במיוחד בהתחשב בעובדה שימאל הציג טורניר חלש יחסית ביחס לציפיות. בנוסף לכך, זה עבר מתחת לרדאר ומעטים כנראה שמו לב, אבל קובארסי מנע במו רגליו את השוויון של ארגנטינה בתוספת הזמן של ההארכה. הוא גלש לכדור הרוחב של סימאונה והקדים את סנסי בחלקיק שנייה כדי להרחיק את הכדור לקרן. צפו בהילוכים חוזרים של המהלך ותיווכחו שאם לא הוא, יכול מאוד להיות שהתמונה פה מתחת הייתה שונה לחלוטין.
מימין לשמאל: השוער המצטיין של הטורניר דוד ראיה, זוכה כדור הזהב של הטורניר רודרי והשחקן הצעיר של הטורניר פאו קובארסי | צילום: AFP
שוער הטורניר - דוד ראיה הספרדי זכה, כצפוי, בתואר - מכיוון שספג, כאמור, שער אחד בלבד. המתנגדים לבחירה בו יגידו שאפשר היה להעמיד קונוס בשער הספרדי והתוצאה הייתה כנראה דומה, ויוסיפו שבגמר המונדיאל לבדו אמיליאנו מרטינס עצר יותר בעיטות לשער (11) מאשר ראיה במונדיאל כולו (10).
עם זאת, אין מועמד ברור אחר לתואר. כל השוערים האחרים, כולל מרטינס, ספגו כמות שערים גבוהה בהרבה. בשוער האהוב של הטורניר ואחד הסיפורים המרגשים של גביע העולם - ווזיניה בן ה-40 מכף ורדה - גם כן קשה לבחור, אשר על כן הוא הודח בסופו של דבר בסיבוב ה-32. אז שיהיה ראיה, לבריאות.
כדור הזהב של הטורניר - הקפטן הספרדי רודרי זכה בתואר השחקן המצטיין של גביע העולם ופה נמצאת ה"שערורייה" הגדולה. הוא בהחלט נתן מונדיאל אדיר וראוי לכל המחמאות בעולם. ועדיין, הוא לא היה השחקן המצטיין של הטורניר. כפי שכתבתי לעיל, הוא רק בורג במכונה, ואם דה לה פואנטה היה מוציא אותו ממנה ומחליף אותו בזובימנדי, לדוגמה, ספרד כנראה עדיין הייתה מנצחת.
שני הקפטנים והמצטיינים של המונדיאל. ליונל מסי הארגנטינאי ורודרי הספרדי, במהלך משחק הגמר בניו ג'רזי | צילום: AFP
מסי, לעומת זאת, סחב את ארגנטינה, שוב, כמעט לגמרי לבד, מרחק נגיעה מזכייה נוספת. בניגוד לכל הנבחרות הגדולות האחרות, ש"מטלות" ההתקפה התחלקו בין שחקניה באופן די שווה, אצל ארגנטינה זה היה מופע של איש אחד. הוא כבש הכי הרבה בנבחרת, בישל הכי הרבה, מסר הכי הרבה מסירות עומק, סידר הכי הרבה מצבי כיבוש, עשה הכי הרבה דריבלים מוצלחים וסיים כסגן מלך השערים והבישולים של הטורניר, עם 8 ו-4 בהתאם.
נניח בצד את העובדה שהוא עשה את כל זה בגיל 39, אם מוציאים את מסי מארגנטינה - ספק אם היא עוברת את כף ורדה, וראינו איך היא נראתה בגמר כאשר ספרד חנקה אותו. הוא חייב היה לזכות בתואר, בלי שום קשר לעובדה שזה היה הריקוד האחרון שלו בגביע העולם. מעניין איך זה מסתדר עם הטענות הלעוסות על כך שפיפ"א עשתה הכל כדי שהוא יזכה שוב.
עוד כתבות בנושא
לסיכום, זה היה מונדיאל בסימן אמריקה. יש שאהבו את זה יותר ויש שפחות, אך בסופו של טורניר קיבלנו הרבה כדורגל איכותי, משחקים מרתקים, סיפורים נהדרים, דרמות גדולות, רגעים שלא נשכח ומעל הכל - אלופת עולם מוצדקת בהחלט. אוהדי הכדורגל הישראלים שאינם אוהדי ספרד ינסו להתנחם בבניין בית המקדש שייבנה במהרה בימינו.