גמר המונדיאל שאף פעם לא נשכח

סרט הוליוודי

// אורי לוי, פרשן כאן 11, הבעלים של אתר באבגול

איך מתחילים להסביר את הגמר הגדול בתולדות הכדורגל? או שמא יש לומר, הגמר הגדול בספורט בכלל? גמר גביע העולם 2022 הוא משחק הכדורגל המטורף והדרמטי ביותר שידע הענף. זה היה אירוע סיום לחודש של כדורגל מרגש, מלהיב ואיכותי במפרץ הפרסי, במונדיאל הראשון אי פעם בעולם הערבי. לרגל המאורע, במשך חודש שלם לא היה פיגוע ולא מעשה טרור אחד ממרוקו במערב ועד איראן במזרח. האזור התרכז במשחקים. הגמר בין ארגנטינה של ליונל מסי לצרפת של קיליאן אמבפה חיבר את הכול יחד וסגר טורניר מושלם.

רגש, דרמה, מתח, גולים ברגעים מכריעים, דור ישן מול דור חדש, השחקן הטוב בעולם מול השחקן הטוב בהיסטוריה. חודש שלם של משחקים, רגעים והכרעות, ושנים של מיתולוגיית כדורגל - הכול נדחס למשחק אחד. אצטדיון לוסיל האיקוני היה מלא ב־88,966 צופים, שראו מחצית ראשונה שנשלטה לחלוטין בידי ארגנטינה. מסי כבש פנדל בדקה ה־22, ואנחל די־מריה הוסיף שער שני יפהפה בדקה ה־34, שגרם לעולם להחסיר פעימה. יצירת אומנות קבוצתית שלא השאירה עיניים יבשות באצטדיון. גם מעיני מיליארד וחצי הצופים בבית הדמעות החלו לזלוג במחשבה על מסי מניף גביע. צרפת לא הייתה קיימת, ודידייה דשאן המאמן עשה שני חילופים בדקה ה־40, כדי להעביר לשחקניו מסר: זה לא יכול להימשך.

זה עבד, והמחצית השנייה שינתה הכול. בדקות 78 ו־80 אמבפה כבש פעמיים, הימם את העולם וקבע 2:2. באצטדיון היה אפשר להרגיש פיזית איך עשרות אלפי אנשים מרגישים שהחלום שהיה אצלם בכף היד הולך ובורח. המשחק הלך להארכה, מסי כבש שוב אבל הצרפתים השוו בפנדל שהשלים שלושער לאמבפה. זה היה דו־קרב שמימי, קאנוני, והזמן החוקי הסתיים בעצירה הרואית של השוער הארגנטיני דיבו מרטינס, ששלחה את המשחק לדו־קרב פנדלים מותח ומורט עצבים. שתי החטאות תוצרת צרפת הובילו את גונסלו מונטיאל לבעיטה המכריעה, שקבעה אחרי חמישה מונדיאלים ו־36 שנה שמסי הוריד סוף־סוף את הקוף מהגב והפך לאלוף עולם.

כמי שהיה שם אני יכול להעיד שאפילו ה"בישט" שהלביש על מסי אמיר קטאר תמים בן חמד אאל־ת׳אני לא הצליח לקלקל את משק כנפי ההיסטוריה, שהלם בכל הכוח באותו יום ראשון קסום בלוסיל.

המעגל שנסגר

// תמיר קליסקי, קלידן ויוצר בלהקת אתניקס

זמן קצר לפני פתיחת משחקי גביע העולם במערב גרמניה 1974, סבי האהוב עליו השלום שלף מכיסו את מתנת הבר מצווה שלי: כרטיס טיסה למשחקים. הדבר נחשב לנדיר עד מטורף לחלוטין באותם הימים. התחנה הראשונה שלנו הייתה בהנובר, שם ניצחו ההולנדים 0:2 את אורוגוואי.

מהרגע הראשון התאהבתי בטוטאל פוטבול ההולנדי (מערך כדורגל שהמציא בשנות השבעים מאמן הכדורגל ההולנדי רינוס מיכלס), ויחד עם סבא המשכתי לעקוב אחרי הנבחרת עד למשחק הגמר, לאחר ניצחון הרואי מול אלופת העולם ברזיל אל מול עיניי הנדהמות.

משחק הגמר התקיים במינכן והפתיחה הייתה כולה של יוהאן קרויף האגדי וחבריו ההולנדים, שהניעו כדור, שלטו במגרש, הביכו את ההגנה הגרמנית בניצוחו של "הקיסר" בקנבאואר והבקיעו בעיטת עונשין מ־11 מטרים כבר בדקה השנייה. יוהאן נייסקנס הוא שהבקיע את הפנדל המהיר ביותר שנכבש בתולדות המונדיאל, וגרם לי לקפוץ לשמיים מאושר.

הגרמנים, כדרכם, לא נשברו. עוד באותה המחצית הם הפכו את הקערה ל־2:1 לטובתם. במחצית השנייה ההולנדים תקפו ללא הפסקה, בעטו והחמיצו, ושריקת הסיום מצאה את הגרמנים צוהלים עם הזכייה השנייה בתולדותיהם. ואני? ילד בן 12, דומע ומסרב לעזוב את היציע. גם כשהסדרנים התחננו בפנינו שדי, גם כשכולם כבר הלכו והאורות באצטדיון כבו, נשארתי קפוא במקומי. סבי דיבר אל ליבי ושכנע אותי לצעוד למכונית שנותרה לבדה במגרש החניה.

כמעט ארבעים שנה לאחר מכן הוזמנתי עם להקתי אתניקס להופיע בכיכר רבין בחגיגות האליפות של מכבי תל־אביב, תחת ניהולו של ג'ורדי קרויף. מאחורי הקלעים שררה שמחה עצומה ופתאום עיני קלטה אדם מבוגר שיושב בגפו. שפשפתי את עיניי. "לא יכול להיות", אמרתי לעצמי. זה היה יוהאן קרויף. הוא ישב שם עם כוס בירה, ואיש מהחוגגים הצעירים לא זיהה אותו. אזרתי אומץ, ניגשתי אליו וסיפרתי לו בהתרגשות שהייתי שם, במינכן, בגמר העצוב של 74'. "מה קרה שם?" שאלתי אותו, "הרי הייתם טובים בהרבה מהגרמנים!"

קרויף הניד בראשו, הביט בי, ולאחר שווידא בשקט שאני לא עיתונאי אמר לי: ״עכשיו, כשאני חושב על זה במרחק השנים. אני מבין וגם זוכר שכאשר יצאנו ממנהרת השחקנים אל הדשא, פשוט לא הרגשנו שזה שלנו. אין לי הסבר מדעי לזה״. לחצתי את ידו, הודיתי לו, ובאותו רגע הרגשתי שסגרתי מעגל.

דממת המשרוקית

// זאבי פילזר, מקור ראשון

בגמר מונדיאל 2014, שהתקיים חמישה ימים לאחר תחילת מבצע צוק איתן, צפיתי בבית החייל בקריית שמונה. ארגנטינה אהובתי (מגיל 6, יש לציין) הייתה רחוקה מלהבריק באותה שנה, אך למזלה מסי סחב אותה כמעט לגמרי לבד עד לגמר, שם חיכתה גרמניה. למרות שהיא הייתה פייבוריטית, וחרף ההיסטוריה בין השתיים שעמדה לרעתנו - האמנתי באמת ובתמים שהפעם זה הולך להיות שלנו.

המחצית הראשונה של הגמר לא התעלתה לרמה גבוהה במיוחד, אך הדרמה האמיתית והדבר שאזכור כל חיי הגיע במחצית השנייה. בדקה ה-56, כדור ארוך נשלח לעבר היגוואין ושוער גרמניה מנואל נוייר יצא לעברו ואגרף אותו מקצה הרחבה החוצה, אך באותה הזדמנות גם נתן וואחד ברכית לראש של הארגנטינאי - מהלך שלא היה מבייש לוחם UFC.

החלוץ מיד קרס אל הדשא (וכמה דקות מאוחר יותר הוחלף בשל חשש לזעזוע מוח), אך השופט והקוון – שהיה קרוב מאוד לאירוע – בחרו שלא להגיב. אם ה-VAR היה קיים באותם ימים, אין ספק שהיה נשרק כאן פנדל ונשלף כרטיס אדום, והדבר היה כמובן משפיע באופן דרמטי על מהלך המשחק. התוצאה, כידוע, נשארה מאופסת בתום 90 דקות, ובהארכה - ממש כמה דקות לפני הפנדלים - מריו גצה כבש את שער הניצחון עבור גרמניה ושבר לי ולמיליוני אוהדים ברחבי העולם את הלב.

תמיד כעסתי על טעויות שיפוט, אך האחת הזו הייתה בקטגוריה משלה. להתעלם מדבר כזה, במשחק הכי חשוב וגדול שיש וכשכל העולם צופה – זה היה מתסכל ומרתיח ברמה שקשה לתאר. עבורי מדובר בטעות השיפוט הגדולה בהיסטוריה, לא משום שלא היו טעויות קשות יותר – ודאי שהיו – אלא כי היא השפיעה לא רק על גורל המשחק, אלא על זהות אלופת העולם.

זה אמור היה להיות המונדיאל של מסי, התואר הראשון של ארגנטינה מאז 1993, אך זה נלקח מאיתנו. נגזל. נשדדנו. לו רק ידענו אז שתחושת התסכול, הפגיעה והנבגדות הזו – תהפוך את סגירת המעגל שמונה שנים מאוחר יותר להכי מתוקה שיש.

שמונה ימים אחרי הגמר חבר טוב נפל בקרב בצוק איתן, תזכורת חשובה באותם ימים – כמו גם היום – שיש בחיים דברים חשובים יותר מכדורגל.

אהבה שוברת לב

// טליה זומר, קשרית גות'אם מליגת כדורגל הנשים האמריקנית NWSL ושחקנית נבחרת ישראל

בקרואטיה התאהבתי כשהייתי בה בטיול הבת־מצווה שלי, אהבה שקשורה גם למדינה וגם לכדורגל, כי לוקה מודריץ׳ הפך לאחד השחקנים שאני אוהבת ומעריכה יותר מכול. במשך כל הטורניר ב־2018 עקבתי באדיקות אחריו ואחרי קרואטיה. אהבתי מאוד את סגנון המשחק הקבוצתי שלהם, עם פשטות לצד יצירתיות, בלי טיפה של אגו, בראשות המנהיג מודריץ׳ שכולם אוהבים וכולם סומכים עליו. שמחתי והתרגשתי מאוד כשהם העפילו לגמר, שהיה קצבי ומלהיב עם הרבה שערים ועניין.

בסיום המשחק, כשצרפת הוכרזה כמנצחת, פרצתי בבכי גדול. זאת הייתה הפעם הראשונה שהפנמתי את ההתרגשות הגדולה סביב המשחק הזה וקלטתי למה כל כך הרבה אנשים אוהבים אותו, ומנגד - למה הפסד שובר את הלב כל כך. המונדיאל מוציא את האמוציות האלה מאנשים ומאחד אותם. עכשיו אני גרה בארצות הברית, וזוכה לראות אוהדים מכל העולם חוגגים בניו־יורק את חג גביע העולם, מה שמעורר שמחה וגאווה גדולה.

הגמר שנכנס ללב

// איריס אנטמן, מאמנת נבחרת גאורגיה בכדורגל נשים

גמר מונדיאל 2022 בין ארגנטינה לצרפת היה הרבה יותר ממשחק כדורגל – הוא היה הרגע שבו התאהבתי מחדש במשחק. במשך יותר משעתיים קיבלנו את כל מה שספורט יכול להציע: איכות בלתי נתפסת, דרמה אינסופית, מתח, תהפוכות ורגש טהור. ארגנטינה כבר נראתה בדרך לניצחון בטוח, אך אז הגיע קיליאן אמבפה והזכיר לעולם שאין דבר כזה משחק גמור. מולו ניצב ליאו מסי, האיש שסחב על כתפיו אומה שלמה ואת חלומם של מיליוני אוהדים.

בכל פעם שנראה שאחד מהם כתב את סוף הסיפור, חברו פתח פרק חדש. מעבר לשערים ולתוצאה, זה היה גמר שסימל חילופי דורות. מצד אחד מסי, שחיפש את התואר האחרון שחסר לו לקריירה מושלמת. מן העבר השני אמבפה, הכוכב הצעיר שרצה להיות הפנים החדשות של הכדורגל העולמי. כשמסי הניף סוף־סוף את גביע העולם, הרגשתי שלא רק ארגנטינה ניצחה – גם הכדורגל ניצח. בעיניי, זהו הגמר הגדול בתולדות המונדיאל: משחק שחיבר בין דורות, בין מדינות ובין מיליוני אוהדים בעולם והזכיר לכולנו למה אנחנו אוהבים את המשחק.

החתן של אימא

// דותן מלאך

טורניר גביע העולם הראשון שזכור לי התקיים ב־1982 בספרד. הייתי בסך הכול בן שבע, והסיבה היחידה שהטורניר הזה נכנס לי עמוק בלב טמונה ככל הנראה בחיבור של המשפחה שלי, שגם לה לא היה קשר לספורט או לכדורגל, לנבחרת איטליה. הסקוודרה אזורה (הקבוצה התכולה) הגיעה לטורניר תחת ביקורת קשה מבית בשל היכולת הירודה שהפגינה במוקדמות, וגם בשלב הבתים המשיכה להציג יכולת בינונית. הביקורת האגרסיבית בתקשורת האיטלקית הובילה לחרם שתיקה, סילצניו סטמפה, מצד אנשי הנבחרת כלפי המדיה.

למונדיאל 1982 העפילו 24 נבחרות בלבד, ו־12 העולות משלב הבתים הוגרלו לשחק בארבעה בתים של שלוש קבוצות. איטליה הוגרלה עם ברזיל הפייבוריטית לזכייה ועם ארגנטינה, וכולם העריכו שתודח. אבל אז קרה הבלתי ייאמן: איטליה גברה 1:2 על ארגנטינה ודייגו מראדונה, ובמשחק נגד ברזיל השיגה ניצחון 2:3 בזכות שלושער נדיר של פאולו רוסי, חלוץ נהדר ומושמץ שחזר משנתיים השעיה בשל פרשת הימורים חמורים שהיה מעורב בה בתחילת שנות ה־80. אימא שלי הכריזה שהיא שוקלת להתחתן איתו (לעיני מבטו המשתאה של אבי), וברגע אחד הפך רוסי מאלמוני לחלוטין לאחד מגיבורי ילדותי.

הרנסנס נמשך עד לרגע האחרון. הם ניצחו 0:2 בחצי הגמר את הפולנים מצמד של רוסי, וזכו בטורניר בגמר נפלא כשהביסו 0:3 את מערב גרמניה, עם שערו השישי של רוסי - מלך השערים, השחקן המצטיין של הטורניר וגם בעל הזכות להפוך לאבי החורג.

הראשון של״לה רוחה״

// אברהם אליצור, מקור ראשון

ערב גמר מונדיאל 2010 היינו אחי ואני באמצע טיול נוער ברמת הגולן. זה אולי נשמע כמו תכנון לקוי של רכז הנוער ביישוב, שלא לקח בחשבון שהחבר'ה רוצים לראות את רובין ואן־פרסי ודויד וייה לא פחות משהם רוצים לראות את הזוויתן. אבל מבחינתנו זה דווקא היה בונוס כי בבית שלנו לא הייתה טלוויזיה, ובגולן גרה סבתא שלנו, שלה הייתה גם הייתה טלוויזיה. וכך חמקנו מהאוטובוס שחזר ליישוב כדי לצפות בגמר.

מסיבה כלשהי החלטתי כבר לפני הטורניר שאני אוהד את הולנד. לאורך המונדיאל ההחלטה התבררה כמוצדקת. ספרד אומנם הציגה נבחרת חלומית עם כמה שחקנים שיכולים להיכנס לרשימת הגדולים בכל הזמנים במשבצת שלהם, אבל הסתפקה בכל משחק בניצחון 0:1 קטן. הולנד, עם רובן, ואן־פרסי, סניידר וחבריהם הייתה מלהיבה בהרבה, והעפילה לגמר אחרי ניצחון הרואי 2:3 מול אורוגוואי החזקה, כשהקפטן שלה, ואן־ברונקהוסט, אפילו הבקיע את שער הטורניר. כתום עולה.

המשחק לא הגיע לגבהים מרשימים – לא היו הרבה מצבים, ובהזדמנות הגדולה של הולנד איקר קסיאס בלם באחד על אחד את אריין רובן. 90 דקות מאופסות הסתיימו וההארכה התחילה. כבר חשבנו שנקבל לפחות דרמת פנדלים, אבל כמה דקות לפני שריקת הסיום אנדרס אינייסטה קיבל את הכדור לבדו מול השוער ובעט את הבעיטה שהכניסה אותו באותיות אדומות וזהובות להיסטוריה של ספרד. בדקות המעטות שנותרו לסיום המשחק הולנד לא הצליחה לאסוף את עצמה ולהשוות. הספרדים עלו אל הבמה לחגוג עם הגביע הקדוש מכולם ואנחנו הלכנו לישון. בכל זאת, על הבוקר היינו צריכים לתפוס אוטובוס לירושלים.