הקשר ההדוק של שמואל גורן לאחת מפרשיות הריגול החשובות והשנויות במחלוקת בתולדות מדינת ישראל נוצר לגמרי במקרה. גורן, שהיה איש המוסד האחראי על גיוס סוכנים באירופה, נענה ב־1970 לפניותיו של אשרף מרואן, הסוכן המצרי שזכה לכינוי "המלאך".
"ביקרתי בשלוחה בלונדון, ועמדתי לטוס חזרה לבריסל", הוא סיפר בשיחה עם הסופר וחוקר המודיעין נעם טפר, שהתקיימה לפני שבע שנים ותוכנה מתפרסם כאן לראשונה. "תופס אותי שמואל אייל (נספח צה"ל בבריטניה), שואל מה התוכניות שלי. אמרתי לו שאני בדרך לשדה התעופה. אומר לי אייל: 'אהרל'ה יריב (ראש אמ"ן) נמצא בדרך מוושינגטון לתל־אביב ויתעכב שלוש שעות בהית'רו. יש לי אישור להיכנס לחדר אח"מים. בוא נשב שם ונוכל לדבר'. אמרתי, בסדר גמור.
"בדרך לשדה התעופה אייל מספר לי בדרך אגב: 'מצלצל אליי אחד כבר כמה פעמים, אומר לי שהוא רוצה להיפגש עם איש ביטחון או איש מוסד. הבוקר הוא צלצל שוב ואמר שעד השעה שש בערב הוא יהיה בטלפון מסוים, ואחרי שש הוא נוסע. אז הוא רוצה להיפגש'. בתו של אייל קיבלה את השיחה, ואייל אמר לה שתזהיר את האיש שאם הוא מצלצל שוב, היא פונה למשטרה הבריטית.
"שאלתי אותו 'מה קרה ביום כיפור?'. רבין אמר לי: "block minded". גורן (מימין) במסוק עם רבין (משמאל) | צילום: דו"צ
"הכרתי את השם של האיש, אשרף מרואן, ואמרתי לעצמי: לא יכול להיות שהוא מתקשר. אני רואה את מספר הטלפון, ואחת המגבלות שלי היא זיכרון טוב. זה מספר הטלפון של הקונסוליה המצרית. לא מלון ולא שום מקום. אמרתי, זה לא יכול להיות. אני חוזר מהפגישה עם אהרל'ה יריב, בודק ורואה שהוא התקשר מהקונסוליה. מה אתה כאיש מודיעין היית עושה?"
טפר: "לא יודע. בעייתי מאוד".
גורן: "אספר לך משהו. בבי־בי־סי עשו תרגיל. הם לקחו בחור וביקשו ממנו להתקשר לקונסוליה הרוסית, לקונסוליה האמריקנית ולקונסוליה הישראלית. 'תאמר להם שיש לך ידיעות חשובות למסור, ושאתה תעמוד בפינת הרחוב עם עיתון ופרח בדש הבגד ותחכה'. אתה מבין? הם שלחו צוות צילום, וראו שהבריטים עוצרים את האנשים. כלומר, הבריטים מאזינים. אני מתקשר לבוס שלי בארץ (ראש יחידת "צומת" במוסד, רחביה ורדי) ושואל אותו: מה אני עושה? אז הוא אומר לי: תיזהר שלא תשבור את הראש. הלכנו לפגישה וכך החל העניין".
טפר: "איך הוא מעז להתקשר? ועוד מהקונסוליה?"
גורן: "אתה מסתכל על זה בצינורות ההיגיון של 2018. הוא היה טיפוס, וצריך להבין מי היה הבנאדם. הרי כל הביזנס שלנו עומד על חוסר ודאות. התשובה לכך היא היכרות יסודית של הסיטואציה, ואם אתה לא מוכן לבדוק את הסיטואציה מכל ממדיה, אל תתעסק בביזנס הזה. מרואן היה טיפוס שאינו מתאים להיות סוכן, אבל הוא היה סוכן. השיקול שלי היה פשוט. אתה זוכר את הניסוי של הבי־בי־סי? אמרתי, אם חלילה הבריטים יודעים, מה הם כבר יכולים לדעת. היה לי ניסיון קצר עם מבצעים טכניים. החומר לא מפוענח מהיום להיום, אנשים לא יושבים תמיד ומאזינים ומפענחים בזמן אמת, לוקח שבוע־שבועיים, לא? מצד שני היה שיקול של בושה. תאר לך לרגע שמשטרה בריטית הייתה מגיעה ועוצרת אותנו. בפגישה. מה היית אומר עליי? 'אידיוט, מטלפן מישהו והוא הולך להיפגש איתו. מה עם בדיקות? אבטחה?'. אבל מי שאינו מוכן לקחת סיכון, שלא יתעסק בעניינים האלה".
בחודש יולי השנה הלך אלוף במיל' שמואל גורן לעולמו. בן 97 במותו, צלול עד ימיו האחרונים. הוא גדל בעמק יזרעאל, בקיבוץ עין־חרוד, והתגייס לפלמ"ח. את מלחמת העצמאות החל כמפקד כיתה בגדוד הפשיטה של משה דיין וסיים כמפקד פלוגה. במהלך המלחמה נפצע שלוש פעמים. לאחר מכן עבר למודיעין ושירת כקצין לתפקידים מיוחדים ביחידת הפעלת הסוכנים של אמ"ן – יחידה 154, היום 504. בגיל צעיר מאוד מונה למפקד היחידה, והוביל אותה במלחמת ששת הימים. ב־1969 מונה לנספח צבאי בשגרירות ישראל בוושינגטון, וכעבור שנה ביקש ממנו ראש המוסד צבי זמיר לעמוד בראש המסעף האירופי של "צומת", יחידת המוסד המופקדת על גיוס מקורות והפעלתם. היחידה הזאת היא שהפעילה את אשרף מרואן, "המלאך" – שהיה חתנו של נשיא מצרים נאצר, ונחשב בזמנו למקור העמוק והאיכותי ביותר שקם למוסד, אך מאז ועד היום מתנהל פולמוס בשאלה אם היה למעשה סוכן כפול שהוליך שולל את ישראל.
עוד כתבות בנושא
לאחר מלחמת יום כיפור מונה גורן למפקד "צומת", ובהמשך שימש כסגנו של ראש המוסד נחום אדמוני. לבקשת שר הביטחון דאז, משה ארנס, פרש מהמוסד ומונה למתאם פעולות הממשלה בשטחים, בדרגת אלוף. בתפקיד הזה הוא שימש מ־1984 עד 1991, אז סיים את שירותו במערכת הביטחון הישראלית, שנמשך 46 שנה.
כאיש מודיעין בנשמתו התרחק גורן מאור הזרקורים, וגם אחרי פרישתו מיעט להתראיין לכלי התקשורת. אולם בשנת 2018, על סף העשור העשירי לחייו, ניהל גורן כמה שיחות ארוכות עם החוקר והסופר נעם טפר, ודיבר גם על כמה מהפרשיות הסודיות שהיה שותף בהן. השיחות הללו סייעו לטפר בתחקיר לקראת כתיבת ספרו "לילהאמר – תיק פתוח", אולם עקב רגישותן של כמה אמירות, גורן העדיף שלא יצוטטו בשמו. בעצה אחת עם טפר הוחלט שהתוכן הגולמי של השיחות יראה אור רק לאחר פטירתו של גורן. איש המודיעין הסביר אז שזה לא ייקח זמן רב – "בגילי כבר לא קונים בננות ירוקות", כפי שאמר – אבל הקלטות נשמרו עוד שבע שנים תחת מעטה הסודיות. כעת מתפרסמים פה לראשונה קטעים מאחת השיחות, עם הערותיו והסבריו של טפר.
להציל שלושה מטוסים
"פרשת לילהאמר", שהביאה את טפר אל גורן, אירעה בעקבות רצח 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן בספטמבר 1972. על המוסד הוטלה המשימה לחסל את אנשי ארגון "ספטמבר השחור", שעמד מאחורי הטבח, אלא שבאחת מפעולות התגמול הללו התחולל כשל חמור: אנשי המוסד חיסלו בעיירה הנורווגית לילהאמר צעיר מרוקני חף מפשע, לאחר שסברו בטעות כי הוא אחד ממתכנני הטבח.
בשיחה עם טפר נשאל גורן על המחדל המודיעיני שהביא לחיסול השגוי, ובתשובתו קשר את האירוע למחדל הגדול של מלחמת יום הכיפורים, שפרצה חודשיים לאחר מכן. בסיס הטעות, הסביר, הוא אומנם היעדר מידע מדויק, אולם רכיב לא מבוטל נוגע לסביבה ולאווירה שעטפו את קבלת ההחלטה. "אתה מביט על פרשת לילהאמר במשקפיים של 2018", אמר לטפר. "אתה לא יכול לדעת מה האווירה שהייתה אז. היה ענן – אווירה שצריך לבצע את הפעולה. ברגע שיש ענן כזה, אתה מאבד את האובייקטיביות. זה קרה בכמה מקומות. אם תרצה, גם ביום כיפור. כלומר, צריך להיכנס לנעליהם של האנשים שהיו אז, כולל לנעליו של צביקה זמיר, שהיה בלילהאמר. למזלו זה קרה חודשים אחדים לפני יום כיפור, אחרת היו תולים אותו בכיכר השוק.
"הוא היה רץ לכל מיני מקומות, ולא רק לנו מכר את סחורתו". אשרף מרואן ("המלאך") | צילום: איי.אף.פי
"האווירה הייתה שצריך לבצע, וכאן - ברגע שאיש מודיעין מאבד אובייקטיביות - מתחילות הצרות. לפעמים לא לבצע קשה יותר מאשר כן לבצע. קשה להבין את זה, אך כשאתה נמצא בתוך הענן, או כשהענן מעליך, אתה אומר לעצמך – 'אני אכניס להם, מה יכול לקרות'. כך זה בהרבה מקרים, וגם בלילהאמר. אני לא רוצה להיכנס לפרטים. נחמיה, שינוח בשלום על משכבו, היה במקום והוא היה אשם בכך. הוא זה שאמר - זה האיש, זה בדיוק מה שמופיע בתמונה".
"נחמיה" הוא לוחם המוסד נחמיה מאירי. יותר מעשור קודם לכן הוא היה זה שזיהה את אדולף אייכמן, ומאז נהנה מיוקרה רבה בארגון. "אבל הוא רק בנאדם אחד", מעיר טפר בשיחה עם גורן. על פי הידוע, ארבעה מאנשי חוליית המוסד פקפקו בכך שהאיש שאחריו הם עוקבים הוא אכן יעד החיסול.
גורן: "זה מה שצריך. נחמיה אמר 'זה האיש', והעסק התחיל להתגלגל... כי ברגע שיש ענן, אתה מאבד את האובייקטיביות. הם כל כך רצו לבצע. רוב האנשים שנבחרו לפעולה, אסור היה לבחור אותם".
טפר: "למה?"
גורן: "כי הם ברובם לא היו מתאימים לעניין. אבל זה מה שהיה, ומי שהחליט אמר לעצמו: יש לי שתי אפשרויות. לדחות את הביצוע - בגלל הענן, ובגלל אנשים לא מתאימים, ומפני שזה באיזה חור בנורווגיה. או שחרף כל הדברים האלה, אני כן מבצע".
טפר: "אתה מבצע כי אתה ניזון ממקור ששנינו מכירים אותו לא רע, ובסופו של דבר הטעה אותך" (טפר התכוון לד"ר אמינה דאוד אל־מופתי, שהעבירה לישראל מידע ממשרדי הליגה הערבית בז'נבה).
גורן: "לא מסכים. קורה שמקור טועה, אבל אף אחד לא הטעה אותך. היה ויכוח אם זה כן הבנאדם או לא, והחליט מי שהחליט. מייק הררי (ראש אגף קיסריה במוסד – ש"פ) אמר 'יש לי אפשרות לבצע ויש לי אפשרות לדחות. מה יגידו'. וכאן האדם מאבד את האובייקטיביות, וזה אסון.
עוד כתבות בנושא
"בוא נלך למקרים הפוכים (שבהם המודיעין היה מדויק). אתן לך שלוש דוגמאות מניסיונות לפגוע במטוסי אל־על – אחד בקניה, אחד ברומא ואחד בפריז. בשלושת המקרים טילי הסטרלה היו במקומות, האנשים היו ממוקמים, המידע שלהם על מטוסי אל־על היה מדויק. ושלושת המקרים סוכלו. אתה יודע היכן נמצאים האנשים והעמדות, והיכן הסטרלות. בקניה וברומא אתה הולך למשטרה והמחבלים נעצרים, ובפריז אתה גונב את הסטרלות וזורק את הטילים למים. את זה אפשר להשיג רק על ידי מודיעין טוב.
"או הסיכול של זוהייר מוחסן, ראש ארגון א־צ'אעיקה, שהשיב את נשמתו לבורא (מוחסן חוסל בקיץ 79' בדירה בקאן – ש"פ). זה מבצע שאם היו עושים עליו סרט, היית אומר שזה לא יכול להיות. במבצע 'אביב נעורים' ידענו במדויק את עובי הדלתות בדירות שאליהן פרצו הלוחמים, וכמה מדרגות יש בין קומה ב' לקומה ג'. כשיש מודיעין איכותי, אתה מצליח. אחרת, אתה הולך על חבל דק.
"זה מה שאני מנסה להכניס לראש של כל מי שעוסק בעניין הזה: שמור על אובייקטיביות. עם יצחק רבין הייתי ביחסים טובים מאוד. כשהייתי מתאם הפעולות בשטחים, שאלתי אותו 'מה קרה ביום כיפור?'. והוא אובייקטיבי, כי הוא היה לגמרי בחוץ. רבין אמר לי: block minded. ברגע שאתה מאבד אובייקטיביות, יש לך חסימה מוחית".
טפר: "היכן אתה מקשר את האמירה הזאת ליום כיפור?"
גורן: "הקונספציה".
טפר: "הכוונה שאינך בודק את רכיבי הקונספציה יום־יום?"
גורן: "בדיוק. אסביר לך באמצעות עוד סיפור. בששת הימים היה מודיעין מצוין. לא שלם, אבל טוב מאוד. שלושה ימים לפני תחילת הקרבות נכנס ג'יפ מצרי בטעות לתוך אחד המוצבים שלנו. שבינו רב־סרן מצרי ועוד איזה סגן, והידיעה שקיבלנו אמרה שיש לו תיק מסמכים. מי ששבה אותו היה מח"ט 14, מרדכי ציפורי. קורא לי אהרל'ה יריב, אומר לי לנסוע למקום.
"סאדאת אמר 'שמעתי אתכם', הוציא מהמטכ"ל את הקצינים שמתנגדים, ושם קצינים שתומכים". סאדאת במערב תעלת סואץ, צופה בכוחות המצריים במזרחה, 1973 | צילום: גטי אימג'ס
"היינו אז בהכנות, גייסנו מילואים, היינו עסוקים עד מעל הראש. זה מלחמה, זה לא צחוק. אהרל'ה אומר לי, סע לעוג'ה אל־חפיר. ניסיתי לומר לו שישלח אנשים מיחידת חוקרי השבויים. הוא אומר: 'לא, אני רוצה שאתה תיסע. ייקח לך יום־יומיים, אני רוצה שאתה תתחקר את הקצין ותשווה את החומר שיש לנו עם מה שהוא הביא'. המסמכים האלה (שנתפסו אצל הקצין המצרי) הכילו פקודת מבצע לדיוויזיה שיוצאת מתימן (החזית השנייה שניהלו אז המצרים, שהתערבו לטובת הרפובליקנים במלחמת האזרחים בתימן - ש"פ), ונכנסת בחזרה לסיני. המצרים היו נוחתים בסואץ ונכנסים לתוך סיני.
"אני מגיע למוטק'ה ציפורי, והוא אומר לי 'רק קח את הקצין הזה מפה. הוא בוכה כל היום. שייקח את הג'יפ שלו ורק שילך, כי הוא מדכא אותי. אם זה החומר (האנושי – נ"ט) שיש להם, אנחנו מנצחים בתוך שבוע'. אני מגיע לשם עם מתרגם, בודק את התוכניות, והן מתאימות. אני זוכר שביום שישי בערב הגעתי ישירות לביתו של אהרל'ה יריב, סיפרתי לו, ואז הוא נרגע. למה אני מספר לך את זה? היה ליריב מודיעין מצוין, אבל הוא היה חשדן ודעתן. הוא רצה שיהיו לו שלייקס וחגורה וכפתורים למכנסיים. וביום כיפור היה ענן".
אף אחד לא מאה
כאחד ממעטים שמילאו תפקידים בכירים גם באמ"ן וגם במוסד, וכמי שעמד בראש יחידת האיסוף המרכזית במוסד בתקופת מלחמת יום הכיפורים, מעניינת במיוחד התייחסותו המפוכחת של גורן לכישלון ההתרעה ערב המלחמה.
לישראל היה אז, לכאורה, המקור המודיעיני הטוב ביותר שהיא הייתה יכולה לבקש – אשרף מרואן, אחד האנשים המקורבים ביותר לאנואר סאדאת ולרבים אחרים בצמרת המצרית. ב־5 באוקטובר 73', בפגישה שיזם עם ראש המוסד צבי זמיר, דיווח "המלאך" שביום המחרת יפתחו המצרים במלחמה. חרף הטענות שנשמעו אחר כך מפי ראש אמ"ן דאז אלי זעירא (וזכו להדהוד מחודש בכתבה שהתפרסמה אך לפני שבועות אחדים בעיתון ידיעות אחרונות), גורן נותר משוכנע עד אחרון ימיו ש"המלאך" לא היה סוכן כפול. עם זאת, הוא הודה שאת מרכולתו המודיעינית מכר מרואן לא רק לישראל.
מרואן לא היה סוכן מושלם, הדגיש גורן, וחסרונותיו כמקור מודיעיני היו ידועים למוסד בזמן הפעלתו. "הכרתי את כל הסוכנים הכי טובים שלנו - הרי הגעתי מ־504 לצומת. הכרתי גם כמה וכמה לוחמים של קיסריה, ישראלים. אספר לך בסוד: איש מהם אינו מאה אחוז, ולא יכול להיות. גם לא לוחמים שלנו. הבעיה היא המינון.
"אשרף מרואן גם הוא לא היה מאה אחוז. אנחנו עשינו אותו למזכירו של נשיא מצרים, גולדה חיכתה למוצא פיו. הוא היה רץ לכל מיני מקומות, ולא רק לנו מכר את סחורתו. יום אחד מטלפן חבר שלי, נספח צבאי. הוא אומר לי: 'תבוא אליי, לא תצטער'. באתי. הוא מוסר לי מעטפה עם חומר. אני פותח וקורא – אותו חומר שנתן לנו מרואן כמה ימים קודם לכן. אנשי מדינה ידידותית נכנסו למלון וצילמו את החומר שהיה ברשותו. לחבר שלי היה חבר שפיקד על היחידה המבצעית של המדינה הזאת, והוא אמר לו 'נראה לי שיש לי משהו שיכול לעניין אותך'. מה זה אומר? שלאשרף היו כמה העתקים של החומר, והוא הלך ומכר אותם. הוא שירת גם את האיטלקים. אגיד לך יותר מזה: הוא לא נתן לנו את כל מה שהוא ידע. אני בטוח בכך".
טפר: "למה?"
גורן: "אין סוכן שנותן את כל המידע שיש לו. 'אני מתבייש', 'אני לא רוצה שהם ידעו את זה', 'אני מעוניין להגן על חבר טוב שלי'. לכל אחד יש אינטרסים משלו. היה לנו מקור שבזמנו פעל בתחום פח"ע חו"ל, המקור הכי טוב שהיה בתוך קהיליית המודיעין. הוא עשה איתנו דברים שאף סוכן ערבי לא ביצע. הסוכן הזה, צריך לומר, היה מכוער בצורה בלתי רגילה, ובמקביל הייתה לו הצלחה בלתי רגילה עם נשים. נפגשנו איתו בכל מיני מקומות בעולם, ובכל מקום הייתה לו חברה מקומית.
"יום אחד אני קורא בעיתון שבלונדון הייתה שרפה גדולה, והמשטרה הבריטית חושדת שמדובר במעשה חבלה. הגיעו למלון של החשודים, מצאו דרכונים מזויפים וכולי. אני מבין מהקריאה בחומר שיש כאן טביעת אצבעות של החבר שלנו. מתקשר אליו. את הפגישה אני זוכר היטב. שאלתי אותו בערבית, כדי שלא יהיו אי הבנות: 'יש בינינו לחם ומלח – מה הסיפור הזה?'. הוא אומר לי 'על מה אתה מדבר?', ואני עונה לו: 'על הסיפור בלונדון. איך אתה עושה דבר כזה ולא אומר לנו לפני כן? צריך לספר לנו'. הוא מחייך אליי, מתגלגל מצחוק ואומר לי: 'אדוני הנכבד, אתה רואה את הפנים שלי. נכון שאני לא יפה? אבל זה מה שיש לי. אלה הפנים שלי, ואני רוצה לשמור עליהם. אז נשרפו כמה פריטים. אם הייתי מספר לך, היית מספר לבריטים, והיו עוצרים אותי. אני צריך לשמור על הפרופיל שלי, על הפנים היפות שלי'.
"זו התורה כולה. לכל מקור יש אינטרס שלו. יש דברים שהוא לא יספר, יש דברים שהוא יגזים. ותזכור – ככל שרמת הסוכן גבוהה יותר, רמת המינון הסובייקטיבי שלו גבוהה יותר. אתה מבין אותי? אני בטוח שאשרף מרואן אמר למישהו שם שיש לו קשרים טובים עם הסעודים ועם הלובים ועם אחרים, ואולי זה מגיע גם לישראלים, אבל זה בסדר. אף אחד לא ישאל אותו שאלה. אף אחד לא יגיד לו, לחתן של נאצר, מה לעשות".
"המזל של עם ישראל הוא שזמיר קיבל את הידיעה". צבי זמיר, ראש המוסד במלחמת יום הכיפורים | צילום: אבישג שאר־ישוב
בשלב הזה של השיחה ביקש טפר מגורן להתייחס לטענה שמרואן היה סוכן כפול, ולמעשה פעל בשירות המצרים כדי להטעות את המוסד. לפי התזה הזאת, מרואן ידע מראש על מועד פריצת המלחמה, אך העביר את האזהרה למוסד רק ברגע האחרון, כשישראל כבר לא הייתה יכולה לסכל את המתקפה המשולבת.
גורן: "לא. לא כפול".
טפר: "איך אתה, החשדן הגדול כל כך, בטוח בזה?"
גורן: "מהשנייה הראשונה בדקנו אותו בשבע עיניים. הרי הוא חשוד מיידי. יותר מכך רצוי שלא לומר. אבל בוא נניח לשם העניין שלמרות כל הבדיקות שעשינו, מרואן סוכן כפול. אחרי הונאה ומלחמה כל כך מוצלחת, הוא סיים את התפקיד, לא? הוא צריך להיות גיבור־על להעז להמשיך להיפגש איתנו. הרי נפגשנו איתו לא פעם ולא פעמיים לאחר מכן, והוא שירת אותנו זמן רב אחרי המלחמה. צריך להיות טיפש להיכנס לסיכון מטורף שאולי נבין, ועוד להמשיך בכך שנים רבות לאחר מכן, גם לאחר חתימת חוזה השלום".
ידיעה חשובה וחסרת ערך
טפר מציין שגורן נזהר מאוד לא לבקר בפומבי את אלי זעירא. כמי שהיה אחראי לגיוסו ולהפעלתו של מרואן, גורן דחף מבחוץ דרישה להקמת ועדת חקירה פנימית של המוסד, כדי לסתור את תזת הסוכן הכפול שהעלה זעירא. לאחר שאפרים הלוי מונה לראש המוסד, פנה אליו גורן ודרש ממנו במפגיע להקים ועדה כזאת. הלוי סירב בתוקף, ולא נימק מדוע.
לפי גורן, גם "ידיעת הזהב" שהגיעה ממקור מצרי אחר, וממנה למד זמיר שהמצרים מתעתדים להעביר את דיוויזיות הטנקים לצד הישראלי ולתקוף, לא הייתה חד־משמעית כפי שתוארה בדיעבד. הידיעה דיברה על כוונה להנחית כוחות קומנדו במעברי המיתלה והגידי. "המזל של עם ישראל הוא שצביקה זמיר היה זה שקיבל אותה. אותו זמיר שהכיר את הדוקטרינה המצרית, הכיר את פיקוד הדרום כאלוף, והכיר את סיני. כלומר, כשצביקה התערב ונתן את האינפורמציה לממשלה, הוא הוסיף לה פרשנות, כי הידיעה הייתה פושרת וניתן היה לפרש אותה בדרכים שונות". בדיעבד, מסביר טפר, הידיעה שינתה את פני המערכה. הטנקים הישראליים היו מוכנים למתקפה, ועשו שמות בדיוויזיות המצריות המשוריינות שהסתערו לעומק סיני. כתוצאה מכך היה אפשר להוציא לפועל את צליחת התעלה, בסיכון נמוך מאוד מצד השריון המצרי.
"הייתה ידיעה ממקור אחר לגמרי שאמרה שהולך להיות תרגיל שמסתיים במלחמה, ורק סאדאת יחליט אם לעבור מתרגיל למלחמה", חוזר גורן לתמונה המודיעינית ערב מלחמת יום הכיפורים. "סאדאת הבין שהישראלים לא מוכנים, ועשה מה שעשה. אבל הידיעות שהגיעו בתחום הזה לא היו חד־משמעיות. 'המלאך' ישב אז ברומא, ולא היה לו מושג לגבי זמן המתקפה. איך הגיעה אליו הידיעה שנקבה במועד המלחמה? בא אליו למלון נציג איג'פט אייר, ואמר לו שהוא קיבל הוראה להעביר את כל המטוסים ללוב. ואז מרואן מטלפן לקהיר ואומרים לו 'הולכת להיות מלחמה'. כלומר, יומיים לפני שהוא נפגש עם זמיר, גם הוא לא ידע שהולכת לפרוץ מלחמה".
טפר: "לעניות דעתי אתה טועה ביומיים. אתה מדבר על יום רביעי, ולפי מה שאני מכיר, האירוע שבו מרואן יודע בוודאות על המועד, היה ביום שישי. הוא באמת מדבר עם נציג איג'פט אייר, אבל זה קורה לאחר שחבר שלו מגיע אליו למלון, ומספר שהוא רוצה לחזור לקהיר, אבל חברת התעופה המצרית ביטלה את הטיסות. אז מרואן מתקשר לנציג החברה, מבין ממנו שסיבת הביטול היא ההוראה שקיבלו להעביר את צי המטוסים ללוב, ומכאן הוא מסיק את המסקנה שתהיה מלחמה. הסיבה לכך היא שמרואן ידע מה הנוהל במקרה מלחמה. אבל אולי אני טועה ואתה צודק".
גורן: "אני יודע שזה היה ברומא. הוא לא היה אורקל מדלפי, הוא לא ידע הכול, וגם אם ידע - הוא לא סיפר לנו הכול. צריך לזכור מי היה הבנאדם. הרי היו לנו ביחידת צומת כל מיני מקורות באירופה, ברמה גבוהה מאוד, ואף אחד מהם לא נתן אינדיקציה למלחמה. אני אמרתי לעצמי – יש לי מקורות שלי, גם מקורות טכניים, אולי הם ייתנו אינדיקציה. לא נתנו. אני חושב שהם לא ידעו. לא בטוח. היה לנו לפחות מקור אחד ברמה גבוהה מאוד, ששאלנו אותו לאחר המלחמה. הוא אמר שהוא עצמו לא ידע, אחרת היה מספר. היו כאלה שאולי ידעו משהו ולא סיפרו. צריך להבין את הבנאדם: המקור הממוצע אומר לעצמו, 'אני אספר להם, הם ישלחו אותי להביא עוד מידע - מה אני צריך את בלבול המוח הזה?'. צריך להבין את ההקשר, את האווירה. היום קל לנתח, אבל קשה מאוד לעשות זאת בזמן אמת.
"אגב, היו מקורות שאמרו שהם יודעים דברים, ונפגשנו איתם, וסיפרו לנו סיפורי אלף לילה ולילה. ידענו שהם משקרים. הפתרון לכך הוא להכיר את האיש, מגבלותיו ויתרונותיו – וזה לא קל. אתה צריך לכך אנשים מיומנים, כמו ברוך (כהן), (יוסי) חלימה, צדוק (אופיר), רפי סיטון שייבדל לחיים טובים וארוכים, ואחרים שעשו במלאכה. חבר'ה עם ניסיון. אחרת, אתה עולה על הבנקט.
"לגבי יום כיפור צריך להבין עוד דבר. המטה הכללי המצרי התנגד למלחמה, ואת זה ידענו. סאדאת אמר 'שמעתי אתכם', הוציא מהמטכ"ל את הקצינים שמתנגדים, ושם קצינים שתומכים. כלומר, לא חשוב איזו ידיעה אתה מקבל, יש אדם אחד שמקבל את ההחלטה - נשיא מצרים, שהוא גם מפקד הכוחות המזוינים. בדיוק כמו נשיא צפון־קוריאה, שקם בבוקר ואומר שהוא פוגש את טראמפ.
עוד כתבות בנושא
"דרך אגב, כל הדברים הגדולים שקרו במזרח התיכון במאה השנים האחרונות היו בניגוד להיגיון, בניגוד למידע, בניגוד לרוח הכללית ולקו שנקטו מנהיגים זמן קצר לפני כן. שלא יספרו לי סיפורים. לא הכרזת המדינה ולא מלחמת העצמאות ולא שום דבר. אני הייתי שם. כמו שאתה רואה אותי, אני מדור תש"ח. הייתי מ"כ, והייתי בטוח שאנחנו כולנו הולכים פייפן. מצד שני, כמה חודשים לאחר מכן, כשהייתי מ"מ בגדוד 89, הייתי בטוח שאנחנו יכולים לכבוש את כל המזרח התיכון עם מחלקת ג'יפים".
"כשהייתי מ"מ בגדוד ,89 הייתי בטוח שאנחנו יכולים לכבוש את כל המזרח התיכון עם מחלקת ג'יפים". כוחות צה"ל חוצים את תעלת סואץ ב־1973 | צילום: AFP
הוא חוזר לכשל המודיעיני של 73': "קיבלנו ידיעה שלפיה המטה המצרי אומר 'נלך למלחמה רק בתנאים כאלה וכאלה וכאלה'. ידיעה חשובה מאוד, נכון?"
טפר: "כן".
גורן: "ידיעה שלא שווה שום דבר. במדינת ישראל, אם המטכ"ל לא ירצה, זה לא יהיה. במצרים בא סאדאת, הוציא החוצה את הקצינים שהתנגדו, והלך למלחמה".
טפר: "נכון, אבל את המהלך של סאדאת אתה רואה. או אמור לראות".
גורן: "רגע, אבל אתה יודע שהמטכ"ל המצרי מתנגד בצורה הגיונית. לא סתם. הם מבקשים מטוסים. טילים. ארטילריה שתגן על הכוחות. הם אומרים: 'כל עוד זה לא יהיה – לא נלך למלחמה'. מצד שני צה"ל אומר, 'אם הם יבואו, נשבור להם את העצמות'. מכאן נוצר הענן. הוא נוצר בידי אנשים שאמרו 'זה לא הגיוני ולכן הם לא ילכו למלחמה. וחוץ מזה, אין להם טילים'. לא הבנו שסאדאת אינו רוצה להגיע למעברים (למיתלה ולגידי – ש"פ). סאדאת רוצה לשים את הרגליים על אדמת סיני בלבד. ואת זה הוא השיג. איש מאיתנו לא העריך את זה".
טפר: "סליחה, זה אחד הדברים שצביקה זמיר אומר בצורה מפורשת. כבר בפברואר 73', כאשר אשרף מרואן שלך מעביר את המידע, זמיר אומר שהתוכנית המצרית אינה התוכנית הגדולה. היא התוכנית המוגבלת. מה שקרוי 'תוכנית הצריחים הגבוהים'".
גורן: "הוא לא ידע בדיוק מה קורה. אתה הרי יודע כמה ידיעות נכנסות בשעה. מרואן היה הסוכן היחיד שאני יודע שזמיר נפגש איתו, אני לא יודע אם הוא נפגש אישית עם אחרים. אהרל'ה יריב היה מזכיר לי עד יומו האחרון את הסוכנים שהפגשתי אותו עמם: 'אתה זוכר את הצלם? אתה זוכר את זה ואת ההוא?'. זו הייתה בשבילו חוויה גדולה.
"אספר לך סיפור. צביקה בא אליי בטענות שאני מפזר כספים על מרואן: 'הוא הבטיח שיביא את זה ואת זה והוא לא מביא. מה אתה נותן לו כסף?'. הלכתי לרחביה ורדי וביקשתי ממנו שייפגש עם הסוכן. רחביה אמר לי 'אני לא הולך', והציע לצביקה להיפגש איתו. לאחר הפגישה צביקה בא אליי ואמר: 'מה אתה חוסך עליו? תן לו'".
ביוני 2007 נפל מרואן ממרפסת דירתו בלונדון ונהרג. לפי ההערכות לא הייתה זו תאונה או התאבדות, אלא התנקשות. לדברי גורן, חשיפת זהותו של "המלאך", שנים רבות אחרי מלחמת יום כיפור, היא שהובילה לכך. "עם אשרף מרואן הייתה תקלה חמורה מאוד", אמר גורן לטפר. "כששואלים אותי מי הרג אותו, אני טוען שאנחנו: אנחנו אשמים בכך שפתחנו את הפה".
כבוד של גנבים
כאיש מודיעין היה גורן שותף במבצעים עלומים רבים, מהם כאלו שלא יתפרסמו לעולם. לטפר הוא סיפר באותה שיחה על משימה יוצאת דופן שהוטלה עליו לקראת סיומה של מלחמת ששת הימים. יום לאחר כיבוש העיר העתיקה קיבל גורן שיחת טלפון מלשכתו של ראש הממשלה לוי אשכול: יגאל ידין, שהיה אז יועץ צבאי לראש הממשלה, סיפר שסוחר עתיקות מבית־לחם ששמו לא ידוע מחזיק בידיו את "מגילת המקדש". מדובר באחת המגילות הגנוזות שנותרה שלמה, הסביר ידין, וערכה לא ישוער. גורן ועמו שלושה מקציני היחידה - סמי נחמיאס, יגאל סימון ורפי סיטון - הצליחו במאמץ רב לאתר את הסוחר, נוצרי אשורי ששמו קנדו. בעברו היה סנדלר, והבדואים שמצאו את המגילות ולא הבינו את ערכן הציעו לו חלקים מהן כעור לייצור נעליים. הוא מצידו זיהה מיד שמדובר בנכס צאן ברזל לעם היהודי, אך כשהגיעו אליו אנשי המודיעין טען שאין לו מושג היכן נמצאת המגילה. לאחר שעימתו אותו עם בנו בתרגיל חקירה, הודה קנדו שהמגילה בחזקתו, ומכר אותה לישראלים תמורת 120 אלף דולר.
"בגילי כבר לא קונים בננות ירוקות", אמר לו גורן. הסופר וחוקר המודיעין נעם טפר | צילום: אריק סולטן
"כשנכנסתי לתפקיד מתאם הפעולות בשטחים, מה שהטריד אותי זה קנדו - שיבוא אליי בטענות 'מה עשיתם לי? למה לקחתם לי?'", סיפר גורן. "מאז שהתמניתי ועד היום הם ממשיכים לברך אותי בכל יום שישי, בחגים, מזמינים אותי. אף מילה על המגילות הגנוזות. כבוד של גנבים. דרך אגב, גם לרפי סיטון יש כמה גרסאות לסיפור".
טפר: "רפי זכר שקנדו עמד ליד הדלת, החל לספור בלטות ועשה צעדים בצורת ספירלה, 'קפנדריה שלמה'. לבסוף הוא הגיע לצמד בלטות שהודבקו יחד, סימן אותן, לקח פומפה והרים. ואז התגלה לעיניכם המשתאות הסליק שבו הייתה טמונה מגילת מקדש".
גורן: "סיפור נהדר. אני זוכר שהייתה בלטה שעמדה מתחת לרגל של השולחן והוא הרים אותה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
עוד כתבות בנושא
