"עובד כמו מכונה": פרופיל של האיש שהוביל את המוסד להצלחות חסרות תקדים

בסרטים העוסקים בעולם הביון, אנשי הצללים מתאפיינים לרוב במראה ייחודי: כובע מוטה הצידה, מעיל גשם ארוך, בגדים הדורים וגילוח למשעי. אבל בחיים עצמם נהוג לומר שאיש ביון טוב הוא דווקא כזה שיכול להיטמע בקהל ולהיראות כאחד האדם, כזה שפניו אינן נחרטות בזיכרון.

במשך שנים הציבור הישראלי לא הכיר את שמו של דדי ברנע, ודאי שלא את פניו. צומתי חייו אפשרו לו לבחור במסלולים אחרים; פנייה קטנה, והוא היה נשאר בעולם הפיננסים ושוק ההון. אולי דווקא אותו מראה “רגיל" סייע לו להישאר מתחת לרדאר. אבל ברגע מסוים, האיש שהחל את דרכו כיועץ השקעות התגלגל למסלול אחר לגמרי – מסלול שהוביל אותו עד לעמידה בראשות ארגון ביון שנחשב לאחד החזקים והמתוחכמים בעולם. הדימוי הזה הצדיק את עצמו בשנה האחרונה שבה הגיע המוסד, תחת שרביטו של ברנע, להישגים מעוררי השתאות ששינו את המזרח התיכון.

מטבע הדברים, ברנע אינו מתראיין ואף לא מתדרך עיתונאים. למוסד אין אפילו דובר רשמי. ועדיין, באורח לא אופייני לראשי מוסד מכהנים, מדי פעם ניתן לשמוע אותו בנאומים. באמצעות עשרות שיחות עם מקורבים, עיתונאים ועמיתים, ניסינו להתחקות אחר דמותו.

דוד (דָדִי) ברנע נולד באשקלון במרץ 1965 למשפחה בעלת רקע דתי. סבו מצד אביו, הרב יהודה ברונר, עזב את גרמניה ב־1933, בעקבות עליית הנאצים, יחד עם אשתו בינה ובנם יוסף, אביו של דדי. יוסף ברונר למד בישיבה בבני־ברק, ובגיל 16 התגייס לפלמ"ח והשתתף גם במלחמת העצמאות. לאחר מכן המשיך לשרת בצה"ל והגיע לדרגת סגן־אלוף בחיל האוויר, תפקיד שבמסגרתו עסק ברכש צבאי מארה"ב. רעייתו נעמי הייתה אשת חינוך ושימשה כמנהלת בית־ספר.

בילדותו המוקדמת של דדי עברה משפחת ברנע לראשון־לציון, והוא נשלח לבית הספר "עין הקורא". כבר בשנות נעוריו שאף להיות מפקד, ולשם כך פנה ללמוד בפנימייה הצבאית לפיקוד בתל־אביב. אותן שנים היו תור הזהב של הפנימיות הצבאיות, שהוציאו מתחת ידיהן מספר רב של בכירים במערכת הביטחון. במחזור של ברנע למדו גם זוהר דביר, לימים סגן מפכ"ל המשטרה; תת־ניצב בדימוס כורש ברנור; תא"ל במיל' אריאל קארו, ששימש כקצין מודיעין ראשי, ועוד חמישה נערים שלימים הגיעו לדרגת אלוף־משנה או סגן־אלוף. במחזור מעליו למד אלוף במיל' גל הירש, ובמחזור מתחתיו הרמטכ"ל אייל זמיר, שעימו הוא מיודד עד היום.

חבריו לספסל הלימודים מתארים נער חברותי ונעים הליכות, בעל ידע נרחב שסייע לו להצליח בלימודים. יאיר רמאן, שלמד עם ברנע הן בבית הספר היסודי והן בפנימייה הצבאית, זוכר אותו כ"אדם משכמו ומעלה שתמיד בלט והצטיין, חבר אהוב וספורטאי מעולה".

ב־1983 התגייס ברנע לחטיבת הצנחנים, ובאפריל 1984 הצטרף לסיירת מטכ"ל. מפקד הצוות שלו במשך שלוש שנים היה אלעד מגל, אחיו של המגיש ינון מגל. "דדי התבלט כבחור ערכי, כזה שנעים לעבוד איתו, וגם חייל מצוין בכל הפרמטרים שהופכים אדם ללוחם קומנדו טוב: שליטה בנשק, חבלה, חובשות, ניווטים", מתאר מגל. "בפלגה המבצעית הוא היה אחראי על תחום בעל חשיבות עליונה וביצע את התפקיד הזה היטב. הוא חתם קבע לשנה נוספת כדי להמשיך למלא את התפקיד הזה גם במחזור הבא. הוא בחור צנוע, סגנון של 'מים שקטים חודרים עמוק'. אדם שלא רודף אחרי הכבוד ולא מנסה להרשים, מדבר בנועם ונותן לאחרים מקום להתבטא. טיפוס מאורגן וקר רוח, גם כשצריך לתפקד תחת לחץ". ברנע, מספר מגל, שמר לאורך השנים על קשר איתו ועם חברי הצוות, וגם בשנים האחרונות הוא מקפיד להגיע עם משפחתו לשמחות ולמפגשים של יוצאי היחידה.

פרט נוסף שמגל יודע לציין הוא אהבתו של ברנע לגינון. "כשהייתי מגיע אליו הביתה לאורך השנים, תמיד ראיתי גינה מטופחת. למרות שהיו לו תקופות עמוסות מאוד, הוא מצא זמן להשקיע בטיפול בגינה. בכלל, זה אדם שכל מה שהוא עושה – הוא עושה טוב", מסכם מגל.

לאחר השחרור מצה"ל יצא ברנע לארה"ב והשלים תואר ראשון ושני במנהל עסקים. עם שובו ארצה עבד כמנהל בכיר בבנק להשקעות, ולאחר מכן בחברת כלל. רצח ראש הממשלה יצחק רבין בנובמבר 1995 השפיע עליו עמוקות, ובעקבותיו החליט לעזוב את עולם הבנקאות ולעבור לתפקיד בעל משמעות לאומית. בעזרת מכר הוא מצא את דרכו אל המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים.

ברנע נשוי ואב לארבעה, והמשפחה מתגוררת ביישוב באזור השרון. כמה ממכריו תיארו אותו כאיש משפחה למרות הקשיים והמגבלות שהתפקיד יוצר. זוהר ברנע, אחיו הצעיר של ראש המוסד, הוא חסיד ברסלב. "דדי הוא אדם עטור מעלות, בעל נחישות והבנה יוצאי דופן. איננו מבינים חשבונות שמיים, אבל מכמה מקרים שידועים לי, והוא מעדיף שלא אפרט, אפילו גדולי הצדיקים הבטיחו לי שזכויותיו מרובות", אמר לי זוהר. השניים מצויים בקשר טוב, וזוהר אף ביקר את אחיו במשרדו שבמטה הארגון.

בלי רעש וצלצולים

"דדי ברנע הוא איש ביצוע טוב", מאבחן יוסי מלמן, הפרשן הוותיק לענייני מודיעין וביטחון, ומחברם של עשרה ספרים בנושאים אלו. "אין לו את הניצוצות של יוסי כהן, את הערמומיות הממזרית של מאיר דגן או את הרצינות וההעמקה של תמיר פרדו. אם צריך להגדיר אותו בקצרה אז אגיד שהוא איש שטח טוב, מפעיל טוב, ומאוד ממוקד מטרה. אדם נחוש שיודע להתעלם מרעשי רקע ולצלוח מטעני צד שלפעמים הוא נתקל בהם. אהבו אותו בארגון, וחיש מהר הוא החל להתקדם".

ברנע צמח באגף צומת, היחידה שאמונה על הפעלת סוכני המוסד ברחבי העולם. מרבית הקריירה שימש כקצ"א, קצין איסוף, והיה אחראי לגיוס סוכנים וניהולם. מדובר באזרחים זרים שמגויסים ומופעלים על ידי המוסד, ובחלק מהמקרים משמשים כ"סוכנים משוּטים", כאלה שאינם יודעים בעבור איזה ארגון הם עובדים. ב"צומת" שירת ברנע תחת פיקודו של יוסי כהן. בשנת 2003 אף זכו השניים בפרס ביטחון ישראל על מבצע שנותר חסוי עד עצם היום הזה. מסלולו של ברנע לצמרת היה דומה לזה שעבר כהן, לצד הבדלי האופי העמוקים ביניהם.

בכיר המוסד לשעבר דוד מידן הכיר את ברנע כאשר הקריירה שלו במוסד עוד הייתה בחיתוליה. מידן שימש כראש אגף "תבל", האמון על קיום הקשרים המודיעיניים והדיפלומטיים מטעם הארגון. "כבר אז ראו שדדי הוא אחד שבא לעבוד ללא רעש וצלצולים. מדבר מעט, נובר בפרטים, חרוץ, שקדן, מרוכז וממוקד מאוד. השקט שלו משדר אמינות", מתאר מידן. "הוא אדם ערכי, איש משפחה. בבסיסו הוא ביישן, צנוע באורח חייו, כזה שירחיק את עצמו מעימותים, רכילות ושיחות חסרות תכלית. החזות שלו עשויה להטעות", מוסיף מידן, "יש בו עיקשות, ואם צריך הוא יודע לקבל החלטות אישיות קשות".

לאחר תקופה שבה שימש כקצ"א בחו"ל, מונה ברנע לראש שלוחה באירופה. משם עבר לכהן כסגן ראש יחידת "נביעות", האמונה על השגת מודיעין באמצעים אלקטרוניים ועוסקת במעקבים, חדירות, תצפיות, השתלת מכשירי ציתות וכדומה. לאחר כשנתיים וחצי בתפקיד, בשנת 2013 חזר ברנע לאגף צומת, הפעם כראש היחידה. את מרבית זמנו בתפקיד הזה הקדיש להתמודדות עם האיום האיראני. כראש צומת היה מעורב בתכנון וביצוע גניבת ארכיון הגרעין האיראני ב־2018, ובתקופתו זכה הארגון בארבעה פרסי ביטחון ישראל וכן בציונים לשבח.

ב־2019 מינה אותו מפקדו הוותיק, יוסי כהן, לסגנו. בתפקיד זה היה ברנע אחראי לאגף למבצעים מיוחדים, לרבות תכנון התנקשויות. כאשר כהן נדרש להמליץ לראש הממשלה על המועמדים להחליפו הוא הציג את שמו של ברנע, סגנו אז, לצד שמו של סגנו הקודם אהוד לביא. לביא שהה אז בחל"ת, ויש הסבורים כי ההחלטה הזו עלתה לו בתפקיד. בדצמבר 2020 הכריז נתניהו על דדי ברנע כראש המוסד הבא.

י', בכיר במוסד לשעבר שעבד תחת ברנע תקופה ארוכה, מספר: "יש לו מוסר עבודה לא רגיל, הוא מסוגל לעסוק שעות ארוכות במספר רב של משימות במקביל. הוא כמו מכונה".

ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, המכהן היום כנשיא אגודת גמלאי הארגון, זוכר לטובה את התנהלותו של ברנע בתקופות שונות. "בשנת 2000, כשהייתי ראש המוסד, הייתה לנו בריחת מוחות", מספר הלוי. "ראש אחת השלוחות שלנו באירופה החליט גם הוא לעזוב לפתע. העזיבה שלו יצרה משבר גדול בשלוחה. טסתי לשם כדי לפתור את המשבר וישבתי עם אנשינו שם שעות רבות, אחד מהם היה דדי. הוא לקח אחריות ועזר בהרגעת המצב, ויחד צלחנו את המשבר.

"לפני שנתיים, לקראת ציון חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים, דדי הזמין אותי ואישים נוספים שעבדו במוסד בעבר והשתתפו במלחמה, לטקס שבו הודה לנו על תרומתנו בה והעניק לנו תעודה מכובדת. לא ציפינו לדבר כזה, והערכתי את העובדה שהיה לו חשוב להביע הכרת טובה לאנשים שתרמו. הוא אנושי מאוד", חותם הלוי.

לצד השבחים הללו, יש מי שמשרטט תמונה שונה מעט. מ', בכיר במוסד לשעבר, אומר על ברנע: "דדי פחות נועז ביחס לראשי מוסד קודמים, הוא בחור די משעמם, אין לו הרבה חברים. הוא היה אינטליגנטי, נמרץ, פטריוט וטוב במה שעשה, אבל היו טובים ממנו".

מודיעין בעולם שקוף

לצד צה"ל, המוסד הוא אולי המותג המזוהה ביותר בעולם עם מדינת ישראל, יותר מהסייבר, עגבניות השרי או גל גדות. המבצעים הנועזים, התחכום, היצירתיות וקור הרוח הפכו את המוסד לאחת מסוכנויות הביון המוערכות והמפורסמות בעולם, אולי לאחת המאיימות שבהן. המוסד חריג לא רק באיכותו אלא גם בגודלו. לפי הערכות בעולם, הארגון מעסיק ישירות למעלה מ־7,000 עובדים, מה שהופך אותו לגוף הביון הגדול ביותר מחוץ לארה"ב, סין ורוסיה, גדול בערך פי שניים מסוכנות הביון הבריטית MI6. "במוסד יש אינספור בעלי תפקידים", מציין מלמן. "פעם הם אפילו פרסמו שהם מחפשים חייט".

ב־1 ביוני 2021 החל ברנע לכהן בתפקידו כראש המוסד, על רקע התחממות בעימות המתמשך עם איראן. חצי שנה קודם לכן, בנובמבר 2020, חוסל ראש תוכנית הגרעין האיראנית מוחסן פחריזאדה, בהתנקשות סמוך לטהרן. באפריל 2021 בוצעה מתקפת סייבר באתר הגרעין בנתנז. ישראל לא לקחה אחריות בשני המקרים, אך באיראן הפנו את האצבע לעברה. ב־19 ביוני 2021, שבועיים וחצי בלבד לאחר שברנע לקח את הפיקוד, נבחר אבראהים ראיסי הניצי לנשיא איראן, מינוי שעורר חששות נוספים בירושלים.

לפי אחת הגרסאות המוצגות בספר "המוסד בטהרן" מאת יונה ג'רמי בוב ואילן אביתר, נפתלי בנט כראש הממשלה דחק במוסד ובברנע לגלות יצירתיות רבה יותר ולנקוט גישה תוקפנית יותר מול איראן. לפי גרסה הפוכה, "לא זו בלבד שברנע ניחן ביצר תוקפנות מפותח דיו, אלא שדווקא הוא היה זה שלחץ על בנט לגלות תעוזה רבה יותר".

כך או כך, בחודשים הראשונים של ברנע בתפקיד המשיך המוסד בקו ההתקפי של שלהי תקופת יוסי כהן. ביולי 2021 בוצעה מתקפת סייבר נגד מערכת התחבורה האיראנית, ובאוקטובר הושבת החשמל בכל 4,300 תחנות הדלק ברפובליקה האסלאמית. גם הפעם ישראל לא לקחה אחריות לתקיפות. לפי מחברי "המוסד בטהרן", "השידוך בין בנט לברנע הוליד את אחת התקופות האינטנסיביות אי־פעם של מבצעים ישראליים נגד איראן, שכוונו לעצב מחדש את מעמדה האסטרטגי של תוכנית הגרעין".

חיסולו של מחמוד אל־מבחוח בינואר 2010 על אדמת דובאי, בפעולה שיוחסה לישראל, הפך לאירוע שהשפיע דרמטית על עולם הריגול כולו. ההתנקשות בבכיר חמאס בעת שהותו במלון עברה אומנם כשורה ואף חבר בצוות החיסול לא נתפס בידי הרשויות, אך היא הציבה בפני אנשי המודיעין מציאות מאתגרת מסוג חדש: ריבוי המצלמות בכל מקום, בשילוב המאגרים הדיגיטליים, הפך את העולם לשקוף.

ראש המוסד דאז מאיר דגן הבין שצריך למצוא דרך לביצוע פעולות בחו"ל ולהשגת מידע תוך סיכון מינימלי של סוכנים ישראלים, וכבר בימיו החל הארגון להסתמך יותר על פעולות של סוכנים זרים. אגב, בניגוד לאמירות נפוצות בעולם, המוסד מחזיק בקו ברור ונוקשה של הימנעות משימוש ביהודים בתפוצות, כדי לא לסכנם.

לקראת סוף העשור הקודם גדל האתגר עשרות מונים, עם כניסתה של טכנולוגיית הזיהוי הביומטרי לשימוש בשדות תעופה בעולם, ובהמשך במרחב הציבורי בכלל. הטכנולוגיה הזו מאפשרת לזהות אדם בכל מקום שבו הוא נמצא, גם בתוך ההמון. מדינות אף משתפות ביניהן את המידע, כך שפרטיו של אדם שנחת בפריז זמינים לפקידים בבריסל. בעולם כזה, שליחת לוחם ישראלי לפעולה מחוץ לגבולות המדינה הפכה למשימה כמעט בלתי אפשרית.

ראש המוסד דאז יוסי כהן הרחיב באופן משמעותי את הקו שהחל דגן בהסתמכות על סוכנים זרים, כולל פעולות שחרגו מעבר להשגת מידע. נתיב נוסף היה התרחבות הפנייה לפתרונות טכנולוגיים חדשניים, שאפשרו להשיג מרחוק את מה שבעבר דרש פעולה מעבר לקווים. המהלך שהחל אצל דגן והתרחב אצל כהן, הגיע לשיאו תחת ברנע.

חרדת נטישה

ההישגים בזירה הבינלאומית היו מרשימים, אולם מתחת לפני השטח בעבעו צרות מבית. בינואר 2022 הודיעו מפקד אגף קיסריה במוסד וסגנו על פרישה מהארגון בשל חילוקי דעות מקצועיים עם ברנע. הייתה זו רעידת אדמה במוסד, שכן אגף קיסריה הוא ספינת הדגל של המבצעים המיוחדים בסוכנות, שכולל גם את יחידת החיסולים "כידון". יחד עם חמשת הבכירים עזבו גם כמה עובדים בדרגי ביניים. השינויים שערך ברנע בדרכי הפעלת הסוכנים, והעברת נפח רב יותר מפעילות המוסד למעין מיקור חוץ, נתפסו כרפורמה של ממש. עזיבתם של אנשי האגף היוקרתי יוחסה למהלך הזה.

חודשיים קודם לכן, בנובמבר 2021, הודיעו שלושה בכירים נוספים במוסד – ראש אגף הטכנולוגיה, ראש אגף המלחמה בטרור וראש אגף צומת – על פרישה. ייתכן שלרפורמה של ברנע היה חלק בעניין, אך עזיבתם יוחסה דווקא לשינוי ארגוני וטכני שערך, כשהורה לפצל אגף מסוים במוסד לשלושה. להערכת ד', גורם לשעבר במוסד, השינוי האמור מערים קשיים על הפעילות היומיומית באותם אגפים שפוצלו, ופוגע בשיתופיות הפנימית ביעילות. עם זאת, גם לטעמו לא מדובר בשינוי דרמטי.

י', בכיר המוסד לשעבר, מציע לראות את הדברים בפרופורציה. "לא היה גל עזיבות", הוא קובע. "היו כאלה שלא היו מרוצים מההחלטות של דדי, אנשים שהיו תקועים בקונבנציות. הוא ידע מה רוצה ולאן הוא רוצה לקחת את המוסד, ומי שהחליט לעזוב בגלל זה – שיעזוב, זה לא לחובתו של דדי. בזמנו עוד היה אפשר להתווכח האם הוא צדק בשינויים שהביא, היום זה כבר הוכיח את עצמו. אגב, כבר היו קבוצות בכירים שעזבו תחת ראשי מוסד חזקים בעבר. גל העזיבות הנרחב ביותר שאני מכיר היה תחת אחד הגדולים שבהם, מאיר דגן".

מ' רואה את הדברים באור שונה וסבור שהרקע לעזיבות היה שיקולים פרסונליים מצד ברנע. "עזבו המון בכירים, ראשי אגפים, ביניהם בעצם כל המועמדים הטבעיים לראשות הארגון", הוא אומר. "מדובר באנשים שדדי החליט שהוא לא רוצה, ובמקומם קידם גורמים הרבה פחות טובים. הוא החזיר כל מיני הזויים מפנסיה, אנשים שפרשו כי לא התאימו לקידום והיום ממלאים תפקידים מרכזיים בניגוד לדעתם של גורמים בכירים מאוד במערכת. זאת לא רפורמה, זאת הפיכה, דיקטטורה". לדברי מ', בכירים נוספים עוזבים את המוסד בעת האחרונה, אחד מהם אדם שברנע מינה בעצמו.

אתה חרד לעתיד המוסד?

"בוודאי. המשרד (הביטוי שבו משתמשים אנשי המוסד; י"ש) איבד הרבה מהגיוון שלו ונהיה חדגוני. השניים שברנע צפוי להמליץ עליהם כמחליפיו בראשות הארגון מדאיגים אותי מאוד. אלה אנשים שלעולם לא היו מגיעים לתפקידים כאלה תחת ראשי מוסד אחרים. זה מדאיג כפליים כי גם באמ"ן לא השכילו לעדכן את תוכניות העבודה. אני יודע שבאמ"ן מודעים לעניין ולפני כמה חודשים היה שם דיון שעסק בזה".

מלמן מצידו מסרב להתרגש: "תמיד כשמפרקים יחידה יש אנשים שלא מרוצים, וגם אצלו היו כאלה שלא היו מרוצים. זה טבעו של ארגון דינמי שחייב להסתגל למציאות המשתנה. יחידות חדשות הוקמו ואחרות פוצלו כדי להתאימן לנסיבות שהשתנו".

סגירת מעגל

ב־7 בספטמבר 2023, חודש בדיוק לפני מתקפת חמאס, פרסם המוסד באופן תקדימי קובץ מסמכים ותחקירים מהארכיון הנוגעים למלחמת יום הכיפורים, בספר ששמו "פעם כאשר יהיה מותר לספר...". באירוע ההשקה אמר ברנע: "אל לנו לזלזל באויב וביכולותיו. אנו חשים את היכולות המודיעיניות העוצמתיות, אך אל לנו ליפול לקונספציה, צו השעה הוא ענווה".

בניגוד לאישים שהובילו את צה"ל והשב"כ בעת הטבח, שסיימו בינתיים את תפקידם, המוסד והעומד בראשו אינם נתפסים בציבור כמי שנושאים באחריות ל־7 באוקטובר. יש בכך מידה רבה של צדק, שכן רצועת עזה לא הייתה תחת אחריותם אלא תחת שירות הביטחון הכללי. עם זאת, הם גם לא חפים ממנה לחלוטין. המוסד מחזיק גם בחטיבת מחקר יוקרתית, שלא סיפקה הערכות באשר לתקיפה צפויה, ומקיים שיתופי פעולה עם ארגוני ביון במדינות ערב וכך נחשף לחומרים רלוונטיים. אחריותו של הארגון למחדל המודיעיני קשורה גם לכך שהוא פועל גם נגד אנשי חמאס בחו"ל והחמיץ את העברת מאות מיליוני הדולרים מאיראן לחמאס, כפי שנתגלה במסמכים שנתפסו ברצועה.

ואולם מעורבותו העמוקה ביותר של המוסד בנוגע לעזה הייתה בהזרמת הכספים מקטאר לחמאס, שנמשכה עד אוקטובר 2023. מלמן: "כל עוד ישראל היא מדינה דמוקרטית הדרג המדיני הוא הקובע, אבל למערכת הביטחון יש השפעה רבה על תהליך קבלת ההחלטות, ולראש המוסד יש חשיבות בעיצוב מדיניות הממשלה. הביקורת על ברנע היא שהוא לא התנגד, או לפחות לא השמיע מספיק את קולו, בנושאים מסוימים כמו העברת הכספים מקטאר, קביעת סדרי העדיפויות הלאומיים והצי"חים (ציון ידיעות חיוניות), ובמהלך המלחמה גם בסוגיית החטופים. בשורה התחתונה, למוסד יש אחריות מסוימת ל־7 באוקטובר אבל היא שולית".

מבצע הביפרים היה רגע של סגירת מעגל עבור ברנע: תחת שרביטו הנחית המוסד מכה ניצחת על גוף מאיים שכל השנים חששו ממנו, והחזיר לישראל את ההרתעה והזוהר הביטחוני־מודיעיני שאבדו לה ב־7 באוקטובר. "מבצע הביפרים הוא המבצע המוצלח ביותר בהיסטוריה של ארגוני הביון בעולם", קובע ד'.

המבצע שהחל עוד בעשור הקודם הבשיל לכדי פעולה תחת ברנע. לפי דיווחים, ההחלטה על עיתוי התקיפה הגיעה לאחר שבחיזבאללה התעוררו חשדות והארגון החל בבדיקה של המכשירים. עם זאת, בריאיון להסכת "היידה" טען א', שהוצג כראש אגף המודיעין של המוסד לשעבר, כי המוסד בכלל וברנע בפרט דחפו לפעול מול חיזבאללה, לרבות פיצוץ הזימוניות, ללא קשר לנסיבות הללו.

לאחר הצלחת מבצע הביפרים השתמש ברנע ביכולותיו של המוסד בתיאום מורכב ובהפעלת מודיעין רב־שכבתי – אנושי, אלקטרוני וחזותי – כדי להוביל מהלכים משני־מציאות נוספים, ובראשם חיסול מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה. במסגרת המבצע פעלו סוכני המוסד בלב ביירות כדי להשיג את המודיעין הנדרש, ואף התקרבו לבונקר הסודי של נסראללה בדאחייה והטמינו בסביבתו מכשירים שאפשרו את החיסול. חלקה של הסוכנות במבצע כלל מרכיבים המשקפים את תפיסת הניהול של ברנע: ראייה רחבה, תזמון מדויק, ויכולת לשלב בין מבצעים בעלי ערך סמלי למבצעים בעלי ערך אסטרטגי. גם היכולת להפעיל עשרות רבות של סוכנים זרים בתחומי איראן, לצד שימוש בטכנולוגיה חדשנית, הסתמכה במידה רבה על השינויים שערך ברנע עם כניסתו לתפקיד. מטבע הדברים, יסודות התקיפה באיראן הונחו עוד בתקופת כהן ואף לפניו, ועם זאת, ברגע האמת, התפיסה המקצועית של ברנע הוכיחה את עצמה.

"לפני השינויים שדדי ערך, המוסד לא היה מסוגל לבצע כל כך הרבה מבצעים במקביל", סבור י'. "המוסד הגיע לשיא תפארתו. כל מה שראינו מהמוסד אחרי 7 באוקטובר זה פועל יוצא של השינויים המבניים שהוא הוביל. זה מה שאִפשר לבצע משהו כמו שבע פעולות באיראן בלילה הראשון". לפי דיווחים, הסוכנות הפעילה למעלה ממאה סוכנים באיראן תוך תיאום אופטימלי.

"ההישגים הכבירים של המוסד במלחמה הגיעו גם בזכות יכולותיו ואישיותו של דדי, התפקוד שלו מרשים ביותר", מסכים אפרים הלוי. "ההצלחה של דדי הייתה צפויה עבורי, הוא מתכנן מצוין ואיש ביצוע מצוין", מצטרף דוד מידן.

"דדי חידד את מה שהתחילו קודמיו, שכלל ופיתח את זה", אומר מלמן. "בסופו של דבר הוא הביא את המוסד להישג הזה, ומדובר על מבצע מרשים ביותר שדרש נחישות, דבקות במשימה ותכנון ראוי. למעשה החלק הארי של פעילות המוסד באיראן היה בלילה הראשון ובימים שקדמו לו, כי נדרשו לכך הכנות רבות והכול היה מתוזמן ומדויק. לא פשוט לפקד על מבצע כמו עם כלביא, אבל ברנע הוא מאוד קר רוח בפעולות מבצעיות".

נקודה שעלתה בשיחות שערכתי עם שני גורמים שונים הייתה החשיבות הרבה שמייחס ברנע ליח"צ ולקבלת קרדיט על הישגי הארגון, בין השאר במסגרת נאומים שהוא נושא מעת לעת. יש מי שטענו שגם פרסום הסרטונים מאיראן ועליהם לוגו המוסד – אקט חריג ביחס לדרך הפעולה השגרתית של גופי ביון בכלל ושל המוסד בפרט – היה פעולה יחצ"נית, אם כי ניתן גם לראות בה תצוגת יכולות שנועדה להרתיע את האויב ולפגוע במורל שלו. לאחר מבצע עם כלביא אף עלו טענות שלפיהן המוסד מנסה "לגנוב את הקרדיט מצה"ל".

"המוסד וצה"ל עבדו בשיתוף פעולה הדוק במבצע עם כלביא. אומנם תמיד יש קצת אגו בדרך, אבל הם עובדים היטב יחד", אומר מלמן. "'מלחמת הקרדיטים' בין צה"ל למוסד, כפי שהעניין הזה מוסגר בכמה מכלי התקשורת – לא באמת הייתה רצינית, היא נופחה משיקולי רייטינג ורצון ליצור עניין".

מ', לעומת זאת, מסרב להתרשם מתפקודו הכולל של ברנע, גם נוכח ההישגים המבצעיים. בעיניו, ברנע מקבל קרדיט מופרז על הישגי המוסד, שכן התשתיות להישגים הללו לא נבעו מיוזמה שלו. את השנתיים הראשונות לכהונתו הוא מגדיר כ"רעות מאוד". לדבריו, ההישגים בזירות השונות הושגו למרות השינויים שברנע הוביל בארגון.

לא יס־מן

תפקיד ראש המוסד כרוך בעבודה קרובה מול ראש הממשלה והדרג המדיני. יחסיו של ברנע עם נתניהו נחשבים טובים, בשונה מעמיתיו העומדים בראש גופי הביטחון האחרים. "בניגוד לרונן בר והרצי הלוי, ברנע מונה בידי נתניהו, וההסתכלות של נתניהו על אנשים שהוא לא מינה בעצמו חשדנית יותר", אומר אריאל כהנא, הפרשן המדיני של ישראל היום. "הוא מבין את המשחק הפוליטי, ונזהר לא להיכנס בין כוונות של הדרג המדיני. בינו ובין נתניהו יש הבנות, וברנע מכיר טוב את נתניהו ומבין מה עושים ומה לא עושים בעבודה מולו. הוא שיבח למשל את נתניהו פומבית על ההחלטות שקיבל במבצע הביפרים ובתקיפה באיראן, ונתניהו אהב את זה. בניגוד לרונן בר, דדי ברנע הוא לא לעומתי והקשר שלהם אחר לגמרי".

יש מי שמתארים את ברנע כמעין יס־מן של נתניהו. זה המצב לדעתך?

"לא, והמחלוקת ביניהם על התקיפה בקטאר היא לא הדוגמה היחידה. המוסד זה הבייבי של נתניהו ולא כל מה שקורה ביניהם מושלם, אני יודע שלא, אבל בסך הכול העבודה המשותפת טובה ומניבה תוצאות, וברנע עושה את עבודתו בצורה עניינית ונכונה".

בניגוד לדיבורים על קרע בין ראש הממשלה לראש המוסד סביב התקיפה בקטאר שברנע התנגד לה, כהנא סבור שהתקרית הזו מעידה דווקא כמה טובים היחסים בין השניים: "נתניהו אִפשר למוסד לא לבצע את חלקו בתקיפה והעביר אותו לשב"כ. הוא לא כפה על ברנע לעשות את זה, למרות שהיה יכול. ברנע התנגד נחרצות, ונתניהו זרם איתו. מי שעובד מול קטאר בכובעה כמתווכת הוא המוסד, וייתכן שלנתניהו היה קל יותר לוותר למוסד על מעורבותו בתקיפה ולהעביר את חלקו לשב"כ, כדי שהקטארים ימשיכו לעבוד מולו. אבל זו רק ספקולציה שלי".

כמה השפעה יש לברנע על החלטות שמתקבלות בקבינט?

"יש לו, בעיקר במקרים של מחלוקת בתוך המערכת. הוא מביא גישה ניצית יותר, ודאי ביחס לרונן בר והרצי הלוי. היו גם צמתים שבהם נתניהו נשען על עמדתו כדי לבסס את דעתו".

מ' מתאר תמונה שונה, שבה ברנע מגלה חולשה מול הדרג המדיני ולא יודע לעמוד על שלו. עוד הוא טוען ש"המקבילים" (שם הקוד במוסד לארגוני הביון הבינלאומיים שהוא עובד מולם; י"ש) לא מתרשמים מברנע. בהקשר הזה, מלמן דווקא מתרשם שברנע הצליח לשפר את היחסים עם ה־CIA, סוכנות הביון האמריקנית, "למרות שיחסי העבודה טובים באופן קבוע", הוא מבהיר.

מזכיר הממשלה יוסי פוקס, שמתוקף תפקידו עובד ישירות מול ראש המוסד, אומר: "דדי ברנע הוא ראש המוסד הכי טוב שהיה לישראל אי־פעם. אמיץ, יצירתי, צנוע, לא שייך לקונספציה ומבין את החשיבות של אמון ותיאום מלא מול ראש הממשלה, בייחוד בתקופה שבה הוא הוביל לשינוי אסטרטגי במזרח התיכון". גורם מדיני ששוחח איתי מסר דברים ברוח דומה: "ראש המוסד נחוש והתקפי. במבצע 'עם כלביא' ראינו איך התעוזה והתכנון שלו באים לידי ביטוי בשטח".

בימים שבהם המוסד נמצא בקצב פעולה כמעט בלתי פוסק – מחיסול בכירים באיראן, דרך סיכול הברחות נשק בסוריה ולבנון, השמדת תשתיות כלכליות בתימן ובניית הבריתות השקטות עם מדינות ערב – דדי ברנע נותר דמות אהודה על פי רוב, אך לא חפה מביקורת. מבקריו טוענים כי הוא נמנע מלדחוף את הדרג המדיני לאסטרטגיה ארוכת טווח ומסתפק במעמד של קבלן ביצוע. מנגד, יש מי שרואים יתרון בהרחקת המוסד מהמגרש הפוליטי והגבלת מעורבותו לרובד המקצועי בלבד.

מאז אוקטובר 2023 נושא ברנע על כתפיו לא רק את משימות המוסד, אלא גם את אמון הציבור במערכת הביטחון. במובנים רבים, שיקום תחושת הביטחון של אזרחי ישראל הוא המבחן הקשה ביותר. ברנע נמצא כיום בשנתו החמישית ואולי האחרונה בתפקיד, והמוסד בהובלתו ממשיך לרשום הישגים. לצד ההישגים הללו, מורשתו העתידית תיקבע גם בהתאם לשאלות אם הצליח לעצב מוסד גמיש, חדשני ועמיד לטווח ארוך, ואם ישאיר לבאים אחריו תשתיות דומות לאלה שהשאירו לו קודמיו.