סא"ל ד', מפקד יחידה 5353 המוכרת גם בשם "רוכב שמיים" – כשמו של אמצעי הלחימה המרכזי שהיא מפעילה, נכנס לתפקידו רק לפני ארבעה חודשים. חרף התקופה הקצרה, הוא כבר נשמע גאה מאוד בתוצאות שהשיגה היחידה בפיקודו בשנתיים מאז פרוץ המלחמה. "במאות רבות של מקרים הלוחמים שלנו 'סגרו מעגלים' והביאו לחיסול של מחבלים, לפעמים אחד ולפעמים הרבה יותר. ואנחנו סופרים רק מקרים ודאיים - אם אני לא משוכנע שנסגר מעגל והמחבל חוסל אני לא סופר אותו; או שאני רואה את זה בעין, או שאני מקבל מידע מודיעיני ברמת ודאות גבוהה".
כלי הטיס המופעל מרחוק (כטמ"ם) של היחידה נישא בידי אנשי הצוות ומופעל לסיוע לכוחות מתמרנים בתצפית ובתקיפה, לעיתים מתוך שטח הלחימה. לד' חשוב להדגיש שכטמ"ם "רוכב שמיים" הוא רק אחד מהאמצעים שלוחמיו מפעילים: "היחידה שלנו לא דומה לגדוד רגיל בצה"ל. היא מורכבת מצוותים שמצטרפים לכוחות המתמרנים, חי"ר, שריון, וכל מי שזקוק לסיוע שלנו. הצוות מביא איתו אמצעי לחימה שכוללים כטמ"מים טקטיים, כאלה שהלוחמים יודעים לשאת על הגב ולהפעיל ממש מתוך השטח, שזה הייחוד של היחידה שלנו; חוץ מזה אנחנו מפעילים גם רחפנים מסוגים שונים, חלקם מסוגלים להפעיל גם אמצעי תקיפה. צוות כזה שחובר ליחידה מתמרנת יודע לאתר אויב, להשמיד אויב, להכווין כוחות אחרים ולתת לכוח המתמרן תמונת מצב על תא השטח שבתוכו הוא אמור לפעול".
סרן עדן נימרי ז"ל | צילום: דובר צה"ל
הדיוק בנתונים חשוב, אומר ד', ולדבריו הוא חלק מהדי־אן־איי של היחידה. "המפקד הראשון של היחידה הגדיר אותה פעם כ'חיל האוויר של זרוע היבשה'. גם אם זה לא מדויק בכל הממדים, זה בוודאי נכון בכל מה שנוגע לסטנדרטים שבהם היחידה פועלת. רמת המקצועיות, הדיוק והירידה לפרטים היא בסטנדרט אחר ממה שמקובל בגדודים מתמרנים רגילים. אני לא אומר את הדברים כביקורת על אחרים, זה פשוט נגזר מהמאפיינים המיוחדים שלנו. כשאתה מטיס כלי אתה סופר שעות טיסה, סופר חיפושים בצורה דקדקנית ומדייק בפרטים. התהליכים אצלנו סדורים מאוד והירידה לפרטים מחלחלת לכל התחומים".
כדוגמה לסגירת מעגל שכזו מספר ד' על מקרה שהתרחש לפני חודשים אחדים בפעילות של כמה צוותים בעזה. "עבדנו תחת אחת מחטיבות החי"ר בריכוז מאמץ בתא שטח מסוים, כדי למנוע מעבר אויב במרחבים שבהם היה חיכוך. במבצע האחרון, מרכבות גדעון, האויב פעל הרבה יותר בשיטות של גרילה, כשכוחותינו לא רואים את האויב שנע בחסות אוכלוסייה, מטמין מטענים, יורה נ"ט ומבצע ניסיונות פשיטה. ברגע מסוים, אחד הצוותים שלנו שמכיר היטב את השטח זיהה תנועה מבצעית של שלושה מחבלים לכיוון הכוחות שלנו. הם ניסו להסתיר את עצמם אבל ידענו לזהות אותם, ותקפנו. בזמן התקיפה ראינו הרבה פיצוצי משנה, שמעידים שהזיהוי שלנו היה מדויק. מתברר שאלה היו מחבלים שלקחו איתם ראשי קרב של נ"ט או חומרי חבלה שיועדו לפגוע בכוחותינו. במקרה כזה אתה יודע מיד שהצלחת, שעשית את המשימה ופגעת באויב, בלי צורך לחכות למידע מודיעיני ולבדיקות מאוחרות".
צילום: נעמה שטרן
ד' מלא שבחים לצוותים ולמפקדים שתחת פיקודו, למסירות שלהם וגם ליצירתיות: "התוצאות הללו לא מגיעות רק בזכות אמצעי לחימה מתקדם, זה בראש ובראשונה האנשים. אני לא רוצה לחשוף שיטות עבודה, אבל אני יכול להגיד שאנחנו כל הזמן לומדים, משתכללים וממציאים שיטות פעולה. אלה קצינים ולוחמים מעולים שנמצאים בחדוות עשייה וכל הזמן מאתגרים את עצמם להיות יותר יצירתיים ויותר מתוחכמים באיתור אויב שמנסה להסתתר, ולסגור עליו מעגל כשהוא לא מוכן.
"אנחנו לא ממוקדים רק באויב שמאיים על הכוחות המתמרנים במרחב", הוא מוסיף. "רק לאחרונה איש צוות מיומן שלנו הביא לסגירת מעגל על קנה שיגור שממנו בוצע ירי לעבר יישובי העוטף. אף אחד אחר לא הצליח לאתר אותו, עד שאותו מפקד התעמק עוד ועוד בתא השטח, עד שזיהה את קנה השיגור והביא להשמדה שלו. גם בפגיעה הזו ראינו פיצוצי משנה, כך שאנחנו יודעים שהפגיעה הזו מנעה שיגור של רקטות נוספות לעבר העוטף. משמח לדעת שנתת מעט שקט ליישובים, היינו רוצים שזה יהיה מאה אחוז ולשם אנחנו שואפים, אבל מן הסתם זה לא אפשרי. אנחנו אחראים בחלק מהמקרים ל־60־70 אחוז מסגירות המעגל נגד מחבלים ונגד תשתיות במרחב של הגדוד שאנחנו מסייעים לו, עם מעט מאוד אנשים. לפעמים אנחנו גם מבצעים את התקיפה ובמקרים רבים אחרים אנחנו מכווינים 'אש מנגד'. זה יכול להיות צלף שלנו, מרגמה, קנה של טנק, ארטילריה וכל סוגי האש. לא פעם יחידות אחרות מקבלות את הקרדיט, אבל אנחנו לא רבים על קרדיטים. בסוף, כולנו צבא אחד. אגב, לפעמים איכות החוזי (צילום וניתוח שטח, ש"פ) והיכולת שלנו לתת תמונה מדויקת של מה שמתרחש בשטח מביאות לביטול תקיפות, למשל אם אנחנו מבינים שיש שם ילדים. המשימה שלנו היא להביא תמונה כמה שיותר מדויקת".
הביקוש גובר על ההיצע
סא"ל ד' (34), גר בתל־אביב, נשוי ואב לשניים. בשיחה איתו אי אפשר לפספס את המבטא, המעיד שהוא לא נולד בישראל. ד' נולד בצ'ילה ועלה עם משפחתו ארצה כשהיה בן שש. הוא גדל בעיר מודיעין, ועם גיוסו לצה"ל הגיע ליחידה 636, גדוד האיסוף של פיקוד המרכז, ובמסגרתו הגיע עד לתפקיד מפקד פלוגה. בהמשך עבר לחיל התותחנים ומילא בו כמה תפקידים. עם פרוץ המלחמה שימש ד' בתפקיד מפקד סיוע חטיבתי של חטיבת הצנחנים, ולפני ארבעה חודשים מונה למפקד "רוכב שמיים", שהצוותים שלה נשלחים לסייע ליחידות אחרות, על פי הצורך.
למעשה, אתה מג"ד שלא מפקד בשוטף על החיילים שלו.
"זה נכון, היחידה שלנו פרושה בכל רגע נתון בכל נקודת קצה שאתה יכול לדמיין שצה"ל פועל בה. המיקוד עכשיו הוא כמובן עזה, אבל יש לי גם ברגע זה צוותים בפיקוד הצפון ובפיקוד המרכז. המשימה שלי כמפקד היחידה היא לשמור על הרציפות וההמשכיות, לשלוח את הכוח למשימה כשהוא כשיר הן מבחינה מקצועית, שהאנשים מיומנים ומאומנים, ושאמצעי הלחימה נמצאים בכשירות. לצורך זה אני נעזר במפקדי הפלוגות שעובדים מול האוגדות ומוודאים שהמשימה מתבצעת בסטנדרט המקצועי והמבצעי הנדרש, אבל מי שנותן לצוות שלי פקודות בשטח הוא הכוח המסתייע. מפקד הגדוד או החטיבה, ולפעמים מפקד האוגדה, הם אלה שנותנים את המשימה, והלוחמים מבצעים את המשימה - אם זה לסרוק, לאתר או גם לתקוף".
ואיך הלוחמים מתמודדים עם המציאות הזו הנדידה הזאת בין יחידות?
"הלוחמים שלנו מתמודדים עם שירות שוחק במיוחד. כשהם מסיימים לסייע לגדוד מסוים הם מקבלים יומיים־שלושה בבית ומיד עוברים לסייע לגדוד אחר, בניגוד לגדודים מתמרנים שמקבלים זמני התרעננות משמעותיים יותר. מספר ימי התמרון של כל לוחם ומפקד צוות ביחידה גדול מאוד. השירות ביחידה הוא עָצים והלוחמים עובדים קשה מאוד. כל הזמן נדרשות יכולות חוזי והכוח שלנו הוא כוח איכותי שכולם מעוניינים להסתייע בו. בכל נקודת זמן יש יותר ביקוש לסיוע שלנו מאשר מספר הצוותים שיש לנו לתת.
"המעברים האלו מיחידה מסתייעת ליחידה אחרת באמת לא פשוטים, והמסלול שהלוחמים עוברים נועד לפתח בהם חוסן פיזי וגם את החוסן המנטלי הדרוש. הם כל הזמן נדרשים להסתגל לשינויים; הם מצוּותים לגדוד למשימה שיכולה להימשך יומיים ויכולה להימשך גם חודש. בסיום התקופה הם יוצאים, עושים נוהל קרב מחודש ונכנסים פעם נוספת, בהתאם לצרכים. בכל פעם כזו הצוות צריך לבנות את ממשקי העבודה ולהוכיח את עצמו מחדש, והם עושים את זה בהצלחה, ותוכיח העובדה שכל הזמן יחידות מבקשות צוותים שלנו.
"אני מעריך מאוד את האנשים. מה שעוזר להם להתמודד עם הקושי הוא ההבנה שהם מצילים חיי אדם ומגינים על התושבים והידיעה שעוד לא סיימנו את המשימה. כשאתה מבין שבעוד צעד ועוד צעד אתה מסייע לצה"ל לעמוד במשימה הגדולה - זה מחזיק אותך גם כשאתה בשטח, בשמש, בקור, עוד יום ועוד יום. אני מפקד היחידה בסך הכול ארבעה חודשים, ובכל פעם מחדש אני נפעם מהעוצמות של הלוחמים שלנו שעומדים באתגר הזה כבר שנתיים. אלה האנשים הכי טובים שיש ואני גאה בהם מאוד".
מוכנים לכל קריאה
מי מחליט איזו יחידה תקבל צוות שלכם לסיוע?
"חטיבת המבצעים מנהלת את זה, היא זו שמקצה את הצוותים שלנו ליחידות השונות. אנחנו בעצם משאב מטכ"לי. הוא יושב פה בחטיבה 215 של התותחנים שאנחנו חלק ממנה, אבל הוא בעצם יחידה מטכ"לית שמשרתת את כלל הזירות וכלל הכוחות בזיקה לזרוע היבשה, אבל בתוך זרוע היבשה אנחנו מסוגלים לחבור לכל כוח לפי ההנחיות שאנחנו מקבלים. צריך להגיד שבחיל התותחנים יש כמה יחידות שמפעילות כטמ"מים, אבל אנחנו הכי טקטיים והיחידים שמפעילים כטמ"מים ממש מתוך השטח".
מה המשמעות של זה שאתם פועלים ממש מתוך השטח?
"הלוחמים שלנו נלחמים כתף אל כתף עם הכוחות המתמרנים. זו הייחודיות שלנו. הכטמ"ם שלנו הוא כזה שאפשר לשאת על הגב, וזה לא קל. אני יכול להגיד לך שהלוחמים שמסיימים מסלול של שנה הם מאוד חזקים ומסוגלים לסחוב משקלים גדולים. ועדיין, זה כלי שחיילים מאומנים היטב מסוגלים לשאת ולהפעיל מהיכן שצריך. לא תמיד מוכרחים לפעול ממש מתוך השטח, תלוי מה המשימה. צריך לבחור את הנקודה הכי נוחה לפעול ממנה, ומה שצריך הוא שמפקד הצוות יהיה ליד המפקד הרלוונטי בשטח עם האמצעי השולט וידע לסייע לו. הכלי שלנו הוא כזה שאפשר לסחוב גם ברגל וגם בתוך כלי רכב, לכל מקום. זו הייחודיות שלנו".
צילום: נעמה שטרן
מי מגיע ליחידה?
"הלוחמים שמגיעים אלינו הם כאלה שעברו מיון ועשו גיבוש במסגרת חיל התותחנים שאליו אנחנו שייכים. יש כאלה שמגיעים דרך שבוע ראיונות, כאלו שנשרו מטיס ומיחידות נוספות. הם עוברים מסלול של שנה, מתחילים אותו בבסיס שבטה ואחרי שנה עולים ליחידה. חשוב לומר שיש אצלנו לוחמים ולוחמות, זו יחידה מעורבת אבל הומוגנית, כלומר יש צוותי לוחמים וצוותי לוחמות. שליש מהסד"כ הלוחם הוא לוחמות, אבל אין עירוב של גברים ונשים באותו צוות, מפק"צית ללוחמות ומפק"ץ ללוחמים. כשפועלים במתארים רחבים יותר של כמה צוותים יחד בפיקוד מ"פ יכולים להשתתף בפעילות גם צוותים של לוחמים וגם של לוחמות, שיודעים לעבוד יחד, אבל הצוותים נפרדים".
כשהגעתי לכאן ראיתי קבוצה של מילואימניקים. הם חלק מהיחידה?
"ודאי. יש לנו מאות חיילי מילואים ביחידה, למעשה יש לי יותר לוחמים במילואים מאשר לוחמים בסדיר. בעצם אין עוד מפקד יחידה כמוני בצבא בגלל שאני מפקד לא רק של הלוחמים הסדירים אלא גם של כל לוחמי המילואים שמפעילים את אמצעי הלחימה של היחידה ועברו את ההכשרה שלנו. יש לי עשרות צוותים של לוחמים שפועלים בסבבים מאז תחילת המלחמה. לוחם המילואים הממוצע שלנו עשה יותר מ־250 ימי מילואים מאז 7 באוקטובר, והם ממשיכים להתייצב ולהשתתף בלחימה גם בימים האלה ממש. כמעט בכל רגע נתון יש לנו לוחמי מילואים בשטח, כשמטבע הדברים יש 'פיקים' - מבצעים גדולים שבהם דרושים יותר צוותים, וזמנים שבהם נדרשים פחות לוחמי מילואים.
צילום: נעמה שטרן
"מתחילת הלחימה העומס על המילואימניקים שלנו גדול מאוד. כל מי שעוזב את המשפחה שלו, את הלימודים, את העבודה או העסק שלו ומתייצב, זה לא מובן מאליו, ואני מאוד מעריך את זה. אלה אנשים מצוינים, ממפקדי הפלגות והצוותים ועד אחרון הלוחמים אלה אנשים מצוינים, מלח הארץ. למרות העומס העצום הם ממשיכים להתייצב, בין היתר בגלל התחושה המאוד משפחתית שיש פה; הלוואי שיכולתי לקרוא להם פחות, אבל אנחנו נאלצים להמשיך להעמיס עליהם הרבה".
לקראת סיום השיחה מבקש סא"ל ד' להזכיר את סגן עדן נמרי ז"ל, מפקדת צוות ביחידה שב־7 באוקטובר תפסה כוננות עם צוותה במוצב נחל־עוז בעוטף עזה, ונפלה לאחר שניהלה קרב גבורה. "זה סיפור גבורה מדהים. עדן הייתה במיגונית ונלחמה במחבלים שתקפו את המוצב עד הכדור האחרון. הלחימה שלה הצילה לא מעט חיילים וחיילות שהיו שם, בעיקר תצפיתניות, אך היא עצמה נפלה. התצפיתניות שחזרו מהשבי העידו על גבורתה של עדן ועל הלחימה ההרואית שהיא ניהלה עד הרגע האחרון".
עוד כתבות בנושא
