שלוש שנים עברו מאז רצה לכנסת, אבל הדר מוכתר יכולה להיות בטוחה שאף אחד לא שכח אותה, אף שנאלצה לשמור על השתיקה במהלך שירותה בחיל המודיעין. כך לפחות זה נראה כשאנחנו מסתובבות בצהרי היום בשוק מחנה יהודה. בכל צעד נוצרת סביבה המולה. הצעירים נרגשים לראות אותה, מצטטים את סרטוני הטיקטוק שלה. המבוגרים נעזרים בי כדי להיזכר בשמה ולא מוותרים על סלפי עם יו"ר מפלגת "צעירים בוערים" לשעבר שעושה קאמבק. היא רק בת 24, משוחררת טרייה, וכבר מסמנת יעד חדש - להיבחר בבחירות המקדימות של מפלגת הליכוד ולהיכנס לכנסת במשבמצת המשוריינת ל"אישה חדשה".
מוכתר צצה ביום בהיר ברשתות בימים שמערכת בחירות הייתה השגרה. היא הבטיחה לשים לזה סוף ולהפוך ל"כאב הראש" של חברי הכנסת המכהנים. לכן בעיני רבים תמוהה הבחירה שלה לנסות להיכנס דווקא לאחת המפלגות הוותיקות בכנסת, ועוד לאחת ששמה את השריון לצעירים במקום ה־40 הבלתי ריאלי.
"זאת טעות אדירה לדעתי", היא טוענת לפני שאנחנו יוצאות לסיבוב בשוק. "הליכוד היא מפלגה ותיקה שצריכה דם חדש. לא שאני מזלזלת בדור הוותיק, אני מאוד מעריכה אותם והם מוריי ומלמדיי. אבל חייבים צעירים, זה כוח. בסוף מי שתולה את שלטי התמיכה בנתניהו אלו ילדים בני 18, וצריך לקדם גם את הרצונות שלהם".
אז למה לא לחזור לרעיון המפלגה לצעירים?
"אי אפשר להגיד שלא ניסיתי. הקמתי מפלגה מאפס, עשיתי מימון המונים ואספתי שקל לשקל. רציתי שתהיה באמת מפלגה שתדאג לדור הצעיר. הייתי בת 19 וחשבתי שאני יודעת הכול. מהר מאוד הבנתי ששינויים לוקחים זמן, וצריך לעבוד על זה. לכן אני רוצה להצטרף למפלגה קיימת שתישאר גם עוד 300 שנה. אני ימנית, אז האג'נדות של הליכוד מתאימות לי כמו כפפה ליד".
צילום: נעמה שטרן
לא בטוח שיוקר המחיה זה מה שמעניין כרגע את הליכוד.
"בדיוק בגלל זה צריך את הדר מוכתר. הליכוד היא מפלגה חברתית, ואני חושבת שקצת זנחו את הנושא. אם יש מישהי שיכולה להחזיר אותו לסדר היום הציבורי ולכותרות זו אני. לצד זה, הליכוד היא מפלגה מדהימה, היחידה בישראל שעוד דמוקרטית עם שריון לצעירים ולנשים. לא כמו לפיד או גנץ שיכולים לשים את דודה שלהם ברשימה. אשכרה דמוקרטיה. זה מאוד חשוב לי וזה קיים בליכוד".
עדיין, תצטרכי לתמוך בחוקים שלא בטוח שתסכימי איתם, ולא בהכרח יקדמו את החוקים שאת רוצה לקדם.
"חברי כנסת לא רואים את התמונה שנתניהו רואה, אז לא אדרוש מיד סל ענק של חוקים שעולים מילארדים. אתחיל במשהו קטן. צעד אחרי צעד, אבן אחרי אבן. אם חוק אחד לא מתאפשר, אשאל 'מה אתם כן יכולים לתת לי'. את מתחילה בדברים הקטנים ובסוף משיגה את הגדולים".
עד לאחרונה מוכתר לא ידעה שהיא ליכודניקית. היא גילתה זאת מקריאות ה"ביביסטית" שהופנו נגדה מצד חבריה ליחידת 8200, שהיא שירתה בה כעתודאית עם שני תארים במדעי המחשב. כשהוחרמה עד כדי כך שסולקה מקבוצות הווטסאפ, היא הבינה שהיא לא בדעה הפוליטית הנכונה. "עברתי שם חרם מזעזע", היא אומרת. "אף אחד לא אכל איתי בהפסקות, הוציאו אותי מקבוצות. עברתי התעמרות בידי המפקדים שלי, אבל כשפניתי למפקדים בכירים יותר הם אפילו לא הגיבו. הגשתי קבילות, הכול מתועד, למקרה שדובר צה"ל יטען שאני שקרנית".
מעמדה החברתי התערער עוד יותר אחרי שהחליטה לפתוח בפעילות פוליטית של ממש, שכללה שכנוע צעירים בסביבתה להתפקד למפלגת הליכוד. "התחלתי לדבר קצת ימין וחטפתי ריתוקים כי אמרתי דעות קצת שונות וכתבתי 'ליכוד' בקבוצת ואטסאפ פרטית. בכל שבועיים קיבלתי עונש, רותקתי, ובינתיים אנשים שהסתובבו עם סטיקר 'אתה הראש אתה אשם' אפילו לא ננזפו. אז את מבינה שיש פה בעיה.
"אם רוצים שלא תהיה פוליטיקה בצבא אני מכבדת את זה, אבל משני הצדדים. לא הגיוני שאני מקבלת ריתוק של שבוע כי כתבתי בקבוצת ווטסאפ פרטית את דעותיי, אבל אדם עם סטיקר השמאל 'נאמנים למגילת העצמאות' לא עולה למשפט. לא הגיוני שאם אתה אומר 'החטופים בכל מחיר' זה בסדר אבל אם אתה חושב אחרת אתה גזען. זה היה קשה. חיפשו אותי, ריגלו אחריי. לא יכולתי יותר, הייתי מסתתרת בארון של השרת כדי שיניחו לי".
ב־7 באוקטובר הייתה מוכתר בלב ליבה של היחידה, ולדבריה ראתה מקרוב את "הכשל המטורף של השמאל הרדיקלי בצמרת הצבא". מאז ואילך לא הפסיקה לשאול שאלות, והדבר הוביל לעזיבתה את התפקיד שנים רבות לפני המתכונן. "ב־8 באוקטובר באתי למפקד שלי ושאלתי אותו על דברים שלא נעשו נכון, חלק פורסמו וחלק לא", היא אומרת. "לא אשכח את זה. הוא מסתכל עליי, מנפנף עם היד, ואומר, 'את מורידה את המורל, יש פה מילואימניקים. תפסיקי לשאול שאלות'. כשהמשכתי וניסיתי לחקור בעצמי מה קרה, גיליתי עובדות מזעזעות שהציבור לא מכיר. כשתהיה לי חסינות פרלמנטרית, בעזרת השם, אחשוף את כל מה שהיה ב־8200. פרשות מזעזעות שאף אחד לא מדבר עליהן. זו יחידה שלא יודעת לקבל ביקורת. כל מי שמבקר אותם הוא ימני משיחי מבחינתם".
הדר מוכתר | צילום: נעמה שטרן
בתקופה הזאת היא כבר רצתה לעזוב את היחידה - "להיות שם לא עשה לי טוב" - וכתבה שפורסמה במאקו והציגה טענות שמוכתר לכאורה העלתה בעניין מפקד היחידה חסכה לה את ההתלבטות. "מישהו ציטט אותי וטען שאמרתי שיש דם של 1,200 נרצחים על הידיים של מפקד היחידה, ואז העזיבו אותי", היא מספרת. "קיבלו אישורים מגבוה, לא יודעת ממי. זימנו אותי לוועדה, שאלו אם אני רוצה לעזוב או להישאר. אז הבנתי שהגיע הזמן לעזוב. מעולם לא אמרו שזה בגלל הציטוט, אבל כשצעד כזה מגיע יומיים אחרי, זה לא מקרה".
לא התבאסת? התכוננת הרבה זמן למסלול העתודה הזה.
"אני לא מרגישה החמצה על התפקיד שלי, הלוואי שלא הייתי משרתת בו. זאת יחידה שצריך לפרק ולהרכיב מחדש. אני לא מדברת על האנשים למטה, אבל את הקודקודים שם חייבים להחליף. בחרתי בעתודה כי אני אוהבת ללמוד, הצטיינתי הצטיינות יתרה באוניברסיטה. עכשיו אני לא מחויבת לצבא, ואני יכולה לסיים את הדוקטורט ולהשפיע באמת.
"אני בכל זאת שמחה שהייתי שם, כי אחרת לא הייתי רואה את הכשלים ואת ההשתקה של הימין. כיום אני מבינה בזה הרבה יותר מפרשנים ביטחוניים בערוצי התבהלה. אני חולמת להיות יום אחד סגנית שר הביטחון, ולהפריד את המיונים מצה"ל כדי לאפשר לעוד אוכלוסיות להגיע לתפקידים כאלה ולתקן".
אחרי גזירת החוגר מוכתר לא חיכתה אפילו רגע, ומיד שבה למסך הגדול. בתוכנית הראשונה שאירחה אותה, "הפטריוטים" בערוץ 14, העידה כי ביחידה שלה לא ראתה חייל אתיופי "חוץ מזה שניקה את השירותים". האמירה סיבכה אותה והובילה לביקורת רבה, בין השאר מאנשי העדה עצמה שטענו כי הם שירתו ביחידה. "אני עדיין עומדת מאחורי המשפט הזה", היא מכריזה בביטחון, "אבל יש לי הסבר. ב־8200 יש יחידות טכנולוגיות, 'הדובדבן שבקצפת', ובאחת מהן אני הייתי. שם יש מעט מאוד אתיופים, אם בכלל. האתיופים הם 2.5 אחוזים מהאוכלוסייה בישראל וזה לא הגיוני. מי שתקף אותי עשה את זה מתוך בורות. מדובר ביחידות שפועלות בעיקר בפרוטקציות, 'חבר מביא חבר'. אז אל תתפלאו שכל היחידה מהוד־השרון. אין אתיופים, אין מזרחים, אין אנשים מרמלה".
את לא חושבת שזה משפט פריווילגי כשהוא מגיע מאחת שהייתה ביחידה הזו והיא לא מהעדה האתיופית?
"אני בצד של האתיופים ושל כל אוכלוסייה שצריך לפתוח לה דלתות לתפקידים האלה. רוב חברי הכנסת לא רעבים ללחם, אבל יש מי שמדברים ופועלים בנושא יוקר המחיה. אז אני עוד לא נבחרת ציבור, אבל אני חושבת שיש לי הזכות והחובה לדבר על נושאים חשובים. נתניהו לא מזרחי, אבל הוא משמיע את הקול של המזרחים".
את חושבת שהשרים והח"כים במפלגת השלטון צריכים לקבל אחריות על מה שקרה ב־7 באוקטובר?
"בתור מי שהייתה ב־7 באוקטובר ב־8200 אני אומרת בקול ברור: נתניהו לא אשם ולו בגרם במחדל הזה. אם הייתי חושבת אחרת הייתי אומרת, אין לי מחסומים בפה. חיל המודיעין הסתיר מידע באופן שיטתי.
"אני חושבת שצה"ל עצמאי מדי. הוא תמך בסרבנים ואישר לחיילים בסדיר להביע התנגדות לרפורמה המשפטית. אז את מחברת את כל התמונה ומבינה שיש פה צבא שעובד נגד הממשלה. נכון שאם יש במכונית נהג ושלושה נוסעים והוא עושה תאונה, הנהג אשם. אבל מה אם שלושת הנוסעים הסתירו לו את העיניים? חוץ מזה, יש ועדת חקירה ממלכתית כל ארבע שנים, כלומר הבחירות, ונתניהו זוכה בהן שוב ושוב. אז אני צריכה ששופט יבוא ויגיד לי מי אשם? לא תודה, אני חכמה מספיק לדעת בעצמי".
מצה"ל לא נמסרה תגובה לדברים.
כמו דג שהוחזר למים, מוכתר המשוחררת ממגבלות הצבא מיהרה וצללה לפגישות עם חברי כנסת, ללחיצות ידיים עם חברי מרכז ולעבודה מסביב לשעון, בזמן שהיא מסיימת את התזה שלה בלילות. טיול שחרור במזרח או אפילו סוף שבוע של מנוחה - את אלה לא תמצאו בתוכניות שלה, גם לא לטווח הארוך. "לא הייתה פגישה עם חבר כנסת שרציתי ולא קיבלתי, גם לא עם שר", היא אומרת. "אני חושבת שאני יכולה להביא המון למפלגה. אני רוצה לטפל ביוקר המחיה, במחירי הדיור, בהסברה שלא עובדת כמו שצריך.
"צ'רלי קירק, שנרצח, אמר לנתניהו פעם: 'במקום דובר צה"ל שים שלושה חבר'ה בני 18 עם טלפון'. הוא צדק. הרבה חברי כנסת לא יודעים להשתמש ברשתות החברתיות, ולכן יש דור שלם של צעירים שהליכוד נוגע בהם אידאולוגית, אבל הם לא מצביעים. אני בעצמי לא הצבעתי בבחירות עד שהתמודדתי, ואז הצבעתי לעצמי. אני יכולה להביא את הגישה לקהל הזה. המפלגה צריכה להתקדם למאה ה־21, ואני חיה את זה. הבאתי רבע מנדט בבחירות הקודמות. מי שמבין בפוליטיקה יודע שזה מספר לא קטן בכלל, במיוחד כשאת עם אפס משאבים".
אמרה שאין ב–8200 חיילים מיוצאי אתיופיה, "חוץ מזה שניקה אתהשירותים". מוכתר בתוכנית "הפטריוטים" | צילום: צילום מסך מתוך עכשיו 14
למודאגים מכך שאחרי הבחירות מוכתר תיפול לאווירת "חימום הכיסא" הידועה, היא ממהרת להבהיר שהצעירה הקולנית וחסרת הבושה לא תלך לשום מקום. "אני מתכוונת לשים בכנסת שק"ש ולעבוד הכי קשה שאפשר", היא מבטיחה עם יד על הלב, "להביא ללשכה מברשת שיניים, לישון שם ולענות לחברי מרכז בארבע לפנות בוקר, לגייס צעירים ולהחזיר אותם הביתה לימין. אני באה לתת, לא רק לקחת. יש בי הרבה מוטיבציה. אין לי בעל וילדים שאני צריכה לחזור אליהם מדי ערב. הפוליטיקה היא כל מה שיש לי ואני מוכנה לעבוד בלי הפסקה".
אם תיבחרי, את מקווה להגיע לכנסת מאוחדת יותר מזו שאנחנו מכירים?
"לא, אני מקווה שיעשו פריימריז ביש עתיד וכולם יעופו", היא מחייכת, "או שמפלגות האופוזיציה לא יחרימו את נתניהו. אתם צועקים 'אחדות, אחדות'? אז שבו עם ביבי, מה הבעיה. למה לא לשבת איתו? זו אחדות. המלחמה חשפה באופן חד־משמעי את הקרע בעם, אז אני נגד אחדות, לא רוצה אחדות. זה חרטא. מה אנחנו, צפון קוריאה? כולם חושבים אותו דבר?"
לא מדובר על אחדות דעות. אחדות זה גם כשחושבים אחרת.
"אבל השמאל רוצה אחדות לפי הכללים שלו. אז לא, אני רוצה לפי הכללים שלי, או בלי אחדות בכלל. אתם רוצים אחדות? מעולה, שלפיד ייקח תיק אצל נתניהו. אחדות זה לא להגיד לנו מי יהיו ראש הממשלה, ראש השב"כ או הרמטכ"ל. אני לא קונה את זה. אז מלכתחילה אני אומרת שאני לא רוצה אחדות. לא רוצה להתייפייף. אני לא צריכה את זה. אני צריכה ועדת חקירה בצה"ל, רפורמה משפטית. זו אחדות: הרוב קובע".
צילום: נעמה שטרן
ומה עם הצעירים מהשמאל, לא תדאגי לאינטרסים שלהם?
"אני אדאג לכל הצעירים. אבל אני עדיין לא קונה את הקטע של אחדות. לא אכפת לי, אני אומרת את מה שאני חושבת. אם הם רוצים אחדות אז בשמחה, בתנאים שלי, בדרך דמוקרטית".
בניגוד לימים שהיא הובילה מפלגה משל עצמה, המסע שלה אל הליכוד מצריך ממנה התייחסות גם לסוגיות הבוערות עכשיו, כמו הרפורמה המשפטית וסוגיית הגיוס. אבל למוכתר יש בשרוול תשובות להכול, והיא שולפת אותן ברגע. "אני לא איזו פרשנית מנופחת", היא אומרת. "הייתי בצבא והוא לא מותאם לחרדים. נכון, יש חטיבה חדשה שהוקמה במיוחד וזה מבורך. אבל רוב הצבא לא מתאים להם. אם צה"ל רוצה את החרדים, מן הראוי לפתוח עוד יחידות מתאימות, כולל במודיעין.
"ביחידה ראיתי בחורות עם גופיות ומכנסונים, גברים ונשים מתנשקים. את באה לבית הכנסת והוא ריק כמעט תמיד. את צמה בתשעה באב ובי"ז בתמוז ומפעילים לידך שירים. לא מכבדים. אין התאמה, מי שאומר אחרת משקר. יש תא ללהט"בים, אבל לא יאפשרו תא לחוזרים בתשובה".
היא, אגב, לא אוהבת להגדיר את עצמה כדתייה: "מקטלגים אותך. אני בחורה מאמינה, עושה מה שאני יכולה. היו תקופות ששמרתי שבת באופן מלא, אבל בצבא פחות. כי חייבים להיות עם טלפון, ואז את ממשיכה להשתמש בו. אני מקווה שהשנה בעזרת השם אשמור את כל השבתות".
כמו הרבה צעירים בגילה, מוכתר עוד מתגוררת בבית הוריה בעיר הולדתה. היא הבכורה משלושה אחים. לזירה הפוליטית הגיעה, היא מספרת, אחרי שגרה בגרמניה, ונחשפה לעלות המחיה הנמוכה בהרבה שם. "הייתי בגרמניה בחילופי סטודנטים וגיליתי שהמחירים שם הם 30 אחוז פחות מבישראל. העליתי סרטון על זה לטיקטוק ומשם זה התחיל".
הסרטונים שבהם היא קובלת בדיבור צעקני ומהיר על יוקר המחיה התפוצצו ברשת הטיקטוק. מוכתר חשבה שתוכל להמיר את התגובות הנלהבות לפתקים בקלפי, נעמדה מול המצלמה, הודיעה בפשטות שהיא מקימה את מפלגת "צעירים בוערים", ומיד ניגשה לגוגל בניסיון להבין איך עושים את זה.
"הייתי ממש לבד בהתחלה, בלי לדעת איך בכלל מקימים מפלגה", היא מספרת. "בשלב הראשון גיליתי שאני צריכה להשיג 120 חתימות, ויש לי שני חברים בקושי. אז הלכתי בשדרות רוטשילד בלילות, בליווי של עורך דין, והחתמתי אנשים חצי שיכורים שהסתובבו עם כוס בירה ביד. אפילו הומלסים החתמנו, אל תשאלי. בשבע בבוקר הגשנו את כל החתימות בוועדה".
"צ'רלי קירק, שנרצח, אמר לנתניהו פעם: 'במקום דובר צה"ל שים שלושה חבר'ה בני 18 עם טלפון'. והוא צדק". קירק | צילום: איי.אף.פי
הנערה מהטיקטוק הפכה לתופעה. היא צלפה ללא רחמים בח"כים הנדהמים במסדרונות הכנסת, והגיעה גם לכלי התקשורת הכי גדולים בארץ, שלמרות גילה הצעיר לא עשו לה הנחות. "אני חושבת שחוץ מביבי, הייתי מהאנשים שחטפו הכי הרבה ביקורת בתקשורת - ולא בצדק", היא נזכרת. "לא קיבלתי שקל אחד למימון הקמפיין, וכל הסכינים כוונו אליי. לא נתנו לי הזדמנות. הפחדנו אותם, התחלנו לשתות קולות וזה התחיל להיות רציני. אז הפתרון היה להפיל את הדר מוכתר".
ניסו להפיל אותך?
"בבחירות הקודמות? בטח. בסקרים היינו מעל אחוז החסימה, עם שלושה־ארבעה מנדטים, ובקלפי סיימנו ברבע מנדט. אני לא רוצה שיקלו עליי, אני רוצה שיהיו איתי הוגנים, ולא היו. כשיש לך כסף וכוח, זו לא בעיה להפיל בחורה בת עשרים. אבל אני מרגישה שעברתי כל כך הרבה שאי אפשר לשבור אותי עכשיו".
מוכתר מתכוננת לסבב הנוכחי ומביאה איתה שריון עבה במיוחד וכמה לקחים מהעבר. "במערכת הבחירות הזו אדאג לשמור את החיים הפרטיים שלי לעצמי", היא אומרת. "אני אדם אותנטי מאוד, מצלמת סרטונים עם מגבת על הראש לפני שאני הולכת לישון, אומרת את דעתי בלי פילטרים. אבל אני לא רוצה שהחיים האישיים שלי יהיו העניין. אמרתי מספיק. גילו לי סודות שלא הכרתי. הייתי נאיבית. עכשיו אני מבקשת שיתנהגו אליי כמו שמתנהגים לשאר חברי הכנסת. לא נכנסים להם לחיים האישיים, לא נוברים להם בחשבון הבנק. אצלי פתחו הכול במקום להתעניין במה שאני הולכת לעשות למען עם ישראל".
צילום: נעמה שטרן
ויש משבר אחד שהיא לא תשכח. בשיאו של מסע הבחירות נחשף שעל שם מוכתר, שמחתה בזעם על כך שצעירי ישראל אינם מסוגלים לרכוש דירה בישראל, רשומות שתי דירות שרכשו הוריה. היא התמודדה עם גל ביקורת ענק והתערבות של רשות המיסים, אבל מבחינתה אין לזה קשר למאבק שעוד תמשיך לנהל על מחירי הדיור.
"יכולות להיות לי שמונה דירות ועדיין אילחם על זה, זה לא סותר. כמו שניר ברקת מיליונר ועדיין הוא שר הכלכלה. אני מייצגת את הצעירים שלא יכולים להגיע לדירה בישראל, חוץ מלקבל אותה מההורים. לי אין עדיין יכולת לקנות דירה. את כל זמני, מרצי וכספי השלכתי לבור הפוליטי. אנשים אומרים לי: 'בטח את עושה מלא כסף בטיקטוק'. שקל לא קיבלתי! לא עשיתי פרסומות, ועם מספר עוקבים כמו שלי הייתי יכולה להיות מכונה משומנת של כסף. בחיים לא אנצל את העוקבים שלי ואמכור להם שטויות, רק אגיד להם שיצביעו לי בפריימריז".
ההורים שלך לא תמכו בהחלטתך להקים מפלגה. עכשיו הם תומכים בך?
"עכשיו הגענו להסכם. אני ארוץ לפוליטיקה, אבל אני אשלים דוקטורט", היא צוחקת, ומיד מרצינה. "הייתה תקופה לא פשוטה בינינו, הכול היה אז מאוד חדש ומורכב. הרעיון ללכת לפוליטיקה בא להם בבום והייתי מאוד צעירה. אבל למדתי המון. מכל טעות".
ולא חשבת להרים ידיים ולקחת הפסקה ארוכה בתאילנד?
"זה לא מדגדג לי אפילו. אם שמים לי מול העיניים אפשרות לטוס לתאילנד בחינם או להיפגש עם חברי מרכז, אין לי התלבטות. אני לא צריכה כלום. לא חברים, לא מסיבות, לא חופשות. אני סובלת מזה. מדי פעם ההורים שלי לוקחים אותי למסעדה ואני מחכה שזה ייגמר. אני מרגישה שאני נלחמת על העתיד של המדינה שלי, זה מה שאני אוהבת לעשות. נולדתי לזה. אני רואה את עצמי ככה גם עוד עשור. הכנסת היא כרגע בן הזוג שלי, המשפחה שלי, היא הכול בשבילי. בפוליטיקה אני האדם הכי מאושר בעולם. ואם את עובדת במה שאת אוהבת, את לא עובדת יום אחד בחיים שלך".