בימים האחרונים התפרסמו ידיעות על שיחות שמתקיימות בכנסת לגבי האפשרות להוריד לקראת הבחירות שיתקיימו במהלך שנת 2026 את אחוז החסימה, כולל אישור של פגישה בין יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט, ח"כ שמחה רוטמן מהציונות הדתית, עם לא אחר מיו"ר חד"ש, איימן עודה.
עוד כתבות בנושא
הקואליציה המפתיעה להורדת אחוז החסימה משתרעת בין אנשי הציונות הדתית שחוששים לא לעמוד ברף המינימלי של הקולות, החרדים האשכנזים, אשר ששים אלי פיצול בין חסידים לליטאים, ושני אלו מנסים לצרף אליהם את חברי הכנסת הערבים, שחוששים מאיבוד מנדטים נוסף אם לא תוקם רשימה משותפת גם הפעם.
אולם הדרך הנכונה אינה לראות את השאלה אם יש להוריד את אחוז החסימה לפי האינטרסים הפולטים הנוכחיים, ותמיכה בה לא אמורה להיות מושפעת מצד פוליטי, אלא אם הורדת אחוז החסימה היא צעד ראוי לדמוקרטיה הישראלית. והתשובה לכך, לדעתי, היא כן רבתי.
הכי מעניין
שינוי בלתי צפוי
א. ראשית, השאלה חייבת להיות מנותקת מהפוליטיקה הרגעית, לא רק כי סוגיות מבניות יש לבחון באופן נקי, אלא כי ההשפעה הפוליטית המיידית של שינוי אחוז החסימה אינה צפויה. מפלגת "התחיה" תמכה בהעלאת אחוז החסימה בשנות התשעים, ולא צלחה אותו בקלפי בעצמה. העלאת אחוז החסימה על מנת לפגוע במפלגות הערביות הביאה לאיחודן, ולחיזוק משמעותי של הייצוג הפוליטי הערבי.
בכל מערכת בחירות, אחוז החסימה הגבוה פגע לא מעט פעמים דווקא במחנה שחשב שירוויח ממנו. כך גם לגבי הורדת אחוז החסימה - המחשבה שאפשר לחזות את השפעתו על המפה, אינה אלא אשליה.
למה עכשיו? למה לא?
ב. למה עכשיו? ראשית, למה לא. הורדת אחוז החסימה נדרשת מזה זמן רב, בשל הנזקים שהיא גרמה, והעובדה, שתפורט בהמשך, שהיא לא משיגה את מטרותיה. אך בנוסף לאמור, קשה לדמיין זמן בו הורדת אחוז החסימה נדרשת יותר. אם יש כיום הסכמה כלשהי מימין ומשמאל, היא שהפוליטיקה הישראלית זקוקה להתחדשות. ועדיין, איכשהו, בכל סקר, רואים מעין משחק כיסאות של אותם השמות מהפוליטיקה של העשור האחרון. למה זה קורה? כי לכוחות חדשים קשה לצמוח אורגנית היישר לאחוז החסימה הגבוה שקיים היום. למעשה, הם נחסמים מראש.
מתחת לאחוז החסימה נמצאים כרגע חרדים שרוצים להשתלב, ערבים שרוצים להיות יותר ישראלים, מילואימניקים שרוצים להקים מפלגות של הסכמות, כוחות של ימין כלכלי ליברלי, החלקים המתונים יותר של הציונות הדתית, וכנראה עוד כמה כוחות שרק מחכים לבוא לידי ביטוי. אם אנחנו רוצים התחדשות בפוליטיקה, ולא קיפאון, צריך לתת לכוחות האלה להתבטא, ואולי, עם השנים, לצבור מוכרות ואהדה, ולגדול. כרגע, כניסת הכוחות האלו נחסמת כי הם לא מסוגלים לבוא "מהבית" עם ארבעה מנדטים.
יציבות VS קיצוניות
ג. העלאת אחוז החסימה נועדה לשתי מטרות - להוסיף יציבות למערכת, ולמנוע כניסה של כוחות קיצוניים. אז תגידו, איך לדעתכם התקדמנו עם שתי המטרות? אתם מרגישים שאנחנו ביציבות פוליטית? בשיח מתון יותר ממה שהיה פה לפני שאחוז החסימה עלה?
בפועל, כוחות קיצוניים התחזקו, והשתלבו ברשימות גדולות יותר, עם קשר רופף ומלאכותי בין חלקיהן במקרים רבים, במקום להיבלם. היציבות הפוליטית רק נפגעה, בין אם כתוצאה של האקראיות בקולות שיורדים לטמיון, ובין אם בגלל צמיחת כוח הסחיטה של מפלגות בינוניות, כשיש פחות מפלגות קטנות שיכולות לבוא בחשבון הקואליציוני במקומן. אם זה המצב, למה ליצור את החסם הזה על הייצוג הדמוקרטי? מדוע לא לאפשר לבוחרים להשפיע על הרכב הכנסת, במינימום הפרעות?
ככה עובדת פוליטיקה
ד. הורדת אחוז החסימה אינה פתרון קסם לצרות של הקיטוב הישראלי. היא גם לא פתרון קסם לכשלים הפוליטיים הישראלים, ולשם כך נדרשים צעדים נוספים, שהם נושא לדיון אחר. אך היא צעד הכרחי, נדרש, וקל מאוד לביצוע.
העלאת אחוז החסימה לא נוצרה מתוך אידאולוגיה, אלא מתוך חישוב פוליטי. גם היוזמה להורדת אחוז החסימה, כפי שקורה לרוב בפוליטיקה, מגיעה מחישוב פוליטי. אז מה. ככה עובדת פוליטיקה. השאלה היא אם אחוז חסימה גבוה הוא רע, ואם להוריד אותו זה דבר טוב. התשובות לכך הן כן וכן. ומעוד סיבה – משום שבישראל של בחירות 2026, אם אחוז החסימה לא ירד, לרבים לא יהיה למי להצביע.
עוד כתבות בנושא