הבית // בית פרטי עם חמישה חדרי שינה וגינה קטנה עם עצי פרי, מרחב לילדים ומקום קבוע לסוכה. במרפסת הגדולה עומד מנגל גדול שמחכה לפעולה. "אנחנו מארחים הרבה. זה חלק מהמשפחה שלנו, חלק מהאוויר שאנחנו נושמים".
ילדים // יש להם שישה ילדים. הבכורה בת 33, מיילדת ואחות. השנייה בת 32, ומנהלת עסק לאיפור, שיער והפקת אירועים. השלישי בן 31, מהנדס חשמל. הרביעית בת 27, עוסקת בתחום התזונה. החמישית, גילה, הייתה אמורה להיות בת 24, אך לפני כחמש שנים נטלה את חייה. הבן הצעיר, בן 21, משרת שנת שירות שנייה בכפר נוער בפרדס־חנה.
עוד כתבות בנושא
הבוקר // שלום קם מוקדם, עם הנץ החמה, לתפילה ואחר כך ללימוד גמרא. בדרך כלל הוא מתפלל ותיקין, כי הוא מסוגל לקום מוקדם מאוד. "אדם שחווה שכול צריך לעשות מה שנותן לו כוח. ההלכה קיימת, אבל יש גם אדם בתוכה. אז אני מתפלל בבית בכל בוקר מול התמונה של גילה, וזה מה שמרים אותי באותו היום".
הלכה // שלום מסביר כי לאחר האובדן השתנה יחסו למצוות. "ההלכה אומרת לומר קדיש על הילד במשך שלושים יום אבל אני הרגשתי שאגיד קדיש כל החיים. הלכתי לרב שלי ושיתפתי אותו. בחיים מתגלים דברים עמוקים יותר מההלכה עצמה. אנשים לא בנויים לפי ההלכה, ההלכה צריכה להיות בנויה לפי אנשים. היא לא מתבטלת חלילה, אלא נוכחת מתוך רגישות למציאות וללב האנושי".
גילה // בתם הקטנה נקלעה למצוקה נפשית עמוקה ובשנת 2020 נטלה את חייה, בגיל 18 בלבד. "בעולם הדתי עדיין יש הרבה סטיגמות סביב בריאות הנפש ואובדנות. בהתחלה לא ידענו איך לגשת לזה. היא הסתירה מאיתנו הרבה. חיפשה משהו אחר. אנחנו חשנו שהיא ילדה מרדנית. בשלב מסוים התחילה להשתמש במריחואנה כדי לברוח מהכאב. רק חודשים אחר כך גילינו שהיא עברה פגיעה מינית". גילה סיפרה על כך לחברה שלה, ששמרה את הסוד מתוך כבוד לפרטיותה. שלום מדגיש בהרצאותיו שחייבים לחשוף דברים כאלו למען הצלת נפשות: "פשוט לא ידענו כמה גדול היה הכאב שלה. גילה הייתה צריכה אדם אחד שיראה אותה באמת, שידע להסתכל בעיניים ולא לפחד מהכאב שלה. זה לא היה לה, וזה מצער מאוד".
עוד כתבות בנושא
דרכה // הם הקימו את עמותת "דרכה של גילה" לפני חמש שנים, כדי להעלות את המודעות לאובדנות ולמחלות נפש, באמצעות ייעוץ למשפחות, להורים, למורים ולבני נוער בפריפריה ובמרכז. העמותה מעבירה סדנאות בבתי ספר, במועצות מקומיות, בארגונים, בבתי חולים וגם לאנשים פרטיים. "אנחנו רוצים לכוון את המתמודד ואת מי שמקיף אותו לתמונה הנכונה. שידע לאן ללכת. שיגיע לתחנה הנכונה בזמן. אובדנות לא קיימת רק בשוליים, היא יכולה להופיע בכל בית. רק אם נפתח את השיח, נקשיב באמת ונדבר על זה באופן גלוי נוכל לזהות מצוקה בזמן ולהציל חיים".
פרנסה // גבי מפעילה עסק לניהול דירות לתושבי חוץ, ומפיקה חופשות פסח למשפחות דתיות דוברות אנגלית המתגוררות בארץ. היא אחראית על תכנון מלא של הנופש ועל הטיולים, ושלום משמש כרב מלווה. גבי: "בשוק העבודה בארץ חייבים יצירתיות. זה מה שמחזיק אותנו". שלום עבד במשך שנים ברבנות הצבאית וכמרצה בצה״ל בתחומי יהדות ומסורת. עכשיו הוא מרצה בעמותה: "השבוע הרציתי בבית החולים אברבנאל לצוות הפסיכולוגי שם". כחלק מעבודתו בעמותה ניסה לפנות למוסדות דתיים כדי להעביר הרצאות בנושא התמודדות עם אובדנות, אבל רבים סירבו לשמוע.
עוד כתבות בנושא
יוזמה // שלום מספר כי שלושה ימים לאחר השבעה קם ופעל. "עמדתי בבית והרגשתי שאני לא יכול לשתוק. הכאב הפרטי הפך לשליחות. השתיקה מסוכנת. ההתמודדות עם מחלות נפש מלווה בבדידות ובעיקר חור גדול בנשמה. זו נורה אדומה שצריכה להידלק אצל כל הורה, אבל אנשים חושבים שהם יתעלמו והבעיה תיפתר מעצמה. רציתי למנוע את האסון הבא. להסביר להורים ולילדים כמה חשוב להבין סימני מצוקה, כמה חיוני מעקב רציף וטיפול נכון. והכי חשוב, לא להתבייש".
במקור // גבי גדלה בצפון מערב לונדון, בשכונת הנדון, במשפחה אורתודוקסית. היא הבת הבכורה מארבעה, שכולם מתגוררים כיום בישראל. היא למדה בבתי ספר יהודיים, ובהם בית הספר התיכון לבנות חשמונאים, והייתה חניכה בתנועת נוער ציונית. לאחר התיכון נסעה לשנת לימודים במכללה בירושלים.
שלום נולד וגדל בשכונת מונסי בניו־יורק, בבית ציוני שבו הקשר לארץ והחינוך היהודי היו מרכז החיים. הוא למד שנתיים בישיבת כרם ביבנה בישראל, ואז חזר לארה"ב ללימודים אקדמיים בישיבה יוניברסיטי.
והשאר היסטוריה // הם נפגשו במחנה קיץ ציוני. "בדרך כלל המחנות האנגליים והאמריקניים לא התערבבו, אבל במקרה אחד זה קרה, איתנו. אני הגעתי לשם דרך חברים משותפים, היא רדפה אחריי. לא נתנה לי לנשום". הקשר התפתח לאט, רק אחרי שנה וחצי התחילו לצאת. מערכת היחסים שלהם התנהלה מרחוק: "שלום היה מתקשר אליי מסניף הדואר ומשלם סכומים לא הגיוניים לדקת שיחה. כתבנו מכתבים, שלחנו מברקים. זה היה רומנטי בדרך הישנה".
עוד כתבות בנושא
עלייה // לאחר החתונה, כששלום היה בן 24, עלו שניהם לישראל. "ידענו תמיד שהילדים שלנו יגדלו בארץ. זה היה ברור לנו". הם נשואים כבר 35 שנה ומשוכנעים שחוש ההומור הוא הדבק המחזיק אותם. "אנחנו משתדלים לצחוק, גם אחרי כל מה שעברנו".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
לידים:
"ההלכה צריכה להיות בנויה לפי אנשים. היא לא מתבטלת חלילה, אלא נוכחת מתוך רגישות למציאות"