הבית // המשפחה גרה בשכירות בדירת חמישה חדרים הכוללת שתי קומות, עם גינה מאחור שמשקיפה לנוף היפה של השומרון וחניה פרטית מלפנים שהפכה למגרש כדורסל. החדר ששימש כקליניקה, הפך לחדרה של השלישייה.
מגירות // גרשון לוחם מילואים, עוסק בהשקעות וחינוך בלתי פורמלי.
אביטל מדריכת הורים וזוגות, מעבירה שיעורים וסדנאות ויוצרת תוכן שלדבריה – "מסדר מחשבות ומקרב לבבות". היא מתארת כי "כשהייתי אמא לשני ילדים הרגשתי עמוסה ועייפה, אך בזכות הלימוד בשפת המגירות - אני היום שמחה ורגועה עם שישה ילדים, ונהנית לגדל אותם. לכן החלטתי לצאת לדרך וללמד את השיטה ששינתה את חיי ואת חיי משפחתי. אני מרגישה שהשיטה מדייקת אותי וממקמת אותי נכון במערכת היחסים שלי עם כל מי שסביבי".
הקומונר // גרשון גדל כל חייו בגינות־שומרון, השני במשפחה בת חמישה ילדים. הוריו עלו מארצות הברית, הכירו בארץ והתחתנו. הוא למד בבתי הספר ביישוב, וסניף בני עקיבא היה חלק משמעותי מהילדות שלו ועד היום. היה חניך, מדריך, קומונר ובהמשך רכז נוער ביישוב. אחרי הישיבה התיכונית למד כמה שנים בישיבה גבוהה במצפה־רמון ובאריאל. לאחר השירות הצבאי והחתונה חזר עם אביטל והילדים ליישוב שבו גדל ובו הכירו. הוא גדל בבית שבו אבא עוסק בתחום ההשקעות ואמא בתחום החינוך, וזכה לקבל משניהם.
הקומונרית// אביטל לבית קופרמן גדלה כבת שנייה מתוך שישה ילדים. אביה אמן ברזל ואמה מרצה ומשוררת. תחילה גרו במודיעין ואז המשפחה עברה לגוש עציון בזמן שלמדה באולפנה בקריית־ארבע. היא שירתה שירות לאומי כקומונרית בגינות־שומרון, ושנה נוספת במדרשת בני עקיבא. אביטל למדה שלל תחומים: במדרשת הרובע, תואר בתנ״ך וחינוך מיוחד, אימון במכון תמר, צילום ועריכת וידאו, הדרכת אירובי בקמפוס שיאים, ובארבע השנים האחרונות ריפוי ובניית מערכות יחסים בגישת המגירות - אצל תמימה עדי.
לא לי // "הגעתי לשיעור של תמימה עדי והיא אמרה משפט שהדהים אותי: לא להגיד, לדוגמה, ‘הילדים לא נרדמים לי'. כי זה לא ‘לי'. הם לא נרדמים. יש אותי ויש אותם. המשפט הזה היה עבורי ממש רגע מכונן, והבנתי שמצאתי שיטה שמדברת אליי. כל כך סבלתי מההרדמות וזה עשה לי כאב ראש בכל ערב מחדש. התאהבתי בשיטה והתחלתי ללמוד אותה לעומק. השיטה הזו שינתה לי את החיים ואת השפה שלנו בבית".
הסניף // הם הכירו כשאביטל שירתה כקומונרית בסניף בני עקיבא בגינות־שומרון. "בשנה אחרי הקומונה שמרנו על קשר, ואז הבנו שיש פה משהו מעבר והחלטנו להיפגש. יצאנו שנתיים כי היינו צריכים לגדול - אני הייתי במדרשה והוא בישיבה. מאז אנחנו יחד ובעזרת השם חוגגים בקרוב עשור לנישואים".
300 יום // גרשון הוקפץ למילואים עם פרוץ המלחמה. "נלחמנו בקיבוץ חולית, היו שם קרבות לא קלים. שירתי כ־300 יום, לא רצופים. בחמישה החודשים הראשונים, נפלו שלושה לוחמים מהגדוד. היה לנו קשה מאוד. ובערך אז, גילינו על ההיריון של השלישייה".
השלישייה // התגובה הראשונה שלהם לבשורה הייתה הלם. אבל לאחריו, "שמחנו שהשם מקצר לנו את הדרך. הציעו לנו לדלל עוברים, אבל לא היינו מעוניינים. הייתי בטוחה בדרך, למרות החששות. התייעצנו עם אנשי מקצוע, עם רופאים ורבנים, ונעזרנו רבות במכון פועה. בשבוע 24 החלו לי צירים, וילדתי בשבוע 32. זו לא הייתה תקופה פשוטה - גרשון שמר על שלושה ילדים בבית, ואני שמרתי על שלושה בבטן. הילדים ידעו שאני שומרת על התינוקות או לחלופין, שאבא במילואים ועושה דבר חשוב. ואנחנו מתגייסים למשימה. צריך להאיר לילדים שהורה לא נמצא כי הוא עושה דבר חשוב. אנחנו לא מוותרים, אנחנו תמיד מרוויחים בחירה".
השכנות // בתקופה הראשונה לאחר הלידה, נשים מבוגרות מהיישוב עזרו לשמור על התינוקות בשעות אחר הצהריים, ובמשך חודשיים הכינו עבור המשפחה ארוחות ערב. כששלישיית התינוקות היו רק בני שלושה חודשים, גרשון גויס לסבב נוסף של מילואים.
נשמות בשפע // "כשהשלישייה נולדה, היו לנו שישה ילדים מתחת לגיל שש. היה הרבה לחץ מסביב, אבל אני חיה מתוך תודעה שלא קשה לי. אני בתודעה של בחירה ואני רואה כל הזמן מול העיניים את הרווח. יש קשיים, אי אפשר להתעלם, אבל הם לא צובעים את כל היום. ולמדתי להעריך את הדרך. לצד המורכבות, השלישייה היא מתנה גדולה, שפע בכל המובנים. הקב״ה האיר עלינו ועל דרכנו אור גדול. בתקופה שבה חווינו כעם אבדות רבות, זכינו לשלוש נשמות טהורות. הבית מלא חמודים. אנחנו גדלים איתם בשמחה כמשפחה ואין רגע דל. אנחנו מרגישים שהקב"ה אמר לנו: ביקשתם להתעסק בטוב? להביא בשורה של אהבה? בבקשה. עכשיו לכו להביא ברכה".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il