"כל השבת שמרנו בסוד את זה שאנחנו יוצאים"

הבית // דירת שלושה חדרים שכורה בקומה השלישית בבניין ישן ומשופץ חלקית בשכונת רמת אשכול בלוד. הדירה מלאה מוזיקה, ספרים, שיחות עומק וחברים שקופצים לקפה. על מדף קטן ניצב ארון יין שקיבלה אמונה מאחת החברות שלה. על אדן החלון עשרות עציצים שהיא מגדלת בעצמה. "אני עושה הרבה ייחורים, זה ממכר. אני אוהבת לראות ירוק, זה נותן לי תחושת חיים".

לוד // כפר הסטודנטים היה תחנה זמנית בהתחלה. אמונה: "חיפשנו מקום קרוב למרכז, עם קהילה צעירה. מהר מאוד גילינו שזה הרבה יותר מזה". בשכונה המעורבת גרים יחד משפחות ערביות, זוגות צעירים, סטודנטים ואזרחים ותיקים, והיא הפכה לבית. "מצאנו כאן חברים לכל החיים, והחלטנו להישאר גם אחרי החתונה. זה מקום שיש בו שליחות, משמעות, וגם קהילה מדהימה".

חומות // אביעד היה בלוד בימי פרעות שומר החומות: "היו ימים קשים מאוד, אבל אף אחד לא ברח. דווקא מתוך הקושי נוצרה תחושת אחדות, והקהילה התגבשה סביב הרצון להישאר". אמונה: "המטרה שלנו היא לנרמל את החיים כאן. שפשוט יבואו לגור בלוד כי טוב פה, לא רק מתוך אידיאולוגיה. היום זה מקום נעים, חמים, קהילתי ועדיין גם די זול".

אחות // אמונה לומדת סיעוד בבית הספר לסיעוד באיכילוב, וכבר עובדת בפועל בבית החולים שיבא בתפקיד אחות סטודנטית במחלקה הפנימית. "למדתי תואר ראשון בניהול מערכות בריאות, אבל כבר ביום שסיימתי את התואר הבנתי שאני רוצה להיות בשטח, עם אנשים. העבודה לא פשוטה אבל גם מאוד ממלאת. אני עובדת עם מטופלים מבוגרים, ומרגישה שאני לומדת מהם לא פחות ממה שאני נותנת להם".

מורה // אביעד הוא מורה למוזיקה בבית הספר הדו־לשוני "זרקור" בבית־חנן, שמלמדים בו בעברית ובאנגלית. "המודל החינוכי הוא לא רק ללמד מקצוע אלא גם לפתח חשיבה, רגש וקשב דרך המוזיקה". הוא גם יוצר, כותב, מלחין, שר ומופיע. בשנתיים האחרונות הוציא חמישה שירים שצברו האזנות יפות בארץ ובעולם.

שישית // אמונה גדלה בטל־מנשה, והיא השישית מתשעה אחים ואחיות. "היה הכי כיף בעולם לגדול בבית כזה. שרנו המון, טיילנו כל הזמן. ההורים שלי חינכו אותנו שאחים הם החברים הכי טובים. היום אנחנו בני 19 עד 38, ואנחנו עדיין מאוד קרובים".

היא למדה באולפנת כפר־פינס, שירתה כקומונרית בתנועת בני עקיבא בסניף צופים, ואחר כך יצאה לשליחות בדאלאס שבטקסס. את השנתיים הבאות העבירה בעבודה חינוכית בפנימיית תלפיות בחדרה.

רביעי // אביעד גדל בגבעת־זאב, בן הזקונים מארבעה אחים. הוא למד בישיבת חורב ובישיבת עתניאל, ושירת בתותחנים. לאחר השירות נשאר בישיבה עוד שנתיים ועשה גם תואר ראשון בחינוך. "רציתי להמשיך ללימודי תרפיה במוזיקה כי תמיד האמנתי בכוחה המרפא. המשכתי ללימודי מוזיקה באקדמית אונו, והיום אני לא מטפל במוזיקה אבל חי מוזיקה. היצירה, ההוראה, הבמה - זה הדבר עצמו".

והשאר היסטוריה // שניהם הגיעו ללוד דרך כפר הסטודנטים ברמת אשכול. אביעד הגיע שנה לפניה. אמונה: "היינו בשנה של פרנדזון. אביעד שכנע את עצמו שזה לא מתאים". לקראת סוף השנה החליט לנסות בכל זאת, ובזמן יציאה עם חברים הצליח לתפוס רגע לבד איתה. אחות של אמונה בדיוק סיימה מערכת יחסים ארוכה, ואמונה הציעה לשדך אותה לאביעד. הוא חייך ואמר: יש לי רעיון אחר, אולי נצא אנחנו? השיחה נמשכה חצי שעה, והם הבינו שהם בעצם כבר בדייט. "כל השבת שמרנו את זה בסוד. לא היינו בטוחים שזה באמת קשור. אבל היום אפשר לומר - זה היה לגמרי קשור".

מוזיקה // "תמיד כתבתי והלחנתי, אבל במשך שנים זה נשאר כמו יומן אישי שלא רציתי לחלוק. פחדתי שאנשים יציצו לתוך משהו פרטי מדי". במהלך הלימודים הבין שהשירים שלו נוגעים באנשים. "אני יודע שיש בהם משהו אמיתי, אנשים לא אדישים אליהם".

הקשבה // עולם המוזיקה תובעני ומאתגר. "לפעמים אתה מרגיש שאתה צריך רק דקה אחת של הקשבה ממישהו חשוב, וזה מה שחסר. אבל אני לא מתייאש. יש שירים שאני באמת מאמין שיוכלו להפוך ללהיטים. השיר הבא שאני מוציא, למשל, אני בונה עליו הרבה. אני יודע שהמוזיקה שלי תמצא את דרכה בסוף".

שליחות // הוא מקבל תמיכה דווקא מהתלמידים. "הם באים אליי בהפסקה ואומרים 'שמעתי את השירים שלך ביוטיוב', ושרים אותם בעל פה. גם ההורים שלהם שומעים, וזה מרגש בטירוף. בהופעות אני רואה בקהל אנשים שמכירים אותי מבית הספר, וזה נותן לי תחושת שליחות. אולי אני עדיין לא כוכב גדול, אבל אני עושה משהו נכון. לפעמים אני אומר לעצמי - זה לא שלי, זה פשוט עובר דרכי".

החלום // את ירח הדבש הם סיימו ממש לפני המלחמה. "בסבב המילואים הראשון כתבתי את 'תמונת ניצחון', שיר הבכורה שלי. דיוויד ברוזה שמע אותו בהופעה לגדוד, והצטרף אליי בגיטרה. מאז יצאו עוד ארבעה שירים, והתגובות חמות ומפתיעות. הקהל הולך וגדל".

להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il