יש רגעים בעולם הדייטינג שנצרבים עמוק יותר מכל תשובה שלילית. את מתכתבת איתו, נפגשת פעם או פעמיים, אולי אפילו נוצרת תחושת קרבה ראשונית – ואז, פתאום, דממה. הודעת הוואטסאפ האחרונה נשארת כחולה אך ללא מענה, את מציעה מפגש והוא לא מתקשר חזרה. אין פרידה, אין הסבר, אפילו לא מילה אחת של סגירה. השתיקה הזו צורבת בלב ויוצרת תחושות קשות שאולי זיהית לא נכון, שפיתחת תקוות שווא, כשבעצם זה לא קשור בכלל אלייך או אליך. מדובר בתופעה המכונה "גוסטינג" – ניתוק קשר חד-צדדי ופתאומי, שמותיר את הצד השני תוהה מול היעלמות בלתי מוסברת. עבור מחפשות ומחפשי זוגיות זו אינה רק אכזבה חולפת, אלא חוויה שמטלטלת את תחושת הערך, מערערת את הביטחון, ומשאירה שובל של שאלות ללא מענה.
עוד כתבות בנושא
ההיעלמות הזו הפכה נפוצה במיוחד בשנים האחרונות, והיא משקפת משהו עמוק יותר מהיעדר נימוס. כשמערכות היחסים עוברות להתנהל על מסכים, הקלות הבלתי נסבלת של “לחסום” או “להיעלם” מפתה אנשים להימנע מכל עימות רגשי. אם בעבר היה צורך להסביר פנים אל פנים למה לא ממשיכים, כיום די בהחלקת אצבע כדי להימנע ממבוכה ומחוסר נעימות. לצד הפחד מהתמודדות עם רגע מורכב, נוצרה בעולם ההיכרויות תרבות המייצרת תחושת שווא של שפע המעניקה תחושה שתמיד יש אפשרות לקשר זוגי אחר, או במילים אחרות אשליית ה-"יש הרבה דגים בים" מהתלת בנו. שילוב זה מייצר מצב שבו חלק גדול מהקשרים נחתכים לא בשל חוסר התאמה אמיתי, אלא כי ההיעלמות נוחה יותר מהתמודדות ישירה וכנה.
אחת ההשלכות המרכזיות בתופעת הגוסטינג, היא לא רק עצם היעלמותו של הצד השני אלא מה היא מייצרת אצל מי שחווה אותה. לוואקום שנוצר מתגנבת מהר תחושת חוסר ערך: אם הוא אפילו לא טרח להסביר, אולי אני לא מספיק חשובה? אולי עשיתי טעות שלא ראיתי? אולי משהו לא בסדר בי? השקט הופך למרחב שבו הדמיון הפנימי פועל, ולרוב לכיוון השלילי. בלי מילים שיחתמו את הסיפור, הראש נוטה לכתוב תסריטים משלו, מלאי ביקורת עצמית ורגשות אשם, ובלי תשובות ברורות המאפשרות להבין מה קרה, המוח מתקשה לשחרר ולהמשיך הלאה.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
כאשר תופעת הגוסטינג חוזרת על עצמה שוב ושוב, היא לא משפיעה רק על הקשר הספציפי שהסתיים ללא תשובות, אלא גם מייצר שחיקה רגשית מצטברת. נשים שחוו את התופעה מספר פעמים מפתחות לעיתים חשדנות מוגברת כלפי דייטים חדשים. כל איחור קטן בתגובה, כל הודעה שנשארת תלויה שעה ארוכה, נתפסת כסימן להיעלמות. כך, חוסר הוודאות מחלחל לקשרים עתידיים ויוצר מעגל של חרדה והתגוננות עוד לפני שהקשר התחיל באמת. אט-אט נוצרת תחושה שאין על מי לסמוך: לא רק על האדם שמולך, אלא על חוקי המשחק כולו. במובן הזה, הגוסטינג מערער לא רק זוגיות פוטנציאלית אחת, אלא את עצם החוויה של דייטינג בעולם המודרני.
אז מה אפשר לעשות מול תופעה שכבר הפכה לנורמה כמעט מובנית במגרש חיפוש הזוגיות?
כיוון שתופעה זו לא נמצאת בשליטתנו, לא נוכל למנוע אותה לחלוטין, אך נוכל להגיב אליה באופן שיחזיר לנו חוויית ערך עצמי ובהירות. הנה כמה כיוונים מעשיים ורגשיים, שיכולים לשנות את האופן בו חוויית הגוסטינג פוגשת אותנו:
הכרה בכאב כאמיתי: בניגוד לדימוי הרווח ש“זה רק דייט” או “ככה זה היום”, ההיעלמות פוגעת בצורך האנושי שלנו להיות מוכרים ונראים. לכן ההכרה באכזבה ובעלבון מאפשרים לתת מקום לכאב, ולא לבטל או להקטין אותו.
לייצר סגירה פנימית עצמאית: במקום להמתין לתגובה של הצד השני שלא תגיע, כדאי לייצר החלטה פנימית, ואפילו טוב יותר בהודעה קצרה שנשלחת לצד השני, שהקשר מבחינתך הסתיים: “לא קיבלתי ממך תשובה, אני מניחה שאנחנו לא ממשיכים הלאה. מאחלת לך הצלחה”. זו אינה בקשה לתגובה אלא דרך לקחת חזרה תחושת אחריות ושליטה על החיים שלי, בלי לחוש תלות בתגובת הצד השני.
זוג בדייט. אילוסטרציה. | צילום: יונתן זינדל/פלאש90
בחינה מחודשת של גבולות אישיים בעולם הדייטינג: חוויית הגוסטינג היא הזדמנות לחדד לעצמנו מהי תקשורת מכבדת ומה אנחנו מוכנות לקבל. במקום להיתקע בשאלות “למה הוא נעלם”, אפשר להפוך את המיקוד לשאלה “איזה דפוסי קשר אני בוחרת לעצמי להבא?”. שינוי המיקוד הזה אינו מוחק את הפגיעה, אבל הוא מייצר יכולת בחירה במקום חוויית חוסר אונים וערך.
הרחבת מעגל התמיכה: במצבים כאלה, היכולת להישען על מערכות תמיכה אחרות כמו חברות טובות ומשפחה בהחלט יכולה לעזור. שיחה פתוחה משחררת את העומס הרגשי ומחזירה לפרופורציות מתוך ההבנה שזהו דפוס תרבותי רחב, ולא כישלון אישי.
בחינה אישית: המעגל נסגר גם באחריות שלנו כלפי אחרים. כדאי לשאול את עצמנו האם גם אנחנו לפעמים נעלמות, אפילו אם לא בכוונה רעה. האחריות ההדדית מתחילה בהכרה שגם מאחורי המסך יושב אדם עם רגשות, שמגיע לו יחס מכבד. ככל שנאמץ לעצמנו עקרון של סיום ברור, אפילו קצר, כך נתרום לשינוי תרבותי קטן אך משמעותי.
עוד כתבות בנושא
גוסטינג הוא תוצר תרבותי של טכנולוגיה ושפע, פחד וקלות היעלמות. הוא עשוי להמשיך ולהתרחש, והשאלה החשובה היא איך נגיב אליו: האם ניתן לו לעצב אותנו כחשדניות וציניות בכל הנוגע לעולם הזוגיות, או שנבחר להפוך אותו לזרז להעלאת המודעות, ליצירת בהירות ותקשורת מכבדת. עבור מחפשות זוגיות רבות, החוויה כואבת, אך היא יכולה להיות גם נקודת מפנה שמלמדת אותנו לא רק מה אנחנו לא רוצות, אלא גם מה מגיע לנו: קשר שבו לא נעלמים, אלא נשארים ונוכחים באמת.