לא תסתיר, לא תמקבל: החוברת החדשה שכותבת מחדש את חוקי הדייטים

יום אחד הגיעה לפתחו של הרב שרלו שאלה שגרתית: בחור צעיר תהה בפניו האם עליו לספר לבחורה שהציעו לו בשידוך על כך שהיה מכור לצפייה באתרי פורנוגרפיה. "אני מתלבט", אמר לו הבחור, "משום שהיא כזאת בחורה תמימה וטהורה. אני חושש שהיא לא תבין איך נער מגיע למקום כזה. אני חושש שהיא תשפוט אותי". הרב, שרגיל לענות על עשרות שאלות מדי יום, עצר לרגע. במקום לתת תשובה מוכנה, הוא החזיר בשאלה: "מה ההתלבטות שלך?"

"הרבה פעמים אין תשובה אחת נכונה לכולם, ויש שאלות שהן תהיות שצריך לברר בדו-שיח", מסביר שרלו. "אנחנו הרבנים למדנו שלפעמים צריך לדעת איך להוציא את התשובות או את האינדיקציות מהשואל עצמו, ולנסות להבין איפה הוא עומד ביחס לנושא מסוים. הסתרה היא אחת הסוגיות המורכבות ביותר: מצד אחד, אם לא אסתיר כלום, סביר שאף אחת לא תסכים אפילו להיפגש איתי בפעם הראשונה. מצד שני, הסתר הדברים הוא אסור, ומניסיוני גם לא יעיל. כשזה מתפוצץ אחרי החתונה זה פוגע פעמיים: גם הגילוי של הדבר שהוסתר, וגם עצם העובדה שהייתה הסתרה ומשבר האמון שמתעורר בעקבות זאת".

הרב מציע דרך מעשית: "התשובה שלנו נובעת מתוך נקודת מוצא ששני הצדדים באים עם חבילות שהם עוד לא פתחו. אנחנו מבינים שהפגישות הראשונה והשנייה ואפילו השלישית הן עדיין הפנים היפות לתצוגה. אם רוצים לנהוג בגילוי לב ובהגינות, אפשר להצהיר שכל אחד מקלף את המסכה לאט-לאט, ובהמשך הפגישות, ככל שהקשר מתקדם, להתחיל לחשוף את האתגרים".

מה לגבי נושאים כמו עבר של בעיות נפשיות? האם מישהו שעבר אפיזודה נפשית ויצא ממנה גם צריך גילוי נאות?

"זו שאלה קשה. ופה חשוב לברר מה פירושו של 'יצא מזה'. אני לא מאמין ב'יצא מזה' בשום תחום. כלומר, כל הזמן אנחנו על פתח הרגש, כל האישיות שלנו היא על פתח הרגש, ולכן הייתי הולך לחומרה. אבל גם כאן: לא בפגישה ראשונה, אלא כשהקשר יותר מתקדם.

"בספרי הבדיחות היהודיות יש הרבה הומור על שדכנים, וכמעט כל הבדיחות הן באותו הכיוון. כולם שקרנים, כולם מרמים בגיל ובמראה ובאינספור נושאים. הרבה פעמים בדיחות משקפות את הלך הרוח האמיתי, ואין ספק שהאווירה בעולם ההיכרויות היא אווירת רמייה. חלק מזה טוב ונכון: כל אחד מאיתנו מציג בדייטים את הפנים היפות שלו. אבל כשזה מתפתח להסתרת מידע חשוב או ללשון הרע, זה כבר מידרדר למקום לא טוב".

הרב שרלו, אחד הפוסקים המוערכים בציונות הדתית, משיב לשאלות קשות כבר יותר משלושים שנה, כולל בנושאים כמו שימור פוריות, להט"ב, תרומת זרע ועוד. משרבו השאלות בענייני היכרויות בעידן המודרני, הוא השתתף לאחרונה בהוצאתה לאור של חוברת מיוחדת, "צהר לשידוכים", לקראת ט"ו באב. החוברת שהוציא ארגון רבני צהר כוללת הלכות והנהגות בתחומי היכרויות, שמתמודדות עם תופעות מודרניות כמו "גוסטינג", דייטים מקבילים והשאלה מתי מותר להסתיר מידע אישי. הרבנים המעורבים, ובהם גם הרבנים אוריאל גנזל, בנימין הולצמן וירון מושקוביץ, הציגו את עמדת ההלכה גם בנושאים ערכיים כמו היכרות עם גרושים ואלמנים, היחס לבעלי מוגבלויות בעולם השידוכים וכיצד להתמודד עם התערבות של הורים.

"יכול להיות שתגיד לעצמך: טוב, נפגשתי פעם אחת ואני רוצה לבדוק עוד מישהי. אבל אחרי חמש פגישות זה כבר לא הגון להמשיך למקבל. אם זה שנוא עליך, לא יכול להיות שתעשה את זה לחברך"

הרב שרלו מגדיר את החוברת "ספרות אתית" – תורת המוסר, בשבילכם - העוסקת בשאלה מה מותר ומה אסור בתהליכי השידוכים וההיכרויות. למשל, ברוח עידן האפליקציות, פוסקי החוברת ראו לנכון להעלות את שאלת הדייטים המקבילים. בגילאים מתקדמים של היכרויות, כשהזמן והשעון הביולוגי דוחק, יש מי שעשויים לטעון שזוהי טקטיקה לגיטימית. "הכלל האתי הכי בסיסי והכי יסודי הוא 'מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך'", מנחה הרב שרלו. "אם אתה מתלבט בשאלות כאלה תסתכל במראה, ועכשיו תדמיין שמי שאתה יוצא איתה יוצאת עם עוד מישהו במקביל. יכול להיות שתגיד לעצמך: טוב, נפגשתי פעם אחת ואני רוצה לבדוק עוד מישהי. אבל אחרי חמש פגישות זה כבר לא הגון להמשיך למקבל. אם זה שנוא עליך, לא יכול להיות שתעשה את זה לחברך".

נושא נוסף שזוכה להתייחסות הוא תופעת ה"גוסטינג" - היעלמות פתאומית של אחד הצדדים ללא הסבר אחרי פגישה או שיחה. "דיברנו עם לא מעט נשים שעוסקות בשידוכים ובהיכרויות, והבנו שהתופעה נחווית באופן קשה מאוד בצד שמתעלמים ממנו", אומר הרב שרלו. "חשוב לי להבהיר שזאת קודם כול חוברת על הגינות, ולעשות גוסטינג זה לא הגון. כדי לעגן את העמדה ההלכתית שלנו השתמשנו במושג 'עבודת פרך': אחת הדוגמאות בהלכה היא כשאתה אומר לפועל שלך, 'תעבוד עד שאגיד לך להפסיק'. כלומר, אם אתה אומר לו תעבוד 20 ימים, זו לא עבודת פרך. אבל אם אתה נותן לו כל הזמן להמתין ולצפות בלי שהוא יודע מתי העבודה תסתיים - זו עבודת פרך. אפשר להקביל את זה לעולם ההיכרויות ולומר שגוסטינג פירושו בעצם למשוך בן אדם, וזו התנהגות בלתי הגונה.

"יש גם איסור אונאה: בשפה ההלכתית פירוש הדבר הוא לא רק לרמות, אלא בפשטות לצער מישהו. לכן, אם יצאת עם בחור והחלטת שאת לא רוצה להמשיך, הגישה ההלכתית שלנו אומרת שעלייך להיפרד ולעשות את זה יפה. האמת עדיפה על האשליה".

*

את הרב יובל שרלו, 68, אני פוגשת בביתו במושב תרום, שהוא עבר אליו לפני כמה שנים. הוא החל את דרכו הרבנית בהוראה ובמדרשת עין־הנצי"ב, ובשנות התשעים הקים את ארגון צהר במטרה לגשר בין העולם הדתי והחילוני לאחר רצח רבין. ב־1996 הוציא את ספרו הראשון, "וארשתיך לי לעולם", שזכה בפרס היצירה ממשרד החינוך. בסוף שנות התשעים ייסד את ישיבת אורות שאול בפתח־תקווה, שכיום פועלת בתל־אביב. זה כמה עשורים הוא נחשב לאחד מפוסקי ההלכה המוערכים ביותר בחברה הציונית־דתית, ובשנים האחרונות הוא מקדיש את עיקר מרצו לאתיקה רפואית, מכהן בוועדות של משרד הבריאות ופועל בתחום השתלות האיברים. הוא גם ראש תחום האתיקה בארגון רבני צהר.

החשיבות שהוא ועמיתיו הרבנים מייחסים לנושאים שמעבר לסעיפי ההלכה היבשים מתבטאת גם בפרק נרחב שהם מקדישים בחוברת לחריגים בחברה הדתית - לא חריגים במובן ההלכתי, אלא במובן החברתי. "הגרושים אינם פסולי חיתון", נכתב בחוברת. "לעיתים המצב הוא בדיוק הפוך - דווקא ניסיונם, והלקח שהפיקו מהנישואים הקודמים, עשויים להועיל ולהוסיף לבניין בית".

"אנחנו מביאים שם עמדה ברורה נגד תיוג", מרחיב הרב שרלו. "אני יכול לומר שמשהו השתנה לטובה בחברה הדתית בנושא הזה: אני רואה שגרושים, גרושות, אלמנים ואלמנות, בעיקר אלמנות אחרי המלחמה וכדומה, אינם פסולים. זה שינוי מבורך, ועדיין ראוי גם להביע עמדה רעיונית בנושא. אדם צריך להיזהר מתיוגים, ואנחנו בהחלט מנסים להילחם בתופעה שהחברה מחליטה מראש מי פסול ומי לא.

"אני מרבה לעסוק בתחום הגנטיקה והאתיקה הקשורה בה, ואני יודע שכולנו דפוקים גנטית. אף אחד מאיתנו לא מושלם. לכל אחד יש פלוסים וליקויים משלו, וזו גם התפיסה הרוחנית שלי. כשאנחנו באים לפגוש אדם ראוי שנבוא בלי הנחות יסוד מוקדמות ובלי דעות קדומות, שסוברות למשל שאם היא גרושה סימן שהיא לא יודעת לקיים זוגיות, או דברים מהסוג הזה".

מה תענה למי ששואלת על בחור אם הוא מגיע מרקע "בעייתי"?

"שאלת הרקע אינה רלוונטית. צריך לבדוק אם הרקע שינה את האדם. גם ביישובים הכי דתיים ושמרניים יש כמות לא מבוטלת של דתל"שים, והרקע לא תמיד מעיד על התוצר. אם השאלה היא אם צריך להיות מושפעים מהרקע של המשפחה, ועל זה אני אומר: פקחו את העיניים, אבל לא מתוך סטיגמה או קביעה מראש. אדם יכול לבוא ממשפחה עם רקע קשה אבל הוא עצמו פיתח לעומתיות לזה. אני לא חושב שאפשר לפסול אדם כזה מראש".

מה עמדתכם לגבי הגיל המתאים לנישואין?

"בנושא הזה נחלקנו גם בינינו, מחברי החוברת. בעבר הייתה עמדה יחסית אחידה של התנגדות לנישואין בגיל צעיר, והמלצה לשאוף להגיע לסוג של בגרות. היום אני כבר לא בטוח בשום דבר בנושא הגיל. יש גיל מתאים לנישואין? אני לא יודע. כל אחד ומידת הבשלות שלו, כל אחד והמציאות שלו. בשעתו, כשפוסקי ההלכה הנחו 'בן 18 לחופה' המציאות הייתה שונה. אנחנו מכירים את הסוציולוגיה הדתית, וההלכה לא מתלהבת מרווקים ורווקות לטווח ארוך, לא רק בגלל התחום המיני. היום אנחנו גם מודעים לכך שקשה להיות רווק בן 25 ומעלה ולהמשיך להישאר דתי. אני כן יכול להגיד שהעמדה המקובלת בעולם התורני היא לא להישאר רווק עד גיל מבוגר ולהגיד 'קודם אסיים את הלימודים, אטייל בדרום אפריקה, ורק בגיל 30 אתחיל להקים בית'".

לנשים, כמובן, יש גם שיקול נוסף - השעון הביולוגי. "גם את זה צריך לקחת בחשבון, אבל אני לא רוצה להסתכל רק על ההיבט הזוגי", אומר הרב שרלו. "יש לזה השלכות יותר רחבות, ואפשר רק להגיד שהצליל המרכזי בעולם ההלכה הוא שצריך לשאוף להתחתן בגיל לא מאוחר מדי".

"אני מרבה לעסוק בתחום הגנטיקה והאתיקה הקשורה בה, ואני יודע שכולנו דפוקים גנטית. אף אחד מאיתנו לא מושלם. לכל אחד יש פלוסים וליקויים משלו, וזו גם התפיסה הרוחנית שלי. כשאנחנו באים לפגוש אדם ראוי שנבוא בלי דעות קדומות"

יש גם נושאים שנפקדו מהחוברת, כמו למשל שאלות על גזענות בדייטים. או על שמירת נגיעה, נגיד.

"זאת הייתה החלטה עקרונית. רצינו שיהיה ברור שאנחנו מדברים כרגע על הגינות ומוסר, ולא מנצלים את ההזדמנות כדי לעסוק בעוד היבטים שנוגעים למשל לרמת שמירת ההרחקות של הבחור או הבחורה".

ולגבי הגזענות, אתה לא חושב שהיה ראוי להביע עמדה מוסרית בעניין?

"היה לי פעם שיח עם פוסק חרדי. הוא מתח ביקורת על הציונות הדתית שירודה יותר הלכתית בעיניו. הוא אמר לי: 'תראה כמה שאלות יש אצלכם לפני פסח על אירוח אצל החמות הספרדייה והאם מותר לאכול שם קטניות. אצלנו זו בכלל לא שאלה'. אמרתי לו: 'אתה יודע למה זו לא שאלה אצלכם? כי אין אצלכם כמעט אשכנזי שמתחתן עם ספרדייה'. הגזענות בחברה החרדית מטמטמת, ובחברה הציונית־דתית היא כבר לא קיימת כמעט. לאחרונה נבחרו עשרות רבני יישובים בציונות הדתית, רובם ספרדים. הפרמטר הזה מפסיק להיות עניין, ולכן אנחנו כבר לא רואים צורך להתייחס אליו".

אין אנשים שאומרים שהם פשוט לא נמשכים לאנשים ממוצא או צבע מסוים? אלו טענות שעולות לפעמים בעולם השידוכים.

"אני לא בטוח שיש עמדה הלכתית לגבי זה. אם אדם ישאל אותי על זה אגיד לו שהוא יכול לעשות אחד משניים: או לעשות עבודה עצמית, או לא להכריח את עצמו להתחתן עם מישהי שהוא לא נמשך אליה. אני לא רוצה שאנשים יתחתנו מתוך אידיאולוגיה. אבל אני כן אמליץ, לפני שאדם מגיע לנקודה הזאת, שישאל את עצמו: מה קרה לי? לאן הגעתי שאלו העמדות שלי? אם אתה מצליח לעשות שינוי פנימי, אדרבה, אבל אם לא - אין מה לעשות. צריך להיזהר מחתונות אידיאולוגיות".

שאלות דומות יכולות לעלות לגבי שיקולים כמו מעמד תרבותי או כלכלי. "התשובה שלי מתחילה קודם כול בהמלצה: היפגש עם עצמך. עד כמה חשובים לך דיאלוג אינטלקטואלי או רווחת החיים, ועד כמה חשובים לך הקשר והזוגיות. אם הרווחה או החוויה האינטלקטואלית מרכזיים בחיים שלך, אז הפסילה היא לא כי בת הזוג באה ממשפחה ירודה בתחום הזה, אלא כי לא תמצא אצלה את מה שאתה מחפש. אבל אם חשובים לך היחסים והתקשורת הזוגית, אז למה זה רלוונטי? התשובה שלי בנושאים האלו תמיד מתחילה בהמלצה: תעשה קודם כול דייט עם עצמך ותבחן מה באמת חשוב לך, ולמה בכלל זה סדר העדיפויות".

*

קשה לפקפק בחשיבותה של חוברת רשמית שמציבה תו תקן ערכי בתחום ההיכרויות, אבל מעל ההמלצות העדכניות ראוי גם להציב שאלה: האם ועד כמה רלוונטית העמדה הרבנית בעידן הדיגיטלי, כשרבים מכירים בכוחות עצמם באמצעות אפליקציות ורשתות חברתיות, וצמודים לחוויית המשתמש בהן? האם באמת אפשר להכניס התוויות הלכתיות לתחום שבלב, ומי בעצם יקשיב להן? "יש תחושה שמכיוון שכל המידע מצוי ברחבי האינטרנט, מלאכתו של הרב עשויה להתייתר. אבל אני רואה בשטח שדווקא בגלל ריבוי המידע אנשים מחפשים מישהו שיעשה להם סדר", אומר הרב שרלו. "למדתי את זה בתחום נפגעי הנפש: צריך טיפול מקצועי למתמודדי נפש, אבל אנשים מחפשים גם טיפול רוחני ותיאולוגי. כלומר, בנושאים רגישים אנשים כן שואלים את עצמם מה היהדות אומרת, מה הקדוש ברוך הוא רוצה. הרבנים הם כתובת להרבה אנשים שמתעניינים בעמדתה הרוחנית של היהדות במגוון נושאים, לא רק בשאלה אם משהו אסור או מותר".

תפקיד ההורים בתהליכי השידוכים הוא נושא נוסף שהחוברת עוסקת בו, במיוחד בעידן הנוכחי, כשרבים מדלגים על שלב ה"וורט" המסורתי ולא באמת שואלים את ההורים עם מי לצאת או להתחתן. "צריך לקחת בחשבון שההורים מטבעם סקרנים, ובסך הכול הם רוצים בטובת הילד", אומר הרב שרלו. "הורה גם יכול לתרום מניסיונו. אבל חשוב לי לומר דווקא להורים שצריך להתרגל לזה שמצוות כיבוד אב ואם לא הופכת אותנו לשליטים על הילדים. ואני אומר את זה כהורה לילדים נשואים. אנחנו לא שולטים על הילדים שלנו. הציפייה שהם ילכו בדיוק בדרך שאנחנו הולכים בה היא מופרכת.

"את ההוכחה לכך אני מביא מהתנ"ך. לכל אחד מהאבות שלנו היה ילד שלא הלך בדרכו. לאברהם היה ישמעאל, ליצחק היה עשיו, וכך גם ליעקב, למשה, לאהרן, לדוד ולשלמה. בישיבה תמיד היינו צוחקים על כך שהמשפחה היחידה בתנ"ך שכל ילדיה הלכו בעקבות ההורים הייתה משפחתם של המן וזרש. הדרמות הכי גדולות שאני מכיר בתחום ההיכרויות מתרחשות כשהורים מציבים אולטימטום לילדים שלהם. הם לא מבינים שזה לא מועיל לאף אחד".

בשולי הריאיון, שרלו מתפנה גם להתייחס לאקטואליה. למשל, הוא אומר שקשה לו להביע עמדה לגבי מדיניות המלחמה בעזה. "חסרות לי עובדות", הוא מקדים ואומר, "אני לא ישן בלילה מהמחשבה שיש עוד חטופים בעזה, אבל קשה לי להביע עמדה משום שאני לא מכיר את התמונה המלאה. לכן אני אומר שני דברים. אחד, התביעה שלי מהממשלה במובן האתי היא: אל תשקרו לנו. אל תציגו מצגי שווא. אל תבטיחו הבטחות שלא תוכלו לקיים. יש לכם נתונים, תבואו איתם ביושר לציבור. שנדע שלא משקרים לנו.

"הדבר השני הוא שזו לא מלחמת בני אור בבני חושך. מי שמאמינים שצריך לשחרר חטופים בכל מחיר, יש היגיון גדול בדבריהם. מי שאומרים שצריך להילחם גם אם החטופים ייפגעו, יש היגיון גדול גם בדבריהם. אני קרוב יותר לעמדה שאומרת 'חטופים תחילה' משום שזה 'חולה המוטל לפנינו'. אני נוטה לעמדה שצריך לעצור ולהוציא את החטופים, ולא רואה אילו הישגים גדולים הולכים לצאת מהמלחמה בשלב הזה. אבל אני אומר את זה לא בטענה שהאחרים הם 'אוכלי מוות', אלא נוטה לעמדה הזאת ב־52 לעומת 48 אחוזים, כן?"

נושא אחר שעלה בריאיון הוא פרשת הטענות לפגיעות מיניות טקסיות, בין השאר בציבור הדתי־לאומי. "אני עמוק בסיפור", הוא מגלה, "ואני מודה שאני עדיין מתקשה להאמין. כל כך הרבה אנשים מעורבים בזה לכאורה, ושום דבר לא התגלה עד עכשיו? אני מודה, נורא קשה לי להאמין בזה. אבל גם אם נניח שרק 2 אחוזים מהסיפורים האלה נכונים, זה עדיין איום ונורא. אוזלת היד של המשטרה ומערכת והמשפט בטיפול בתקיפות מיניות מטרידה אותי יותר מכול. הם צריכים לעבוד לפי ראיות, לפי תלונות, והחברה אימצה באופן קיצוני את העמדה של זכויות החשוד וחזקת החפות. הציפייה שלי היא שייווצר לחץ על מי שכן מסוגלים לקדם את האכיפה, ויש לי תחושה שיש שם רשלנות".

אנשים מתייעצים היום עם צ'ט GPT בשאלות הלכתיות. היית אומר שתפקיד הרב עומד להשתנות?

"אני חושב שהשתנו שני דברים. אחד, הרב לא נתפס יותר בתור הסמכות היחידה, ובזה אני רואה דווקא תופעה מבורכת. הרב צריך לבוא מכוח טיעוניו, מכוח מקורותיו, מכוח האמון שניתן בו. לא מכוח תפקידו. זה כמו ההבדל בין מפקד בסדיר למפקד במילואים. המפקד במילואים חייב לבוא מכוח מנהיגותו ואז אנשים הולכים אחריו. לכן אני בוחר לתת מענה למי שרוצים לשמוע, מי שהשפה שלי מדברת אליהם. אני לא נותן מענה לכולם, לא כי אני לא רוצה אלא כי זאת המציאות. הכלל שלי הוא 'דע את מקומך'.

"לעניין הבינה המלאכותית, אני מאמין שהמציאות הזאת דווקא גורמת לאנשים לחפש יותר את הרב. ככל שהמידע נגיש יותר והאפשרויות גדלות יותר, ככה גדלה גם הכמיהה למישהו שיעשה לך סדר ויעזור לך להכריע בשאלות המסובכות. בסוף אני חושב שהתכונה הכי חשובה היום לרב היא הענווה, היכולת לומר ביושר שיש נושאים שאני פשוט לא יודע איך להכריע בהם. לא על הכול אני צריך לענות, ולא את הכל אני יודע".