"נכנסתי לזה באטרף. הפכתי למומחית. יצאתי למאה דייטים בשנה"

בסוף הדייט השני אורטל אליאס־האורסטוק חזרה הביתה וכבר הקלידה את הודעת הפרידה הרגילה. אבל אז ג'וני הזמין אותה לעוד דייט ספונטני בשוק הפשפשים. היא הגיעה נחושה להיפרד ומצאה את עצמה בשיחה גלויה לתוך הלילה, שנמשכת עד היום כשהם נשואים עם ילד ועוד אחד בדרך.

"פתחנו עוד דברים ועוד דברים. נפתחו הצ'אקרות ולא הפסקנו מאז. וזה דייט שיכול היה להסתיים בהודעת ווטסאפ" היא מספרת.

הוא בן 42 והיא בת 34. היום הם גרים יחד בדירה שטופת אור בתל־אביב. כשאני מגיעה אליהם הביתה בשעות הערב המאוחרות, ריו התינוק כבר ישן, אבל את יום העבודה הם עדיין לא סיימו. אין באמת סיום לתעסוקה שלהם, לפחות לא מאז שיזמו את מיזם "היכרות עם מחויבות". פרויקט היכרויות שמזכיר במעט את הריאליטי המוכר "חתונה ממבט ראשון"  ובו רווקים ורווקות נפגשים בערב לספידייט ארוך, שלאחריו ינסו אורטל וג'וני להתאים להם בני זוג על פי העדפות אישיות. לא לפני שאותם משתתפים יחתמו על הסכם ובו יתחייבו לצאת לשישה דייטים לפחות עם בן או בת הזוג שיותאם להם.

"ההסכם הוא לא משפטי. אבל חשוב לנו שהמשתתפים יצהירו שהם מוכנים להישאר בתהליך, בטוב וברע", אומר ג'וני, "זוגיות היא לא מוצר מוגמר, ואני אומר את זה היום להרבה רווקים. אנשים אחרי דייט אחד אומרים 'זה לא עובד לי' ומוותרים. מקלידים באוטומט את ההודעה המוכרת ושולחים בווטסאפ. זה נהיה קל, מכני. הם מצפים למצוא את אהבת חייהם, את מה שדמיינו, אבל זוגיות מייצרים יחד.  אחת הבעיות המרכזיות זו ההתכתבות בין הדייטים, שבה מצפים לאיזו התלהבות או שיח מאוד זורם. אבל אתם בקושי מכירים אחד את השני".

"כשהיינו רווקים בעצמנו, כל אחד מאיתנו חשב שהיה יכול להיות מדהים אם היה פורמט של חתונה ממבט ראשון, רק בלי המצלמות״, מוסיפה אורטל, ״אומנם לא כל המשתתפים שם מסיימים כזוג, אבל הרבה מהרווקים והרווקות מוצאים זוגיות מיד אחרי הצילומים. זה לא סתם. משהו בהתחייבות שלהם לתהליך, בלמידה לתקשר עם הצד השני ולהבין מה עומד מאחורי הצעדים שלו, נתן להם כלים להמשך. לא צריך למהר לפסול".

"האירועים מתחילים במינגלינג של חצי שעה לפחות", מסביר ג'וני, "בלי טלפונים. אני אומר להם 'קחו את חוסר הנעימות של הסיטואציה, ותתחילו לדבר עם מישהו, עם מישהי', ככה דברים מדהימים יכולים לקרות".

"השיח עבר למרחב הדיגיטלי", ג'וני מסביר, "התקשורת והמיומנות פנים מול פנים נעלמה. זה משהו ששמענו מהרבה אנשים. עשינו את עצמנו פחות נגישים. עוברים מהבית, לאימון, לעבודה וכל הדרך רק עם אוזניות. צריך גם לפעול, ללכת למקומות ציבוריים. באירועים אנחנו שומעים הרבה תלונות על אפליקציות. שכל תהליך ההיכרות הפך להיות מאוד טכני. מאץ' באפליקציה, דייט שלא הולך טוב ואז שולחים הודעה של 'אתה ממש נחמד ואני מאחל או מאחלת בהצלחה'. ככה הרגש יוצא מכל חוויית הדייטים ובדיוק בגלל זה אנשים כל כך שמחים להגיע לאירועים שלנו. הם רוצים את המפגש האנושי, להתרגש שוב. גם כשרוצים לחתוך ממישהו אני תמיד אומר, תרימו טלפון. זה אולי פחות נעים אבל שומעים את הבאסה בקול של הצד השני וזה יוצר רגש. יש אנשים שמעדיפים לעשות 'גוסטינג' ולא לענות בכלל לצד השני מהרגע שהם פחות מעוניינים. אבל צריך לסגור את זה. לסגור מעגל. מי שמגיע לאירועים שלנו כמובן גם מתחייב לא להיעלם. אני יודע שלא קל לשמור על פתיחות ואמון בתור רווק, אבל ברגע שאתה פותח את הלב, גם האופציות מגיעות. לכל שיחה יש פוטנציאל גדול יותר להפוך ל'אז ניפגש אחר כך?' אנשים רואים אותך באור שונה".

///

ערב הבכורה התרחש לפני שלוש שנים, בערב קר וגשום, שעד היום הם מכריזים עליו כבין המוצלחים שידעו.

"פחדתי שיהיה הקיץ של אביה", משתפת אורטל בחיוך, "למרות שכל הכרטיסים נמכרו. חששתי שאנשים לא יתחברו אחד עם השני או לקונספט. שלא יֵצאו זוגות. אבל בסופו של דבר זה היה אירוע מאוד מוצלח. זוגות שהכירו שם יצאו כמה חודשים אחר כך".

"זה היה מקום קטן וסגור, בגלל הגשם. אז היה מאוד צפוף״, מתאר ג׳וני, ״בקושי היה אפשר לזוז. ודווקא הבלגן הזה יצר חיבור מטורף בין האנשים".

אולי הפתיחה המוצלחת היא זו שהובילה לכך שבעוד אנחנו יושבים, הם משיקים ספלי שוקו־קפה כדי לחגוג יותר מ־80 זוגות שהמשיכו לצאת אחרי המיזם.

"זה באמת מרגש כל פעם מחדש. פתאום אנחנו מקבלים הודעה מזוגות שמספרים לנו שהם ביחד. אני מאמינה שכמו שיש קארמה ושליחות לכל בן אדם, יש שליחות גם לזווג. וממש מרגש שזו השליחות שלנו״, אומרת אורטל, ״זה כאילו אורטל וג'וני הרווקים מסתכלים מהצד על הזוגות הנרקמים ואומרים, 'כל שברונות הלב, הקשיים, הכול היה שווה את זה'".

וקשיים בהחלט היו. לפני שמצאו זה את זה, גם אורטל וגם ג'וני עברו מסע ארוך, כל אחד בדרכו. אורטל התגרשה בגיל 27 מבן זוגה שהכירה בתיכון, ויצאה לראשונה לעולם הדייטים האכזר, וג'וני עבר כמה מערכות יחסים ארוכות שגבו ממנו אנרגיה רבה והסתיימו לא פעם בשברון לב.

"אחרי שהתגרשתי, לא ידעתי מה זה עולם הדייטים", נזכרת אורטל, "הכול עשיתי 'ביי דה בוק'. הלכתי ללמוד מקצוע שאני אוהבת, פיתחתי קריירה. אבל בתחום הזוגיות, הרגשתי שאני ממש מתחילה. לא ידעתי מה אני רוצה ומה אני צריכה. הרגשתי שאני צריכה ללמוד ונכנסתי לזה באטרף. באפליקציות או הזדמנויות חברתיות. הפכתי למומחית. הייתי יוצאת כמעט כל יום לדייט, יצאתי למאה דייטים בשנה. בואי נגיד שאם השותפה שלי הייתה רואה שנשארתי בדירה בערב, היא הייתה שואלת אותי 'מה קרה?'".

"גם לי היה לא פשוט", מצטרף ג'וני, "תחשבי שאת אורטל הכרתי כמעט בגיל 39 ועברתי המון עד אז. באיזשהו שלב כבר קשה לשמור על רצון אמיתי למצוא אהבה עמוקה, את זו שתעמוד איתה מתחת לחופה, שתלווה אותך בחיים. רציתי שזה יהיה מתוך מקום כיפי וטוב".

"כשאתה רווק אתה חווה גם את העולם כרכבת הרים. בדידות, ייאוש. כל אחד שזורק לך מילה אתה לוקח את זה קשה נורא״, משתפת אורטל, ״אני חושבת שגם היום, כשאנחנו נשואים פלוס אחד, ואחד בדרך, אנחנו מאוד חיים את זה. זה צרוב בנו. כשרווקות מדברות איתי על מה שהן חוות, אני מבינה אותן. מהמקום הזה הקמנו את המיזם ומהרצון לתת לאחרים את מה שלנו לא היה. ההכוונה, הליווי, הפלטפורמה. התוכנית שמפתחת אצלך מחויבות".

"בתור רווק תל־אביבי אתה הכי פוחד ממחויבות״, ג'וני מוסיף, ״אבל הקשר עם אורטל פתח לי כל כך הרבה אופציות בחיים, נתן לי להגשים חלומות שאפילו לא חלמתי".

///

כזוג חילוני תל־אביבי, ג'וני ואורטל לא דמיינו שיום אחד הם יארגנו ערב מיוחד שכולו מוקדש לרווקי ורווקות המגזר הדתי. אבל מבול הפניות שהגיעו אליהם לא הותיר להם הרבה ברירות, והם יצאו למחקר שבסופו גילו שרעיון ההיכרות עם מחויבות הוא לא בדיוק המצאה של מכונת הריאליטי. 

"מ־7 באוקטובר במיוחד קיבלנו מלא פניות מדתיים ודתיות שהפורמט מעניין אותם. שאלו 'מה עם אירוע דתי?' בהתחלה זה הרתיע אותנו, אבל בסופו של דבר החלטנו לקפוץ למים. ככל שחקרנו את זה יותר, גילינו כמה זה טבעי לעשות אירוע מיוחד לדתיים. מי שחושב שחתונמי המציאו את הרעיון הזה, התשובה היא לא. העולם הדתי המציא אותו".

״ממש יצאנו לעשות שיעורי בית״, ג'וני מספר, ״הלכנו לרב שחיתן אותנו, רב של בית כנסת שנמצא פה לא רחוק. הוא המליץ לנו ללכת לבית כנסת תל־אביבי של צעירים, ודיברנו עם מתפללים. חיפשנו מקום עם תעודת כשרות, אבל גם עם אווירה מגניבה. עשינו מאמץ גדול, כדי שלא יחשבו בכלל על הנושא הזה, ושבן אדם לא יהיה טרוד בתהייה אם הוא יכול לשתות יין או לאכול. גם ככה חמש דקות זה מעט זמן בשביל להכיר מישהו. אבל אנחנו מאמינים שכן אפשר להרגיש משהו, לעורר סקרנות בלב, ובעיקר להבין אם בא לך להמשיך לעוד שעתיים עם מי שמולך".

וכך נולד אירוע הספידייט הדתי הראשון של המיזם. הוא יתקיים ב־AT8, פאב כשר חדש בכיכר דיזנגוף, ב־27.5. עד אז ג'וני ואורטל משקיעים מאמץ מיוחד כדי להתאים את האירוע לקהל החדש. "הבנו שנצטרך לשנות לא מעט דברים, אפילו את הקטנים ביותר. נגיד השאלות שעל הכרטיסיות, הנושאים של הסטנדאפ שאנחנו עושים בהתחלה", הם מספרים.

אתם מרגישים שתצליחו לגשר על הפער?

"בסוף נשים הן נשים וגברים הם גברים", משיבה אורטל, "אבל כן גילינו שכל נושא המשפחה והזוגיות הוא ממש מושרש בעולם הדתי. כחילוני אתה מצדיק הרבה פעמים את הרווקות. שנינו יודעים את זה. הגשמה עצמית, קריירה. אז באיזשהו מקום הרווקות יותר כואבת אצל הדתיים. הבנו גם שהדתיים פוסלים על דברים אחרים מחילונים. אם חילונים פוסלים על חוסר תקשורת או על חוסר תחומי עניין, אצל הדתיים הרבה מאוד פעמים אלו פערי דת. שמירת נגיעה וכולי. אנחנו בחרנו לא לסווג את האירועים לפי קרבה לדת. אורח חיים דתי הוא חובה, אבל יש רמות שונות ואנחנו מאמינים שעם תקשורת טובה אפשר לגשר על הפערים האלה. בסוף, לא משנה מה נעשה, זה יהיה כמו האירוע הראשון של המיזם. עשינו את שיעורי הבית שלנו, אבל מן הסתם נלמד תוך כדי תנועה ואנחנו מחכים מאוד לראות מה יהיה".

ההתלהבות שלהם עלולה לטשטש את העובדה שביום יום הם בכלל עובדים כיועצת תקשורת ובמאי סרטים, וגם הורים במשרה מלאה. ואכן המחיר שהם שילמו בהתחלה היה גדול ״היינו בלחץ אדיר. שלא יהיו מספיק נרשמים או יותר בנים מבנות. לא רצינו לאכזב את מי שכבר נרשם יש לנו תחושת אחריות למי שמגיע, אנחנו יודעים שהם תולים בזה תקוות. זה מיקרוקוסמוס של הרווקות. יש השלכות גדולות לשאלה אם בוחרים בך, אם מצאת מישהו שמצא חן בעינייך, ואם לא אז למה. אבל מבחינתו,  גם אם מישהו יוצא בלי התאמה - עצם ההגעה שלו היא ניצחון בשבילו. אנחנו אומרים להם את זה. יש אירועים שבסופם אנחנו מקרינים עדויות, להראות לאנשים שאי אפשר לדעת מאיפה זה יגיע. חשוב מאוד לשמור על האופטימיות, כי באמת רוב האנשים בסוף מוצאים".

"בשנות הרווקות את לא יודעת אם זה הפחד שמנהל אותך או אינטואיציה שחשוב לשמור עליה. אבל אסור לתת לפחדים לנווט" אורטל אומרת בנחרצות.

"אנחנו גם נגד לחשוב יותר מדי״, מוסיף ג׳וני, ״צאו לדייט, גם אם יש חששות. ואז ברבעון הראשון של הזוגיות תעשו סיכום. מתאים לי להמשיך? לקחת את זה יותר רצינות? אם אתה מתלבט תעשה בדיקות. סע להורים, סע לחופשה. שאחר כך תוכל לקבל החלטה ממקום אמיתי".

אורטל לא מאמינה בהפסקות ארוכות בין דייטים וטוענת שצריך להישאר בלופ ולנסות כל פלטפורמה. ״ברור שאחרי שברון לב צריך רגע לעצור ולנשום. אבל יש הרבה רווקים שאומרים לי שכבר חודשים הם לא יצאו לשום דייט, ואני אומרת להם 'הלוואי שהספידייט הזה יהיה הספתח'״.

ולמרות הזמן המועט, הם לא מתכוונים לעצור כאן. במוחם כבר ממריא התכנון לעתיד והוא כנראה ינחת מעבר לים.

"לצד הליין של האירועים למגזר הדתי, התחלנו פורמט שנקרא 'דוך שידוך'. פורמט שידוכים VIP שבו אנחנו מתאימים מועמדים על פי הדרישות האישיות שלהם. בסופו של דבר, מכל האירועים שהתקיימו נוצר לנו מאגר של אנשים סופר איכותיים שעוד מחפשים שידוך. שלא הלך להם במסלול ההיכרות. אז הפורמט הזה פונה אליהם. זה מתאים לאנשים שרוצים משהו יותר אישי ורגשי. ספידייט הוא קונספט שלא מתאים לכל אחד, בנוסף התחלנו לתכנן ריטריטים. סופי שבוע שלמים שבהם יהיו למועמדים הזדמנות להכיר, והפעם עם הרבה יותר זמן. זה יתחיל בארץ ויתרחב גם לחוץ לארץ".

ואם כל זה לא מספיק, בערך בזמן שאורטל תלד את בנם השני, ג'וני יוציא לאוויר העולם עוד 'בייבי' משלו. ספר ביכורים בשם "ככה זה מרגיש מבפנים" בהוצאת אוריון, שיעסוק בחיי הרווקות, ומבוסס פחות או יותר על חוויותיו האישיות, או על חלק מהן. תלוי את מי שואלים.

"זה ספר על בחור שמבחוץ נראה דוש או חסר רגישות, אבל בתוכו הוא באמת רוצה אהבה וזוגיות. זה מבוסס על חוויות שאני עברתי, אבל גם יש בו עלילה בדיונית שמטרתה להראות את הקשיים שבמציאת בן הזוג, כשאתה מאוד רוצה את זה. הסיפור הוא על בחור אחרי פרידה שנוסע לברזיל לנקות את הראש. שם הוא נפגש עם רב חב"דניק שאומר לו שאחרי הזוגיות הארוכה הוא צריך ללכת לקצה השני ולהתפרע עם הרווקות שלו עד הסוף. הבחור מסכים, אלא שאז הוא פוגש בבית חב"ד את אהבת חייו, ופתאום הביקור בברזיל הופך למבחן של הלב. הקשר עם אורטל מאוד עזר לי לכתוב את הספר. היא רצתה לקרוא אותו לפני שהוא יצא, ואני לא הסכמתי. הייתי מאוד רגיש לגבי הטקסט. אם היא הייתה אומרת מילה לא במקום זה היה מאוד מערער אותי. ואז הגעתי לשלב שאני שלם, והיא סיימה את קריאת הספר תוך שלוש־ארבע שעות".

"זה היה מרתק", היא מהנהנת בחיוך, "הרגשתי שאני קוראת את החוויות שלך. אבל גם אמרתי שהספר עשה לי חשק להיות רווקה בברזיל".