ברנדון לו החל להתעניין בשעון הביולוגי כבר בגיל ההתבגרות, כשמצא את עצמו מתקשה להירדם לפני השעות הקטנות של הלילה, לעיתים הרבה אחרי שתיים לפנות בוקר. הבקרים הפכו לסיוט, והלימודים נפגעו. אבל דווקא הקושי הזה עורר בו שאלה: מה קורה כשהשעון הפנימי של הגוף אינו מסונכרן עם העולם שסביבנו?
15 שנה לאחר מכן, לו, כיום רופא ועמית מחקר באוניברסיטת קווינס בקנדה, בוחן את השאלה דרך אחת ההפרעות השכיחות בפסיכיאטריה: הפרעת קשב וריכוז.
במשך שנים נחשבו בעיות שינה לתוצאה של הפרעת קשב. כעת חוקרים בודקים אפשרות הפוכה: שיבושים בשעון הביולוגי, המווסת את זמני השינה והערות, עשויים להיות אחד הגורמים התורמים להפרעה.
הכי מעניין
במאמר שפרסמו בכתב העת המדעי "פרונטירס אין פסיכיאטריה", הציגו לו ועמיתו ניקולס פביאנו מאוניברסיטת אוטווה עדויות לקשר משמעותי בין שעון ביולוגי מאוחר להפרעות קשב. החוקרים מציעים לבדוק באופן שגרתי את דפוסי השינה של מטופלים עם הפרעת קשב, ולשקול מעקב אחר שעות השינה כאמצעי פשוט וזול שעשוי לסייע להם.
חשוב להדגיש: מדובר בתיאוריה מחקרית, ולא בהוכחה לכך ששיבוש בשעון הביולוגי גורם להפרעת קשב.
הפרעות קשב וריכוז (ADHD): הקשר המפתיע לשעון הביולוגי ולשינה | צילום: שאטרסטוק
מה הקשר בין טיפוסי לילה להפרעות קשב?
השעון הביולוגי אינו פועל באותה צורה אצל כולם. יש אנשים שמתעייפים מוקדם ומתעוררים בקלות בבוקר, ואחרים שהגוף שלהם מעדיף להירדם ולהתעורר מאוחר.
מחקרים מצביעים על קשר בולט בין טיפוסי לילה להפרעות קשב וריכוז.
סקירת מחקרים עדכנית מעריכה כי אצל 73 עד 78 אחוזים מהילדים והמבוגרים עם הפרעת קשב קיימת דחייה בתזמון השינה והערות. מחקרים אחרים מצאו כי הפרשת המלטונין, ההורמון המסייע לווסת את מחזור השינה, מתחילה בממוצע כ־45 דקות מאוחר יותר אצל ילדים עם הפרעת קשב, וכ־90 דקות מאוחר יותר אצל מבוגרים עם ההפרעה.
גם נדודי שינה והפרעות שינה אחרות דווחו אצל עד 80 אחוזים מהמבוגרים עם הפרעת קשב.
החוקרים מצאו סימנים נוספים לשינויים בשעון הפנימי: מחזור ההפרשה היומי של קורטיזול, הורמון המעורב בערנות ובתגובה ללחץ, עשוי להיות מאוחר ומתון יותר. מחקר הדמיה מצא גם שנפח בלוטת האצטרובל, המייצרת מלטונין, קטן יותר אצל אנשים עם הפרעת קשב.
שעון חורף | צילום: יח"צ
הגוף שלנו מלא בשעונים
בעבר חשבו המדענים בעיקר על שעון מרכזי אחד במוח, המסתנכרן עם מחזור האור והחושך. כיום ידוע שכמעט לכל איבר ולכל תא בגוף יש מנגנון תזמון משלו.
השעונים הללו מווסתים לא רק את השינה, אלא גם את חילוף החומרים, ההורמונים, טמפרטורת הגוף, החשיבה ומצב הרוח.
אלא שאורח החיים המודרני מערער את הסנכרון הזה. מסכים מוארים, עבודה במשמרות, טיסות בין אזורי זמן ושעות שינה לא קבועות משפיעים על מנגנוני התזמון הפנימיים.
המחקר בתחום מתרחב גם להפרעות נפשיות אחרות, ובהן דיכאון, חרדה, הפרעה דו־קוטבית וסכיזופרניה.
עוד כתבות בנושא
שינה | צילום: שאטרסטוק
אולי הבעיה היא בשעות, לא בשינה?
אדם שאינו מצליח להירדם לפני שלוש לפנות בוקר עשוי להתקשות מאוד להתעורר בשבע. אבל אם יאפשרו לו לישון משלוש בלילה עד אחת־עשרה בבוקר, ייתכן שיישן היטב.
במילים אחרות, מנגנון השינה שלו עשוי לפעול כראוי, אך בשעות שאינן מתאימות לדרישות החברה.
"היכולת הקוגניטיבית משתנה בצורה דינמית לאורך היום", מסבירה ד"ר אדריאן סוהנר, חוקרת פסיכיאטריה ושינה מאוניברסיטת פיטסבורג. לדבריה, שיבוש במקצב הביולוגי משפיע על היבטים רבים של תפקוד המוח.
גם מצב הרוח משתנה בהתאם לשעון הפנימי. פרופ' ג'ונתן אמנס מאוניברסיטת אורגון מצא כי רגשות חיוביים נוטים להגיע לשיאם בשעות היום, ואילו רגשות שליליים עשויים להיות חזקים במיוחד באמצע הלילה.
כאשר שעות הערות אינן תואמות את השעון הביולוגי, הפער עלול להשפיע על התפקוד הנפשי.
שעון המעורר החכם | צילום: AP/Joe Buglewicz
האם אפשר לכוון מחדש את השעון הביולוגי?
ההתעניינות הגוברת בקשר בין השעון הביולוגי לבריאות הנפש עשויה להשפיע בעתיד גם על הטיפול בהפרעות קשב.
בין האפשרויות שנבחנות נמצאות חשיפה לאור בשעות הבוקר, טיפול באור, שימוש מותאם במלטונין וצמצום החשיפה למסכים לפני השינה. המטרה היא לסייע לשעון הביולוגי להתקרב לשעות הפעילות הנדרשות בחיי היומיום.
לו מספר שהחל ליישם את העקרונות האלה בעצמו. הוא מקפיד להתעורר מדי יום באותה שעה, נחשף לאור חזק בבוקר, מבצע פעילות גופנית מוקדמת ומעמעם את התאורה בערב.
כשהוא צריך לשנות את שעות השינה, הוא עושה זאת בהדרגה, בכ־15 דקות בכל כמה ימים.
לדבריו, השינויים הללו שיפרו מאוד את חייו, לאחר שבצעירותו סבל מקשיי לימודים ומתסמינים הדומים להפרעת קשב.
עם זאת, החוקרים עדיין אינם יודעים אם שינוי השעון הביולוגי יכול לטפל בהפרעת קשב עצמה, או בעיקר לשפר את השינה ואת התפקוד הנלווה לה.
האפשרות ששיבושים במקצב היומי ממלאים תפקיד מרכזי יותר מכפי שסברו עד כה פותחת כיוון חדש למחקר, ואולי בעתיד גם לטיפול.
עוד כתבות בנושא
