מכתבי שחרור
שחר פלד
התחנה, 248 עמ'
ספר מבריק, מעמיק ושובה־לב, המפגיש אותנו עם עולם הרפואה ועם חייו המקצועיים והאישיים של רופא בבית חולים, ותוהה על הקשר בין הרפואי והאישי באמצעות היתוך בין סיפורו של רופא מתמחה לסיפוריהם של כמה ממטופליו. בית החולים הוא מקום מפגש של סיפורי קצה. אנשים פוגשים בו את גורלם. הם ורופאיהם נלחמים במלאך המוות. משפחותיהם עומדות בפני מבחן. מגוון חולים הוא מגוון תמות קיומיות, ועם כולן מתמודד הספר בהצלחה.
צור ארליך
כל הדרכים הביתה
עדי פישמן
עם עובד, 400 עמ'
כנראה הרומן הטוב ביותר שנכתב על ההתיישבות ביש"ע, וגם אחד הרומנים הפסיכולוגיים הטובים ביותר שהתפרסמו בעברית לאחרונה. שתי הערכות אלו מנוגדות להכאיב לעובדה שהוא לא זכה כלל להתייחסות הביקורת בעיתונות בישראל כלל, אף שהופיע בהוצאה מכובדת מאוד. זהו ספר רגיש, עתיר דקויות והדים פנימיים על יחסים במשפחה פגועת טרור, על געגועים לגוש קטיף, על החוויה המשותפת של הילדים בדור ראשית ההתיישבות ושל דור ילדיהם – ועל נפש האדם.
הכי מעניין
צור ארליך
כל הדרכים הביתה | צילום:
לראיון עם עדי פישמן
כובעים וחליפות
עדן אביטבול
ידיעות ספרים, 304 עמ'
אוסף של סיפורים קצרים, המבוסס על טורים שפרסם המחבר במגזין מוצש של מקור ראשון. אביטבול לוכד את חוויית הישיבה החרדית – את לימוד התורה, את חיי החברה, את הטיפוסים הרגילים ואת החריגים, את האוכל הדל והתנאים הפשוטים, את עולם השידוכים, את היחס המורכב לתרבות החול, את המבט מהצד על הישראליות. כל אלה מתוארים בהומור דק ובחמלה רבה, מתוך עין סקרנית וחדה שיודעת לזהות סיפורים כשהם חולפים לידך במסדרון.
אברהם אליצור
תוהו
עינת שמשוני
377 עמ'
סוף ימי בית ראשון. שפחה עברייה בורחת מגורל מר ומירושלים שמלקקת את פצעיה לאחר מתקפה אשורית אכזרית, ופוגשת בנסיך יהודה שצריך להוכיח את עצמו במשימה שעתיד היישוב היהודי בארץ ישראל תלוי בה. הספר מציע שילוב מסחרר של ז'אנרים – רומן תקופתי, היסטוריה אלטרנטיבית, פנטזיה יהודית, רומן חניכה ודרמה פוליטית. הדמויות עגולות, התיאורים חיים, הקורא מרגיש שהוא יכול להריח, למשש ולטעום את האווירה, ואולי המאפיין הכי בולט – העלילה בלתי צפויה. באף צומת לא ידעתי לאן יפנו הגיבורים.
אברהם אליצור
| צילום: ללא
עוד כתבות בנושא
קרבה יתרה
סלין אסייג
יצירה עברית, 206 עמ'
הספר נפתח ב־6 באוקטובר 2023 אך המלחמה שפרצה למחרת אינה עומדת במרכזו, אלא משמשת רקע דחוס לעבודת אֵבל פרטית, עדינה ומטלטלת של המספרת. בין דירתה לדירת הוריה המתים בבת־ים, ובין זיכרונות ילדות לשיטוטים ליליים, היא פוגשת שכנים פגועים, חסרי בית ואנשים שמציעים לה לרגע נחמה בתוך עולם מתפרק. אסייג כותבת בשפה כנה, פואטית, פרגמנטרית ונטולת מנוח על קרבה וריחוק ועל אדוות המלחמה, הרחק מרעם התותחים.
פנינה גפן
| צילום: ללא
זיכרונות מפוקפקים
נעם סלונים
כנרת זמורה, 240 עמ'
המחבר הוא מדען וחוקר בכיר בתחום הבינה המלאכותית, וגם אחד התסריטאים של סדרת המצבים הישראלית המיתולוגית לנוער "המובילים". אף שרומן הביכורים שלו אינו חף מיומרות של ספרי ביכורים, יש בו מן החידוש. סלונים משחזר ילדות בשכונה שקטה בירושלים, כאשר את העלילה קוטעות הערות שוליים של הסופר, שמבהירות, שואלות או מפריכות את תמונות הזיכרון. ההתערבות בציר הנרטיבי גורמת לכך שהסופר הוא גם עורך הזיכרונות של עצמו. המבנה המיוחד של הרומן כמו מקריס תחתיו את המוניטין המכובד שאנו נוטים לייחס לזיכרונות, וגורם לנו לחשוד באמיתותם ולהטיל ספק באמינותם.
כנרת רובינשטיין
זיכרונות מפוקפקים | צילום:
סקירה מורחבת על "זיכרונות מפוקפקים"
בארצות החיים
אסתי הלפרין־מימון
התחנה, 208 עמ'
אישה חוזרת מבית החולים עם תינוק, אך היא משוכנעת שהחליפו אותו. האם היא בדיכאון אחרי לידה, או שהיא צודקת? ואיך זה קשור לישראל ולמלחמה? "בארצות החיים" עוסק בזהות ושייכות והוא ספר אישי מאוד, אינטימי אפילו. כרגיל, האישי מאוד הוא גם אוניברסלי. בכמעט־שלוש השנים שחלפו מפרוץ המלחמה נכתבו עליה מאות ספרים. אם אתם בעניין של יומני לחימה וסיפורי גבורה, יש מדפים שלמים כאלו. אם אתם מחפשים ספרות טובה שנשזרת באטמוספירה הנוכחית, אל תחמיצו אותו. לטעמי זהו אחד הספרים היפים שנכתבו השנה, על המלחמה ובכלל.
גילית חומסקי
| צילום: ללא
הילדים שומרים עלינו
תמי שם־טוב
אחוזת בית, 200 עמ'
בשנות התשעים בתל־אביב, סופרת צעירה עוברת לגור בשכנות לשתיים מהנשים החשובות בספרות הישראלית. היא נשאבת אל עולמן הצבעוני, המרתק והמסוכסך, מוזמנת למסיבות ומינגלינג, והופכת כתובת לשיחות נפש. היא מאוהבת בהן ורוצה להיות כמותן, ממש כפי שהיא רוצה לברוח מהן. הן המשפחה שלה והיא הילדה שלהן, עד שנולדת לה ילדה משל עצמה; הן המנטוריות והחונכות שלה כסופרת, עד שהיא מגלה שהלב שלה נמצא בכתיבה לילדים. ספר נהדר על חברות נפש, על התרבות הישראלית בניינטיז, ובעיקר על נפשות כותבות ועל כתיבה.
גילית חומסקי
לסקירה מורחבת על הספר:
שלום במרומיו
דוד מנחם
ידיעות ספרים, 172 עמ'
רבי דוד מנחם תמיד אהב לספר סיפורים על בני ירושלים, ומתוך הסיפור זכינו גם לבת צחוק וגם ללקח ולדבר הלכה. עתה הוא מספר על מעשה בחכם צעיר וזקנה חכמה ועל מחלוקתם בעולם הזה ובעולם הבא. כמה אהבה יש בו לבני עדתו יוצאי בבל, על הנהגותיהם, על רדיפתם אחר המצוות וגמילות החסדים, ועל מסירות נפשם לתורה, וכיצד גם מחלוקת על ברכה לבטלה הוסיפה הרבה ברכה לעולם. לכו וקראו את "שלום במרומיו", כי טוב לסַפר במרת ברכה טובה.
ארז לוזון
| צילום: ללא
לסקירה מורחבת על הספר
החוקים של הבנות
מיה יסעור
כנרת זמורה, 128 עמ'
הנוער הישראלי ומערכת החינוך עלו לכותרות לאחרונה, ולא בנסיבות משמחות. אפשר להאשים את המלחמה, את הפוליטיקה, את התקופה. ספרות לפעמים עושה את זה, אבל היא תמיד מתחילה מהתבוננות, ואולי שם התשובות. בשדה־בוקר בנגב יש פנימייה, שהיא יקום שלם עבור הצעירים והצעירות שמגיעים אליה. זו גרסה מקומית ומרוככת של בעל זבוב: חברת ילדים בלי השגחה קפדנית של מבוגרים, שממציאה לעצמה חוקים משל עצמה. הם נהדרים, והם עושים טעויות, והם יגדלו להיות המבוגרים שלנו. הספר כתוב בגוף ראשון ומבוסס על חוויותיה של הכותבת כחניכה ב"שדבו" – פנימיית שדה בוקר. הצצה מעניינת, זווית מעניינת ויופי של ספר.
גילית חומסקי
| צילום: ללא
לסקירה מורחבת
שם מסך
מעין רוגל
מרווחים, 297 עמ'
רגע לפני המילניום, תחת אימת סוף העולם של באג 2000, חבורת האקרים חתרנית מתכננת שוד גדול. כדי לממש את חזונם האנרכיסטי, הם מתכוונים לנצל את הבלבול הטכנולוגי שמביא עימו המעבר המקודד מ־99' ל־00'. השוטרת הצעירה שי הררי מגלה על התוכנית במסיבה מחתרתית בירושלים ופוצחת במסע בילוש אינטרנטי. רומן סייבר היסטורי שבו צ'אטים, פורומים אינטרנטיים ותוכנות מחשב מגלגלים את העלילה הסוחפת קדימה ומייצרים קריאה מהנה ומותחת. "שם מסך" הוא רומן נוסף בעל קול מובחן ואווירה אפלה, חלק מעולם משותף שבו מתקיימות יצירותיה השונות של רוגל.
אלעד נבו
| צילום: ללא
סיום מדומה
נועה סוזנה מורג
כתר, 256 עמ'
רומן קצר, עכשווי וחד על חיים שמתפרקים בלי התרעה מראש ובלי אירוע נפץ מאז'ורי. גיבורת הספר נראית בתחילה כמי שהצליחה ללכת במסלול הנכון: לימודים, קריירה מוזיקלית, נישואין ורילוקיישן. אלא שהסדר הזה קורס, ובגיל 31 היא חוזרת לעיר ילדותה ומתחילה לחיות בין סאבלטים, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום. העולם שלה מתווך דרך מסכים וסרטונים, כך שהגבול בין פנים לחוץ מיטשטש. הכתיבה המאופקת והנמנעת מדרמטיות הולמת את התוכן ומייצרת תחושת ריקנות מתמשכת, באמצעות תיאור של פרטים קטנים, חזרתיים, לעיתים מעוררי תמיהות.
עמיחי שלו
| צילום: ללא
לנהוג בתוך הים
מוריה דיין קודיש
שתיים, 119 עמ'
ממואר קצר, חד, רגיש ומטלטל, שבמרכזו תאונת דרכים שבה רוכב אופנוע נפגע בידי הכותבת. כוחו של הספר טמון ביכולת להפוך רגע ממשי וכואב למבט רציונלי ופואטי גם יחד על שבריריות הקיום, בלי להתרחק מן הפרטים הקונקרטיים של המעשה. דיין קודיש כותבת ברגישות ובחדות ומצליחה להחזיק עלילה, מחשבה ורגש ולדון בסוגיות כמו אשמה, פחד, אחריות ובירוקרטיה באופן חשוף ונוגע ללב. הכאן והעכשיו של המלחמה מהדהד בין השורות וקושר את החוויה האישית למעגלים של הישראליות והמקומיות.
פנינה גפן
| צילום: ללא